זית רענן חלק א רפה

אך קשה הא איכא ד' אמות בר"ה דמהני בגירושין מפני תקנות עגונות ולא בקדושין ובשטר שיחרור איכא נמי עיגון כדאיתא להדי' בתוס' ד"ה שוו למוליך דף ט' ולדעת הר"ן שם יש ליישב דדוקא לענין בפ"נ איכא עיגון דילמא זרק לי' השליח בע"כ ויאסר בשפחה ובבת חורין) אבל לענין ד"א שוה לעדים שאין יכולין לחתום גם קשה הא איכא אגב קרקע אם מקנה הגט או השיחרור באגב דל"מ לדעת ר"ן ר"פ הזורק במה שמשיג על דעת רש"י דתיזל ותיחד וכו' והיקנה לה אגב קרקע והשיג ע"ז כיון דכתוב ונתן בידה משמע דדוקא בידה קני' לי' וממילא גם בשיחרור פסול ולא כן בקדושין כמו דמהני טלי גיטך מעל גבי קרקע ולא מקשינן לענין נתינה ה"נ לענין קבלתה וצ"ע: והנה בעיקר מילתא תמוה לכל מעיין בהא דאמרינן בר"פ הזורק תיזל ותיחד וכו' דמגרשת ע"י חזקתה ואמאי כיון שהוא לא מסייע לה בנתינת הגט לידה שרק ע"י חזקתה שעשתה באה גיטה לרשותה וכבר עמדו בזה בתוס' שם ד"ה ותיזל ותירוצם אינם מובנים לקלשות דעתינו והנה בעל פ"י תירץ בזה דכל היכא שאומר הנותן שיחזיק המקבל אזי כשהחזיק אח"כ קנה למפרע משעת אמירה ודבר זה אין לו שורש וענף בתלמודא ולא בפוסקים דא"כ לדבריו נתגרש' ג"כ משעת אמירה ואנן לא כן שמעינן בכל דוכתא דכל אימת דלא מטי גיטה לידה לא נתגרשה ועיין בס' בית מאיר סי' קל"ט ס"ק ב' שתמה ג"כ על הפ"י והנה הוא יצא לתרץ ע"פ דברי הרמ"ה שם ובסוף דבריו הניח גם דברי רמ"ה בצ"ע ובס' ת"ג תירץ דברי רמ"ה דמיירי בכל גוונא דנקט שם בחצירה וברישא מיירי במקום שאין לבעל פירות ובסיפא איירי דאף בגיטה וחצירה באין כאחד בעינן שתהא עומדת בשעת נתינה ודבריו מסתברים ולפ"ז אין ראי' מדברי הרמ"ה להיכא שהחצר שלו ושם מפרש לדברי תוס' הנ"ל וז"ל וכוונתם נראה דדוקא כשהאשה נוטלת הגט שהיא עשתה מעשה בגט שיבוא לידה לא מיחשב נתינה אבל הכא שהיא לא עשתה רק קנין בחצר חשיב מה שהגט בא מרשותו לרשותה כאילו רשותו של בעל שהוא כידו ושלוחו של בעל נותן לרשותה שהוא ידה ושלוחה עכ"ל ועודנו לא מחוור כל הצורך דסוף סוף ע"י חזקתה ועשייתה באה הגט לרשותה, ולדעתי נראה בכוונת דבריהם בשפה ברורה המתקבל בלב המעיינים שזה מבואר בכל מקום דכל היכא דבדיבורא עביד מעשה נחשב כמעשה לכל דבר והנה זה מבואר דלענין נתינות הגט מידו לידה די לנו אם מסייע לה קצת בעיקר הנתינה כמבואר בגמ' בערק לה חרצי' אע"ג שעשייתה בעיקר הנתינה טופיינא טובא מיני' אפ"ה מגורשת ולכן בעובדא דזורק שנתן הגט בחצירו ואמר לה לך חזק וקני והחזיקה בחצירו ועל ידי זה באה גיטה לרשותה דלולא שציוה בדבורו ואמר לה חזק וקני עודנו לא באה הגט לרשותה על ידי חזקתה שהחזיקה מעצמה בחצירו דכל כמה דלא קנאת' את חצירו הרי הגט נשאר ברשותו ורק ע"י דיבורו שאמר לה חזק וקני קנאתה לחצירו ובאה הגט ממילא לרשותה הרי שרק ע"י דיבורו נעשתה כל עיקר הנתינה לרשותה ובדיבורו נעשה מעשה אבל בטלי גיטך מע"ג קרקע ונטלתה שגם לולא אמירתו אם נטלתה מעצמה הרי הי' בידה כמו עתה ונמצא שלא סייע בעיקר הנתינה כלל וכלל וזה ברור לפענ"ד בכוונת דבריהם

יט מקשין כל גדולי האחרונים הא דאיתא בגיטין נ"ה העיד ר"י ב"ג על החרשת שהשיאה אבי' שיוצאת בגט מהא דאיתא לקמן פ"ה בקטנה שהשיאה אביה דמקשי אמאי והא בעינן ויצאה והיתה אלא אתי' לכלל הוי' וכו' והא תינח בקטנה דזמן ממילא קאתי אבל בחרשת שרחוק הדבר שתיתי' לכלל הוי' דאין סמיא בידה כדאיתא בר"פ מש"א אמאי מגורשת, ולדעתי נראה דהא דמקשינן לקמן והא בעינן ויצו"ה לאו מגז"ה הא דמקשי' דלא אשמעינן עד כאן היקש כזה בכי ה"ג ומנ"ל להקשות ולחדש מדעתו כה"ג שכל כהאי מעכב בגט עד שתהא מיד ראויה להנשא אלא עיקר קו' מצד הסברא הוא דקא מקשי, ונקדים לזה דברי רמ"ה מובא בטור י"ד סי' רס"ז וז"ל ואם לא זכה בהן שום אדם עד שיגדלו אין להם תקנה שבמיתתו לא פקע איסורא מינייהו שהרי כל הקודם בהם זכה וכיון דבמיתתו לא פקע איסורא מינייהו כי גדלו נמי בתר הכי אע"ג וכו' איסורייהו לא פקע דבמאי פקע השתא הא ליכא מיתת האדון דליפקע איסורייהו מינייהו עכ"ל יעו"ש בטור רכ"ח דדה"פ ועי' בב"י שם שמפקפק קצת ע"ז דיש לומר דמ"מ בשעה שגדל דיש לו יד זוכה בעצמו ומהני אף לאפקועי איסורא מיני' שמאחר שזוכה בעצמו מחמת מיתת רבו הוא חזינן כאילו באותו שעה מת רבו עכ"ל ונמצינו למידין מזה דבגט כריתות דקנין איסורה רכיב אתרי רכשי חדא שכל הבא עלי' יתחייבו שניהם משום א"א ועוד שקנוי ביד בעלה כל קנינו אישות שהיה לה ולאביה טרם שנתקדשה לזה ומעתה שוב אין להם כח וזכות שתתקדש לאחרים לפי שהכל קנוי ביד המקדש הראשון וע"י הגירושין נפסק ונתבטל איסור א"א ממנה וגם שוב קנויה בידה שתוכל להתקדש למי שתרצה, אמנם כן בגדולה או כשקיבל אביה קידושיה ונתגרשה מן האירוסין שיוכל לזכות מיד בצדדי כל קניני איסור שקנוי בידו אבל בקטנה שהשיאה אביה ששוב אין לאביה רשות בה וגם בשעה שנתגרשה גם היא לא תוכל לזכות בזה עד שתגדל וכבר כלה הגט והלך לו למ"ב כשנקרע הגט קודם שגדלה דקשיא במאי תזכה אז כשגדלה במה שכבר קנוי ביד בעלה הראשון ואפי' כשגיטה בידה יש לעיין טובא בזה דדמי לדבר שלב"ל ואת"ל דפשיטא ליה דמחוסר זמן לית לן ביה הא תינח כשאמר שתתגרש כשתגדל אבל כשנתן לה בסתמא אפי' לר"מ לא מהני דסתמא מהשתא משמע כמבואר בר"ן נדרים פ"ה ע"ב בד"ה וכי אמרה הכי קדשי יעו"ש וזהו דקשי' לי' בגמ' בקטנה שהשיאה אביה וכו' אמאי והא בעינן ויצאה והיתה וכיון דבשעת גירושין אין לה יד לזכות בזה מדאוריית' היאך תוכל להתקדש כשתגדל ואפי' לדעת הב"י לעיל שמספק' לי' בזה זיל בתר טעמי' דעיקר סברתו התם דמידי דתלי' במידי דמילי א"ל דחזינן כאילו באותו שעה מת רבו אבל במידי דתלוי בדעת אחרים ובספר כריתות גם הב"י מודה לעיקר סברת רמ"ה (והא דכתב הרמ"ה שבמיתתו וכו' שהרי כל הקודם בהם זכה ובקנין אישות ל"ש טעם זה דז"א עיקר היסוד רק כי היכי דלא תימא דמיתתו דמי למיתת הבעל אפי' לאבא שאול ותהני מיהת לצד קנין איסור מיד לכן מפרש לן דא"א לומר כן שהרי כל הקודם וכו' וכ"מ מדיקדוק לשונו) ומעתה ניחא גם בחרשת דממ"נ אם לא תתרפא לעולם תו אינה צריכה רק שתפסק לאיסורא דא"א ולזה לא נגרע מכל כריתות דעלמא ואם תתרפא הרי איגלאי מילתא למפרע דאתי' לכלל הוי' וכמו דמתרצינן בקטנה שהשיאה אביה משום דאתי' לכלל הוי' וכגון זה לא תליא בברירה דל"ש מידי דברירה אלא כשעיקר המעשה תלי בספיקא במה שיתברר אח"כ כגון אם בא חכם וכו' עירובי למזרח אבל הכא דב"כ וב"כ גיטא מעליא הוא לכל דבר הכורת בינו לבינה ולכל מידי דתצטרך רק במה שתצטרך תתברר אח"כ מהני לכ"ע ועי' ר"ן נדרים בר"פ השותפים בטעמי' דראב"י דלא תלי' בברירה ובדינא דרמ"ה ל"ש לומר כן משום דאתיא לכלל חירות כשיגדלו כמו בקטנה שהרי כשיזכו בהן אחרים לא ייתו לעולם לכלל חירות ומש"ה נמי כתב לטעם זה כנ"ל

כ עיין בתשו' הגאון הקדוש מוהע"א זצ"ל בסי' קמ"א בשולי המכתב וז"ל תמה אני כעת בנזיר (ד' י"ב ע"א תוס' ד"ה מ"ט וכו') ומ"מ בהאי טעמא לחוד וכו' ומאי קמבעי' ליה הא בידו לייבמה ולגרשה א"ו כיון דהשת' וכו' תמוה לי דעדיין יקשה דמ"מ אם נדון יבום לדבר שהוא בידו א"כ בנותן לה גט קודם יבום שיחול אחר היבום מהני דלא מיקרי דבר שלב"ל כיון דבידו לייבמה א"כ ממילא מקרי מצי עביד השתא כמו החלה כיון דיכול לקרות שם על