זית רענן חלק א רעו

בפי"ד מה' פ"א דמשמע דבטומאה מדרבנן שנטמאה התרומה חייב מיתה בידי שמים ע"כ תורף דבריו והנה מדוכה זו הוא רק בענינים דרבנן דלא שייך בי' משום הפקר אבל בדברים דאית בי' משום הפקר לכ"ע הוי דאורייתא שהרי מקרא ילפי' לי' בפרק השולח דף ל"ו עיי"ש והגם דשם מצינו ג"כ כמה מבוכות בראשונים יתבאר לקמן בעזה"י אמנם בדברים דלית בי' משום אסמכתא דקרא אשר התעורר בעל משנה למלך הנ"ל הנה מצינו בזה פלוגתא דתנאים בסוכה ך"ג בעושה סוכתו בראש האילן או על גבי גמל דר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל מטעם דבעינן סוכה הראוי' לשבעה דכתיב וחה"ס תעשה לך ש"י וטעמא דר"מ משום דמדאורייתא מיחזי חזי ורובא דרבוותא פסקו כסתם משנה וכר"מ ועי' ר"ן שם בשם הרי"ץ גיאות וכמה פוסקים דפסקו כר"י ובאלפסי ורמב"ם פסקו בסוכה כסתם משנה וכר"מ ולכאורה קשה שהרי במשחק בקובי' בשבועות העדות פסקו כר' אחא בר יעקב דפטור משה"ע הרי דאזלינן בתר דרבנן כאילו הי' מדאורייתא

לכן נראה לפענ"ד לחלק דבכל ענין דרבנן שמנגד לענין דאו' והענין דרבנן כבר חייל טרם שנובע ממנו לענין דאו' אזי כיון שכבר חייל הענין דרבנן אשר גם עליהם הוזהרנו מדאו' דכתיב לא תסור מדבריהם אזי הענין דאו' שמתגלגל אח"כ נדון כאילו הי' דאו' ממש כיון שכבר חייל בשעתי' טרם שנוגע הניגוד לדאו' אבל היכא שבשעה שנולד הענין דרבנן הוא מתנגד מיד לענין דאו' בזה הוא דפליגו ר"מ ור"י בסוכה שהרי התם לא נתהווה שום נפקותא רק בסוכות שהרי גם עתה אין נזקקין לדון אם יעלה בשבת ויו"ט אם לאו רק אם ראוי' לשבעה ויצא י"ח בחה"מ אם לאו ובזה פסקו הרי"ף ורמב"ם כסתם משנה דיוצא י"ח כיון דאין נפקותא רק בשעה שמנגד לדאו' אבל במשחק בקוביא דנפסל מדרבנן טרם שהשביעו וכבר הכריזו עליו בפסול הגוף בזה הוא דפליגי ר' פפא וראב"י דר"פ סבר דגם בזה שייך סברת ר"מ בסוכה דמדאו' מיחזי חזי וראב"י סבר דע"כ לא פליג ר"מ אלא התם שנסתבך הדבר בעידן דמנגד לדאו' אולם כשחייל הדרבנן טרם שנתגלגל לדאו' וכבר נדון כפסול גמור בין להחזיק בין להוציא כמשמעות רוב הפוסקים וכן בש"ע דלא כרשב"א שם דמהני תפיסה (ולכאורה יש להבין דא"כ גם לראב"י יתחייב בש"ע כשמשביע הנתבע נגד שטר שעליו וצ"ל כיון דמ"מ אין בו ת"ע בעצמותו רק משום צירוף חזקת ממון שלו אין בו ת"ע לענין שבועה דבעינן שרק ע"י לבד יפסוק הנדון כמו שמבואר ברמב"ם בעדי קנס דפטורין מפני שלא ע"י עדותו לבד נתחייב הנדון רק בצירוף שלא הודה קודם שהעידו) בזה גם ר"מ מודה דאזלינן בתר דרבנן וראי' מבוארת לזה מע"ג דף ס"ג וכבר הארכנו בזה לעיל בסי' ה' אות א' ונבא עתה בקיצור הדברים דמוקי הגמרא שם חדא ברייתא גבי אתנן דאמר לה התבעלי לי בטלה זה ופריך והא מחסרה משיכה ועי' בתוס' שם דאפי' לר"י דאמר ד"ת מ"ק גבי אתנן ל"ק דכשם שהפקיעו וכו' גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל וז"ל שם ול"ד לההוא דפ' הזהב נתנה לסיטון מעל שקניות הכסף מועיל דכיון דמעל מה"ת מי יפקיע המעילה ממעות הקדש עכ"ל ונמצא שהסוגיות סותרת אהדדי דגבי מעילה אזלינן בתר דינא דאו' וגבי אתנן בתר תקנתא דרבנן ודבריהם צריכין ביאור ועפ"י הנ"ל ניחא דפשיטא להו דלענין קניות מעות דנתבטלו לאו משום תורת אסמכתא דקרא דפ' השולח דף ל"ו עיי"ש שהרי לא נתבטל לגמרי שהרי חייב במי שפרע וכ"מ מרש"י ב"מ מ"ח (מבואר לעיל בסי' הנ"ל), (ואם נאמר דרש"י פוסק כסתם מתניתין דסוכה וכדעת הרי"ף ורמב"ם צ"ל דבשעה שאמר לה הרי את מקודשת קנה חפץ זה במעות והיקנה לה במעמד שלשתן או בק"ס או אפשר דקסבר כדעת רי"ץ גיאות דפוסק כר' יהודא) וכיון דיצא מתורת הפקר רק מתקנתא דרבנן לחוד מש"ה גבי מעילה שתקנתא זו נסתעף ונתגלגל בשעה שנתנו לחבירו ואז מנגד לענין דאו' אזי אזלינן בתר דינא דאו' כסתם מתני' דסוכה דאמרינן מדאו' מיחזי חזי אבל באתנן דתקנתא דרבנן כבר חייל בשעה שבא עלי' ואח"ז נסתעף הדבר שהקדישתו לגבוה ואז דנין עליו אם יש בו משום אתנן אם לאו אזי נידון הדבר ע"פ תקנתא דרבנן וכיון דחייל תו לא פקע וזהו כוונת התוס' בתירוצם ועי' לעיל בסי' ה' אות א' מבואר הדברים יותר ועתה מתורץ היטב כל הסתירות שנתעורר בעל המ"ל דלענין סוטה וכן באונס ומפתה כיון שחל הדרבנן טרם שנתגלגל לדאורייתא אזי אזלינן בתר דרבנן שכבר חייל ושוב לא זזו ממקומם אבל בשוחט חולין בעזרה שענין דרבנן נולד בשעה שמנגד לדאורייתא אזי אזלינן בתר דינא דאוריי' והשאר סתירות ממילא מובן ואין אנו צריכין להתלבט בסברות דקות ולהתעקש בזה דהרי גם בדרבנן בשעה שמנגד לדאורייתא איכא פלוגתא דתנאים ובשעה שאינו מנגד איכא פלוגתא דאמוראי אליבא דר"מ גבי משחק בקוביא ושוב אין להקשות ממקומות הפרטים וגם בעיקר ספיקא דמ"ל נראה ע"פ מוסדת הללו לדינא דהיכא שנטמא התרומה בתרומה דרבנן טרם שנטמא האדם שדנין עליו אח"כ אזי כיון שכבר נקבע שם חילול בתרומה זו שוב לא נפקעה אף שנטמא אח"כ הגוף אבל היכא שנטמא הגוף טרם שנטמאה התרומה בדרבנן אזי חייב מיתה בידי שמים כיון שענין דרבנן נולדה בשעה שמנגד לדאוריי' שגם בטמא שאכל תרומה טמאה דאורייתא שפטור ממיתה בידי שמים אפי' כשנטמא הגוף ואח"כ התרומה כמשמע מרמב"ם פ"ז מה"ת וכן בתוס' חולין דף ק"א ד"ה שנטמא לתירוצם הא' ושני זהו רק גזה"כ דמתו בו כי יחללוהו דמצד הסברא כיון שכבר חייל איסור טומאת הגוף תו לא פקע כדאמרינן בחולין שם גבי בשר קודש וממילא בטומאה דרבנן דליכא גזה"כ מש"ה נידון הדבר כמו שהוא מצד הסברא וזהו רק בנטמא הגוף ואח"כ התרומה כיון שהדרבנן נולד בשעה שמנגד לדאורייתא ובזה אזלינן בתר דינא דאורייתא אבל בנטמא התרומה ואח"כ הגוף אזי כיון שכבר חייל תו לא פקע משום שנידון הדבר בתר תקנתא דרבנן שכבר נקבע בשעתי' כמו גבי אתנן כנ"ל

ב שוב ראיתי בשעה"מ פ"ח מה' לולב שהקשה על תוס' פסחים הנ"ל דכיון דמדרבנן אינם נאכלים לא קרינן ביה בכל מושבותי' מעושה סוכתו בראש האילן ואיך כתבו כן בפשיטות נגד סתם משנה שם גם מהא דאמרינן שם דף ל"ט ע"ב גבי מרור של מע"ש כי ת"ל אליב' דריה"ג במצה דאור' הוא דלא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק ופרש"י שם דמעשר ירק דרבנן ומסקינן שם דשווים הם ואמאי הא מדאורייתא מחזי חזי ועיין גיטין ס"ד שאני שתופי מבואות דרבנן אמר ר"ח וכו' כל דתיקון רבנן כעין דאוריי' תיקנו ואידך כי אמרינן כל דתיקון וכו' במילתא דאית לי' עיקר מה"ת אבל מילתא דלית ליה עיקר מה"ת לא, ועי' יבמות י"א בצרת סוטה מתיב ר"ח רש"א ביאתה או חליצתה של אחת מהן וכו' אמינא לך אנא סוטה דאורייתא וכו' קסבר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ור"ח הלך לשיטתו בגיטין ואנן פסקינן התם כרב וכן גבי שתופי מבואו' פסקינן דלא כר"ח בזה שהרי אנן פסקינן דאינו זוכה לאחרים אפי' מדרבנן ובשתופי מבואות מהני מה"ט דכל מילתא דלית לי' עיקר מה"ת לא אמרינן כעד"א תיקנו ומש"ה גבי סוכה בראש אילן דלית ליה עיקר מה"ת אמרינן כיון דמדאורייתא מחזי חזי אבל במעשר ירק דאית לי' עיקר מה"ת אמרינן כעין דאו' תיקנו ודמי לדאו' לכ"ד ועיין יבמות פ"א בתוס' ד"ה מאי היא דלתירוצם השני אפי' בחד דרבנן בטל ושם פ"ב ד"ה בטומאת משקין מוכרחי' לומר דאי תרומה בזמן הזה דאוריית' אע"ג דתרומת פירות דרבנן לא בטל ובע"כ צ"ל כן דדוקא אם תרומה בזמן הזה דרבנן וליתא כוותיה בדאורייתא הוא דסגי בחד דרבנן כזה דליבטל אבל בחד דרבנן דאית לי' עיקר בדאורייתא בוודאי לא בטל ועיין כתובות נ"ו ע"ב בתד"ה קסבר ר"מ שמחלקים ג"כ כן והביאו ראי' מתרומה וראיתי בשעה"מ שמחלק כן