זית רענן חלק א רפב

היכא דבאיסורין חיישינן לשי"מ לחוד ממילא בממון חיישינן לתרווייהו כדברי תוס' יבמות הנ"ל ובכה"ג חיישינן אף לקנוני' כמו בכל עניני ממון דחיישינן לקנוני' ובזה לא שייך סברת גליון הנ"ל כיון דלחד לחוד חיישי' באיסורין ממילא היכא דאיכא תרווייהו הוי כספק גמור ככל הספיקות דחיישי' בנפל וחיישי' בהו אף לקנוני' אבל אם נקטינן דאף באיסורין ל"ח רק בשי"מ והוחזקו אכתי א"ל דאין זה רק חשש בעלמא כסברת התוס' ד"ה כאן וכו' וז"ל כגון דידעינן דמזה יב"ש נפל וכו' עיי"ש וממילא אף דאיכא לתרווייהו ל"ח בממון למסקנת הגמרא ב"מ דף י"א ואף לס"ד מ"מ לקנוני' בודאי ל"ח ועפ"ז אפשר לומר דרש"י חדת לן במה דפירש מעולם ל"ח על גט כזה כדי לאוקמי מתני' דב"מ בכל גוונא בשי"מ והוחזקה בשיטת ר"ז כלישנא בתרא ס"ל דבאיסורין חיישי' לחד לחוד וממילא היכ' דאיכא תרווייהו חיישי' גם בממון אף לקנוני' לכן אי אפשר לומר דאיירי באין מכירין מי הוא אותו יב"ש דא"כ קשה קו' תוס' דאמאי מהימנינן לי' ואף דבאיסורי' ל"ח שישקר במזיד אכתי קשה קו' הגליון הנ"ל ותירץ הגליון ל"ש הכא כנ"ל ודעת התוס' דאף כרבה ס"ל ושייך גם בזה תי' הגליון הנ"ל וא"ל למסקנת הגמרא ב"מ דצריכה לאתוי' ראי', אימת מטי גיטא לידה ל"ק כלל קו' הגליון ז"א דהא מבוא' בשו"ע בסי' ס"ה ס"ק ל"ה שהשיג על הסמ"ע דא"צ להביא ראי' רק שראוה בידה פ"א קודם הנפילה ועי' בתומים שם שהאריך בזה

יו"ד עיין גיטין כ"ז תוס' ד"ה בבי דינא דר"ה וכו' ב. א"נ כשאינו מקוים ושנפל מיד שליח דל"ח לנמלך דאין הבעל יכול לבטל שלא בפני השליח וכו' אבל בפ"ק דב"מ פי' בקונטריס שמיד השליח נפל וכו' וקשה דאם יש לחוש לנמלך כשנפל מיד השליח מה מועיל מה שהי' מקוים דלא ניחוש לנמלך הא ממ"נ לא הגיע ליד האשה ועוד דאין רגילות שהבעל יקיים את הגט וכו' ונלפענ"ד ליישב דברי רש"י ומקודם אסורה נא להתבונן דבריהם במה שהחליטו דל"ח לנמלך לפי שאין הבעל יכול לבטל דעדיין יש לחוש דילמא ביטל בפני השליח ולקח ממנו את הגט ואח"כ נאבד ממנו ובע"כ צ"ל דאף לשליח לא חיישינן שישקר במזיד כדי לקלקלה א"כ בפשיטות הו"ל למימר דממ"נ אם לא נודע לשליח מן הביטול הרי לא נוכל לתלות את הריעותא דנפילה ע"י הביטול וכשם דל"ח בכל גיטין הבאין ממד"ה לשמא ביטול אף קודם תקנת ר"ג הזקן כיון דלא איתרע ל"ח לדבר שאינו ידוע וה"ה נמי בנפל מיד השליח כיון דבע"כ צריכין לומר דנפילה הי' ע"י אונס והרי זה כאילו לא נפל ממנו כלל דהא דחיישי' לכל החששות בנפל הוא מטעם דאמרי' דמסתמא ע"י שיודע שאין בו ממש הופקר להשליכו כמפורש ברש"י ב"מ י"ג ד"ה מוקי [ובדף י"ח ד"ה הא אמר תנו וכו' וז"ל והא דקתני ונמלך ה"ק ונמלך שלא ליתן ומחמת כן לא חשש לשמור ונאבד ועכשיו רוצה לחזור ולגרשה] וכיון דסוף סוף אנן צריכין לומר דלא נודע לשליח מן הביטול כלל דאם נודע לו ל"ח לומר שיקלקלה במזיד וכיון שלא נודע לו א"כ אמאי אבדו אלא וודאי שע"י אונס נאבד הימנו וכיון שכן הדר דינא כאילו לא נפל כלל ולכאורה סברא זו יותר מוכרחת דעל טעם זה מפני שאין יכול לבטל שלא בפני השליח יש לגמגם דהא פסקינן דאם בטלו מבוטל ואם מפני שאינו יכול לבטל לכתחילה הא בנפל חיישינן לדאיקרי וכתב, ובע"כ צריכין לחלק דדוקא התם דאיכא למימר דטעו בדאביי כמובא בר"ן ריש ר"ה ולמה להו לדחוקי כולי האי, ונראה ביישוב דבריהם דוודאי ס"ל דגם ל"ח שישקר במזיד ויקלקלנ' אמנם כן היכא דנוכל לברר לו ויתפס ברשת אשר פרש נגדה ומפני הכי ל"ח דילמא ביטל בפניו אבל לביטל שלא בפניו חיישינן דילמא באמת נודע לו בבירור מביטול הבעל ולהכי לא נזהר בו והוא יכול לכפור אח"כ ולומר שלא נודע לו כלל ולפ"ז דברי רש"י נכונים דהא ס"ל לקמן בדברי ר"י מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יב"ש דצ"ל על גט זה דוקא ומוכח מדבריו דחיישינן לקלקלה (ואינו מוכרחים לדעתם דאף גבי בעל חיישינן דאיכא למימר דדוקא גבי שליח חיישינן כמו שפירש להדיא בדברי ר' אשי וז"ל כגון דקאמר האי שליח שאבדו עיי"ש) וגם לקמן מפרש בהא דאין הבעל מודה דלא יחזיר לבעל לפי שיכול לטעון פרעתי הכתובה ע"י עדי מסירה, ועיי"ש במהר"ם שיף דחיישינן דילמא עדי מסירה יכירו את הגט בט"ע שזהו שנתן לה וכיון שעתה יוצא מתח"י בודאי פרע לה ולפ"ז מוכרחים לפרש בגיטא דרב הונא שהיה מקוים דאל"כ איכא למיחוש שמא ביטל בפניו ונטלו הימנו ואבדו ולגבי השליח חיישינן לקלקולה לשיטתו אבל במקוים ליכא למיחוש לביטל בפניו ונאבד מן הבעל דהא אינו רשאי ליתנו בידו אלא קרוע דהא אח"ז יכול לטעון פרעתי כיון דמסתמא איהי מקיימא לגיטא כמבואר וגם הבעל אינו מניחו בידו דשליח כשהוא שלם וגם לביטל שלא בפני השליח ל"ח אבל באינו מקוים איכא למיחש לביטל בפניו ומיד הבעל נפל כיון שהשליח יכול ליתנו לידו דאינו יכול לטעון פרעתי כיון דליכא עדי מסירה שהרי עדיין לא נתנו לידה ולית לי' ראי' ול"מ ממה שיוצא מתח"י דהא כותבין גט לאיש

יא בתוס' ד"ה הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה וז"ל תימא מנא לי' למידק הא אמר תנו נותנין דלמא אפי' אמר תנו אין נותנים משום דחיישינן דאין זה הגט שנכתב לו אלא נפל מאחר ששמו כשמו והכי פירושו נמלך עלייהו ועדיין לא נתנו הא אי לא הוי חיישינן לנמלך היו מחזירין לה את הגט אפי' אינה שלה כיון דאינה צריכה אלא לראיה עכ"ל ונראה לפענ"ד דיש לדקדק במתניתין דקתני שאני אומר כתובין היו וכו' דמשמע דמחליטין הדברים שכן היה ואכתי מנ"ל הא הלא הוא בפשטא דמילתא ספק השקול אם ממנה נפל או ממנו ועוד שהוא שפת יתר לגמרי דלא ליתני לטעמא כלל הכי לא נודע מעצמו לשפוט הדבר בספיקא ולא מהדרינן לא לזה ולא לוה כשם שנשנה בכל שטרות שנמצאו ובברייתא במצא גט אשה בשוק וכו' אין הבעל מודה וכו' ונראה לפרש שהרי חזינן דלעולם מהדרינן לחוש אחרי כל חששא שהוא תחת האפשרי ולתלות כל ריעותא בגיטין ושטרות הנמצאים אע"ג דחששות אלו המה נגד כו"כ חזקות כי היכי דיתיישב ריעותא דנפילה ואמרי' דמפני ריעותא הזאת הופקר להשליכו וכן פי' רש"י ב"מ י"ג ד"ה מוקי וכו' והו"ל מוקדם ולכן הופקר להשליכו עכ"ל והיינו טעמא משום דנפילת אונס לא שכיח כלל וכלל לכן מוטב לחוש אחרי כל חששא אפי' היותר רחוק ולומר שנפל מדעת מלתלות בנפילת אונס ומעתה נדון ממילא בגט שנמצא ולא ידעינן ממי נפל מבעל או מאשה דנחלוט הדבר שבודאי ממנו נפל מדעת דמפני שנמלך שלא לתנו לא נזהר בו לשמרו עוד דאם תאמר שממנה נפל שלעולם צריכה הגט לראיה שנתגרשה הרי צריכין לומר שנפל ממנה באונס והרי אנן חתרינן גם אחרי פירצה דחוקה כי היכ' דלא לתלות בנפילת אונס וזהו פירושו דמתני' שאני אומר כתובין היו ונמלך וכו' ונדון הדבר בהחלט שממנו נפל משום שאין לו עוד איזהו זכות וצורך בהם לא נזהר לשמרו אולם עדיין לא מובן הגם שכן הוא למה הוצרך לשנותו במתניתין ומאי נפקותא בזה אם לא מהדרינן לה מחמת ודאי או מחמת ספק הלא גם בספיקא נידונות כודאי דמוקמינן לה בחזקת אשת איש אמנם לדברי תוס' ריש גיטין ג' ע"ב בד"ה כתב בכת"י ואין עליו עדים וכו' וא"ת בשלמא למ"ד בפ"ב דתיקנו זמן בגיטין שמא יחפה על בת אחותו וכו' יעו"ש בתי' בתרא וז"ל ועוד יש לומר דחיישינן דאחר הכתיבה מיד וכו' ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו ועי' במהר"ם שיף דמפרש ליה כפשוטו ודלא כמהר"ם מלובלין שהשיא כוונתם בדרך רחוקה ונראה כדברי מהר"ם שיף וטעמא דמילתא דכיון שהיא גרושה לפנינו ומוחזקת שוב לא נוכל להוציא ממנה ע"י חזקה דמעיקרא דאיתרע לפנינו וטוענת בברי שכבר נתגרשה והראי' ממשארסתני נאנסתי דל"מ חזקה דמעיקרא רק בבו"ש, ומעתה איכא נפקותא בזה אם לא נחזור מטעם ספק או