זית רענן חלק א שא

כהאי לא הוי לגמרי רעה דומיא דהטבה דגבי הטבה קיום מ"מ המצוה ויש לו שכר משא"כ גבי רעה, והא דלא מוקמינן לעיל בדבר רשות ממש ותיתי שפיר דהוי הרעה דומיא דהטבה כקו' תוס' הנ"ל ולא תיקשי לן הוא משום דא"כ כשם דעל מצות החיוביים לא חיילי שבועתו משום דלא הוי הרעה דומיא דהטבה כן לא יתחייב ג"כ בקרבן שבועה על מצות כאלו שאין כופין לקיימם ומ"מ יש לו שכר בקיומם משום טעם זה עצמו שהרי אינו דומה הרעה להטבה שבהטבה שכרו לא יקופח משא"כ בהרעה ופשיטא ליה למסדר תלמודא דכל כה"ג מחויב בק"ש דע"כ לא אשמעינן דפטור בדבר מצוה אלא במצות החיובי כגון תפילין וסוכה אבל לא במצות כה"ג וכדאמרינן לקמן ע"ב בלא איטיב לעשיר דמשמע מסתימות לשון הגמרא דאפי' בג"ח דאיכא בין לעניים בין לעשירים מ"מ מתחייב ועוד ראי' מנדרים דף ח' באומר אשכים ואשנה פ' זה נדר גדול נדר וכו' והלא מושבע ועומד הוא כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שו"ע מש"ה חייל שבועה עלי' הרי אע"ג דבכל דיבור ודיבור שעוסק בתורה יש לו שכר וקיים מצות עשה דודברת בם אעפ"כ כיון דמצי למיפטר נפשי' מצד חובה שבו בק"ש דשו"ע חיילי שבועה עליו ועיי"ש בר"ן שהיקשה דמ"מ לא נפק צד חיובו משום מצ"ע שיהי' ד"ת מחודדין בפיך וע"ז תירץ משום שאינו מפורש בתורה אבל אם נימא שגם על מצות כה"ג שבצד קיומם קיים מ"ע הרי מקרא מלא דיבר הכתוב ודברת בם ואין לזה זמן קבוע כמו ק"ש דשו"ע ועוד דכל כמה דאפשר לאוקמי בהטבה והרעה הנוגע לנפש טפי ניחא לי' ומש"ה תרתי טעמי' מהדר לי' לאוקמי לקרא במצות שאינם חיובים ומש"ה קא קשיא לי' דעדיין לא הוי הרעה דומי' דהטבה כנ"ל, וע"ז שפיר מתרץ לי' על עיקר קו' דאודי בדרך ממ"נ דא"ל דאיירי בדבר רשות ממש דא"כ יפטור מקרבן במצות שאינם חיוביים דהשתא כיון דאיתרבאי מאו לרבות הטבת אחרים שמעית מינה דכל מצות שאינם חיובים הדומים להטבת אחרים הרי הן ג"כ בכלל החיוב כמו הטבת אחרים וזה בנין אב לכולהון ועיקרא דקרא איירי בדבר רשות ממש ושוב אתי' הברייתא כפשטא ולא קשה א"ה בדבר רשות נמי נימא הכי דבדבר רשות גמור שפיר הוי הרעה דומי' דהטבה כקו' תוס' דמאי הטבה שאינה בביטול מצוה ומותר לעשות וכו' ואפ"ה לא קשי' לן דא"כ בכל המצות שאין חובה עליו לעשותן רק כשמקיים אותן יש לו שכר וכשמבטלים לא ישא עון ודבר עונש יפטור משבועה שהרי כל מצות כאילו אף שאין נוגעין רק לנפשו לחוד וגם הרעה אינו דומה להטבה בכל צד דבהטבה יש לו שכר מצוה בקיומם משא"כ בהפוכו שכבר נלמד מיתורא דאו לרבות הטבות אחרים דאע"ג שיש לו שכר בהטבה ואינו דומה לרעה לגמרי בכל צד חיובו רחמנא בק"ש: בסוגי' דאין אחע"א סימן ב מה שנוגע למס' כריתות דף י"ג בכמה קושיות חמורות מרבותינו האחרונים, ואיזהו דברים הצריכים ביאור הדק היטב, והדברים היוצאים מהם לדינא בעזהש"י

א כל האחרונים תמהו על הרמב"ם בפי' המשניות שם שפירוש בהא דאיתא שם כגון דא"ל ברא לסבא והוא כשנשאה הזקן עדיין לא הביא ש"ש ואז כשיביא ש"ש יחולו עליו איסור אשת אחי אביו ואשת אביו בב"א ומש"ה הוי לגבי דידי' איסור מוסיף והיקשו עליו דא"כ בכל האיסורין נאמר כן כגון בגה"נ של טומאה ושל נבילה וכן של מוקדשין ליהוי ג"כ איסור מוסיף מפני שניתוסף לגבי א' שהביא ב"ש לאחר איסור השני א"ו כל זמן שלא ניתוסף האיסור השני לבדו רק משום ב"א ולא נכנס לכלל מוסיף וכן יקשה מכמה סוגיות ולפענ"ד נראה בפשטות הדברים דע"כ לא קאמר דמפני שהוא איסור ב"א לגבי זה יהי' מוסיף לזה אלא באיסור שבעצמותו הוי מוסיף רק דבעינן שיהי' בעולם כמבואר ברמב"ם פ"ד ה"י מה"ש והיכא דליתא בעולם או לא הוי א"מ לדבר זה משלים לנו זה הקטן שהביא ש"ש משום שחלו עליו בב"א אבל היכא שאיסור השני בעצמותו אין בו להוסיף רק משום שחלו בב"א על הקטן שהביא ש"ש גם הרמב"ם מודה דמשום זה לא נכנס לכלל מוסיף ומש"ה גבי עבר זקן ונשאה שאיסור השני בעצמותו הוי א"מ לגבי אחים מן האם לכ"ע או אפי' גם לאחין מן האב לר"י דס"ל ביבמות דף י' דהותרה לכל האחין דאיהו שליחותי' דאחין קא עביד ומפני שרצו בש"ס לפרש מתניתין אליבא דכ"ע ובדלית לי' אחין מן האם גם כי היכי דליהוי א"מ משם אחד כמבואר בתי"ט ולהשלים זה החסרון מהני ג"כ זה הקטן שהביא ש"ש וזה נכון ופשוט ולבל יהי' כדבר זר בעיני הקורא אציג לפניך כדמות ראי' לזה שהרי גדולה מזה מצינו בקדושין דף ע"ז גבי אלמנה גו"ח זונה דהוי איסור מוסיף הואיל דשם זנות פוסל בישראל הרי אף דגבי כהן לא ניתוסף מידי רק הואיל דשם זה הוי מוסיף גבי א"א גם בפנוי' דנין הדבר כמוסיף לגבי כהן רק דהתם כיון דבאשת ישראל לעולם הוי איסור מוסיף להכי נקטינן דשם זנות הוי איסור מוסיף אפילו בפנוי' דלא ניתוסף דבר לשנ' ב"א אכל גבי שאר עריות דנופל תחת המקרה דלפעמים הוי א"מ כגון היכא דאיתא בעולם ולפעמים לא מש"ה בעינן שישלים הקטן את חוקו וכבוד בני הנחמד החריף שליט"א מוה' א"ב נ"י טרם תרצתי את דברי רמב"ם הנ"ל חידש בהשכל ליישב קו' הנ"ל ע"פ דברי פ"ה שנבוך בכל כולל ומוסיף אם נפסק אח"כ הכולל או המוסיף לומר שאינו חייב אלא א' שבשעה שעשה האיסור כבר הלך ואזיל המוסיף או הכולל ובני נ"י הביא ראי' לזה מתוס' נדרים צ' ד"ה ותהא נטולה מן היהודים וז"ל לכשתתגרש ותינשא לאחים דל"מ הפרתו רק לעצמו עכ"ל דמשמע מפשטות דבריהם דבעודנה א"א אינה חייבת גם משום נדרה מפני שכבר נפסק הכולל דמידי טעמא דחל אעלמא רק משום כולל דבעל כמבואר שם בתוס' להלן ומש"ה בעבר זקן ונשאה דאיירי שנפלה לפניו ליבום שכבר נפסק המוסיף הראשון אשר כבר חל על האחים בשעה שנשאה אחי אביו שהרי הותרה לכולם בשעה שנפלה ליבום וכיון שכן כבר הלך גם מן הבועל איסור אשת אח מפני שכבר נפסק המוסיף ולזה מהני בדאית לי' ברא לסבא לומר כשם שחל איסור א"א ואיסור אשת אחי אביו בב"א כמו כן חלים על הבועל ג"כ שני האיסורין בב"א אבל היכא שאיסור הראשון כבר חל עליו ולא נפסק ממנו אזי גם לרמב"ם לא הוי א"מ משום דגבי קטן הוי איסור ב"א כיון דגבי דידי' לא הוי איסור ב"א רק דהכא גם לדידי חלים בב"א מפני מוסיף דקטן עכ"ד בני האברך נ"י ודבריו חרוצים ושנונים אמנם לקושטא דמילתא לדינא נראה כדברי רבותינו האחרונים דס"ל דאף שנפסק הכולל ומוסיף כיון שכבר חל עליו שעה אחת תו לא פקע וראי' לזה מרש"י שבועות דף כ"ד ע"ב ד"ה טמא שאכל חלב וכו' שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מיגו דחל איסור מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל וכו' עכ"ל ובמתניתן ע"כ איירא לאחר זריקת דמים דקודם ז"ד אין בו משום נותר ומשום טומאה כמבואר בפ"ק דמעילה וכבר נפסק הכולל מן העור שהרי לאחר ז"ד העור לכהנים אלא כיון שחל שעה אחת תו לא נפקע ומדברי תוס' הנ"ל דפירשו שתהא נטולה מה"י לכשתתגרש ותינשא לאחרים משום דלא נחית במתניתן לענין איסור חע"א ובפרט דעיקר איסורה לענין התירא קאסרה נפשה עיין לעיל ס"ד: