זית רענן חלק א רעז

מסברא דנפשי', גם מה שהקשה שם ע"ז דליפשוט ממתני' דאתרוג של תרומה טמאה דא"י י"ח וה"ה במרור של מע"ש יש לדחות דאכתי יש לדון דשאני מרור דמחיצה לקלוט מדרבנן והוי כתרי דרבנן או משום דלענין לקלוט לית לי' עיקר מה"ת ולבתר דפשט רבא צ"ל דקסבר מחיצה לקלוט מדאור' אך לדעת תוס' עדיין קשה דקסברי דגם אם מחיצה לקלוט דרבנן אפ"ה א"י במצה וא"כ במרור אמאי לא יצא האיכא תרי דרבנן ועוד דסתמא דש"ס ופשיטות דרבא תיתי אליבא דר' יהודא ושלא כהלכתא

ג לכן נראה להוסיף עוד איזהו ענין המוכרח ומתקבל ובזה יתורץ הכל במישרים דצריך להתבונן דמשמע להדיא דאי אסור מדאורייתא להשתמש באילן לכ"ע לא יצא משום דאינו ראוי לשבעה ואמאי לא ישוה להא דאיתא בירושלמי בפרק המגרש דניתני ששה עשר נשים פוטרות צרותיהן וכו' כגון שגירשה חוץ מפלוני ואליבא דר' אליעזר דהוי גט ונשאה אחיו של פלוני ונפלה לפניו ליבום הרי זו פוטרות צרותיהן ומתרץ שם וז"ל כבר איתמר טעמא תמן התורה אוסרתה עליו ברם הכא הוא אוסרה עליו, ועיין ברשב"א ריש יבמות דמפרש דברי המתרץ מפני שאיסור דבר אחר גרם לה להאסר כיון דבזיקה עצמו אין בהם שום קורבה ודבר ערוה רק מצד אחר משעה שנתגרשה קודם נשואי אחיו ומש"ה גם היא עצמה חולצת וכן בנודרת הנא' מיבמה בחיי בעלה שכופין לחלוץ ולא אמרינן כיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה מפני שאיסור דבר אחר גרם לה וא"כ ה"נ כיון שסוכה בעצמותה כשירה אלא שעומדת על מקום שאינו ראוי לשבעה, ואיסור דבר אחר גורם לזה וכשם דמיקרי ראוי ליבום היכא שאיסור ד"א גרם לה כן ה"ה לענין ראוי לשבעה, ויש לדחות, אמנם יש לתרץ ברווחא דכבר בלא זה עמדו האחרונים מובא בשעה"מ שם איך אפשר לומר דנתמעט מקרא דחג הסוכות תעשה לך ז"י היכא שעשה סוכה בראש אילן שהוא רק איסור דרבנן, ובשלמא גבי מצה של מע"ש אפשר לומר דקרא קאי על ביכורים שאינם נאכלים בכל מושבות מדאורייתא וממילא נתמעט גם מע"ש כיון דמדרבנן א"נ בכ"מ אבל גבי סוכה דלא משכחת לן באיסור דאורייתא רק בדרבנן איך אפ"ל דקרא קא ממעט מה שאינו ראוי מדרבנן, ומשום זה רצה להפליג בשעה"מ בדרך רחוקה דעיקרא דקרא קא ממעט בעושה סוכה בחה"מ ואליבא דב"ש, ומפשטא דגמרא ל"מ כן דתרווייהו כב"ש ס"ל, אמנם נראה דקרא קא ממעט בנדר הנאה מישיבת סוכה זו יום א' בחה"ס ונדר על דעת רבים ולא הוי לדבר מצוה דאפ"ל בסוכה אחרת וקרא קא אתי דאינו יוצא גם בשאר הימים משום דאינה ראויה לזיי"ן ואז ממילא נתמעט לר' יהודא גם בראש האילן וכיון שכן בע"כ צ"ל דקרא קאי על איסור דבר אחר גרם לו דהרי לא משכחת לה בדאורייתא בגוונא אחריתא

ד ועיין פסחים דף מ"ח ואי אמרת מוקצה דאוריית' מה לי איסור גופו ומה לי איסור דבר אחר מוכח מפשטא דבאיסור דרבנן יש לחלק בין איסור גופו לאיסו' ד"א ועוד שבע"כ צ"ל כן שהרי הרב אומר כן לדינא בפ"ה מה' איסורי מזבח ה"ט דא"י בנסכים של טבל ובשל ערלה וכ"כ משום מצוה הבאה בעבירה ובשל מוקצה כשר ולעיל מפורש בש"ס דמצה של טבל א"י י"ח משום מהב"ע אפילו בטבל מדרבנן דגם בעבירה דרבנן הוי מהב"ע וא"כ הא דיוצא בשל מוקצה ואפי' לכתחילה משום דאיסור ד"א הוא ועתה משום הכי בסוכה פסקינן דיצא י"ח משום דמדאוריי' מיחזי חזי ולא הוי אלא איסור דרבנן ואיסור ד"א אבל במצה של מע"ש וכן במרור כיון שאיסור גופו גרם לו וחל עליו כבר טרם שדנין על דבר דאורייתא מש"ה גם לדינא דאורייתא א"י י"ח (הגם דלרמב"ם דמפרש להו משום מה"ב איכא למימר דהיכא דאיסור ד"א הוא משום דדמי לקורע בשבת כמבואר בירושלמי תמן הוא עשה עבירה וברשב"א סוכה גבי קרקע גזולה דלא הוינן ביה משום מהב"ע מטעם כיון דקרקע אינה נגזלת ולא נתפס האיסור על חפצא ודמי לקורע בשבת וע"ש בריש לולב הגזול דא"כ קשי' מה היקשו שם ואי אמרת מוקצה דאורייתא מ"ל א"ג מ"ל אד"א דשני ושני דהתם הוא עשה עבירה וי"ל דקושי' הש"ס קאי על לכתחילה אלא דעיקר ראייתנו מדברי רמב"ם הכי אזלא כשם דלרמב"ם קאי למסקנא הסבר' המחלק' בין א"ג לאד"א כן הוא לשאר פוסקים דמפרשו ליה כפשוטו משום דבעינן מן המותר לישראל דהיינו שיהי' ראוי לאכילה מחלקינן למסקנ' באיסור דרבנן דוקא בין איסור גופו לאיסור דבר אחר ועי' זבחים קי"ב דבעל מום בין מום קבוע בין מום עובר אינו חייב משום שוחט בחוץ וגם תורים ובני יונה שעבר זמנן ואותו ואת בנו ושם קי"ד וצריכי דאי תנא בע"מ וכו' ואי תנא הני תרתי משום דפסולי דגופייהו אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קא אתי ליה אימא מודו לי' רבנן לר"ש צריכא, הרי מפורש דבאיסור דאור' אף שהוא איסור משום דבר אחר אפ"ה מיקרי אינו ראוי אבל יש לדחות דלגבי אינך הוא דמיקרי אותו ואת בנו איסור ד"א אבל לקושטא גם זה איסור מחמת עצמו הוא כמו באחות אשתו גבי יבום וחליצה לירושלמי הנ"ל אכן הרי מבואר שם במשנה להדיא דמחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו מיקרי אינו ראוי לפתח אוהל מועד וקשי' מירושלמי הנ"ל גבי חוץ לפום פירושו של רשב"א שם ריש יבמות (ואגב גררא נפרש דבריו שם בקצרה והוא דבנתגרשה חוץ לפלוני ונפלה לפניו ליבום כיון דכבר נפסק איסור אשת איש מכלו רק על פלוני הוא דנאסרה מיקרי איסור ד"א אבל בעל מנת כיון דאם יבוא עליה וייבמה אזי הדרי לאיסורא קמא ונקלש ליה קנינו דבעל למפרע מש"ה הוצרך שם לטעם אחר דבאותו שעה קודם שבא עליה לא נאסרה עליו לבא עליה משום ערוה כיון דנתגרשה גם ממנו ותנאי מילתא אחריתי הוא רק דבשעת ביאה יחזור איסור א"א למפרע אבל בחוץ עיקר הטעם משום איסור ד"א הוא ועיי"ש היטב בדיקדק לשונו וצ"ל דמ"מ כיון שנתגלגל הדבר ע"י דיבורו ולא מאליו הוא דמחלק בין איסור ד"א לאיסור גופו אפי' בדאורייתא והיכא שחל מאליו אזי בדאוריית' אין שום הפרש בין א"ג לאד"א דבין כך וב"כ מיקרי אינו ראוי לכל דבר אבל כל שאיסור הוא מדרבנן הוא דמחלקינן בין א"ג לאיסור ד"א דכל שהוא א"ג וחל כבר טרם שנתגלגל הדבר לענין דבר הנוגע לד"ת אזי דנין אותו כדאורייתא ממש ומיקרי אינו ראוי לכל דבר אפי' לגבי דבר דאוריית' ומש"ה במצה של מע"ש אפי' דמחיצה לקלוט מדרבנן וכן במרור של מע"ש א"י י"ח כיון שכבר חל האיסור דרבנן טרם שחל הנידון על דאורייתא וכן במשחק בקוביא ובמד"א כשאיסורו בגופו אבל כל שאיסור ד"א גרם לו אפי' חל כבר ואח"כ נתגלגל הדבר לדאו' אזי דנין בתר דאורייתא (ועי' פסחים ס"ב ע"ב לשמו ושלא לשמו פסולו בגופו לאוכליו ושלא לאוכליו אין פסולו בגופו ר' אשי אמר פב"ג וא"א לברר איסורו חדא מילתא היא יעו"ש משמע דכל בדאורייתא אין לחלק ועיין תוס' שם ד"ה פסולו בגופו וצע"ק ואין כאן מקומו להאריך בזה) ומש"ה בעושה סוכתו בראש האילן אפי' עשאו טרם סוכות אפילו הכי יוצא משום דמיקרי ראוי לשבעה וכן לכ"ד אמנם גם באיסור גופו דדנין אותו כדאו' הוא בדבר שאינו עומד נגד דאו' לעבור בקום ועשה בדבר ההוה והרגיל ומש"ה באתנן לענין קרבן דנין הפקעות קנין כסף כאילו הי' מדאו' כיון שאין הדבר עומד לכך אבל כל שעומד לכך בסתמא לא חייל הדרבנן כלל במקום שעומד לעבור על דאו' בקו"ע ומטעם זה בטמא עה"ט לא הדר לטיבלא עי' לעיל סי' ה' אות ב' והיכא שחל הדרבנן בשעה שמנגד לדאו' ממש אזי דנין הדבר רק בתר דאו' ומש"ה בחולין שנשחטו בעזרה חייב בד' וה' וכן לענין כיסוי אם אין שחיטה לעוף מה"ת אף בנוחר בעי כיסוי כנ"ל ברור בראיות ברורות שבארנו וצללנו עד כה: