זית רענן חלק א כט

מכל העסקים שלהם, וישעו רק על הילד הזה ולא עלתה לו ארוכה ובמשך הימים הגיע לאזנם מרופא מומחה אחד במרחקים המפורסים לרופא נאמן ולאיש מצליח, ומכרו את כל אשר להם ושלחו אחריו, ובבא רופא הנורא הלזה על מפתן בית הילד, ונתן עיניו בו וראה שלא יגהה מזורו ובקרב הימים יסע וילך לעולמו, ואפס תקוה מאת הילד הלזה, וישקף וירא את פני אביו ואמו והנם זועפים וידע כי רעה נגד פניהם במות הילד, גם נפשם ברעה תתמוגג, ושיכל הרופא ההוא את פיהו ושאל לאם הילד בפני אביו על כל הקורות אותם בעת הריון והלידה, ולאחר שהשיבו לו על כל שאלתיו, ויען הרופא ויאמר הלא לפי קורתיו אשר קרהו בן המות הוא מעת שיצא לאויר העולם ופלאי פלאות נעשו עמדו שחי' עד הנה ולמען הצילם מני שחת, הערים הרופא ההוא בחכמתו וכיחש להם לבל יפרצו פרץ וימסו לבותם בקינות ונהי, ויותרו עוד בין החיים בהחשבם, כי לא ילד חי לוקח מאתנו, כי מראשיתו בן מות הי', והנה הנורא עלילות למען יעמוד זכות עקידה הזאת לדור אחרון, הגדיל עצה והפליא תושי' ורצה שיהי' מבחן ונסיון העקידה על קוטב היותר מעולה ובנקודה העליונה הנפלאה שלא מכשרון המפעל ההוא לבדו ירום ויתעלה ויחפיר את פני השטן לדור דור, רק כשיגביר ויאזור חילו בחכמתו הנפלא' ויכניס בלבבו את גודל אהבתו לשי"ת כאש מתלקחת בקרבו בעיון רב ובהשגה נמרצת, ואזי יתחשבו כל אהבת כולם לעומת גודל האהבה ההיא כגרגיר החרדל לעמת עפרות תבל ומלואה לכן רצה השם יתעלה שישאר האהבת איתן בקרבו על בנו יצחק יחידו כאשר בערה בקרבו עד כה ולא יקטנה ולא יבערנו באפס מנהו ולבל תשאר לפניו פרסה שיתנחם בזה בפן ואולי, ועל כל אלו יגדיל אהבת ה' יתעלה בקרבו עד בלתי משוער ומוגבל ומגודל אהבה זו יחשבו כל עניני אהבה המתנגדות לה כאפס וכאין וכלא נחשבים, וז"ש רש"י הגם ידעתי כי לא תפיל דבר ממה שאצוך, אמנם כזאת אבקש ממך שתתחכם בזה הרבה לבל תפיל מני האהבה הנפלאה שתוקד בקרבך על יצחק בן יחידך לכן מתחיל ואמר את בנך לבל תתנחם במשאות שוא ומדוחים ולבל תפליג בדרך רחוקה ותאמר פן ואולי אינו בני ומאבימלך נתעברה ובגלל הדבר הזה צוהו לבערו מן העולם הגם שידע מימים ימימה שלא כן הוא יסב את פני הדבר למען יחרש הומיות לבבו מבן יקיר ויחיד כזה ולא ימס לבבו בקרבו כדונג מפני אש, לכן אמר לו לא כן הדברים ואל תתעלם מזה כי בנך הוא, ולבל יקטין בנפשו ויאמר כשם שחנני ה' לעת זקנתי כן יפרו ויולידו בנים אחרים, ולבל תתנחם לומר שאין זה יצחק אשר אמרתי לך כי ביצחק יקרא לך זרע ואולי מישמעאל או משאר בניו יולד להם יצחק אחר לזה אמר את יצחק זהו הוא יצחק אשר הבטחתי לך עליו ולא על אחר, ושיעור הכתוב כך הוא שאת בלשונינו למדרש חז"ל פי' עם כמו שאמרו ודרשו באת ה' אלקיך תירא ועל קוטב זה צוה לאברהם אוהבו קח נא את בנך עם האהבה הצרורה בקרבך על בנך וגם עם האהב' שתוקד בקירות לבנך על יחידך, והאהב' הנפלאה אשר בערה כאש עלי יצחק אשר הבטחתיך עליו כי ביצחק יקל"ז כלמו יחד תעלהו לעולה על אחד כו', ולבל תפול ותקטין אפס מנהו ועל כלמו תגביר באיתן חכמתך את אהבתך הנפלאה עלי ואזי כולמו יסערו וישביתו ויפירו לעומתו כאור הנר נגד אבוקה ויען כי שם על לבבו כי עבודה עצומה ויקרה עד למאוד ולא יעשה בהפוך רגע לכן התמהמה לו השם יתעלה עד שיתחקה וישרש כל אלו בקירות לבבו ובכל כחותיו לאמיתן ואברהם לגודל חכמתו ועוצם בינתו ושיער בנפשו שגם אם יקטין אהבתו מבנו עבודה רבה ועצומה לפניו לעומת מדתו אשר התנהל א"ע עד כה להגדיל ולהפרות חסדיו הנאמנים ע"פ תבל ומלואה, וגם שיער בנפשו כי לא זהו הדרך לתמימים וישרים שיעלו בפעם אחת למדריגה האחרונה שבעליונות, כי אז איננו בדרך האמת לאמתן רק בדמיון השוא והנתעה, לכן החל ממדריגה הקטנה והתחיל להקטין אהבתו מבנו לאט לאט ולעומתן יגביר וישכיל באהבתו יתעל' ממדריגה למדריגה עד שנתעצם באהבתו יתעלה באהבה נפלאה ואח"כ שם עוצם בינתו להגדיל גם אהבת בנו בקרבו עד שנתאמת לו שקטנה מהכיל אהבת בנו [גם לאחר שהתעצם באהבתו בכל עבר ופנה כאשר היה עד כה] לעומת אהבתו יתעלה אזי החל בכשרון המפעל העקידה ההיא וזהו דכתיב ויקם וילך שהתהלך מתחילה לאטו להקטין אהבת בנו בעיניו בכדי שיבטח אח"כ אל המקום כוונתו אל הנקודה הנפלאה כאשר אמר לו האלקים, ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק הכוונה שצירף וליבן בעין שכלו הזך וראה שעודנו עומד מרחוק הלאה מן הבחינה אשר ציוהו, לכן התאמץ עוד בבחינה ראשונה כאשר כתבנו ויאמר אברהם א"נ שבו כו' ואני והנער לאשר החזיקו בלבבו כעת לנער וריק והוא כי מתאנה הוא לפניו במעשיו ולבבו בקרבו לא כן הוא כאשר נראה לעינים לכן כאשר החליט אז בלבבו כן הוציא מפיו וכינהו בשם נער בלשון גנאי ושפלות, אולם נלכה ונתייגע עד שאגיע להשגה הנפלאה שזהו יצחק אשר הבטחני עליו ובו אפרה זרעו ע"פ תבל ועתה הלכה וכלה ולא יתקיים עוד, ומ"מ מגודל אהבת ה' יתעלה לא אפיל צרור ארצה וזה שאמר נלכה עד כה, שאחליט לצמיתות בקרבי כי כה יהיה זרעך נאמרה רק עליו ולא על אחר, אח"כ שם עוצם בינתו להגדיל אהבתו בקרבו כאהבת האב על בנו וז"ש ויקח את עצי העולה וישם על יצחק בנו, והנה הבן יקיר שהרגיש בנפשו שאביו יקריבהו לעולה לה' ונתייקר בעיניו גודל תשוקת העבודה הזאת מכל מחמדי תבל ומלואה, אולם אוותה נפשו שיקים דבר על מבחן היותר נפלאה והוא שלא יקטין אהבתו ויעצימהו כאשר היה, ולכל אלו יגביר ויתאמץ באהבתו יתעלה וכמ"ש ותפעם רוחו בקרבו אולי השליך אביו את כל אהבתו אחרי גיוו כאשר הטבע והשכל מחייבים ונפשו עליו תאבל כי עולה ההוא לא עלה תעלה ולא לריח ניחוח יהי' כי הוא רק בבחינת הקטנות לכן אמרה נפשו בזאת אבחנהו הלא נודע שהאב שיש לו געגועין על בנו יחידו יקרת מצפין לבבו ועומד ומצפה בכל עת שישאול ויבקש ממנו דבר וימלא שאלתו ברוב גילה וחדוה ולא עוד אלא בשגם כשפוער פיו וקראו אבי ישיבהו הנני למלא כל חמדת לבבך שאל בני שאל חמדת נפשי, ועל מבחן זה נסהו יצחק ויאמר אבי, ולא ביצע אמרתו, ויאמר הנני בני למלאות כל אשר תשאל נפשך, שכבר כילה אברהם אז כל מלאכתו כאשר ציוהו אלקים ונתאמץ באיתן אהבתו וכמ"ש וכאשר ראה יצחק שעודנו נפלאה אהבתו אליו, ותעלוזנה כל סרעפי לבבו ועשתנותיו בקרבו שהגיע לעת ההיא שיהי' עולה לריח ניחוח לה' בהדרגה המעולה עד אין קץ וזכרונו יעלה לרצון לפני ה' ית"ש לדורי דורות, ושמעתי דבר נכון ויקר מאבי זקיני הגאון האמיתי מוה"ז הרב דמדינת הנובר זצוק"ל בפירוש הפסיק ויאמר הנה האש והעצים ואי' השה לעולה, שהן נודע שאש הגשמי לא ישלוט בצדיקים הגדולים וכמו דאיתא ב"מ פ"ח ע"א גבי ר"ז כל תלתין יומא הוי בדק נפשי' שגר תנורא סליק ויתיב בגוי' כו' וכן בנדב ואביהו שלא שלטה בהם אש של הדיוט לזאת שאל לאביו לאמר הנה האש והעצים הגשמיים ואי' השה הגשמיי לעולה שכל אלו לא תכוננו יחד שעולה כמוני שתעלה לריח ניחוח במדריגה המעולה יכלה לאפר ע"י אש הגשמיי ודפח"ח, נחזור לענינו שנראה מקשרות והתכת המקראות האלו שכבר נתקשר אברהם בחבלת אהבתו ליצחק בנו כמקדם ושהתגבר והתאזר בעומק עיונו בעבותות אהבת הקב"ה עד שכל עניני האהבה שישנם במציאות האפשרי הם כנעורת מול לפיד אש ושלהבתיה של אהבת המקום ב"ה ולכן הזכירו הכתוב בשם בני בכל המקראו' הללו, לעולה בני, ויעקוד את יצחק בנו, להורות שבכל אלו לא זז מחיבתו, והנה ה' ית"ש לאשר לא עלה ע"ד מתחילה שישחטהו לעולה רק להתגלות מצפון לבבו ואת גודל