זית רענן חלק א כז

ומצלי ומגינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי' ברחמי ומייתי לי' למשיח בלא זמני' הרי להדי' שגם לאחר מיתתן מתפללים ומפישים ברחמים בעד החיים ושמעתי דבר יקר בשם אא"ז הגאון הצדיק המפורסם מהר"ז רב דמדינת הנובר זצוק"ל דזהו שאמר השם יתעלה למשה לך ואספת את זקני ישראל שהם אברהם יצחק ויעקב שיאספם יחד כיון שהגיע העת לגאלם ממצרים ודפח"ח, וע"פ דברים האלו יתיישבו המקראות הנ"ל דמעיקרא כתיב וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר הכוונה שעיקר הבכיה נקשרה באבנר גופא שבעודנו חי היה מסגל עוד מעשים טובים והתעלה במדריגה העליונה וזהו דכתיב אל אבנר ויבכו כל העם בשוה לו, ולא הוסיפו לבכות יותר מדוד, ובפסוק שאח"כ שהתעורר דוד ויקונן עליו ופירש עיקרן של מיתת צדיקים ואמר הכמות נבל ימות אבנר אשר במיתתן חלף והלך כל תקותם וחמדת לבבם, אבל אבנר כשם שבחייו טרח ועמל בעד דורו הלא גם עתה לא נמר טעמו ידיך לא אסורות ורגליך לא לנחושתים הוגשו שגם עתה ישא רנה ותפלה בעד דור ודור, אולם כנפול שכינוי של נפילה לא אוכל לכנות עליו בעצמותו רק לפני בני עולה נפלת, שבעודנו חי המליץ גם בעדם והתפלל עליהם כמ"ש גבי אברהם וגדעון אולם עתה שהוא בעלמא דקשוט שוב לא ישא רנה ותפלה בעדם וכאשר שמעו העם כל אלו הדברים וישימו הדברים על לבבם ויוסיפו כל העם לבכות עליו שעיקר בכייתם יסבו בלכתן על עצמם לכן הוסיפו לבכות ביותר ויותר מדוד וזהו דכתיב גבי דוד אל וגבי העם עליו ועי'

ה ובדרך זה נראה לפרש הא דאיתא בר"ה ך"ו ע"ב לא הוי ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך יומא חד הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא לטונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי משום דקשי' להו לרבנן מאי על, שהרי אמונה האמיתית והוא הידיעה הישרה שרק על פי ה' יצאו וע"פ ה' יבואו כל צרכי הגוף ולעמלים בתורה ובמצות לא ניתנה העמל והטורח בהם ביותר וכן יתן לידידו שנה, וא"כ הו"ל לכתוב אל ה' דעל ה' משמע שעיקר העמל והטורח לפעולתן תלוי בנו והוא היפך מדרך הישרה והאמיתית, שהרי כל צרכי הגוף וצרכי העולם בכללו עיקרן תלוים ועומדים בהשגחת הבורא יתעלה ופעולותינו קטנה מהכיל לתווך ולבצע הדברים עד תומם וכמ"ש לעיל באות א' ב', לזה מתרץ דקושטא כן הוא דפירושו דיהבך לא קאי על צרכיו דפירושו הוא לשון משא והכוונה הוא על משא של כל איש ואיש שיש לו מקרוביו ומעניי העיר לא תעלה על דעתך שאם ברצון ה' ית"ש שאנכי אעמוד בשבילם לעת צרתם או לכלכלם ישלח להם רחמים בלבבם ואחננם לא כן הוא שבכל אלו הדברים עיקרן ושרשם תלוי בך ועליך הדבר חובה שתתעורר לרחם עליהם בכל מאמצי כחך וה' יתעלה יהיה בעזרתך ומש"ה כתיב על, אולם בכל צורכך תדע כי ה' הוא יכלכלך

ו ונסתיים דרוש זה בפ' התשובה דברים למ"ד יעו"ש וקשרי הכתובים משוללים הבנה לבד מדקדוקים ושנוים רבים ומכפילות התשובה שלשה פעמים שמתחיל בפסוק ב' ושבת עד ה' אלהיך ובפסוק ח' כתיב ואתה תשוב ובפסוק י' מסיים כי תשוב אל ה' כו' ועוד בפסוק ה' כתיב והטיבך והרבך מאבותיך ובפסוק ט' כתיב כאשר שש על אבותיך דמשמע בשוה ולא ביותר מהם, ועוד דלאחר שהבטיח לנו את מתן שכר הגבוה שבכל המדריגות העליונות והוא ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה כו' בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך שנדע ונבין בשכלינו שאהבת ה' המה כל חיינו, כתב אח"כ ונתן ה' אלקיך כו', שהוא מעלה וטובה פחותה לאנשים פחותים ומצוררים בקשרי עבותת הגשמיות המבקשים רעת אויביהם וקמים עליהם, ומי שהוא במדריגה עליונה כזאת לא יעלה על לבבו לחשוב ולבקש כזאת, ועוד שאח"כ מסיים רק בהצלחת הזמן בפסוק ט' והותירך כו' בכל מעשה ידך כו' בפרי בהמתך ובפרי אדמתך שכל אלו כלא נחשבים לעומת האיש שאוהב את ה' בכל לבבו ובכל נפשו וכ"מ בחזקיהו מלך יהודה שהי' אוכל ליטרא ירק בסעודה סנה' צ"ד ע"ב הרי דמפאת גודל יקרת נפשו לא היו כל תענוגי הגוף נחשבים לפניו, ועוד בפסוק ב' כתיב ככל בכף הדמיון ככל אשר אנכי מצוך היום ובפסוק ח' כתיב אשר אנכי מצוך היום גם בפסוק ח' כתיב ועשית את כל מצותיו ובפסוק יו"ד כתיב בלשון שמירה ולא בעשי' דכתיב לשמור מצותיו, ונראה לפרש בעז"ה התכת הכתובים הללו על מכונם, ומתחילה נבאר את הענין של כל מלה ומלה ואח"כ נבאר היתוך הכתובים ונראה לפרש דכוונת הענין של ושמעת בקולו אין המכוון בהם על שמירת המצות של עשה ול"ת לבד אלא שמלבד זה שם עיונו הדק להבין ולהשכיל בהם את רצונו העמוק והעטוף בדיבורו ודבר זה נשמע מהרמת הדיבור הזה או מנעימת הנחת הדיבור בנחת או משטחיות וקישור הדברים שלפניו ושלאחריו, והוא בדמיון לעבד נאמן ששמע איזה פקודה וציוי מאת אדוניו שמלבד שנזהר לנפשו לשמור מאוד הפקודה עצמה אלא שיורד לדקדק מן הנעימה והקול ושטחיות הדברים, לכוין מהם תוכן כוונת אדונו בציווי ההוא בכל סעיפיה והנה חז"ל כבר התחכמו בזה בכמה וכמה ענינים ולמדו הרבה הלכות וחידושי דינים וכמה מוסרים נוראים ע"פ שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, וננקוט ד"מ איזהו ענינים שלמדו רק מן השמעת קולו לחוד כגון המעלים עין מן הצדקה כאלו עבד ע"ג מדכתיב גבי צדקה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגבי ע"ג נמי כתיב תיבה זו יצאו אנשים בני בליעל הרי דלמדו רק מן השמעת קול לבד כיון שהשמיע גבי צדקה מלה הקשה כזו שנכתב גבי ע"ג מכלל דשניהם בסוג אחד נכנסים וכן כל המתגאה כו' כל הכועס כו' שכל אלו נלמדו מהרמת קולו במלה כבידה והרבה למדו משטחיות המאמר דדרשו סמוכין עי' סנה' ק"ז ע"א אמר מ"ט קנסיבת יפ"ת א"ל יפ"ת רחמנא שרי' א"ל לא דרשת סמוכין דסמיך כי יהי' לאיש בין סורר ומורה כל הנושא יפ"ת יש לו בן סו"מ והרבה כאלו מצינן בכ"מ גם מובן מעצמו דמדריגת שמירת המצוה היא יותר מעולה מן עשיית המצוה א' דשמירה הוא שעושה בזריזות ובזהירות יתירה ב' ששמורה בלבבו כחמדה גנוזה ואבן יקרה ועוד שהוא מלשון ואביו שמר את הדבר שמצפה בכל תשוקת לבבו מתי תגיע לידו ויקיימנו, והנה תכונת ויסוד הפרשה זו ללמדנו שלשה מדריגות בתשובה ובתחילה משמיענו שתי הקצוות הראשונה היא היותר מעולה במדריגה העליונה שאין למעלה הימנו והשנית היותר פחותה שאין למטה הימנה והשלישית היא הממוצעת בין שתי הקצוות והנה ההבדל בין שתי הקצוות מלבד ההבדל והפרש שבין פעולת ומעשים וטהר' וקדוש' של שב זה לזה, אולם שגם בעיקר ההערה אשר העירו והקיצו לשוב לפניו יש מרחק רב בין זה לזה והתכת הכתובים הכי קאי דמתחילה נקט ההערה של השב בתשובה המעולה ביותר דהיינו שנתעורר מעצמו מצד שכלו העצום והרב כמ"ש בס' ח"ה וזהו שמתחיל והי' כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכ' והקלל' דהיינו שיעברו עליך כל גלי הים פעמים בהצלחה רבה ופעמים להיפך ותהיו נפוצים בד' כנפות הארץ והרשעים והאינם מאמינים יהיו לעולם בהצלחה גדולה וממשלה והשבות אל לבבך כו' יעו"ש נשמע מזה שעיקר ההערה יש לו יסוד חזק ונשגב שאין בהם שום צד תלי' מן המקרות שקרה אותם אז, וגם מפעליו של השב ההוא יקרו וגדלו עד למכביר וזהו דכתיב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום כלומר כל הנשמע מקולו ישמרו בכל זהירות כמו המצות עצמם, והוא שישמור א"ע מן הגאוה והכעס כמו מע"ג ויזהר למאוד בצדקה ובג"ח לבל יכנוס בסוג ע"ג וכדומה לזה בשאר מדות המגונו' ובמפעלים הנלמדים מקולו לחוד דהיינו משטחיו' המאמר וגם מפאת גודל האהבה והתשוקה שבקרבו יתאמץ בכל מעוזו שגם בניו אחריו יעשו כן כאשר כתוב גבי אברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגם שכל עיקר מגמתו בכל אלו לא יתערב בהם שאין דבר בעבור גדולה