זית רענן חלק א רצז

דחייל בכולל והרי התם נשבע בזמן חיוב דהיינו ביום חול כמבואר בתוספ' שם דף כ"ה ע"ב ד"ה מי איתא ודוחק לומר דאיירי בנשבע בלילה דמנ"ל להקשות ולבנות דיק ויסוד חדש מזה דחייל בכולל לענין מלקות אבל לא לקרבן יעו"ש והנראה לפענ"ד בזה עי"ש בקצה"ח ס"ק ד' שמביא בשם כה"ג להקשות על הרא"ש דגם כשנשבע קודם שלוה אמאי לא הוי ש"ש דומיא דנשבע שלא אעיד לך עדות ושלא יתעטף בציצית הגם שדבר ספק בשעתו דאולי לא ידע לו שום עדות המועיל ולא יהיה לו בגד שמחויב בציצית אפ"ה כיון דנשבע לעשות דבר שעומד בספק כנגד הדת הוי ש"ש וגם בעיני היה דברי הרא"ש בזה להפליא ולכן נראה דטעמו דרבינו דכל היכא דאפשר לפרש דעתו הסתומה שלא נשבע נגד הדת מסתמא אחזוקי ברשיעי ל"מ וה"נ אמדינן דעתו שהיה רק להחזיק בשלו ולא להבריח מב"ח וכשילוה אזי יודיע למלוה את אשר נשבע וכשידע המלוה מזה ואעפ"כ ילוה לו הרי זה כמוחל לו מקצת שעבודו ממה שקשור ועומד למכור בעצמו כדי לפרוע ובכותב לו דו"ד אין לי על ש"ז וכשיודיע לו תו לא נשבע לבטל את המצוה משא"כ כשכבר לוה ולא הודיעו דנשבע להדי' לבטל את המצוה וגם בכולל ל"ח בזה עפ"י דברי רמב"ם בפ"ד מהשו"נ דבכולל ומוסיף בעינן כשכבר הוא בעולם ולא בדבר שמסופק לנו בשעת חלות דאולי לא יבוא לעולם וא"כ האיך מצי למיחל מעתה מפני שכלול על ב"ח שילוה מהם אח"כ שגם עליהם לא יחול רק כשיודיעום ומסתמא לא יבוא לכלל מציאות ומי פתי יסור הנה וילוה לו וגם כשספק שקול אפשר ג"כ דל"ח שהוא כדבר שלב"ל עדיין בשעת חלות השבועה ול"ד לדברי רמב"ן וריטב"א קידושין בכ"ג שבא על אחותו אלמנה דהוי איסור מוסיף לגבי כה"ג שיתמנה תחתיו ועי' סי' ב' מש"ש דהתם עיקר מוסיף הוא ע"ג והוא כבר בעולם הגם שעדיין לא נשלם בכל מקרה הצריך לזה תו איכפת לן במקרה שעודנו לב"ל אבל בכולל שהוא מפני שחל על חתיכה אחרת והיא הלואה שילוה לעצמו אח"כ שהיא החתיכה בנידון זה וכל שעודנו החתיכה זו איננו בעולם כבר יצא מתורת כולל ומהאי טעמא נראה במי שכבר נשבע על תאנים שישנם בעולם ואח"כ נשבע על תנאים שישנם בעולם ועל ענבים של שמעון שיגדלו בשנה זו דל"ח בכולל כיון דשם החתיכה המה הענבים ועדיין לא באו לעולם ולא איכפת לן במאי ששמעון ישנו בעולם דאין עיקר שם החתיכה על שמעון ועיין, אח"כ מצאתי בתומים דפש"ל דבכה"ג לא הוי כולל מסברא דנפשי' יעו"ש בסק"ד גם ראיתי שם דפש"ל דבנזירות ל"ש כולל משום דא"א להתקיי' הכולל לבד זולת עיקר האיסור וכבר הארכנו בזה בסי' ו' יעו"ש ובמחכ"ת נעלם מעין קדשו הא דאיתא להדיא בנשבע שלא יאכל תאנים וענבים יחד כשיעור שלם מכל אחד דחייל בכולל עי' נדרים י"ז ור"ן שם ותוס' שבועות כ"ח ע"ב ד"ה שבועה שלא אוכל תו"ע ולדעת תוס' יש ליישב דבריו דגבי נזיר כיון שנשבע סתם שאשתה לוג ואח"כ אמר הר"ן הרי זה דומה לנשבע שלא אוכל תשע ואח"כ נשבע ש"א עשר בככרות סתם דלא הוי כולל משא"כ בתוע"נ הוי ככרות ידועים אבל מ"מ עדיין לא מתורץ דהא כולל טומאה ותגלחת דלדידן גם בב' שמות איתא לכולל עי' סי' ג' אות ל"ח: (נשמט מלעיל אות זיי"ן

) ל עיין כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה וכו' וז"ל וא"ת ולוקמי במפרש וכד"ה וי"ל דאי במפרש לא מיתוקמי מתניתין כר"ע דמשמע הא סתם פטור עכ"ל וקשה לי דא"כ גם לאוקימתא דידי' דמוקי לי בכולל מי ניחא דהא לר"ע א"צ לכולל כלל לתירוצם השני דקו' קאי לר' יוחנן דנוקי לי' כשלא כדה"א ובמפרש אליבא דרבנן ובסתמא לר"ע וא"כ בע"כ צ"ל דכשם דלר"ע קאי בסתמא על ח"ש והטעם משום דהואיל דמפרש חייב סתמא נמי חייב הוא הטע' עצמו גם על שכדה"א וכן הוא במהריב"ל ובשלמא לתירוצם הראשון דקאי על ח"ש ניחא דמתניתין מיירי דאכל כשיעור שלם ומשום ח"ש לא נכנס לסוג דכולל על כשיעור כמובא ברמב"ם הנ"ל ה' ז"ח וטעמא דמילתא בארנו בסי' ג' או' ל"ד משום דכ"ז שהוא לפנינו והוא בשיעורו וגם בשעה שאכלו בכדי אכ"פ מתלי תלי דהרי חזי לאצטרופי וכשעבר והלך לו שיעורו דאכ"פ אזי נתברר שהוא רק ח"ש ואם כבר חלף והלך לו אבל בשלא כדה"א דחייל גם בעירב בו דבר מר כמבואר ברמב"ם פ"ה מה' יה"ת ובפ' י"ד ובפ"ח מה' מ"א הוי מוסיף גמור כמבואר גם בש"א סי' ע"ו וא"כ גם לר"ע א"צ לכולל כלל דבלא כולל הוי ג"כ א"מ לשלא כדה"א ואפי' כשאכלו כדה"א יתחייב משום מוסיף ויש ליישב דר"י ס"ל אליבא דר"ע דא"ל כריה"ג חולין ק"א ועיי"ש בפי' רש"י דדוקא בכולל ומוסיף הוא דחייל דאז הוי כא"ח וה"נ מש"ה צריכין לכולל כי היכא דליהווי, א"כ וא"מ צמודים יחד ואז הוא דחייל אבל בחד לחוד ל"ח ועי' סי' ז' א"ט שכתבנו שם ליישב קו' הר"ש מאיוורא בסיגנון זה כ"ד ד"ה האוכל נבילה עי' לקמן סי' ג' מן א' כו' עד א' למד מה שכתבנו שם בביאור רחב ועמוק בעזה"י

לא עיין בתשו' הגאון הקדוש מוהע"א זצוק"ל סי' ס"ה וז"ל ובזה מרווחנא ליישב דברי תוס' כריתות דף י"ג ע"ב ד"ה ארבע חטאות וכו' מ"מ השתא דנשחטו ונזרקו וכו' ותמה הבה"ז הא בשבועות פרכינן והא מוקדשים וכו' ומשני בבכור וראיתי בכמה ספרים ישוב הגון ונכון דסוגיא דשבועות אזלא למ"ד אכלה כולה אין נשאלין עלי' וא"כ גם בשבועה השתא ליתא בשאלה וע"כ דלא חשב כיון דמעיקרא הי' איתא בשאלה ולזה פרכינן שפיר והרי מוקדשים דג"כ מעיקרא הי' איתא בשאלה ודברי תוס' הנ"ל לפי ההלכה דאכלה כולה נשאל עלי' שפיר י"ל דלא חשב מה דעתה איתא בשאלה דהיינו שבועה אבל קדשים השתא אחר זריקה ליתא בשאלה ואך עדיין יש לפקפק דמ"מ גם למ"ד אכלה כולה אין נשאלין עלי' הו"מ לחלק דשבועה לא חשב דהא בשעה שאוכל ועבר האיסור איתא בשאלה ולא חשב אוכל איסור דאיתא בשאלה אבל מוקדשים אוכל איסור דליתא בשאלה בשעת האכילה כיון דכבר נזרק דמו וכו' עכ"ל על קו' בה"ז הנ"ל ישבתי כן בימי חורפי ומה שעמד בזה מרן הגאון הקדוש זצ"ל נראה עפ"י דברי רשב"א גיטין דגם בע"ד רבים היכא שכבר עבר יש לו התרה כמו לדבר מצוה וכן מוכח ממס' מכות ך"ב וליתני כגון דאומר שבועה שלא אחרוש בין ביו"ט בין בחול ומתרץ הש"ס מידי דאיתא בשאלה לה ל"ק ועדיין קשה דליתני' כגון שנשבע בכולל עד"ר וכן בשבועות בסוגיא דמשני ג"כ כן א"ו דלאחר שאכל כזית ישנו בשאלה כי היכי שלא יעבור למפרע ותו ל"ק דהו"מ לחלק דגבי שבועה איתא בשאלה בשעה שעבר האיסור ואיסורו קל משא"כ במוקדשים דז"א דעדיין קשה דליתני כשנשבע עד"ר: חדושין ריש פ"ג דשבועות

א שבועות פ"ג דף ך' עי' רש"י ד"ה איסור מתפיס בשבועה ועי' בתו' שם מה שהיקשו ועי' מהרש"א שהיקשה על מה שאיתא שם ואף ר"י סבר כרבא דאמר מבטא לא אוכל לך איסר וא"ל שבועה ולשיטת רש"י אין שום ראי' מר"י ולפענ"ד נראה בכוונת דברי רש"י לאביי דין איסר הוי כמו מתפיס בשבועה בזה הלשון עצמו שאמר בלשון איסר שדייק רש"י בלשונו הטהור שאמר איסר עלי ככר זה ורש"י סובר בזה כדעת הפוסקים דשבועה שאמר בלשון נדר או להיפך מועיל מטעם יד עי' ר"ן ריש נדרים ונראה דזהו דוקא באומר ככר זה עלי בשבועה מפני שמתקנין את לשונו המקולקל ודנין על לשונו תורת יד אבל אם נשבע על ככר כדינו בלשון שבועה ואח"כ אמר ככר זה עלי כזה שעתה חסר אף מן יד עצמו שזה תלוי רק בסברא דאם מתפיס בשבועה מועיל אף מצד הסברא דהוי כמוצא שבועה מפיו דמי בלי שום גרעון וחסרון באם התפיס אגברא כגון שנשבע ראובן והדר שמעון ואמר אף אני כמוך אם מהני מצד