זית רענן חלק א רצ

ג' אות ל"ד אבל עודנו מוכח לר"י דיתחייב שתיים מאם מוסיף דשלא כד"א א"ו דל"א אהתירא אשתבע וצ"ל דל"א על התירא אשתבע רק לגבי איסורין של תורה דקביעי וקיימ' ואם נאמר להיפך אזי הוי שבועתו לבטלה לגמרי משא"כ לגבי שבועה כיון דאי איתשל על ראשונה חיילי שני' לכן אין מן ההכרח להוציא לשונו מפשטא וגבי נזיר צ"ל דאיבעי' ליה באומר שבועה של"א חרצן כ"ז שיהי' נזיר דבסתמא ל"מ איירי דא"כ ליחול בכולל לדעת ראב"ד גבי שבועה שלא אוכל היום ואח"כ נשבע שלא אוכלנה בפ"ד מה"ש ה"י וה"נ ליחול מיגו דחייל כשישלמו ימי נזירות ובזה מרווח לן קושי' תוס' לעיל דף ך"ג ד"ה כגון שהיקשו דא"כ למה קתני ואכל ושתה דאפי' שתה ב"פ ח"ב יעו"ש ולכאורה נראה דקושייתם לא קאי אלא לדעת רש"י דלמסקנא חייל בסתמא על איסורין אבל לדעתם לקמן דאיסורין דמי לאוכלין שא"ר וה"נ כיון דנשבע מעיקרא שלא אשתה והוי שתי' לגבי כמשקין שאינן ראוין ומאי ק"ל אמנם להנ"ל ניחא כיון דאיתא בשאלה ל"ד לשאינן ראוין והדברים האלו כתובים וערוכים בקונטריסי כשלמדתי מס' שבועות בשנת תקצ"א והנה עתה מצאתי איזהו דברים שכתבתי באות זה בתשוב' הגאון הקדוש מוה"ע איגר זצוק"ל וגם קושי' שהקשיתי ממתניתין דנדרים מצאתי בתשו' מהרי"ט סי' נ"ג ח"א ולא הנחתים מהעתיקם משום איזהו חדושים ותירוצים אשר לא מצאתים

יד אמנם מקושי' תוס' בתה"ד אלא כדרבא וז"ל וא"ת לפ"ה אמאי איצטריך למימר לקמן שבועה של"א תאנים וחזו"א שבועה של"א תו"ע בחזר ואמר שבועה שלא אוכל סתמא סגי ומשמע דלשיטת ר"ת ור"ח בסתמא על תאנים כשם דל"ח על איסורין של תורה, וכן היקשה לי בני הרב נ"י, אמנם י"ל דלתירוצם שם דאיירי בסתמא והביאו ראי' לדבריהם משמע קצת דגם לר"ת ניחא מסברא הל"ל דל"ד מה שנאסר במבטא שפתיו לאיסורין ש"ת מדלא היקשו מזה על ר"ת לפום סברתם כקושיתם שהקשו לדעת רש"י דוקא ולא חילקו בין שבועה לשאר איסורין הדרי קו' לדוכתי' דליפשוט בעי' דחרצן ממתניתין דנדרים משום דא"ל דהיכא דשני איסורין הם ע"י עצמו ל"א כולל כמובא בדבריה) לקמן דף ד"ד בד"ה שלא אוכל וניחא לי' לפשוט מאמוראי קדמאי מר"י ור"ל ולא מדברי רבא לחוד ול"ק לן לעיל רק לדעת רש"י דלדברינו לא לפשוט למסקנא איבעי' דחרצן כלל משום דאיירי בסתמא ונשבע שלא אוכל לחוד ומש"ה בעינן לר"ל במפרש דוקא וקשה דמ"מ ליפשוט מדרבא דאית ליה כולל אפי' כששניהם עי"ע ותיקשי לן ממתני' דנדרים ולכן הוכרחנו לחלק בין שבועה לשאר איסורין אבל לדעת תוס' דנפשוט איבעי' מר"ל ור"י גופי' טפי ניחא לי'

טו ועתה נרדה נא להבין שיטת ר"ת בתוס' לפ"ען על מכונם ועל פשטות הדברים [א] קו' מהרש"א על ר"מ דמביא מסיפא כיון דצ"ל דכמה שקו"ר דל"ח לאכילה טפי מנ"ס א"כ גם מרישא מוכח כן ומה שתי' כיון דלא פירש על נבילה שא"ר להדי' רק דאנן דנין מדאסר א"ע בנבילה שהוא ג"כ כאוכלין שא"ר לדעת ר"ת כיון שנכנס לכללו של דברים שא"ר אמרינן שאסר א"ע ג"כ בנבילה מסורחת רק דבלא כולל דברים המותרים אזי נוכל לומר להיפוך שלא קיבל עליו רק דברים האסורים כדי לזרוזי נפשי' ולהכי כשכלל בהדי דברים מותרים דנראה דלאו לזרוזי נפשי' קא עביד ומש"ה אמרינן כיון דנכנס לכלל שא"ר מדאסר נפשי' בנו"ט אזי מעלינן ליה עוד בדרגא יתירא ואמרינן שאסר ע"ע בשבועה גם בנמ"ס ולדבר זה הערוני כבוד בני הרב החריף נ"י לתרץ מה שדקדקתי בתוס' דמלשונם בתחילה במה שתירצו דבלא כולל אמרינן דלא אסר עליו אלא בדברים האסורים משמע דמשום זה הוא דבעינן גילוי דעתו במה שכלל דברים המותרים אבל בלא"ה אמרינן דגם מעיקרא קיבל עליו גם אוכלין שא"ר וא"כ בתאנים וענבים אמאי לא נאמר דגם כשנשבע מתחילה על תאנים לבד שדעתו הי' על תאנים השוערים וא"כ כשנשבע אח"כ על תו"ע אמאי חייב דהא ליתא בהן והשיב בני הנחמד דוודאי תחילת דין הוא דדנין שקיבל עליו גם שא"ר הוא רק משום דכבר נכנס במקצת לכלל שא"ר מדאסר עצמו בנו"ט רק דאיכא ג"כ סברא להיפך דלא קיבל עליו רק מה דאסרה תורה ומש"ה כשכלל גם דברים המותרים אזי הדרינן למילתא קמיית' דכיון שנכנס במקצתו נכנס בכולל ודברים נכוחים ופשוטים) ומש"ה מביא מסיפא דלא פי' על שקו"ר ותירוצו דחיקא טובא כיון דבע"כ צ"ל דאחשבי' הוי' כאילו פי' כמבואר בתוס' מי כייל לן דאחשבי' דמי לפי' גרוע ממנו דהיינו כאילו פי' נו"ט ולא כאילו פי' על שקו"ר כיון שכבר אכלם וגם המהרש"א בעצמו הניח בתימא דא"כ מאי מייתי מדרבא גם קושית ר"י מן התוספ' קמה כחומה נגדו גם יש להבין מה קמ"ל רבא ומה חידש בזה דמתניתין הוא דקתני להדיא דמי שנשבע שלא אוכל ואכל אוכלין שא"ר וכ' דפטר ר ואי משום דיוקא היכא שנשבע להדיא על עפר דחייב כדמוכח גם עתה רק מדיוקא הלא דיוק זה מוכח כן בעצמו ממתניתין דהרי רישא דמתניתין בודאי איירי בסתמא רק דעל סיפא הוא דשקלי וטרי בי' דאפשר דקתני בסתמא בסיפא משום רישא הוא ומשום קו' הש"ס הוא דדחקינן לתירוצא דאיירא במפרש גם יש לדקדק קצת בדברי ר"ת שמביא סוגיא דע"ג ומה שדריש ר"מ לסרוחה מעיקרא שהוא כשפת יתר ללא צורך שכבר תירץ קו' רש"י גם בדרשא דר"ש לכן נראה דר"ת הקדים לנו ורימז תוכן כוונתו בפ' הסוגיא ז כי היכא דלא תקשי עליו גם מן התוספתא והוא דלר"ש דפסקי' כוותי' אמרי' התם דסרוחה מעיקרא ל"צ קרא וגם לענין טומאה אינו מטמא משום דיצא מתורת אוכל בשעת חלות האיסור והוי כעפרא בעלמא ולר"מ צריך קרא לסמ"ע רק כשנפסל מאכילת כלב הוא דאינו מטמא משום דיצא מתורת אוכל לגמרי ואנן פסקי' בזה כר"ש דגם בסמ"ע אינו מטמא עוד רמב"ם פ א מה' א"ה ובזה יתבאר לן דקדוק נפלא בדברי רבינו הגדול פי"ד מה' מ"א ה' י"א וז"ל הצריך לענינו ואם עירב דבר מר בתוך קדירה של בשר בחלב או ביין כלאי הכרם ואכלו חייב עכ"ל דלכאורה נראה דשפת יתר הוא במאי דנקט בתוך קדירה וכן ביין גבי כה"כ והוי לי' למיתנא בסתמא ואם עירב ד"מ בבשר בחלב או בכה"כ וכו' אכן הורה לנו הדרך הנכון בלשונו הצח כיון דלדידן גם בטומאה דלא תלי' מלתא באכילה אפ"ה אמרי' דכשנסרחה מיד כשנתנבלה נבלה אינו מטמא דנראה דסמ"ע ל"ד רק דעיקר תלוי אם חל שם נבילה טרם שנסרחה הוא דמטמא רק משום דא"א לצמצם נקט סמ"ע וא"כ גם בב"ח וכה"כ שלא נאמר בהם אכילה דחייבינ' להו שלא כדה"א הוא כשעירב דבר מר לאחר שנתבשלה או שכבר כה"כ אבל בתחילת בישולו וטרם שנעשה כה"כ אזי הוי כסמ"ע דגם במידי דלא תלי' באכילה הוי כעפרא בעלמא ומש"ה דייק בלישני' הדק היטב בתוך קש"ב ב"ח דהיינו שכבר נתבשל וחל עליו אים ר בב"ח הוא דחייב וכן בכה"כ אם עירב דבר מר בתחילת זריעה ג"כ פטור

טז ומשום זה הקדים לנו ר"ת סוגיא דע"ג משום דדחיקא מילתא בדברי רבא עצמו ולגירסתו דקאי על שלא אוכל והלא זה נשמע ממתניתין הן הדברים עצמן והן דיוקו גם דדחיקא לי' בעצמו והי' לזרה בעינו הבדולח לעייל פילא בקופא דמחטא ולומ' דמשו' דנחית להכניס א"ע במקצת בדברים שם דנכנס לכולו ושוה הדבר כאלו פירוש להדיא כדמייתא ראי' מדרבא דאין זה נתלה בזה דודאי פירש עדיף טפי והא כיון דלא פירש להדיא שקיבל עליו גם שא"ר בודאי לא רצה להשוות א"ע למפרש להדיא ומש"ה הקדים לנו דגם שא"ר מיקרי אכילה רק דתורה היא דמיעטה וממנו ילפינן בכל התורה היכא דכתב אכילה דבעי' כדה"א ומידי דחזי לאוכל אדם וא"כ בע"כ צ"ל דרבא דוקא משום דיוקא הוא דנקט לי' ואזיל דאי לגופי' הא גם במידי דל"ח למאכל אדם לבד ג"כ פטרינן לי במתניתין וגם במידי דחזי לי' בשעת שבועה רק דאח"כ נפסל מאוכל אדם נמי פטרינן לי' במתניתין דקתני ואכל אוכלין שאינו ראויין משמע