זית רענן חלק א רצד

שלא אוכלנה דאינו חייב א"א ולא מצטרפין את שכבר נתחייב משום ראשונה לחצי זית האחרון משום דלעולם ל"מ אלא ח"ש או ש"ש מן השני' לראשונה אבל ח"ש מן הראשונה ומכש"כ ש"ש מן הראשונה לבהדי שני' לא מצטרפין, ונ"מ לדינא גם למסקנת תירוצו שם היכא דנשבע מעיקרא על מנין ככרות ידועים ואח"כ נשבע על מנין זה עצמו בסתמא ואח"כ אכל את מנין הידועים ושייר פחות מכזית דאינו חייב אלא על כל זית וזית של שבועה ראשונה אבל משום מנין של שני' א"א לחייבו דאכילות ראשונות שכבר נתחייב עליהם משום ראשונה א"א להצטרפם להשלים שיעור של שני'

כד בנידון הפלוגתא שבין הבעה"מ ורמב"ן במלחמ' שם בספ"ג דס"ל לבעה"מ דעל מצות ל"ת ל"ח נדר כלל בין בביטול ובין בקיום ורמב"ן השיגו מגמ' מפורשת דבקולם הנאת תשמישך עלי דעובר על לא יגרע וקא חייל ונראה לפענ"ד באמיתת כוונת דבריהם דלדינא לא פליגי רק דפליגי בטעמא דמילתא הנשמע ממתני' דקתני בקונם סוכה שאני ולולב וכו' דקא נקט ואזיל בביטול מ"ע דוקא דקילי מל"ת דמשמע להדי' דעל ל"ת לא חייל ומש"ל כגון שעטנז שאני פושט ורגלי שאלך מבה"ט והוא כהן או נזיר בבה"ק או טמא שנכנס בשוגג לבית המקדש ואסר על עצמו רגליו מלצאת ועי"ז הוצרך לשהות שם שיעור שיהה וכן בשעטנז שיעור פשיטה גם מש"ל בל"ת כגון קונם ידי ופי לאכילת קדשים ולשריפתן ועי"ז בא לידי נותר ועובר על ל"ת א"ו דבע"כ בריך לומר דהא דגלי קרא בנדר דכתיב לד' דחייל על חפצי שמים הוא דוקא כשעובר בשוא"ת כגון כולהו מ"ע דנקט ואזיל דנקט במתני' וה"ה בנותר שעובר ג"כ בשוא"ת אבל בשעטנז וכהן ונזיר שע"י קיום נדרו עובר בקו"ע נגד ח"ש בהא לא ריבה קרא דכל היכא דנוכל להמעיט חידושו ממעטינן ומיסוד זה נשמע ממילא שגם דשבועה חיילא בכולל בביטול מ"ע או גם ל"ת בשוא"ת כגון בנותר וכדומה אבל לעבור בקו"ע גם בכולל ל"ח ומש"ה היקשה אלא הן המש"ל ונשמע מזה דירושלמי ל"פ כלל עם ש"ס דילן וזהו דעת רמב"ן במלחמות וכוונתו במאי שהקדים שם דשבועה בכולל שוה עם קונם גרידתא וכשם דקונם ל"ח לעבור על ל"ת דהיינו בקונם ידי לפשיטות שעטנז מגופו וע"י זה עובר בקו"ע עי' מכות כ"א ע"ב ד"ה ואפי' שבועות י"ז ובתוס' שם בד"ה או וכן בכהן ונזיר בבה"ק ובטמא שנכנס למקדש דבכולהו כיון שע"י קיום נדרו יעבור בקו"ע ל"ח כדמוכח ממתני' דקא נקיט ואזיל בביטול מ"ע דוקא וה"ה נמי דבכל הנך גוונא גם שבועה בכולל ל"ח אבל כל היכא דע"י קיום השבועה בכולל לא יעבור אלא בשוא"ת כגון בכולהו מ"ע או גם בל"ת כגון בנותר דדמי בזה למ"ע שפיר קא חייל כמו קונם דמתני' דחייל לעבור בשוא"ת אמנם גם בעה"מ הרגיש בזה דפשטא דמתני' דקא שביק לל"ת וקא נקיט כולהו במ"ע רק דלא ס"ל לחלק בין שוא"ת לקו"ע דכל היכא דחייל מצד גזה"כ לא מפלגינן בינייהו שהרי הקש' מעיקרא דגמרא דילן סותר את דברי הירושלמי בזה ולא ניחא לי' לחלק בינייהו משום זה רק טעמא דמתני' דעד כאן לא גלי קרא דנדר חייל נגד חפצי שמים בין בביטול בין בקיום רק במ"ע דקילי אבל לא בל"ת דחמירא ועי' יבמות ז' ע"א לאו ל"ת חמור מיני' בפרש"י שם וז"ל שהרי לוקין **(דיני מלקות אין נוהנין בזמן הזה)** עליו משמע דלאו שאב"מ שאין לוקין עליו לדידן ל"ח מעשה כלל וכן ביומ' פ"ז עבר ע"ע ועל לאו הנית' לעש' לא זו משם עד שמוחלין לו ומשמ' דלאו שאב"מ דאין ל"ע הושוה לגמרי לעשה וכ"מ בכ"ת שם ומעתה אם בקיום הנדר יעבור על ל"ת שלוקין עליו בזה לא גלי קרא דחייל אבל בנותר שאין לוקין עליו וכן בלאו דלת"ג דשוין למ"ע בחומר ובענש נש גם לבעפ"מ חל הנדר כמו על סוכה ולולב וכן בקיום ל"ת תלוי ג"כ בזה אם הלאו הוא שוה למ"ע בחומר שבו אזי חייל גם בקיום דקסבר דיתורא דקרא אתי גם על קיום כמו על ביטול וע"כ לא חידש לן אלא על דבר הקל הוא דקא חייל אבל לא על ל"ת שלוקין עליו דחמור ל"ח הן בביטול והן בקיום אבל בכולל לא ניחא ליה לחלק בזה ולומר דע"כ ל"ח בביטול אלא על דבר שאין לוקין עליו ויתקיימו גם דברי ירושלמי בכולל בביטול מ"ע הוא דקא חייל אבל לא בביטול ל"ת שלוקין עליו שהרי חזינן דחייל בקיום אף על דבר שלוקין עליו לאיקומתא דר' יוחנן דמוקי לי' בכולל דה"מ עם דה"א ולהכי אם נאמר שגם בביטול מצוה ירד לדין כולל יחול נמי על ביטול ל"ת כשם דחל על קיום ל"ת ואין דומה לנדר דהרי התם הושווה המידה בין בקיום בין בביטו' ולעולם לא חייל רק על מ"ע דקילי משא"כ בשבועה דחייל בקיום גם על ל"ת מדוע לא יחול גם בביטול א"ו משום דליתא לתורת כולל בשום דבר ביטול גם על דבר קל וכשתדייק בלישנא דרז"ה שם תדע דמשום הכי מתחי' נחית לפרש שם דין שבועה דל"ח על קיום מצות ל"ת בין לקרבן בין למלקות דאין איסור חע"א והדר מפרש וכן בנשבע לקיים מ"ע השבועה והנדר חלין עליו לענין מלקות ולבסוף מסיים אבל במצות ל"ת אין הנדר חל עליו לא בביטול ולא בקיום ואמאי לא כייל מתחי' דלקיט לדינא דשבועה לחודא בעל קיום מצות ל"ת ולא מגרר גם נדר עמו כמו בשאר בבא ולהנ"ל ניחא דטעמא דשבועה הוא משום דאין איסור חע"א ותו ליכא נפקותא לבין לאו שיש בו מעשה או שאב"מ אבל בנדר דגלי קרא דחייל אפי' נגד חפצי שמים רק דאמרינן דרק דעל דבר קל הוא דגלי רחמנא בין בביטול ובין בקיום אבל לא על ל"ת דחמיר מעשה ובל"ת שאב"מ דל"ח מעשה אזי חייל נדרו בין בביטול בין בקיום,. ומתכונת הדברים נשמע דהא דמסיים רז"ה אבל במצות ל"ת אין הנדר חל עליו לא בביטול ולא בקיום דלא מש"ל בחד גוונא דבקיום ל"ח בכל ל"ת דעלמא דחמירא כגון שלא לאכול מ"א ושלא יטמא וכדומה אבל בביטול לא משכחת לי' אלא בשכבר נטמא או שלבוש שעטנו ונדר שלא לפשוט ושלא יפרוש ובלא"ה צריכין לפרש כן דלא משכחת נדרא אלא בשוא"ת

כח גם תדע דליכא נפקותא בין רז"ה ובין רמב"ן בביטול ל"ת אלא בטעמא דלרז"ה לא חייל משום דל"ת חמורה מעשה והוא בביטול בקו"ע דחומרא דל"ת מעשה הוא מפני שלוקין עליו ולרמב"ן הטעם הוא משום דביטול מ"ע הוא בשוא"ת משא"כ בל"ת במקום קו"ע אכן ממקור טעמם נשמע ממילא נפקותא רבה בקונם בקיום מצות לא תעשה שלא ללבוש שעטנז ושלא יטמא דלרז"ה דטעמא משום קילא וחומרא גם בקיים ל"ח שכן מצינו חילוק זה בעלמא בחלות איסורין בין קל וחומר שהרי לרבי בכריתות כ"ג וצם לר"י חמור על קל הוא דחייל ולא להיפך משא"כ לרמב"ן דמש"ה שביק במתניתין דנדרים לל"ת וקא נקט כולהו במ"ע משום שהוא שוא"ת משא"כ בקונם בביטול ל"ת דל"מ לי' לרוב אלא בקו"ע ומש"ה הוא דל"ח הא תינח בביטול אבל בקיום תו ליכא שום נפקותא בין קו"ע לשוא"ת דל"מ בכל חלות האיסורין לחלק בזה ועי', גם אפ"ל דלרז"ה גם בביטול מ"ע ל"ח במ"ע שיש בו כרת דחמורה ממלקות כגון בפסח ומילה משא"כ לרמב"ן דמ"מ אינו עובר אלא בשוא"ת ועי' בר"ן ח' ע"א ריש נדרים דס"ל כדעת רז"ה דשבועה חיילא בקיום מצוה למלקות ולא לקרבן משמע דס"ל דבקיום מצוה ל"ש בדין אין איסור חע"א ובמאי דס"ל דעל ל"ת ל"ח גם בקונם ס"ל שם דף י"ח כדעת רמב"ן ועי' בתוס' שם ד"ה גבי נשבעין לקיים את המצוה דסברי דגם בקיום מצוה אית בי' משו' חלות האיסורין ובדעת הרמב"ן דס"ל ג"כ כדע' התו' נדרים ח' דגם בקיום ל"ח שבועה לכאורה אפ"ל דטעמא דידי' לאו משום דגם בעל קיום מצוה יש בו משום דאין איסור חע"א אלא משום דקסבר כדעת תוס' מכות כ"ב ד"ה אמר וכו' דגם לענין מלקות בעינן לאו והן אולם א"א לומר כן דאכתי איתא בלאו סתמא דמ"מ יש בו מלקות גם לתירוצא של רמב"ן על שלא הנחתי תפילין קרבן הוא דלא מחייב בדבר מצוה בביטול אבל מלקות מח"ל לולא הטעם דבלא כולל ל"ח על האיסורין משום דאין אחע"א וכיון דקסבר דבקיום מצוה ל"ח גם למלקות נראה דפליג גם בזה על רז"ה וקסבר כתוס'