זית רענן חלק א רפג

מטעם ודאי וגם בל"ז איכא נפקותא לענין ב"א כמו שכתבו שם בד"ה משום ב"א והטעם שכל דאיכא ספיקא לפנינו על למפרע אזי שייך בו הרי גרושה לפנינו כתירוצם שם אמנם הא תינח לקושטא דאם אמר תנו נותנין ונמצאת שהיא כבר גרושה לפנינו ולכן הנפקותא רבה אם נידונת למפרע כספיקא ולהכי אשמועינן לן במתני' דנידון הדבר כודאי דממנו נפל כי היכ' דלא נתלה בנפילת אונס אכן אם נאמר כקושיית התוס' דגם אם אמר הבעל בעצמו שיתננו לה לא יותן הרי תו לא תתגרשה בגט זה והדר דינא דגם בספיקא נידונית כודאי משום חזקת אשת איש וא"כ למה לי' לאטרוחי ולמיתני טעמא משום שאני אומר כתובין היו וכו' שהרי מעצמו מובן הדבר דגם מפני ספיקא דלא ידעינן ממי נפל ה"ז לא יחזיר ואי משום דבעי לאשמעינן דנידונת כודאי אשת איש הרי גם עתה נידונית כודאי אשת איש מפני חזקת אשת איש כיון דליכא לחזקה דהשתא שיתנגד נגד חזקה דמעיקרא

יב ולפ"ז יתיישב ג"כ דעת רש"י לעיל דף י"ז ר"י מ"ט לא אמר כר"ל קסבר וכו' עד שעת נתינה ופרש"י דלעולם צריכה לברר מתי באה לידה והקשו בתוס' שם ד"ה עד ש"נ מקו' הגמ' ב"מ גבי מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך וניחוש דילמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ומשני וכו' אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך ולדעת רש"י מה קא קשי' לי' מגט שנפל יותר מכל גיטין דעלמא יעו"ש ולדברינו הנ"ל ניחא דניהי דבכל גיטין דעלמא צריכה לברר זהו כשהיא מבקשת להוציא ע"י הזמן שכתוב בו אבל במה שהיא מוחזקת לא גרע מגט שאין בו זמן או מכתוב בכתב ידו וכדברי תוס' הנ"ל ומטעמ' דכתיבנא דכיון דאיכא חזקה דהשתא שהרי היא גרושה לפנינו וטוענת ברי דנתגרשה מזמן הכתוב בו תו לא נוכל להוציא דבר מחזקתה ע"י חזקה דמעיקרא אפי' בברי וברי כדאמרינן בריש האשה שנתארמלה ע"כ ל"ק ר"ג אלא בבו"ש אבל בברי וברי לא אולם הא תינח בספק השקול כגון בכל גיטין דעלמא דמספ"ל אם נתגרשה מזמן הכתוב בו אם לא דשוב לא נוכל להוציא מחזקתה אבל בגיטא דנפל כיון שכבר גילה לנו במתני' דמטעמא דשאני אומר וכו' מסתבר יותר דממנו נפל כי היכי דלא נתלה בנפילת אונסא דידה וכיון שכן גם בדברים שמוחזקת ל"מ מידי וזהו קו' הגמרא דגם שהבעל מודה הי' מן הדין שלא ליתנו בידה בתורת גירושין דלפעמים תסבב פני הדבר שתהי' היא המוחזקת וכשם דפסלינן הגט שכתוב בכת"י רק מחמת טעם זה כמ"ש בתוס' בתירוץ בתרא הנ"ל והכי נמי היה מן הדין לפסלו לבל יותן לידה עוד גם בתורת גירושין מעתה והלאה כמו שפירשו בתוס' דהרי יש לחוש שישכח הנפילה ולא יתודע שגט זה הוחזר לידה מיד המוצא בתורת גירושין מחדש ומשני לי' דאעפ"כ יאמרו אייתי ראיה גם בדברים שתחזיק תח"י דנפילה קלא אית ליה ובנפילה כבר נלמד ממתניתין דליתא לחזקה דהשתא מפני שיותר מסתבר דממנו נפל וכמ"ש לעיל דכל היכא שהספק איננו שקול תו נפקע חילי' דחזקה דהשתא לגרור בתרי' נגד חזקה דמעיקרא

יג ולפ"ז יתיישב לן פשטות דבריהם לעיל י"ז ע"א ד"ה משום בת אחותו שלא יחפה עליה אם זינתה כשאין בו זמן דלא אמרי' אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו ועוד אדרב' אוקמה בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיתה אשת איש עכ"ל ועמד עליהם בעל פ"י על תירוצם הראשון דמאי בכך שהיא גרושה לפנינו שהרי לעולם אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אע"ג דאיתרע השתא כמו בנגעי בתים דילפינן מינה דאזלינן בתר חזקה אפי' שנתחסרה הנגע בסוף שבוע ולכן מפרש דבריהם דלאו תירוצא אחריתי הוא אלא טעמא הוא דקיהבי למילתא דכיון שהיא גרושה לפנינו וגם בהצטרפות חזקת כשרות נסתלק ליה לחזקה דמעיקרא לגמרי ודמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דע"י תרתי לריעותא נידון כודאי אמנם עודנו לא העלה ארוכה לגמרי שהרי בריש נדה ד"ה התם תירצו על נגעי בתים דמהתם ילפינן לכל חזקות בעלמא והתם איכא תרתי לריעותא ותירצו שם דבמקוה שאני משום דחסר ואתי אבל בנגע רגילות להתחסר בב"א ונמצא דבכל מקום דל"ש חסר ואתי אז אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ואפי' היכא דאיכא תרתי לריעותא וגם לקולא שהרי בנגע מחייבינן הנכנס בקרבן כשנכנס למקדש כמ"ש תוס' עצמם חולין דף י' ע"ב בד"ה אלא וה"נ בגירושין דל"ש חסר ואתי שהרי מתגרשת ברגע א' בשעת נתינה דמטי לידה ואית לן למיזל רק בתר חזקה דמעיקרא שהרי אביהן דכולהון נגעי בתים דמהתם ילפי' לכולהו אמנם למ"ש בפי' דבריהם בהלכות ס"ט) יש מקום לדבריו אבל עדיין לא יתורץ לשנוי' בתרא דלעיל בכתוב בכת"י דהתם ל"ש חזקת כשרות כלל אולם לדברינו הנ"ל דאיתא להדי' דבבריא ובריא לא אמר ר"ג וא"כ למ"ב בזמן שבית המקדש הי' קיים שאין הדבר נוגע אלא לעצמה דפשיטא כיון דאיהו קאמרה בבריא תו לא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא אלא אפי' בזמן הזה דעיקר נפקותא הוא שיחפה עלי' כדי להחזירה לאחר שנתגרשה כמ"ש בתוס' שם וכיון ששניהם טוענים בבריא שוב אין ביכולתינו להוציאה ל"מ לדעת הרשב"א קדושין וכן איתא במהרש"א יבמות פ"ח בד"ה והבא דנישאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי מהני אפי' במקום חזקה דודאי דמהני כששניהם טוענים בבריא שלא תצא כל הנ"ל באות זה כתבתי באישון לילה ולא הי' אז ספר פ"י אצלי רק נזכרתי עיקר תירוצו מימי ילדותי ולמחרתו השגתי ספרו וראיתי שכתוב בו גם מה שתרצתי רק בשינוי קצת והמעיין יבחר גם ראיתי שהיקשה שם על תוס' בריש כתובות באשת כהן דאסורה מספק והיקשו שם דעל מה לא מוקמינן לה בחזקת כשרות שהיתה כשירה לכהונה ומתרצו משו' חזק' הגוף והיקש' עליה' שהרי איכ' חזקת כשרות וחזקת היתר וחזקה דהשתא ולא אדע איזהו חזקת כשרות איכא לגבי כהן שהרי גם כשנאנסה אסורה לכהנים רק מחמת חזקת היתר לחודא קאי קושיתם שם וע"ז תירצו דחזקת הגוף עדיף דחזקת היתר לא עדיף מחזקת פנוי' דלא מצטרפי' לחזקה דהשתא לשווי' לתרתי לריעותא וכ"מ בדבריו בכתובות בסוגי' דפתח פתוח, אמנם לפום דבריו שחידש בפ' המדיר שתירצו כן דחז"פ לא חשיבא חזקה לגבי ח"ה והמציא שם בסברא ישרה ונכונה דטעמא דמילתא כיון שנתקדשה בבירור ורק על התנאי אנו דנין אם נתקיים התנאי ותנאי הוא דקא גרים לבטל הקדושין למפרע שוב לא נוכל לצרף לחזקת פנוי' בהדי חזקה דהשתא כיון שנתקדשה לפנינו ותנאי מילת' אחריתי הוא ולפ"ז באשת כהן הדרי' קו' לדוכתי' דאמאי אסורה נצטרף חזקה דהשתא בהדי חזקת היתר דדמי למקוה ועוד היקשה בפ"י שם על קו' תוס' שהיקשה דנוקמינה בחזקת היתר והא איכ' ספק ספיק' ספק שמא תחתיו ואת"ל אינו תחתיו דילמא נבעלה לפסול לה ואפילו ברוב כשרים אצלה ניחוש דילמא אזלי איהי לגבי' ונראה בהקדם דברי מהרי"ק בשורש ל"ג על אשר שאלת ממני ע"ד השוחט אשר העיד עלי' ע"א ששחיט שלא כהוגן והוא מכחישו וכו' כי לפענ"ד אין לפסול אותו השוחט וכו' שאין ע"א נאמן היכא שהלה אינו שותק אלא מכחישו וכו' ואשר שאלת אם העד מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא או אם נדמהו לנטמא טהרותיך לפענ"ד נראה דלא דמי דהתם אם הוא כדברי העד שנטמאו הטהרות או שנתפגלו הזבחים חל עליהם שם איסור ושוב אין להם תקנה ושייך לומר דשוינהו אנפשי' חתיכא דאיסורא אבל הכא לא שייך למימר הכי דהא אפי' אם יהי' אמת שלא שחט עכשיו יפה כדברי אותו העד מ"מ אין מוחלט לפסול עולמות בשביל כך ולכל הפחות כשיחזיר אבידה בדבר חשוב במקום שאין מכירים ויעשה תשובה המוטלת עליו לעשות חוזר הוא לכשרותו ונמצא דלא שוי' חתיכה דאיסורא בעדותו כלל כיון שהדבר תלוי במחשבת השוחט מכאן ולהבא אם להרע אם להיטב עכ"ל ומובא ביו"ד ס"ס א' והפר"ח מסיג עליו מסברא דנפשי' דכל כמה דלא חזינן שעשה תשובה והרי לדבריו שחיטתו פסולה מכאן ולהבא ושייך גם מכאן ולהבא לדון מצד דשווי'