זית רענן חלק א רעא

מאי הקשה ר"ח לר"נ והא הכא דמדאוריי' תשלומי מעלי, הוא דאי מקדש בהו כהן את האשה תפסו לה קדושין ואמור רבנן אין תשלומיו תשלומין וקשרינן אשת איש לעלמא יעו"ש ואם נאמר דנוכל לעשות דבר והפוכו שגם דע"י מעות אינו שלו מדרבנן אפ"ה מקודשת מנ"ל להקשות שגם דאמרו רבנן דאין תשלומיו תשלומין אבל אם קידש בהם את האשה מקודשת משום דלענין קדושין אזלינן לחומרא וכיון דמדאו' מקודשת שוב אין כח בידם להקל עלי' רק להחמי' עוד דצריך לקדש' מחדש כמו בכל חומר' דרבנן לבד מאי אמרת שאני הכא כיון דכבר חל הדרבנן טרם שנתגלגל לדאו' דליתא דהרי מ"מ לא מהני לן זה לעקור בקו"ע כמו שהיקשה בעצמו וא"כ מנ"ל דהקילו לעקור בקו"ע א"ו שהי' להם ליסוד מוסד דבכל דררא דממונא א"א לאחוז החבל בתר"ר וכיון שתקנתא דרבנן עצמו הוא הנידון שבינו לבין חבירו והוא הדבר עצמו שנתגלגל לדאו' אזי א"א לומר דלענין ממון שביניהם הרי הוא של מוכר ולענין קדושין נידונו כשל לוקח שהרי הוא הדבר עצמו שבינו לבין הלוקח שבאם שלו הוא הרי יכול לעשות בו מה שירצה להקנותו לאחרים ולקדש בהן כאדם העושה בשלו ואי דמר לאו דמר ואין זה דומה למעילה שהדבר נוגען בינו לבין קונו, שהרי בזה ליכא נפקותא בין מוכר ולוקח במה שנעמוד לחקור ולתור אחרי דינא דאורייתא שהרי עתה במעות של הקדש קנה ואין בקנינו כלום רק דמטרת דיני מעילה לשקול הדבר בתר חולין דעלמא וכל שבחולין קנה אזי ממילא גם בהקדש נידון כאילו הוציאו ומעל ועוד דממ"נ אם לא חזרו בהן בודאי לא איכפת להו בעמדם על מבוכה זו לחקור אם קנו מדאו' אם לא וגם אם המוכר חוזר ממקחו לא איכפת לי' במה שאנו דנין לומר דמדאו' קנה המוכר את המעות שתח"י דלענין מעילה מיתלי תלי' באם קנה המעות שתח"י או לא ונמצא דאפשר לחלק הדבר דלענין מעות אזלינן בתר דאו' ולענין חזרת המוכר מן החפץ אזלינן בתר תקנתא אבל הכא דתקנתא דרבנן עצמו הוא על החפץ שחוזר בו המוכר עתה וקידשה בו שוב א"א לפסוח על שתי סעיפים

ד אולם לפ"ז הדרא קו' הש"ס הנ"ל במתכונתו על הפקעות קנין המעות דכמו שהיקשה לר"נ דאיך יוכלו לתקן דאין תשלומיו תשלומין כיון שיכול להתגלגל מזה לידי קו"ע משום שהעניני' מקושרים וא"א להפריד ביניהם והלא קו' זו עצמו גם לאחר שתירצו שם קשה מקנין מעות דאיך יוכלו להפקיע שהרי יתגלגל מזה קו"ע באם יקדשנה בו המוכר (וא"ל דכשתהדר ותקבל קדושין מאחר אזי אמרנין גבי השני כל דמקדש וכו' דז"א דהרי בכל קדושין דרבנן מהני גם קדושי השני ול"א הכי) אמנם יש ליישב כיון דמדינא שוב לא ישיג הלוקח חפצו לידו דמצד תקנתא דרבנן יוכל המוכר לחזור אזי שוב לא גרע יאוש ושינוי רשות ומקודשת מדאו' והגם דבשעה שקידשה המוכר לא ידע הלוקח מזה מ"מ לא מיבעיא לדעת רמב"ם דגם ש"ר ואח"כ יאוש קונה בודאי מקודשת גמורה היא לכ"ד אלא אפי' לדעת החולקים מידי טעמא אלא משום דבאיסורא אתי לידי' הא תינח כשקידשה קודם יאוש שגוף החפץ אתי' באיסורא לידי' אבל בנידון דידן הגם שמוכר צריך לקבל מ"ש אבל מי שקיבלו ממנו כבר אתי' לידי' בהתירא (וגם במוכר עצמו יש לדון דמ"מ גוף החפץ אתי' לידי' בהתירא שהרי בעלמא אפילו בתר יאוש איסורא הוא על לוקח לקנות ממנו אפ"ה לענין קניות החפץ נידון כיאוש דהתירא (עי' סי' שנ"ו) לגבי הלוקח) ולפי דברינו לקמן תמצא עוד ישוב על קו' זו יעו"ש: סימן ו בדיני קידש בא"ה ופלפולים בדברי רבותינו הראשונים ליישר דבריהם העמוקים ובאחרונים, נ"ע

א עיין במשנה למלך בפ"ה מה' אישות ה"א דמספקא לי' בקידש אשה חולה שיש בה סכנה בא"ה דאו' או שאין ב"ס ובא"ה דרבנן אם אזלינן בתר דידי' ואינה מקודשת כיון שלא נתן לה כלום או דאזלינן בתר דידה ופשט לי' מדברי רש"י ור"ן קדושין ס"פ איש מקדש דבחליפי א"ה מקודשת אע"ג דאסורין למקדש משום דכיון שהיא מותרת ליהנות מהם וקנאתן מחמתו מקודשת דומיא דמקדש בשל אחרים וכו' אע"ג דיאוש לחודא ל"ק וכל זמן שהוא בידו אינו קנוי לו אפ"ה כיון שקנאתן היא בנתינתו מקודשת וה"נ הנאה הבאה לה מחמתו היא אמנם בסוף דבריו מביא דברי ריטב"א וז"ל שוב האיר ה' את עיני וראיתי לריטב"א בחידושיו פ"ב דקדושין אמתניתין דהמקדש בערלה שכתב וז"ל אע"ג דבחולה שאין בו סכנה מותר באיסורין שלא כדה"א מ"מ אסור הוא לו למוכרו לחולה זה וליטול דמים ממנו תדע דאפילו כדה"א מותרת בחולה שיש בו סכנה ואפ"ה אסור למוכרו וכו' דא"כ נמצא נהנה באיסורי הנאה של תורה א"ו דאסור למוכרם וכיון שכן לא חשיב ממונא כלל ואפי' היא חולה שראוי' ליהנות בה אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה אלא א"כ אומר לה הרי את מקודשת לי באותו הנאה שיש לך שנתתי לך דבר פלוני שתתרפא בו ויש באותו הנאה שו"פ עכ"ל והנה הדבר מבואר דריטב"א חולק בסברת רש"י ז"ל וס"ל דכיון דהמקדש אסור למכור א"ה אף דהמתקדשת שרי' בהו אינה מקודשת דלאו ממונא יהיב לה וכו' עכ"ל המ"ל הצריך לענינינו ולפענ"ד נראה דליכא מאן דפליג בדינו של ריטב"א וגם רש"י וריטב"א לא פליגי ביסוד זה שהוכיח הר"ן מדברי רש"י שהרי ריטב"א עצמו מביא דברי רש"י הנ"ל ול"פ עליו אלא בעיקר דינא דא"ה דחליפיו מותרים גם למחליף עצמו מפני שאין דמיו כאשר השיגו הרמב"ן בפ' השוכר אה"פ ופ"ק דחולין וכן בקדושין שם מובא בר"ן שם אבל בעיקר סברת רש"י כאשר נבאר להלן לית מאן דפליג בזה לכן צריכין להעתיק דברי רש"י בלשונו הצח בפ' ר"י דף נ"ד ע"ב והמה קלורין לעינים למעיינים היטב בדבריהם וז"ל שם ואם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דלא מיתפסו באיסורא וממונא הוא אע"ג דאיהו אסור לאיתהנויי מינייהו מיהו האי הנאה מטי' לי' ע"י ערלה אבל איהי לא מערלה קא מטי' לה ודוקא קדושי אשה אבל איתהנויי מינייהו מדרבנן אסור עכ"ל ומתיבות אלו שכתב וממונא הוא אע"ג וכו' נשמע תוכן כוונתו בזה, והוא דאע"ג דאסורין למחליף מדרבנן דקנסוהו על שעבר ומכר (ועי' ברשב"א חולין דכתב להדיא שהוא קנסא דרבנן וכן במ"ל מבואר כן) אולם קנינו שיש לו בגופי' לא פקע ומשום הכי ממונא הוא לכ"ד ולהורישו לבניו (ועי' בריטב"א קדושין ו' ע"ב בד"ה בהנאת מלוה וכו' וז"ל אבל ודאי דאפי' בריבית גמורה אם כבר פרעתו לו וחזר וקידשה בו מקודשת דמעות דרביתא שפרעם לוה למלוה קונהו לגמרי וממון גמור הם לו אלא שיש עליו חובה להחזירו וכו' ואם מת אין בניו חייבין להחזיר אלא בדבר מסוים וכו' עכ"ל נשמע מדבריו ליסוד מוסד כיון דאיתא בתורת ירושה אצל יורשים ש"מ דממונא וקנינו דאבוהון הוא **(כל הדברים הנאמרים כאן המה רק ע"ד פלפול לברר עניני קדושין, אבל גוף עניני הלוואה וירושה הולכים בזמן הזה כפי חוקי המלכות יר"ה)** וה"נ בחליפי א"ה אע"ג דאסורין למחליף כיון דממונא הוא להורישו ליורשין שהרי לא קנסו בניו אחריו בע"כ צ"ל דקונהו לגמרי ומשה"ט מקודשת אם קידשה בדמיהן אפי' קידשה סתמא בגופן אבל אם תמצי לומר דנפקע גם קנינו מהם ודמי לא"ה מדרבנן אזי בשגם שהיא מותרת ליהנות מהם אינה מקודשת כשקידשה בגופן אלא א"כ אמר לה בפירוש הרי את מקודשת לי בהנאה שיש לך בזה כמו בשחוק לפני וכו' וכן בתן מנה לפלוני ואתקדש אני לך כיון דלא קנתה מידי אזי א"מ עד שיאמר לה בההיא הנאה שנתתי לפלוני על ידך (ומסתברא דאם קידשה במידי דמאכל ואמר הרי א"מ לי במה שאת נושא ונותן לפיך דצ"ל לה בההיא הנאה כיון שלא היקנה לה בגופי' כל זמן שהוא בקיומו רק בשעה שכלה ואבד אין זה בגדר הקנאה דכל מידי דהקנאה הוא כשקנאה לדבר בעודנו בקיומו) ונמצא דבאיסורי הנאה אפי'