זית רענן חלק א רפא

שהדבר באמת פסלינן לי' דילמא אתי למיסמך עלי' מכש"כ דלא מהדרינן לי' לכתחילה והא אין לך מפי כתבם גדול מזו שלא נכתב כלל בצוואת הבעל וא"ל כיון שמזויף מתוכו הוא רק פסולא דרבנן ובספיקא אזלינן לקולא ול"ח לגט אחר דהא משמע להדיא מדבריהם דאפי' בודאי אינה שלה מחזירין לה ונלפענ"ד דהא דפסלינן בעדות שהעידו מפכ"ת זהו דוקא קודם שנחקרה עדותן לפנינו דעדיין אין קיום וחיזוק לעדותן רק ע"י הגדתן ובזה דוקא בעינן גדר עדות אף שהדבר אמת לפי שעדיין לא נתברר אמיתתם לפנינו כדברי תוס' לעיל משא"כ אם נתברר הדבר כבר אצלינו לאמתן ומסרנו לו שטר לראיה דשמא ברבות הזמן יושכח הדבר אף שאין בשטר זה גדר עדות ודין שטר מהני כיון שכבר נתברר אמיתת הענין לפנינו תו לא צריך ולא מידי ולא גרע מסימן בעלמא שמסרו לה למען לא יושכח אמיתת הענין שנתקיים לפניהם ולהכי היכא דאיכא עדים שראינו בידה והעידו לפנינו הרי כבר נתברר לפנינו שמגורשת שפיר מחזירין לה אפי' אינה שלה (ועיין ב"מ דף י"ט מדאהדרוה נהלי' רבנן מוכח דכל שנפל מחזירין לה דווקא בבי תלתא ולא המוצא לחוד) משא"כ לעיל דאף שידוע לעדים שהדבר אמת כל זמן שלא נתברר לפנינו אמיתת הענין לית בידיעתן שום ממשא ועי'

ז עיין רש"י ד"ה לא לזה ולא לזה וז"ל לבעל לא יחזיר שמא כבר נתנו לה וממנה נפל וכשיבא לידו וכו' וע"כ צ"ל שהבעל יברר ע"י עדי מסירה שבגט זה גירשה דאל"כ קשה ממ"נ אי בשאין הגט בידה גובה ג"כ כתובתה אף דאיכא ריעותא במה שאין הגט בידה כיון שעיקר הגט אינו לגבות בי' א"כ מה בכך שהגט ביד הבעל הא כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ואי בשאין הגט בידה ג"כ אינה גובה תו ליכא שום נפקותא אם מהדרינן ליה אם לאו דבל"ז ג"כ אינה גובה כיון שאין בידה (אך באמת מבואר במס' כתובות דאף שאין הגט בידה רק בדאיכא עדי גירושין לחודא גובה כתובתה) אלא ע"כ שהבעל יברר ע"י עידי מסירה שגירשה בגט זה וע"כ שפרע לה כתובתה וכן מצאתי במהר"ם שיף ומוכח מדברי רש"י אלו אף דאמרינן במס' ב"מ דף י"ט דבנפל קלא אית ליה מ"מ לא נודע למי החזירהו רק מי שמוציאו יתל' שבודאי כדין מסרו לידו ע"י בירור הדבר שאין בו שום שמץ דופי דאל"כ הדרי קו' רש"י לדוכתי' שיחזירו לבעל ופרעתי לא יכול לטעון כיון שעתה נקטינן דכל גט שנפל מחזירין לבעל ונפילה קלא אית ליה אלא ע"כ אף שאית ליה קלא שנפל יתלו שבודאי החזירו לידה כיון שהבעל מברר בעדים שכבר גירשה ומסתמא עשו כדת ובודאי נתברר הדבר לפניהם כאשר הוא ואחר שפרע לה נטל הגט מידה

ח עוד הקשה מהר"מ שיף שם דעדיין קשה בשיחרור ואינך להדרינהו לאדון ונלפענ"ד דלכאו' ק' על רש"י דהא איכ' נפקותא אף בגט אשה כגון שיש עדים שראו ביד' הגט ומכירין אותו בט"ע אך לא קראו את הכתוב בו ויש לה סי' אמצעי בגוף הגט ועי' ב"מ דף כ"ז תוס' ד"ה מה שמלה העולה מדבריהם היכי שיש לו ס"א אף דסימנים לאו דאו' מ"מ צריך להראותו לעדים שיכירו בט"ע אבל היכא דלית לי' ס"א א"צ להראותו לעדים ועי' בח"מ סי' רצ"ג ולכן לא מהדרי' לי' דילמא אית לה סהדי בכה"ג והמוצא צריך להראותו לעדים והם יכירו בט"ע ששטר כזה ראהו בידה ויתברר לפנינו שהוא גיטה משא"כ אם נחזור לבעל והוא ישרפנו ואפשר דרש"י סובר כשיטת רא"ש ב"מ שם בסוגי' דסימנים דאו' דהיכ' שאמרה ס"א בגט אף דסל"ד מ"מ מחזירין לה והיא מגורשת גמורה והטעם לפי שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת רק לפי שהגט בעולם יכולה להעיז ואיתרע לחזקתה אבל מ"מ לא נסתלק חזקה שלה לגמרי ומצטרפין את מקצת חזקה שלה בהדי ס"א ולפ"ז שפיר היקשה רש"י דממ"נ אי לית לי' ס"א גם המוצא לא יצטרך להראותו לעדים כדברי תוס' הנ"ל ואי דאית לה ס"א הלא א"צ לעדים כלל דגם בלא עדים מועיל ס"א בג"א כדברי רא"ש הנ"ל וכיון ששתקה ע"כ אין לה סימן בגט וממילא ליכא שום נפקותא משא"כ בשיחרור לק"מ דשפיר איכא למימר נפקותא הנ"ל דחיישינן דילמא אית לעבד ס"א וזה לבד אינו מועיל כלום דסל"ד רק המוצא יוכרח להראותו לעדים שיכירו בט"ע, משא"כ אם נחזור לאדון שאף לאחר שיבואו עדים כבר נאבד ראיתו וא"ל עדיין קשה במתנה ואינך נחזור לנותן ותירוצו של רש"י לא שייך בו וגם נפקותא הנ"ל ליכא למימר דהא בממון מועיל ס"א לבד מחמת תק"ח, אפשר דרש"י גם בזה סבר כשיטת רא"ש בסוגי' הנ"ל דשטרות לא מחזירין בס"א דלא שייך בי' הטעם דגם בעל אבידה ניחא לי' ועיי"ש, ועוד אפשר דכל קו' רש"י לא אזלי רק בגט ושיחרור אבל באינך גם רש"י סובר דלא מחזירי' לנותן מחמת שלא נתברר אמיתת הענין לפנינו והאיך נחזור בידו כל הראי' כאילו כבר נתברר האמת לפנינו ועוד נראה לפרש טעמא דמילתא דכמו שנסתפק לנו על גוף השדה כן הספק על גוף הנייר ודומה לאבידה דעלמא ואף שעל דבר הניתן הנותן מוחזק אבל על הנייר המקבל מוחזק כמוהו לכן לא יחזור לא לזה ולא לזה משא"כ בגט אשה ושיחרור שמוקמינן אותה בחזקת אשת איש והעבד בחזקת עבדות והבעל מוציא ממנה אף לאחר מציאת הגט הפירות ממ"נ שלה וכן האדון משעבד בו כמשפט הראשון וכיון שמכאן והלאה מוציא מהם אף במה שהם מוחזקים בו לגמרי כ"ש שיוציא הנייר מן המוצא שלא גרע מדברים הנמצאים תח"י ועל גט ושיחרור לבד קשה ושפיר תירץ רש"י בזה ועל שיחרור איכא נפקותא הנ"ל

ט תוס' ד"ה מעולם וכו' ואומר ר"י דלעולם לא חשדינן לי' שמשקר במזיד וכו' לפענ"ד אפשר דרש"י ותוס' פליגי במה שנחלקו הראשונים אם ר' ירמי' כלישנא בתרא דר"ז ס"ל או דמודה לרבה ומוקי למתני' בשי"מ והוחזקו וכגון דקאמרי מעולם לא חתמנו וכו' בהקדם תוס' יבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה והא וכו' כיון דל"ח בממון בשי"מ והוחזקו ל"ח באיסורין בשי"מ לחוד ועפ"ז נראה לכאורה הא דתירצו תוס' בגליון במס' ב"מ דף י"ח ד"ה הא כיון דבעל סובר שזה גיטו מסתמא זמנו של גט הנמצא שוה לגט אשתו ולכאורה אין הבנה לדבריהם דהא בנפל חיישינן לקנוניא ואמאי לא ניחוש הכא שיודע בעצמו שאין זה גט אשתו רק מפני שזמנו מוקדם מזמן גיטה ציוה לתת לה כדי לטרוף מלקוחות והוא יחלוק עמה ונראה כוונת דבריהם דהא בממון לא חיישינן כל כך לשני יב"ש עי' ב"מ ך' ע"ב בד"ה איסורא וכן מדברי תוס' יבמות הנ"ל נראה כן דלעולם בממון נחתינן חד דרגא מאיסורין רק דכל קו' גליון הוא דאכתי קשה דילמא לאלתר והא גופא קמ"ל דבממון ל"ח לב' יב"ש ובזה מתורץ קו' מהרש"ל שם דהיקשה דעדיין קשה קו' הגליון אאין הבעל מודה לפי דבאמת ל"ח בממון לב' יב"ש **(כל הדברים בכאן אינם רק דרך פלפול לענין גיטין)** וע"ז שפיר תירץ הגליון דבכה"ג ודאי פשיטא לי' דל"ח לקנוני' דאף את"ל דממון שוה בזה לאיסורין מ"מ הא באיסור גופא ל"ח לקנוני' וראי' לזה דהא אנן פסקינן דבעל שמודה לאשתו שנתגרשה דספיקא הוי מטעם דאם איתא דגירשה קלא אית לי' למילתא ובמכחישה נאמנת אפי' היכא שנשב' הבעל עד"ר שלא לגרש דתו ליכא בידו לגרש ול"ח לקנוני' באיסורין ובזה מתורץ שפיר דברי המגיד פרק ז' בסה"פ ה"ג ולא קשה קו' הלח"מ שם וז"ל המ"מ ועוד שהרי אמרו האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וזה ראי' ברורה שאין האיסורין כד"מ ולכאורה גם זולת קו' הלח"מ דבריו תמוהים וסותרים לדבריו בפ' כ"ב מה' אשות דפסק אשה שאמרה לבעלה אתה נתת לי נאמנת משום דחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה וכיון דבאיסורין גופא ל"ח לקנוני' בודאי לא יעלה על דעת ליחוש בממון לתרווייהו לב' יב"ש ולקנוני' כיון דחשש ב' יב"ש בממון חשש קלישתא הוא ועי' ולפ"ז נראה