זית רענן חלק א רצו

לחוד לאו מידי עביד אבל בביטול מצוה דטעמא דמילתא משום שחפץ נאסר עליו והמצוה אקרקפתא דגברא הוא ומשום כן לו יהי' דאיסור חפצא רחמנא הוא דרמי עלי' ולא ע"י עצמו כבר נפקע המצוה מחפץ זה דכללא הוא דכל ל"ת שהוא איסור גברא בהדי איסור חפצא דנפקע המצוה מחפץ זה וכמו כל ל"ת שיש בו כרת דנדחת מצות עשה מפניו ול"א כיון דעשה דוחה לל"ת ונדחית האזהרה מקמי מ"ע ותו ליכא עונש כרת בלא אזהרה ואמרינן להיפך כיון דאזהרה זו בצירוף עונש כרת שבו מצומדים יחד נדחית מ"ע מקמה כן הדין באיסור גברא בהדי איסור חפצא דנדחית מ"ע מקמי' אמנם קשיא לדעת רשב"א דלא חייל בקיום מצוה מטעם הנ"ל ובנזירות חייל אפילו בקיום ל"ת בנשבע שלא אשתה לתירוצו דאב"ע בנזיר דף ע"א לר"ש דל"ל כולל אולם נזירות לר"ש דאית לי' דאינו נזיר עד שיזיר מכולם והכל תלוי במבטא שפתיו וכל איסורו בא ע"י עצמו ונכנס בכלל סוג מיגו דעדיף מכולל ודמי לתאנים כשנשבע שלא לאכלם יחד אבל בנדרים לא ילפונן מיני' שגם דבנדרים הוי איסור מוסיף מפני חפצא מ"מ כיון דלא תלי' במבטא שפתיו דרחמנא הוא דהצמידם יחד ומש"ה לא נכנס לכלל מיגו כנ"ל ולר"ה דלית ליה דין מיגו כלל וכן לר"ל דלית ליה כולל באיסור הבא עי"ע וכר"ה ס"ל כדמוכח מקו' הגמרא שהקשה לר"י מכריתות דיש אוכל אכילה אחת ולא הקשה לר"ל היכא דנשבע על חלב בצירוף ד"א כאשר הוכחנו בסי' ז' אות ו' דר"ל כר"ה ס"ל וגם מסברא פשוטה נראה כן דהרי לדידי' עוד מגרעת לאיסור שבא ע"י עצמו מאיסור הבא מאליו והאיך יתעלה עוד ע"י מיגו וא"כ לר"ה ולר"ל בע"כ צ"ל דגזה"כ הוא בנזירות דחייל לתירוצו דאב"ע אכן קשי' דאכ"ד בע"כ ב"ל לר"ה ולר"ל דגם בנדרים קא חייל בקיום ל"ת כקו' תוספ' שבועות ד"ה בד"ה חומר דהא איתקש נדרים ונזירות אהדדי ותירוצם ל"ש לר"ה ור"ל כיון דלא שייך ביה כולל שהרי א"א להתקיים רק בצירוף כל דיני נזיר יחד ומיגו לית להו וכיון שכן נשמע ממילא דגם לרבנן דר"ש צריכין לומר בתירוצו דאב"ע דחד יתורא בנזיר אתי' לשבועה שלא אשתה כמו לר"ש ולרבנן אית להו תרי ריבוי כמו בתי' ראשון שם דאל"כ עוד יעדיף כחו של ר"ש בענין חלות האיסורין יותר מרבנן שהרי לר"ה ור"ל בע"כ צ"ל דלר"ש ילפינן נדרים מנזיר וא"כ גם בנדרים חייל בקיום האיסורין שהרי איתקשי אהדדי ומעתה אם נאמר דלתירוצו דאב"ע אזי לרבנן לא דרשינן יתורא דקרא לנזיר שנשבע שלא אשתה רק ללא נזר אלא בחד מנהון ובנזיר גופי' ל"ח אלא א' כיון דל"ל יתורא דקרא לזה ומסברא ג"כ ל"ח שהרי יצא מתורת כולל שכל דיני נזירות מצומדים יחד ומיגו לית להו וא"כ גם בנדרים ל"ח בקיום איסורין דמיתורא דכתיב בנדרים לא ידעינן אלא בביטול לדעת הרשב"א וסייעתו וא"כ עוד יעדיף כחו של ר"ש בענין חלות האיסורין יותר מרבנן דהרי לר"ש איכא יתורא בנזיר וילפינן בנדרים מיניה אבל לרבנן אם נא' דלית להו יתורא לזה א"כ בנדרים נמי לא חייל בקיום האיסורין (ובשלמא מנזירות גופא לא איכפת לן לדידן שהרי זה תליא במידי דפליגי באם לא נזר אלא מא' מהם ומש"ה לדידן דאית לן מיגו בתאנים וענבים משום שצרפם וקשרם יחד כן ה"ה בנזיר לר"ש שבא ע"י מבטא שפתיו ודמי לתו"ע משא"כ לרבנן דאפי' לא נזר אלא מא' מהם הרי זה נזיר מכולם ורחמנא הוא דהצמידם ולית ביה משום מיגו כנ"ל) ואנן איפכא שמעינן בכל סוגית הש"ס דלר"ש לא עדיפא חלות האיסורין כמו לרבנן ועתה לא בנזירות לבדו יעות המיושרה אלא גם בכל איסורי קונם וא"ח דלר"ש יחולו על האיסורין משא"כ לרבנן אלא בע"כ צ"ל דלתירוצו דאב"ע גם לרבנן צ"ל דמודו לר"ש דחד יתורא לנשבע שלא אשתה רק דלרבנן אית להו תרי ריבוי דדרשינן מיין ושכר יזיר וחד יתורא אתי ללא נזר אלא מא' מהם וא"כ גם לרבנן ילפינן נדרים מנזירות אולם כן הוא לר"ה ולר"ל דצ"ל דגם לדעת רשב"א הנ"ל דל"ח בקונם על קיום האיסורין זהו לדידן דאית לן תורת מיגו וא"כ גם לר"ש לא ילפינן נדרים מנזירות דשאני נזיר דתלי' במבטא שפתיו ונחית לכלל מיגו משא"כ בקונם דא"ח וא"ג לאו בדידיה תליא ולרבנן דהשווה לדידהו נזירות ונדרים דתרווייהו לאו בדידי' תליא גם בנזירות ל"ח דלית להו רק חד ריבוי לענין נזירות גופא היכא דלא נזר אלא מא"מ ותו ל"ק דא"כ יעדיף כחו של ר"ש יותר מרבנן בענין חלות האיסורין בנזיר גופא שהרי זה עצמו מתלי תלי' בפלוגתא דלר"ש כיון דנזירות במבטא שפתיו הוא דתלי' ונחית לתורת מיגו משא"כ לרבנן כדלעיל בהג"ה אבל לר"ה ולר"ל בע"כ צ"ל גם לתירוץ השני בגמרא דלרבנן אית להו תרי ריבוי' וחייל בנזירות ובנדרים כמו לר"ל דאל"כ נעדיף כחו של ר"ש מדרבנן בנזירות ובנדרים במידי דלא תליא בסברתם ועי' היטב בזה וראה כי נכון הוא ויתיישב בזה היטב קושית שעה"ה בפי"ז מה' א"ב בד"ה תו ק"ל וכל האחרונים תמהו בזה דלר"ל קשי' מתני' דנטולה מן היהודים דלית ליה כולל באיסור שע"י עצמו וגם קונם ל"ח בקיום האיסורין לדעת רשב"א בתשו' הנ"ל והוא קושיא עצומה ולהנ"ל ניחא שפיר דלריש לקיש ולר"ה בע"כ צ"ל דקונם חייל על האיסורון כדמוכח מתירוצו דאב"ע וע"כ לא קא מפלגי אלא לדידן דפסקינן כרבה בתו"ע משא"כ לר"ה ור"ל גם הרשב"א וסייעתו מודים דקונם חל על איסורין

כט בדברי תשובת רא"ש כלל ח' ס"ב במי שנשבע שלא למכור דבר משלו לפרוע חובותיו דאם קודם שהלוה נשבע צריך להתיר השבועה ואם לאחר שלוה נשבע דל"ח שבועתו כלל דהוי נשבע לבטל המצוה והיקשו דיחול ע"י כולל של ב"ח שילוה לו אח"כ ועיין בקצה"ח סימן ע"ג סק"ג שהאריך שם להחזיק את דבריו ת"ד דנשבע בליל פסח שלא יאכל מצה דל"ח בכולל משום שכבר חל עליו המצוה והוי ש"ש ול"ח בכולל רק באחת משתים או כשנשבע קודם פסח דאו כיון דאשכח רווחא כבר חיילא ותו לא פקע או כשנשבע במפורש שלא יאכל מצה של מצוה ומצה עשירה כיון דפירש להדי' על דבר המותר ומביא ראיה לזה מנשבע שלא יישן ג' ימים ושלא יאכל ז"י ולמה אינו חל ע"י כולל שהרי כולל בתוכו יום ויומים א"ו דל"ש בזה כולל כיון דמעולם לא היה שבועה על דבר היתר בפני עצמו אלא תיכף שבועתו לשוא יצאה כיון דצריך לאכול תוך ז' ימים ומש"ה אין השבועה חלה כלל וא"כ ה"ה בנשבע שלא יאכל מצה בלילי פסח ובזה מיושב שם קושית ח"צ מתוס' בנשבע שיאכל נג"כ דהתם שאני דפי' על דבר היתר בפ"ע ומזה יצא לדון דכל הפוסקים מודים בזה ול"מ מי שחולק בזה רק הריב"ש בתשובה יעו"ש ולפענ"ד כל דבריו תמוהין בזה שהרי גם לדבריו בנשבע שלא יאכל מצה כל השנה חייל בכולל היכא שנשבע ק"פ וכן מפורש ברמב"ם בפ"ה מה"ש ה' ח"י ולדבריו ג"כ קשיא מנשבע שלא יאכל ז' ימים שהרי כבר אשכח רווחא בימים הראשונים וגם עיקר קושי' לק"מ דהתם הרי הוא כנשבע להמית א"ע כמבואר בר"ן בפ"ג דשבועות והאיך נופל כלל בזה דין כולל כיון דסוף סוף נכריחנו לאכול כמצוה עליו דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ וא"כ הרי נשבע לשוא שהרי יוכרח לעשות עפ"י התורה להיפך מאשר נשבע וכל היכא שנשבע כנגד המצוה עליו עפ"י התורה זהו עיקר ש"ש כדתנן בנשבע שלא יאכל מצה ושלא יעשה סוכה וכו' ולא דמי לשאר דבר מצוה דכיון דחייל בכולל אזי יתקיים שבועתו לגמרי משא"כ בנשבע שלא יאכל ז"י כיון דסוף סוף יצטרך לעבור גם מה שעלה על דעתו להשוות כה"פ לזה עיין ברמב"ן במלחמות ור"ן ספ"ג דשבועות שהקשו לדעת הרי"ף דא"צ שיהיה ההן והלאו בחד לישנא מהא דלא הנחתי תפילין היום שהקשו בגמרא מי איתא בלא אניח ולדעת הרי"ף וסיעתו הרי איתא בלא אניח סתמא