זית רענן חלק א רצג

ר"ן גבי קרן וריבית ומש"ה צריכין לחדש מילתא דבהן סתמא סגי וכאשר ביארנו לעיל, וכן משמע להדיא מחר"ן שם ולפענ"ד בעיקר שאלתו נראה דגם שנודע שכל דבר שהוא בשוא"ת בסתמא (ועי' ביו"ד סי' רי"ט סעיף ג' וצ"ל דאיירי בשוא"ת דווקא וכ"מ לשונו הצח ועי' סי' רל"ו סעיף ד'), לעולם משמע שהרי רק באונס התירו שיאמר בלבו היום אבל בדבר שהוא בקו"ע תלי' בפלוגתא דרבא ור"א גיטין ע"ה ודעת רשב"א שם דלכל דבר שהוא להרוחה גם לר"א לעולם משמע והרא"ש חולק עליו בתשו' מובא בש"ע סי' ס' ולכן כשנשבע אח"כ לשמעון להשתתף עמו ב' שנים אזי לדעת הרא"ש דסתמא שעה א' ויום א' במשמע אזי דמי לגמרי למי שנשבע שיאכל ככר זה דאמרינן דמידות אכילה שכבר התחי' בו קא חייצי בין אכילת כל כזית ממנו ועל כל כזית וכזית שבו נשבע וכשנתבטל מקצתו לא נתבטל השאר כגון בנשרף מקצתו או שנשבע מקודם שלא יאכל החצי הידוע ואזי צריך לקיים שבועתו בשאר המותר או שנותר עדיין וכן בשאלה הנ"ל לענין שותפות דאם חלה שנה ראשונה או שנשבע קודם לראובן על שנה א' אזי צריך לקיים שבועתו גם לשמעון דמלת השיתוף שהזכיר מתחילה קא מחלק למה שסיים אח"כ ואמרי' ג"כ דעל כל יום ויום נשבע לפי שסתמו יום א' במשמע ) עי' ר"ן פ' ש"ה דכיון דאין אנו יכולין לחייבו יותר מפרוטה הוי כאומר בפי' לענין דבר שבמידה ובמשקל ובמנין) אבל לדעת הרא"ש דסתמא לעולם משמע א"כ שוב אין מילת השיתוף שהזכיר מתחילה יורד לחלק במנין השנים שסיים בשבועתו אח"כ ודמי לנשבע שלא יישן ג' ימים דהוי שבועה א' וכשנתבטל במקצתו נתבטל כולו ועי' במ"ל פ"ד במי שנשבע לתת לחבירו מאתים זוז ואין ידו משגת לקיים כולו אם מחויב לקיים מקצתו ומתחילה רצה לחלק בין פרעון למתנה ואח"כ הביא בשם רדב"ז דגם במתנה מחויב לקיים כאשר יכול ולהנ"ל דבריו מוכרחים דמתחילה שהזכיר לשון מתנה או נתינה או פרעון דפרוטי ופרוטי שמי' פרעון וסתם מתנה הוי גם פרוטה במשמע ודמי לנשבע שיאכל כז' דאמרי' דעל כל כזית וכזית נשבע וה"נ הנתינה והפרעון שהזכיר מתחילה קא חייצי בין הסך שהזכיר לבסוף כן נראה ברור ומה שמביא במ"א דברי רמב"ם במי שנשבע שלא יאכל מצה שנה אחת ה"ז אסור לאכול מצה דמיגו דחל אשאר יהי' נמי חייל אמצוה ולא הוי ש"ש וז"ל ונראה דטעמא דלא הוי ש"ש משום דחיילא בכולל הא כל היכא דהוי בקו"ע לעבור עה"מ חשיב ש"ש ועכצ"ל דלא חייל כלל דאל"כ לא הוי ש"ש עכ"ל בקצרה ומזה קא דייק דחולק בזה עם הרמב"ן ור"ן הנ"ל ולמאי שכתבנו אין כאן מחלוקת כלל ובדינו של רמב"ם הכל מודים דאי לאו דחייל הוי ש"ש בכולו דדמי לנשבע שלא יישן ג' ימים דאין למידת אכילה שהזכיר בראשונה שום סוג וקצב למידת השנה שהזכיר אח"כ

כב ואגב גררא נפרש דברי ר"ן שם בעובדא דעיפא ואבימי דצ"ב קצת חדא למאי דס"ל בקושיתו דאין לחלק בין ככרות ידועים לאינם ידועים ולעולם אמרי' דעל כל כזית וזית שבו נשבע בפשטות הו"ל להקשות דא"כ גם בעשר ותשע לא יתחייב אלא חדא שהרי גם מתחילה נשבע על כל זו"ז שבו ומה צריך עוד להשותו לשלא אוכל ושלא אוכלנה וא"ל דיש איזהו סברא לחלק ומש"ה הביא ממתניתין דאם הוצרך להביא ראי' לזה עודנה מרחק רב ביניהם דבשלא אוכלנה כ"ע מודים דרק על כולו נשבע ועוד התיר לעצמו ממה שנאסר כבר בראשונה משא"כ בעו"ת וכן בקושיתו על תשע ועשר דיתחייב שנים דדמי לשלא אוכלנה ושלא אוכל צריך ביאור קצת דהכא שאני דנשבע גם מתחלה על כל זו"ז שבו ועוד כו"כ דיוקים בדבריו שם בקו' ובתירוצא ונראה דמעיקרא ס"ל דעשר ותשע דלקמן איירי בין בידועים ובין בשא"י ולעולם אמרינן דעל כל כזית וכזית שבו והא דהזכיר מנין עו"ת בא"י בשבועתו שהרי לעולם חייב על כזו"ז על כל ככרות שבעולם אלא משום דכשהגיע למנין שהזכיר כשבועה אזי חייב גם בפחות מכזית כל היכא דלא השאיר כזית שלם כמו בשלא אוכלנה והרכיב בשבועתו לחומר שניהם שבהם לחומר שלא אוכל שיתחייב מעיקרא על כל זו"ז לחומר שלא אוכלנה שיתחייב לבסוף אפילו כשאין בכולו כזית והשאיר ממנו פחות מכזית מככר אחרון שהזכיר במנינו ומש"ה קא ס"ד דהיכא דנשבע מעיקרא על עשר והדר על תשע כיון דהוסיף באחרונה אפילו על פחות מכזית מן התשיעי אזי יתחייב גם על השני' אבל לקושטא ליתא דלעולם בעינן שיתחייב מתחילה על האחרונה והדר על הראשונה דאזי חצי השיעור משבועה אחרונה מצטרף לראשונה אבל לא להיפך כאשר ביארנו לעיל עד א"ד ומש"ה מביא ראי' לזה ממתניתין דהיכא דנשבע שלא אוכל והדר שלא אוכלנה דא"ח אלא א' הגם דאית בו נוספת בשעת שבועה לענין כזית האחרון אפ"ה א"ח א"א משום דלעולם בעינן דבשעה שעבר יתחייב מקודם על השני' והדר נצטרף גם לראשונה כדפי' רש"י להדיא דבשעה שאכל כו' נתחייב משום שני' וכשגמר ואכל העשירי מחויב משום ראשונה וכאשר ביארנו לעיל בארוכה מילתא בטעמא אבל לא להיפך וה"ה בעו"ת שכבר נתחייב משום ראשונה תו לא מצינן לאצטרופי לחייבו משום האחרונה ובתשע ועשר קשיא לי' דיתחייב שנים בככרות ידועות דהרי מעיקרא לא נשבע כלל על העשירי וא"כ כשאכל מתחילה את העשירי נתחייב משום האחרונה שהרי על כל זית וזית שבו נשבע וכשאוכל מן השאר יתחייב משום ראשונה גם משום מנין תשע שנשבע מתחי' וע"ז מתרץ דע"כ ל"א דעל כל זו"ז נשבע אלא בידועין משום דמנין שהזכיר כדי להתיר א"ע בככרות דעלמא אבל בשאינם ידועים אזי אמרינן מדהזכיר מנינו אזי דעתו רק על מנין שהזכיר דאל"כ הרי יאסור לעולם בכל ככרות דעלמא על כל זו"ז א"ו דאין דעתו רק על המנין כולו משא"כ בידיעות לא נחתינן מלשון אכילה שהזכיר מתחילה כדי לחלק בין כל זית וזית בין כשנשבע שלא אוכל או שאוכל והמנין שהזכיר בסופו כדי להתיר לעצמו בהנותר

כג קוטב הדבר לאשר כבר נתבאר דנשבע שלא לאכול עשר וחזר ונשבע שלא לאכול תשע דחייב שתים דהיינו כשאכל תשע מתחי' וחזר וגמר והשלים גם את העשירי הוא דח"ב כמשמע מפירוש רש"י אבל באכל את התשיעי והעשירי ביחד א"ח אלא משום ראשונה דלעולם בעינן שיתחייב תחילה משום שני' ואח"כ מצטרפין ש"ש או ח"ש משני' להשלים השיעור לראשונה אבל איפכא לא דהיינו כשחזר ואכל אח"כ שמונה לא מצטרפין את העשירי בהדי שמונה לחיבו משום שני' דח"ש מן הראשונה אינו מצטרף לשני' כאשר ביארנו לעיל באות ג' דכשם שהוא ח"ש לגבי ראשונה כן הוא רק ח"ש לשני' ודמי לנבילה דטהורה וטמאה דא"מ ולכן ח"ש מן השני' הוא דמצטרף לחייבו משום ראשונה משום דא"א לבטל את האיסור שכבר חל טרם שנשבע על שני' ומש"ה דמעיקרא ס"ל לר"ן דגם בככרות שאינם ידועים אמרינן דנשבע על כל זית ובע"כ צ"ל דהאי דנשבע על מנין ידוע אף שחייב על כל אכילה שבו הוא כדי להרכיבו גם בחומר של שלא אוכלנה דפסקינן אף שהותיר פחות מכזית דחייב כאלו אכל את כולו וה"נ כשנשבע מעיקרא שלא לאכול עשר יש בו משום חומר שניהם דהיינו לחייבו על כל זית וזית והדר כשהתחיל לאכול את העשירי מצטרפין את כולם לחייבו משום שבועה דשלא אוכלנה כיון שגמר ואכל את כל המנין שקיבל עליו וחייב אף שלא אכל כזית מן העשירי ובלבד שלא הותיר כזית ומש"ה ה"א דגם בנשבע שלא לאכול עשר ותשע יתחייב שתים דהיינו מעיקרא מחייבינן לי' על כל זו"ז משום ראשונה והדר כשהתחיל לאכול מן התשיעית פחות מכזית והותיר ג"כ פחות מכזית יתחייב משום שני' משום שבועות המנין דה"ל כמו שלא אוכלנה ויצטרפו את השמונה שכבר אכל ונתחייב על כל זו"ז שבו על הראשונה לבהדי) שני' לחייבו משום שבועת המנין אכן לקושטא דמילתא ליתא דראשונה בהדי שני' בודאי לא מצטרפין וכדי לברר וללבן ענין זה מביא ראיה ממתני' דנשבע מעיקרא של"א והדר