זית רענן חלק א רעב

בדרבנן כיון דרבנן כעין דאו' תיקנו וכשם דבא"ה דאו' נפקע קנין ממון שבו ואינו יכול להקנותו לאחרים כמש"כ לעיל ה"ה נמי בא"ה דרבנן ומשה"ט אפי' כשהיא מותרת ליהנות מהם כגון שלא כדה"א או בשיש בה סכנה אינה מקודשת עד שיאמר לה בההיא הנאה כדאיתא בריטב"א הנ"ל והוא מתרי טעמא טעמא חדא שגם היא לא קנתה בא"ה רק לדבר פרטי בשעה שתכלה ותאבד כבר יצא זה מגדרו דהקנאה ונכנס רק בגבול הנאה ועוד כיון שמקדש אין לו בחפץ שום שמץ קנין שוב אינו יכול לקדשה בחפץ גופא רק בהנאה שימשך לה מן המקדש ומחפצא (וכן מטין ביותר לשון רש"י הנ"ל שכתב וממונא הוא אע"ג דאסור לאתהנויי וכו' דמשמע דקאי אמקדש דאסור ליהנות מהם ואפ"ה צריכין שיהי' ממונו, הכוונה שלא ינתק מגדר קנינו וממונו) אבל בחליפי א"ה אע"ג דאסורין למחליף כיון שהוא רק מחמת קנסא דרבנן וכל שהוא בגדר קנסא לא קנסו בנו אחריו ונמצא דממונו הוא שהרי יורשיו זוכין בו ממילא ומשה"ט יכול לקדשה בגוף החפץ שהרי זכיותו וקנינו לא נגרע באפס מנהו ונמצא דדברי רש"י ודברי ריטב"א יחדיו משולבים ונתכוננו יחדיו ומדברי רש"י עצמו עוד כארי מוצקים לדינו דריטב"א הנ"ל שהרי מדכתב וממונא הוא ש"מ דאי לאו הכי אזי אינו יכול לקדשה בגוף החפץ רק בההיא הנאה וזה מדוקדק היטב גם בלשון הר"ן קדושין הנ"ל שכתב אע"ג דאסורין למקדש כיון שהיא מותרת ליהנות מהם וקנאתן מחמתו וכו' הרי דתרווייהו בהדדי צריכין דמותרת וקנאתן מחמתו וגם בקידשה בגזל לאחר יאוש בעלים אע"ג דיאוש לחודא לא קני ואינו נידון כשלו לכל מילי דבעינן לכם אבל לענין קדושין דלא בעינן רק שיקנה לה בגוף החפץ וכיון שנתייאשו הבעלים כבר נקנה לו בחפצא שיוכל להקנותו לאחרים ודמי לקני ע"מ להקנות וגם יש לו זכות וקני' לקנותו בשינוי השם) וכעין זה מובא בתוס' ר"פ הגוזל בתרא בד"ה גזל וכו' וז"ל ומסברא מחלק ר"ח בין לפני יאוש בין לאחר יאוש דלא הוי כל כך ברשות מרי' אחר יאוש כמו לפני יאוש שנקל לצאת מרשות בעלים בשינוי רשות או בשינוי השם עכ"ל וס"ל לר"ן דקנין דשינוי רשות הוא ע"י דעת אחרת מקנה דגזלן שקנוי בידו לזה להקנותו לאחרים ומדוקדק בדבריו הנ"ל דכתב כיון שקנאתו היא בנתינתו כוונתו דאע"ג דאינו שלו ולא מיקרי לכם אבל מ"מ יש לו כח ויד להקנותן לה ומש"ה יכול לקדשה בגופו: **(כל הדברים בכאן הובאו רק לברר תוקף עניני קדושין אבל גוף עניני קנין, גזל, יאוש וכדומה הולך בזמן הזה כפי דינא דמלכותא ודינא דמלכותא דינא

)** ב ועל פי הוצעות דברי' הללו יתיישב לן קו' חמורה שהיקשה בעל מ"ל בה' הנ"ל על דברי תוס' בר"פ השוכר אה"פ בד"ה והא תנן וכו' וז"ל תימא לפי מה שפי' בקו' לעיל וכו' דדוקא לקדושי אשה התירו אבל וכו' אבל לאינש אחרינא שרו אותן מעות וכו' מאי קא פריך הא דקאמר אסור במתניתין היינו דוקא לפועל שאסורין הן כמו למוכר דוקא, וי"ל דאסור דמתני' משמע לכ"ע מיהו תימא מאי קפריך שאני התם דהוי דיעבד כדמוכח בנדרים וכו' והקשה כיון שכבר תירצו דמתני' משמע לכ"ע תו ל"ק דלחלק בין לכתחילה בין דיעבד דמ"מ אמאי מקודשת כיון שגם היא אסור' ליהנות מהם ובחולין ניחא להו בתירוץ זה עצמו ולדברינו הנ"ל ניחא, אמנם צריכין לחזור ולשנות מה דכתיבנא לעיל בסי' ג' אות ה' דמשמע ממתניתין דקידושין דמלקט ואזיל לכל איסורי הנאה וקא שביק לי' לאיסורי אכילה אע"ג דאינן ראוין אלא למאכל אדם או לסחורה וכיון דאין עושין סחורה באיסורין ג"כ לא תתקדש כמו בא"ה מזה מוכח דדוקא בא"ה כיון דלא זכתה בכל שוויין רק לשלא כדה"א או לעפרן הרי הוא כנותן לה מנה ונמצא חסר דינר כיון דבא"ה אין לו זכיה לזכות בהם אף כשירצה משא"כ באיסורי אכילה אף דחכמים אסרוהו עלינו מלסחור בהם אבל מ"מ זכיות החפץ עודנו בתוקפו ולא נפל אפס מנהו משה"ט כל שידעה ורצתה להתקדש הרי נתרצתה לעבור וקיבלתו לשם קידושין וגם זכתה בכולה הרי היא מקודשת גמורה ולא תיקשה לן מדברי ר"ן בס"פ א"מ הנ"ל בחליפי א"ה דמשום דהיא מותרת ליהנות מהם מקודשת אבל לולי זאת אינה מקודשת. אע"ג דחליפי א"ה הוא רק משום קנסא דרבנן וממונא הוא להורישו לבניו משום דבעי לאוקמי דינא אפי' בדלא ידעה, ולפ"ז הכי קא קשי' להו לתוס' הנ"ל דמ"מ מה פריך דלשני ליה לחלק בין לכתחילה לדיעבד דהיינו לענין חליפי חליפין הגם שגם תירצו דמתני' משמע דאסורין לכ"ע כיון דאינן אסורין אלא משום קנסא לא נגרע בזה זכייתה בגופן ולאוקמא בדידעה ומש"ה מקודשת והאי דניחא להו בחולין בתירץ זה משום דאזלי לטעמייהו בקידושין שהקשו במתני' אמאי אינה מקודשת בערלה וכ"כ דהאי שרי ליהנות שלא כדה"א ותירצו דאיירי בדלא ידעה ומשום מקח טעות וכיון שכן בדמיהן דלית לה בהו כלום דלא שייך בו שלא כדה"א אזי את"ל שגם היא אסורה ליהנות מהם אמאי תתקדש כיון דאיירי בדלא ידעה דומיא דרישא וכיון כשנודעה ולית לה שו"פ אמאי מקודשת אע"ג דקנתה בגופן כיון דמעולם לא נתרצית ליהנות מהם הרי לית לה ולא מידי אבל בפ' השוכר דחזינן דקשי' להו בתוס' בד"ה בדמיהן מקודשת וז"ל משמע הא בגוף הערלה אסור לקדש וטעמא משום דלית בי' שו"פ וקשה בגופה נמי איכא שו"פ שלא כדה"א או בעפרן ולא ניחא להו בתירוצם דשם משום דהכא לא מקשו אגופא דרישא רק מסיפא לרישא משום דברישא גופא איכא לתרוצי כדמשני התם אבל הכא קא קשי' להו דבע"כ בא"ה בכל גוונא אינה מקודשת דאל"כ לפלוג וליתני בא"ה גופא ומתרצו משום מילתא דאמר רחמנ' ל"ת הוא דאינה מקודשת בכל גוונא ומש"ה קשי' להו הכי מסיפא דלאוקמי בדידעה דאז אע"ג שגם היא אסורה ליהנות מקודשת כיון דלא נגרע מזכייתה בגופי' וכבר נתרצית להתקדש ולעבור אדרבנן

ג עוד נוכל ליישב קושיית המ"ל הנ"ל דהכא אזלי לטעמייהו דלקמן דבא"ה גופי' א"מ משום דלא תעבד הוא דלא מהני ומצינן דדמיהן לאו דווקא אכסף לחוד הוא אלא כל מידי דניתן לו במחיר מיקרי דמיהן עי' ב"מ ס"ג ע"ב מה לי הן מה לי דמיהן בפרש"י שם ונודע דבאיסורי דרבנן לית ביה משום לא תעבד כדכתיבנא לעיל ומש"ה קא קשי' להו דאע"ג שגם היא אסורה ליהנות מחליפי א"ה אפ"ה תתקדש במחיר א"ה משום שלא כדה"א ועפרן ובזה ל"ש תירוצם דלקמן כיון דאינם אסורים אלא מדרבנן ומאי פריך דלוקמי דדמיהן במחיר של א"ה איירי ויש בו שלא כדה"א ועפרן ומבואר למעיין שיתיישבו על פיהן כמה קושיית במשנה למלך שם

ד ובעיקר דברי רש"י הנ"ל שהוכיח ליסוד מוסד בחולין ד' ע"ב דחליפי א"ה אסורין למחליף דאל"כ מצינן דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל ותנן האוכל ת"ח בפסח פטור מתשלומין ומדמי עצים ועמדו שם בתוס' וז"ל ואין זה דיוקא דאפי' יהיו הדמים מותרין כשמכרן מ"מ כיון דלכתחילה אסור למכור לאו בר דמים הוא ולכאור' הוא פליאה גדולה על רש"י וגם מדברי תוס' נראה שהבינו היטב שיש איזה מקור לזה רק דלאו דיוקא הוא לבנות יסוד חדש מזה ונראה דמקור הדברים נשמע מגמרא מפורשת דאין צד האיסור שבו מגרע כח קנינו וזכותו שיש לו בעצמותו דאי' בב"ק דף מ' גבי שאלו בחזקת תם ונמצא מועד יעו"ש ונימא לי' תם הוא הוי מעריקנא לי' לאגמא אלא הכא במ"ע דאקדים וכו' ותפסוהו א"ה בעלים אמאי משלמין ח"נ וכו' ונימא אי אהדרתי' ניהלי' הוי מעריקנא לי' לאגמא יעו"ש, והנה ממה דשומר מצי למיפטר נפשי' ליכא ראיה כ"כ לחייב את האוכל ת"ח בפסח משום דמצי ליעבד איסורא אבל ממה שהקשה אח"כ לחייב את השואל משה"ט אע"ג דאיסורא הוא מדאוריית' אפי' לר"י דבע"ח הוא ואפי' לדברי תוס' שם בד"ה הוי מעריקנא על קושי' השני' יעו"ש היטב מ"מ נשמע דמצד איסורו בעצמותו לא נגרע זכותו ומשום