זית רענן חלק א ל

אהבת ה' ית"ש שתוקד בקרבו ונעשה רצונו במדריגה העליונה שבעליונות, ושלח מלאך פניו לבל ישלח ידו בו וידע את גודל ענותניתו כי יפג לבבו בקרבו, ויאמר שלאחר שנשקלו כל מעשיו בפלס מאזני צדקו, לכן כלה ונחרצה שלעומת קטנות הדרגתו בעבודת ה' עד כה עודנו לא נאות לפניו עבודה הקדושה ורבה כזאת שישחוט בעצמו את בנו יחידו ויקרת חמדת תבל כמוהו שכן מצינו להדיא בב"ק נ"ט סוף ע"א גבי אלעזר זעירי הוה מסיים מסאני אוכמי כו' א"ל דקא מאבילנא על ירושלים א"ל את חשיבא להתאבולי על ירושלים סברי יהורא הוה אתיוה וחבשוה כו', ועי' בש"ש פ' ז' סי' מ"א מובא במ"א סי' ס"ג ס"ק ב', לכן אמר לו אל תשלך ידך אל הנער כו' שיעור הכתוב אילו לא הי' אלא נער המנוער וריק מכל לא אשאל כזאת ולא עלתה על לבבי רק להודיע את גודל יקרת נפשך כי עתה נודע וגלוי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כלומר כל אהבתך הנצמדת והקשורה בקרבך לבנך יחידך כל אלו לא חשכת ממני ושכל אלו יחד העלית לריח נחוח לפני, ועתה נבאר לפי סדר המשכת הענין, דהנה ע"פ שכל האנושי לא יצטייר שיקרה בכדומה לזה לאיש גדול ויקר ערך כמוהו וכמעט רגע החליצהו ה' ית"ש ממצוקה הזאת, הלא בחלה נפשו בקרבו וכמו שער בנפשו שיצטייר במחשבתו עוד את כל המצוקה ההוא מהחל ועד כלה כי נמס ונמוג רוחו בקרבו אשר ברגע אחד כבר איבד שברו וכל עוצם תקותו עלי תבל אולם אברהם לעוצם אהבתו להשי"ת גם כאשר שלח מלאכו לפניו לבל ישלח ידו בבנו יחידו ונזדמן לפניו האיל ושחטו לעולה עודנו תוקד אהבתו בקרבו למלאות רצון השי"ת בזה בכל האפשרי וכל מה שעשה לאיל בשחיטה ובזריקה ובניתוח אבריו, הצטייר לפניו כאילו עשה כל אלה בחיבה ובאהבה יתירה לבנו יחידו ולא סר ממחשבתו הטהורה עד אשר כילה את כל מעשה האיל ועשאו לאפר והפריש כפיו בתפלתו בכל דבר שעשה באיל וחינן את פני קונו ואמר יה"ר שיהי' חשוב ומקובל לפניך כאילו עשיתי כן בבני יחידי וז"ש ויעלהו לעלה תחת בנו וכמ"ש המפורשים לכן כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית, ויאמר כו' כי יען אשר עשית את הדבר הזה שנתעוררת מעצמך גם בדבר אשר לא צויתיך ולא חשכת את בנך את יחידך, ולא סרת ממחשבתך עוצם הבהלה ומצוקה ההוא גם בעת שהקרבת את האיל לפני לעלה ובזה הראית בעליל את עוצם אהבתך ותשוקתך לעשות נ"ר להבורא ית"ש ולעומת אהבתו נתבטלו כל אהבת שבקרבך לכן לא כתיב בזה ממני שהרי עוצם אהבה זו היתה קשורה וצרורה רק בקרבו בשעה שהקריבו לעלה את האיל, ולא הסיח דעתו ממה שנצטוה בראשונה ונדמה ונצטייר בקרבו כאילו עשה בכל עבודת האיל ליצחק בנו יחידו, ועתה נפרש את הפסוק ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה הכוונה שהנה כל הצדיקים היקרים מדי עמדו על בחינה רבה ונסיון גדול ועצום בפעולתן בעבודתן להשי"ת הלא מסתירים מעשיהם בכל אשר יוכלו ולא יגלו גם לבניהם וקרוביהם לבל ירומו לבבם ויפלו ח"ו ברשת הגאות והתפארת אולם קודם מותם יגלו זאת לבניהם למען ידעו גם המה עד היכן מגיעים הדברים בעבודתינו ולמען ילמדו גם המה וילכו בעקבות אבותיהם והן נודע כי אברהם הי' איש מצוין ונכבד ויקר ערך שאין כמוהו בכל הדור ההוא וכשמן תורק שמו בכל אפסי ארץ לאיש חכם גדול ועצום ובחסדיו הרבים שהפיץ ע"פ תבל ומלואה ובכל עבר ופינה ובכל תהלוכתיו שהי' מאירים עפ"י האדמה שכולם נסקלים בפלס מאזני עוצם תבונתו ועתה בעקידה זאת שהי' שני נעריו אתו ועמדו מרחוק ולא שמעו ולא ידעו מאומה אולם בעיניהם ראו מעשים זרים כאלו שבנה מזבח ועקד את יצחק בנו וישימהו על המזבח ופשט את המאכלת כנגדו ולא עשה לו מאומה ויקחהו ויקריב את האיל על המזבח כי הם לא שמעו בקול המלאך שציוהו כן [שקול נבואה לא נשמע דבר לאחרים רק לנביא עצמו שכ"מ גבי משה שהקול מדבר אליו] והי' כל מעשהו בעיני הנערים שראו מרחוק כזר מעשהו, ולאיש הפכפך ידמהו וכאלו יצא מן הדעת יחשבוהו וידע בנפשו שדרכן של בני אדם שיתורו ויחפשו אחרי איש גדול ונכבד כמוהו למען ישחתו תוארו בעיני הבריות וילכד ברשת הבוז וכלימה תמורת הכבוד הגדול אשר לבשתו עד כה כי רבות הקנאה והמשטמה ילחיצום לזה וידע אברהם בעוצם בינתו שיתפרסם מעשה העקידה זו בעולם וששיחו בו יושבי שער ויהי לבוז ולקיקלון בעיניהם וידמה בעיניהם כאיש שוגה ופתי וגם לספר לפניהם כאשר הי' באמת ירא לנפשו משני טעמים א' שאולי לא יאמינו לו, ובשגם שלא הי' ביכולתו שישא על שפתיו לספר ולהגדיל א"ע בנסיון גדול כזה לפני הבריות אולם לגודל אהבתו את יוצרו ית"ש עודנו התענג בזה ונדמה לפניו כהולך בחליל שעשה נ"ר ליוצרו בדבר שיהי' לבוז ולקלון בעיני הבריות והוא כאלם לא יפתח פיהו לעומתם להצטדק עצמו לפניהם וכמ"ש אולם בעיקר הדבר חשקה נפשו שיתגלה הדבר למען ידעו עד היכן מגיע חובות היראה והאהבה להבורא ית"ש וידעו עד כמה תכבד העבודה רק שיתגלה לאחר שיסתלק מעולמו בעת שאבדה הקנאה והמשטמה וגאות ותפארת ושיעור הכתוב כך הוא ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו' הכוונה שהתפלל לפני קונו כמ"ש התרגום ופלח וצלי וכך הי' אומר ה' יראה בעין פקיחא דילי' אשר יאמר היום בשמעם את מעשה העקידה ההוא, וכהתל באיש רק ובוז יהתלו בו והלצים יליצו ויפערו פיהם לבלי חוק ובכל אלה נתרציתי והי' כצפיחת בדבש לפני אולם בהר ה' יראה הכוונה בשעת מתן תורה יתגלה ויתראה כל מעשה העקידה וכל הנסיון הגדול והנורא הזה לפני מקבלי התורה למען ידעו אז וילכו בניו אחריו בעקבי אביהם וכן הי' כי נתקבלה תפילתו וגילה הבורא יתברך את כל ונוכחת למשה נביאו לפני מתן תורה ועתה נפרש גם הפסוק וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר שעמדנו לעיל בקו' ח' ט' נראה שאברהם השכיל בעין חכמתו שכל אשר קרהו בעת העקידה לא נפל במקרה והזדמן והכל במידה ומשורה ומורה בצדק ובמשפט לכל אשר יקרה ויזדמן לדורות הבאים אחריו והנה כאשר ראה את האיל שהלך מיער ליער ונסתבך בעצי היער ועי' במ"ר בפ' אמור פ' כ"ט על פסוק זה וישא אברהם כו' והנה איל אחר נאחז בקרניו מלמד שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר כך עתידין בניך להיות נאחזים בעונות ונסבכים בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל הכוונה למ"ש לבאר כאשר ראה מעשה האיל כי הצקתהו רוחו בקרבו והרגש בכל תנועותיו של האיל שמאוד המר לו על שנברא בקרנים ולולא המה הי' בעוכריו לא קרהו כל אלה אולם כן הוא רוח הבהמיי שהרי רק לטובתו נברא בקרנים למען ילחם בהם נגד אויביו ושרק הוא בעצמו שהלך בדרך שובב, הן המה גרמו לו כל אלה וזה כוונת הכתוב אחר נאחז בסבך תולה המקרה ההוא רק בקרניו וזה מרמז ג"כ לדורות הבאים אחריו שכל הצרות והמצוקת שילכדו בהם יתלו הכל בטובת הש"י שהשפיע להם לגודל חסדו נגד בריותיו ורק מעשיהם המכוערים הן המה שגרמו להם כל המוצאות אותם ובדרך שכתבנו לעיל בדרוש א' נתיב ב' אות א' יעו"ש וכבר כתב מזה בעל ח"ה בהקדמתו לשער הבחינה בחקירה השלישית במשל נאה ומתקבל וז"ל ומה נדמו בזה אל אנשים עורים הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה וזימן להם בו עם כל זה כחלים מועילים, ורופא חכם לרפאם בהם, כדי שייטיב ראיתם והם התעלמו מעסוק ברפואת עיניהם ולא שמעו אל הרופא אשר הי' מתעסק ברפואתם והי' הולכים בבית בענין רע מעורונם וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים המוכנים לתועלותם ונפלו על פניהם והי' מהם מי שנפצע כו' והי' מתרעמים על בעל הבית והבונה אותו וגנו את מעשהו והי' בעיניהם