זית רענן חלק א רפד

אנפשי' חד"א ולא נתלה בספיקא דשמא עשו תשובה ולקושטא לפום הבנתם בדברי מהרי"ק דבריו תמוהין דאם נימא דמשום ספיקא דשמא עשה תשובה ליתא לדינא דשוי' אנפשי' ח"ד אע"ג דבעלמא לא נידון זה לספיקא כלל אפי' להחמיר וא"כ מכ"ש בדבר שגם בעלמא נידון לספיקא דלית בי' משום שא"נ חד"א ולקושטא מבואר להיפוך גבי אשת כהן ופחותה מבת ג"ש דאיכא ספק השקול לפנינו ונאסרה עליו משום דשוי' אנפשי' חד"א ועי' במ"ל בספ"א מהלכות שחיטה ה' כ"ו דתמה על מהרי"ק מהא דאיתא בכתובות מ"ד נ"מ לארועי סהדי ופירוש הר"ן דהיינו לגבי דידי' וכו' יעו"ש לכן לדעתי נראה דסברת מהרי"ק הוא מטעם אחר דלא מצינן לקבוע לשם חזקה לגבי אחד לבד וכל הנכלל בגדר חזקה הוא כדקיימא לכולהו עלמא ועי' כה"ג בר"פ המגרש דל"מ אסורה לזה ומותרת לזה וגם למאי דפרכינן שם אבל בדבר הנידון משום חזקה ליתא לקבוע לי' רק כשחייל על כולהו ולהכי בדבר האסור אנפשי' לחוד משום שא"נ חתיכה דאיסורא תו לא נוכל להוסיף על דבורו ולאסור עליו עוד בדברים שאסורים רק ע"י חזקה ועוד דלא לבנות מעיקרא ולקבוע לחזקה רק על דבר הברור בשעתי' בבירור גמור אבל לא על דבר הרפוי וקלישא בשעתי' כגון בדבר שלא נתברר לאסור רק משום דשוי' אנפשי' חד"א שוב לא נוכל להוסיף ולבנות על דבורו לקבוע משום חזקה מכאן ולהבא וראי' מרמב"ם פרק כ' מה' א"ב ה' ט"ו דע"א מעיד עליו שהוא כהן מעלין לכהונה ובאם ע"א מעיד שאביו כהן אין מעלין דחיישינן שמא בן גרושה או חללה הוא רק כששני עדים אומרים שאביו כהן מוקמינן אותו על חזקת כשרות יעו"ש במ"מ וזהו כוונת דברי מהרי"ק דגם כששנים מעידין ששחט שלא כהוגן דשחיטתו פסולה מכאן ולהבא איננו פסולה בעצמותו רק משום חששא דילמא לא השגיח על דברים הפסולין בשחיטה אבל אם אחרים רואין אותו שחיטתו כשירה וטעמא דפסולה בסתמא כששחט בינו לבין עצמו משום שיצא מחזקת כשרות ונכנס בחזקת פסול עד דידעינן דעשה תשובה, אמנם זהו כשנתברר ע"י עדים שנתברר בשעתי' בבירור גמור ולכן דנין גם מכאן ולהבא משום חזקת פסלות אע"ג דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אבל בע"א בהכחשה דלית בי' משום גדר עדות רק משום דשוי' אנפשי' חד"א זהו על הבהמה זו עצמו אבל מכאן ולהבא עודנו לא נכנס לחזקת פסלות גם לגבי עצמו ושוב נידון בתר רובא משום הנך טעמים הללו חדא דחזקה לא נקבע לפרטא לאחד לחוד ועוד דכיון דקלישא למילתא שהרי לא נאסרה גם בהמה זו רק משום חד"א, ומהני אמתלא לדחותו לגמרי שוב לא נוכל לתקוע בו גם מכאן ולהבא משום חזקת פסלות אולם הא תינח באומר ששחט שלא כהוגן דשייך בו עיקר טעמא דמהרי"ק לפי שהדבר תלוי במחשבת השוחט מכאן ולהבא אם להרע או להיטב כמו שמסיים שם אבל כשאומר העד שראהו שחילל שבת בפרהסיא דלדבריו לאו בר זביחה הוא כלל דאפילו כשאחרים רואין אותו לא מהני שחיטתו ולא מידי אזי גם למהרי"ק אסור לאכול משחיטתו מכאן ולהבא אפילו כשמכחישו בעיקר עדותו מ"מ לגבי' דידי' כבר שוי' אנפשי' חד"א כיון דלאו מחמת חזקת פסלות הוא דאסרינן לי' רק שבעצמותו נפסלה שחיטתו וכשישקול הקורא הדבר בפלס מאזני צדק יבין מעצמו שנכונים הדברים וישרים למוצאי דעת ולפ"ז מתורץ היטב קו' משנה למלך הנ"ל דהתם כיון דאדוי' אודי דפסולין הם כבר יצאו מכלל גדר עדות אף כשאינן משקרים מש"ה אע"ג דלא נתברר הדבר מ"מ לגבי נפשי' נפסלו משום הודאתו

יד ולפי"ז מתורץ היטב גם קו' פ"י הנ"ל שהיקשה על תירוצו של תוס' הנ"ל דמשום חה"ג נאסרה עליו ואמאי לא אמרי' דניזל בתר חזקה דהשתא בצירוף ח"כ לכהונה כמו במקוה דכיון דלא נתברר בשעתי' רק ע"י אמירתו לחוד תו לא נוכל לבנות דיק ולדון בי' משום חזקה דהשתא גם על למפרע דכשנתברר בבירור שנבעלה אזי יש לדון גם על למפרע משום חזקה דהשתא משא"כ הכא שגם בשעתי' לא נתברר רק משום דשווי' אנפשי' חד"א [משא"כ חה"ג שהיא חזקה דממילא גם טרם שנולד הספק כמו בשעה שנולדה] וגם קו' שני' של פ"י הנ"ל מתורץ דאין לדון ולאסור מס"ס שהוא ג"כ מטעם ראי' ובירור דהוי כחדא במקום תרתי או מטעם רובא כיון שעיקר עצמותו לא נתברר לפנינו רק ע"י אמירתו ולגבי נפשי'

טו עיין רי"ף בהא דלאו כרות גיטא הוא שהטעם משום דיש לו לאדון זכות בגוף השטר ור"ן מפרש דבריו דאף בעצמך ונכסך קנוין לך ל"מ לדעתו אם יש לאדון שום זכות בשטר שיחרור ויש לעי' אם גם בגט אשה דינו הכי אם כתב לה נכסיו בגיטה ושייר ג"כ לעצמו, ולכאורה אם נאמר דשווים הם הוה לי' לאתנוי' לקמן בדרכים ששוה גיטי נשים לשיחרורי עבדים והוא ליתא בקדושין דדוקא בכרות גיטא אמרי' דכעין זה לאו כרות גיטא הוא משא"כ בקדושין שגם היא עצמה קנוי' לי' גם כל תנאי דגיטא כגון ע"מ שתתן לי ר' זוז וע"מ שתשמשי וע"מ שתניקי כולהו זכותא דבעל המה ועי' פ' המגרש פ"ד ע"ב וחכ"א כל שפוסל ע"פ פוסל בכתב וכל שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב אבל טעמא בעי דמ"ש ומדוע נקל בג"נ יותר משיחרור ולכאורה נראה דגבי ג"נ אף שכתוב זכותא דידי' בתוך הגט עדיין לית לי' שום ראי' דהרי יכולה לכבוש הגט ותאמר גרשתני דנאמנת בדבורא לבד וצריך להביא ראי' על זכותו משא"כ בשטר שיחרור דאם יכבוש השטר יכול האדון לכפור בחירותו אבל עדיין קשה מגיטין דף פ"ה חוץ מירושתך מהו וגם בתנאי זו סברי רבנן דכל שכשר ע"פ כשר בכתב והתם שפיר אית לי' זכות בגוף הגט ואם יכבשו היורשים את הגט הוא יטעון דעדיין לא גירשה אבל נראה לפענ"ד דהטעם דפסול בשיחרור משום דבכל שחרור לית לי' לאדון שום זכות בחירותא דידי' משא"כ בג"נ דאית לבעל זכות בגוף הגירושין שפטור ממזונותי' ומכל שיעבודי' דידי' עי' גיטין י"א י"ב השבתוני על המזונות אבל בעבד דגם אם לא שיחררו יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך ולכן כיון דבכל שיחרור ליכא לאדון שום זכות משא"כ בעודו אצלו שהי' לו בו כל זכות שבעולם בלי שום צד חוב והשחרור הוא להיפוך כולו חוב בלי שום צד זכות הן הנה הכריתות שכורת בינו לבינו שנתרוקן עתה ממקדם מהיפוך להיפוך וזהו כוונת הכתוב בהיקשא דכריתות דידי' כלפי זכותא וחובא שנתהפך עתה לגמרי ולכן בשטר שיחרור זה שיש לאדון שום זכות בגווי' אין זה כריתות דידי' משא"כ בג"ן שגם בעודה אצלה איכא לגבי דידי' זכותא וחובא מעורבים וכן בגירושין לכן לא נוכל לומר דכוונת התורה היתה כלפי זכותא וחובא רק ע"כ שהכוונה הכתוב רק לגבי אישות לבד ולכן כ"ז שלא נשאר לו שם צד אישות תו לא איכפת לן אם נשאר לו זכותא אחרינא בדבר שאינו נוגע לענין אישות

טז שם דף ט' ת"ר בשלשה דרכים וכו' ולכאורה קשה הא איכא טלי גיטך מעל גבי קרקע דליתא בקדושין ומצאתי בספר ת"ג אך מה דפשיטא לי' דטלי גיטך מע"ג קרקע אינו פוסל בשטר שיחרור מבואר להדי' בריטב"א קדושין דטלי גיטך מע"ג קרקע פוסל בשיחרור וכן משמע מרש"י ד"ה חוץ מג"נ וכו' וז"ל דבכל פסולי דאורייתא שוו שיחרור לגט אשה ומה שמביא ראי' מתו' ד"ה האומר דף י"ג וז"ל א"נ נטלו לאלתר ואפ"ה לא זכה העבד ונאמר דלא אמרי' תן כזכי אלא כשמוסר לשליח מיד ליד ות"ל דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע ואפי' אמר זכי לא מהני ואין זה ראי' מוכרחת דאפשר דבטלי מעג"ק אף דל"מ שיצאו לחירות אבל מ"מ אינו יכול לחזור כמו דס"ל לרש"י במוסרו מיד ליד אך אפ"ל דזהו בכלל חזרה שנכלל בו דינו דבע"כ וה"נ לענין טלי גיטך מע"ג קרקע לפי שישנו בע"כ הרי הוא עיקר המקנה והאשה העבד רק מעשה קוף בעלמא קעבדי לכן צריכין שהנתינה תבוא מעיקר המקנה ולא מן הטפל אבל בדבר שצריך דעת שניהם כמו בקדושין וכדומה הרי מעשה הקונה שוה למקנה