זית רענן חלק א רעד

לפ"ז לא קשי' להו כלל לדעת רש"י מס"ד דר' חגי דאמרי' מה לי הן מה לי דמיהן לגבי המחליף כיון דלגבי דידי' באו לידו ע"י א"ה והרי הן למחליף כא"ה עצמן דאין לו זכי' וקנין בהם אזי בודאי אינה יכול לקדשה בגופן עד שיאמר בההיא הנאה רק דעיקר השגתם הוא משנוי' דר' חגי דכיון שחידש שאין דמיהם תו לא שייך למיקנסי' למחליף כלל כמו דלא קנסינן בכל מקח טעות דעלמא וכן משמע להדי' מדבריהם שם

ג ובעיקר השגות רבותינו מירושלמי אפשר לומר דרש"י הכי מפרש דר"א דאמר זאת אומ' שמקדשין בדבר שאינו שלו משום דלפירושם אין בהם די באר דמנא ליה דמתני' איירי בדלא ידע הלוקח דילמא איירי בדידע או כשמכרם לא"י כאשר הקשה במ"ל שם לכן נראה לפרש דבהכי פליגי והוא דרב חגי ס"ל דאם איתא שהן דמיהן הוי לן למיקנסי' למוכר ולאסרו גם בחליפין ואמאי מקודשת כיון שלא נתן לה משלו כלום אמנם ר' חנינא פליג עליו ביסוד זה ואמר זאת אומרת דמקדשין בדבר שאינו שלו היינו לאחר יאוש ולא דמתניתין עצמו יש בו משום איסור גזל אלא בגזל דעלמא קאי דהיכ' דאיכא יאוש בידו ושינוי רשות בידה מקודש' דאע"ג דלא נתן לה משלו כלום מ"מ כיון שקנאתן מחמתו מקודשת וה"ה נמי בא"ה אע"ג שהן דמיהן וקנסינן למחליף אפ"ה מקודשת כמו בגזל לאחר יאוש דעלמא והוכיח רש"י בפירושו דש"ס דידן קאי אליבא דר' חנינא דאל"כ מצינו דמים לחמב"פ הגם דמגוף המשנה ליכא להוכיח דאפשר לאוקמי כר' נחוניא בה"ק אבל מש"ו בגמ' שם מוכח דלדידן דפסקינן לפי ממון משלם אזי פטור משום דלאו בר דמים הוא כמ"ש לעיל בסי' הקדום

ד ועיין עוד במ"ל בפ"ה מה' נדרים ה' ט"ז שהקשה לדעת מרן זקני בכ"מ דאם הגדולין אסורין מדאו' אזי אינה מקודשת לגמרי ואמאי פסק הראב"ד דצריך לחזור ולקדשה דמשמע דהיא לכה"פ ספק מקודשת או כקדו' דרבנן והקשה מדעת רש"י הנ"ל דס"ל דאע"ג דאסורין למחליף אפ"ה מקודשת, ולדברינו הנ"ל לק"מ דאם ת"ל דהגדולין אסורין מדאורייתא הרי הן כגופן ממש דאין לו זכי' בהם להקנותם לאחרים כלל משא"כ בחליפי א"ה דיש לו זכי' בהם דהרי ממונא הוא לכל דבר כמ"ש לעיל

ה עוד הקשה במ"ל בפ"ה מה"א לדעת הרא"ש דמפ' בנדרים מ"ז ע"ב בהא דבעי למיפשט ממתני' דמכרן וקידש בדמיהן דחליפי א"ה מותרין ומשני ה"נ לכתחי' הוא דלא ואי עביד עביד, ועי' באשר"י שם בד"ה דילמא וכו' וז"ל הא דמיבעי' לי' אם חליפין אסורין היינו אם לכתחי' אסור להחליפן וליהנות מן הדמים אבל אם החליפן בדיעבד הדמים מותרים וכו' והניח המ"ל בתימא דהיאך אפשר דמיבעי' ליה אם מותר להחליף א"ה שהרי מקרא מלא כתיב גבי נבילה או מכור ומזה נשמע להדיא דבא"ה אסור למוכרן איברא לא על הרא"ש לבד תלונתו שגם הרשב"א בחידושיו ריש חולין וריטב"א בקידושין במתני' דמכרן וקידש בדמיהן מפרשו כן להדיא ונראה בכוונתם דקס"ד מעיקרא דאיבעי' דרמב"ח קאי אם מותר ליהנות מחליפין שהחליפם הוא כמ"ש ולפ"ז נשמע ממילא דבכל א"ה מספקא ליה הכי כמ"ש ר"ן ורא"ש ורשב"א אולם המתרץ משני לי' דאיבעי' דרמב"ח קאי רק על קונם אם מותר להחליפן לכתחי' והטעם דלפירושם בירושלמי הנ"ל בדברי ר' חגי לפי שאין דמיהן, נשמע דבכל א"ה אפי' כשמכרן לא"י דלדידי' שוי' אפ"ה כיון שאסורין למוכר ואין להם שיווי אצלו שוב אין דמיהן רק כמתנה הם בידו כמ"ש במ"ל הנ"ל בד"ה ודע דמ"ש הר"ן וכו' מבוא' להדי' כן בדבריו שם והמה נכוחי' וישרי' למ"ד יע"ש ומעתה כיון שלוקח לא נתחייב בדמיו משום שאין לו שיווי אצל המוכר רק שבתחבולו' המוכר באו המעות לידו ודינן כמתנה או כגזל לחוד וא"כ בשלמא בכל א"ה התורה אסרה גם את גופו וקשור הוא באיסורו שלא יעסוק וישא ויתן בא"ה אע"ג שאינן דמי א"ה כלל רק החפץ כגרמא בעלמא לדמים הללו, אבל בקונם שאין חבירו יכול לאסור את גופו דאידך רק נכסיו הוא דמצי למיסר על חבירו וכיון שאין החפץ מביא את הדמים שהרי אין חבירו נתחייב כלל במשיכת החפץ רק עיקרו ע"י תחבולות המוכר הוא דבאו לידו ואין אידך יכול לאסור גופו של חבירו רק חפצו וחפצו גרמא בעלמא הוא דעבדי דלא חיישי' ליה גם בא"ה רק דבאיסורין שהתורה אסרה בהנאה ממילא אזי גם בכה"ג אסור דנשמע מדכתיב גבי נבילה או מכור ש"מ דבכל א"ה של תורה אסרה התורה גם גופו דמוכר לבל יבוא ע"י תחבולותיו שום הנאה מאלו ועיין, ותדע שיש מקום ודרך ישרה לפרש דבריהם בזה האופן

ו וראיתי בהג"ה במש"ל הנ"ל שמביא גירס' אחרת בירושלמי אמר ר"ח ז"א שאין מקדשין בגזל רק פירושו דחוק ורחוק ונראה דלדעת רש"י הנ"ל יש לפרש דר' חנינא קאי על דברי ר' חגי דמפרש ליה לפי שאין דמיהן דאל"כ הוי לן למיסר אמחליף ולא תתקדש בהם כיון שלא נתן לה משלו ואמר ר' חנינא ז"א דהיינו מדברי ר' חגי נשמע דאין מקדשין בגזל בעלמא לאחר יאוש משה"ט עצמו כיון שהוא לא נתן לה מידי משלו וממילא נשמע דלתלמודא דידן דמבואר בפ' האיש מקדש גבי לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גי"ב דמקודשת לאחר יאוש אזי גם בא"ה דקנסינן לי' מ"מ מתקדשת משום דקנתה על ידו, ולפום דעת הרמב"ן ורמב"ם דפליגי על רש"י וקסברי דמותרים למחליף לפי שאין דמיהן יש לפרש וליישב גירסא הנ"ל וה"פ דז"א דר"ח קאי ג"כ על ר' חגי מדהוכיח ליסוד מוסד מזה דבא"ה אין דמיהן דאל"כ לא תתקדש משום דמה לי הן מה לי דמיהן ש"מ דהמקדש בגזל אינה מקודשת דאי תימא דמקוד' לוקמי בדלא ידע הלוקח וא"כ שוב לא הוי כחליפי א"ה א"ו דקידשה בגזל אינה מקודשת: סימן ח

א מתכונת הדברים לפי מה שבארנו לעיל דלדעת רש"י אע"ג דבמקומו לא נפשט' האיבעי' בפ' השותפין אם חליפי א"ה אסורין והיה מן הדין לפסוק לקולא ככל ספיקא דרבנן אולם נפשטה מש"ו דפסחים דף ל"ב דפטרינן באוכל תח"ב משום דלאו בר דמים הוא וכן מב"ק ע"ב גבי שור הנסקל דאסורין למחליף דאל"כ מצינו דמים לחב"פ ולשור הנסקל ולפוסקים דמשיגים על ראי' זו משום דא"א לאמטוי' לידי ממונא אלא באיסורא אזי הדר דינא לכל סדר"ב וכן פסקו הרמב"ם ור"ן להדיא דמותרים אף למחליף ועיין בא"ח סי' תמ"ג במ"א ס"ק ו' דמכריע שם לדינא דאם מכר חמץ בהקפה לאחר שש או שמשך ואח"כ נתן דמים אזי שרי לכ"ע אף למחליף שהרי גם בא"ה דתופסין דמיהם מתירין חכמי צרפתים ולכאורה יש להבין דמידי טעמא דאוסרין כשמוכר שלא בהקפה דאל"כ מצינו דמים לחב"פ ומהאי טעמא גופי' גם כשמוכר בהקפה נמי שהרי הרמב"ן השיג מה"ט עליהם דא"כ מצינו דמים לע"ג שימכור בהקפה וצ"ל כתירוצו של ר"ן שם כיון דמדינא אינו רשאי למכור לאו ממונא הוא וא"כ גם כשמוכר שלא בהקפה נמי מותרין לדעתם אולם יש לתת מקום לדברי קדשו לדעת תוס' חולין דלאחר שהשיגו על טעמו של רש"י הנ"ל חזרו ונתנו מקום לזה מאיבעי' דפ' השותפין ש"מ דקסברי דלא אזלינן לקולא בזה ובזה הכריע המ"א דאיבעי' לא קאי אלא כשמוכר שלא בהקפה אי גזרינן אטו א"ה שתופסין דמיהם לאסרו למחליף (וא"ל דא"כ נאסר לכ"ע מטעם זה, דא"א שהרי הוא כאלו כתב בפירוש להתירא מדאצטריך שני כתובין לא"ה שתופסין דמיהן בקידושין נ"ז כמו שכתב הט"ז בי"ד סי' קי"ז ובא"ח סי' תקפ"ח מובא לעיל סי' ב' אות ב') או לא גזרו בזה אבל כשמוכר בהקפה דליתא כוותי' בדאורייתא בודאי לא גזרו: