זית רענן חלק א רפח

ולדעתם ניחא דגם אם נוקים לה לר' יוחנן בגוונא דליתא אלא מדרבנן כגון בשלא כדה"א מ"מ לאו ד"ה הוא דהא לר' יודא עדיין ליתא בהן

ז גם אפשר לצדד וליישב קושי' התוס' דלא מוקי לי' כד"ה דלת"ק מצי איירי גם באומר שלא אוכל אלו דאז אסור גם בטעם היוצא מהם עי' נדרים דף נ"ב ור"ש דפוטר לא קאי אלא בגופן דמידי טעמא לר"ש משום דקסבר דכ"ש למכות וזהו בדאיתא בעינא אבל לא עי"ת לדעת ר' יקיר ע"ג דף ס"ח בתד"ה ואידך ועי' באחרונים שהיקשו על ר"י מהאי דאמרי' לעיל כ"א ע"ב ואי ס"ד בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף ולדעת ר"י גם לר"ש צריכין לצרף דליתא בעינא ותרצתי זה כמה עפ"י דברי ריטב"א במכות דף י"ז ע"א ד"ה ר"ש אומר כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן פירשו בה דגמרא גמיר לה ורבינו מאיר ז"ל נתן טעם דלמלקות כיון דאכיל במזיד אחשבי' לחומר איסור להתחייב בכ"ש אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג בעי כזית לחשיבות עכ"ל ומפשטות הדברים נראין דרבינו יקיר סבר דטעמי' דר"ש דכ"ש למכות משום דאחשבי' לאכילתו וזהו בדאיתא בעינא דחזינן להדי' דאחשבי' לכ"ש משום חומר איסור שבו אבל בתערובות דלא מוכחא מילתא דאחשבי' לאיסורא דדילמא משום התירא שהוא בעין ועיקר הוא דאחשבי' ולא לאיסור הבלוע אמנם טעם זה דרבינו מאיר דסברת ר"ש משום דאחשבי' הוא רק למסקנת הגמרא דטעמי' דר"ע בשבועה משום דמפרש חייב וכו' אבל לס"ד דטעמי' משום דכר"ש ס"ל בע"כ צ"ל דטעמי' דר"ש משום דהכי אגמרי' דאי משום דאחשבי' ליתא אלא במזיד דווקא דחזינן דאחשבי' כמבואר להדי' בריטב"א הנ"ל וכיון דר"ע מחייבו קרבן על כ"ש על אכילת שוגג בע"כ צ"ל דטעמי' דר"ש משום דהכי אגמרי, ולטעם זה תו ליתא לאפלוגי בין בעינא לתערובות ומש"ה מקשינן ואי ס"ד כר"ש ס"ל ומש"ה מחייבו בקרבן והוא בע"כ משום דהכי אגמרי א"כ ל"ל לצרף ורבינו יקיר דמחלק בין בעינא לעי"ת הוא למסקנא דהדרינן למילתא דטעמי' דר"ש משום דאחשבי' הוא

ח שם בתוס' וז"ל ועוד דמצי לאוקמן שלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן וכו' ועי' במהרש"ל דר"ש דפוטר משום דא"ל דכ"ש למכות ה"ה שלא כדה"א ועי' במ"ל בפ"ה מה"ש דמפרש דלר"ש אסור מדאו' כמו ח"ש לדידן וק"ל לדבריהם דהרי לקמן דף כ"ד ד"ה אלא הכריחו מתוס' דקתני שבועה שאוכל ואכל אוכלין איסורין וכו' פטור ור"ש מחייב דמשמע כפרש"י דע"כ בשאינם סרוחים מדמחייב ר"ש וכו' ולדברי מהרש"ל ומ"ל עדיין יש לומר דאיירי בשלא כדרך הנאתן וכמו דמקשינן לר"י דנוקי דנשבע בפירוש על שלא כדה"א שגם דבסרוחה מודה ר"ש דנבילה שא"ר אילה קרויה נבלה אבל בשלא כדה"א ס"ל דאסור מדאו' ולענ"ד דה"פ דמרהטא דגמרא נראה דטפי ניחא להו מעיקרא בתירוצו דר"ל דאיירי בנו"ט לחוד מלאוקמי כר"י דנשבע גם על כשירות דלא קתני לי' כלל ולהכי מקשה ר"י מ"ט ל"א כר"ל שגם דס"ל דח"ש אסור מה"ת הו"ל לאוקמי לדידי' כשנשבע גם על שלא כה"א וחייל גם על כדה"א ע"י כולל ובמתני' מיירי בסתם אכילה דאכל נו"ט כדרך אכילתן ור"ש פוטר משום דל"ל כולל וטפי ניחא לי' בזה מלהוסיף מין אחר דלא הוזכר כלל

ט יש להתבונן בדברי תוס' ד"ה אלא כדרבא שהיקשו בתה"ד וז"ל וא"ת וכיון דנבילה סרוחה הוי בכלל נבילה בלא כולל וכו' וי"ל דל"מ סרוחה בכלל נבילה אלא כשכולל עמהן דברים המותרים וכו' יעו"ש דמעיקרא מה ק"ל דע"כ אין אנו מוכרחים אלא למצוא בהן דדעתו הי' על מוסרחת ומש"ל בהן אבל בלאו מי מוכרחני לזה ולהכניס בתגר הזה לטעון ולפרוק והסברא פשוטה לחלק דאצל הן מסתמא לא נשבע לעבור על ד"ת אבל בלאו מה"ת לא נאמר דנשבע על סתם אכילה ולזרוזי נפשי' כמובא גם בטור סי' ר"ג א"ו בע"כ צ"ל דלדעת תוס' בעינן לאו והן בחפץ אחד ולא די במאי דמ"ל בחד לישנא כדעת רש"י דמ"ל בהן כשאכל כשירות ובלאו חייב על נבילות אלא דבעינן לאו והן בחפץ אחד דוקא ואם כה נאמר גם לתירוצם מי ניחא דס"ס מחייבינן לי' בלאו על נבילה שאילה מוסרחת ובהן לא משכחת לן אלא בשאינה ראוי' דווקא דלא חייל הכולל בקו"ע לדעתם לעיל וצ"ל דס"ל דמ"מ בעינן שתמצא הן ולאו גם בחפץ אחד שגם שהלאו מתפשט יותר מהן ומש"ה כשנשבע על נבילות וכשירות אזי בעינן שגם הלאו יחול על שאינה ראוי' כי היכי דתמצא הן ולאו בדבר אחד ותו לא איכפת לן במאי שהלאו נתפשט גם על הראוין משא"כ בהן כיון דתרווייהו בחד לישנא וגם מש"ל בדבר אחד ג"כ וא"כ גם בתאנים וענבים צ"ל דמש"ל גם בלאו בתאנים השוערים דאל"כ לא מש"ל ולאו בד"א וכן משמע להדי' בדבריהם בסה"ד אבל בלא כולל לא הוי תהש"ו בכלל וכו' וקשה דאיך נוכל לחייבו על תאנים השוערים שאינם ראוים לאכילה דמ"ש שבועה מכל איסורין שבתורה דלא חייבי רחמנא היכא דאפקי בלשון אכולה לבד בכלאי כרם ובב"ח דלא כתיב בי' אכילה וה"ה בשבועה כיון שהזכיר לשון אכילה האיך נחייבהו על אוכלין שאינם ראוים דבשלמא גבי נבילה אפשר לדחוקי נפשין כיון שהזכיר שם נבילה ושאינה ראוי' מיקרי ג"כ נבילה בלישנא דקרא וא"ל כיון שכלל דברי' המותרי' לכן אמרי' דגם בתאנים הי' דעתו על תאנים המותרים והיינו שאינם ראוין דא"כ נאמר דלא אסר א"ע אלא בתה"ש ולא אדע לכלכל דבריהם בצדק ובמישור דממ"נ אם נאמר כן דכיון שכלל בדברים המותרים בהדי האיסורין חיילא למי על שאינם ראוין א"כ גם על הענבים יתחייב על שאינם ראוין ואם תרצה לומר שכן הוא א"כ גם בפעם ראשון שנשבע על תאנים נאמר ג"כ שיתחייב על שא"ר ששוה עם הענבים שלא נאסר לו מעולם וא"כ הדרי קושי' לדוכתי' דאמאי יתחייב שתים על תאנים דהא ליתא בהן שהרי גם על תאנים שא"ר נשבע מתחילה א"ו צ"ל שמתחילה לא הי' דעתו על שא"ר וה"ה בנשבע על ענבים וכלל בהדי תאנים וא"כ גם על תאנים שנשבע אח"כ אמאי לא אמרי' מדכללהו בהדי ענבים שיהו שוים להם גם לשא"ר וצ"ע וא"ל דשבועה שאני דאמרינן בדברים שאינם ראוין כיון דמפרש חייב סתמא נמי חייב דא"כ גם בראשונה כשנשבע שלא אוכל תאנים חיילא ג"כ על תה"ש ומתוס' לא משמע כן מדכתבו אבל בלא כולל לא הוו תאנים השוערים בכלל כמובן

י יש לחקור בהא דפסקי' דבעינן בשבועות ביטוי דאיתא בלאו והן אם יספיק כשיכול לקיים את שבועתו בדבר והפוכו או דבעינן שבאם ישבע בהפוכו ויעבור על שבועתו ויתחייב בקרבן אזי חייב בקרבן גם עתה אבל כשיפטור מקרבן גם עתה פטור מקרבן לדעת תוס' ור"ן רפ"ק דנדרים אבל במלקות חייב לדעתם **(דיני מלקות אינן נוהגין בזמן הזה)** ולדעת רמב"ן ספ"ג דשבועות במלחמות דקסבר דגם לענין מלקות בעינן דאיתא בלו"ה יש לספק ג"כ לענין מלקות אם די לנו היכא שיכול לקיים שבועתו בלו"ה או דבעינן שבאם יעבור יתחייב מלקות מחייבינן לי' גם עתה והנה לדעת הרי"ף וסייעתי' דלמסקנא איירי במפרש שלא אוכל נבילות וכשירות ואיתא בהן סתמא כשישבע שיאכל ויתקיים שבועתו בנו"ט כ מו דמקיים שבועתו באכילת עפר עי' במלחמת ור"ן בסוגי' זו הרי משמע דלא בעינן אלא שיהא יכול לקיים שבועתו אע"ג דפטור מקרבן על נו"ט כגון היכא דאנוס ולא נמצא לו כשירות ביום שנשבע עליו דהא כיון דמדינא אנן לא שבקינן לי' לבטל בקו"ע מפני שבועתו והאיך יעלה על דעת שנחייבהו בקרבן על שגגתו במאי דעבד כדת וכהלכה. א"ו משמע דלא בעינן אלא שיהיה ביכלתו לקיים שבועתו בלו"ה אמנם עיין במלחמות ספ"ג מובא בר"ן שם שהיקשה לדעת רב אלפ"ס דפוסק כירושלמי דשבועה חיילא בכולל בביטול מצוה מהא דמקשינן גבי לא הנחתם תפילין מי איתא בלא