זית רענן חלק א רסט

משנתינו והוא מילתא דפשיטא דא"מ ואם איירי דגם לא"י הוא שו"פ רק משום דאסורה לסחור בהם לא תוכל להביאם לשו"פ דהא כיון דאיירי בדידעה וקיבלתו הרי נתרצית בשיווי זה וזכתה גם כן בשוויים דמשום איסורא דרמי על גופה לא נתמעטה זכייתה מחפץ והרי זה כאילו קיבלה עלי' לעבור ולסחור בהם ואע"ג דאח"כ מונעים אותה לבל תמכרם מ"מ כיון דזכתה בפרוטה בשעת קדושין ולדידה שוי פרוטה אז שוב לא נפקעו הקדושין וראי' לזה מר"י דסבירא לי' בקדושין נ"ב ע"ב במע"ש במזיד קידש ועיי"ש נ"ג ע"ב ברש"י ד"ה משום אונסא דאורחא שהמעשר אין בו שוה פרוטה ואפ"ה במזיד מקודשת ומתורץ ברווחא תירוצם שתירצו בתו' הנ"ל דמתניתין אתי' כריה"ג כיון דלריה"ג מותר בהנאה רק משום מצות עשה דתשביתו אינו רשאי רק להסיקו תחת תבשילו כיון דכבר זכתה בכל שיווי החפץ רק איסורא דרמי על גופא ומשום מילתא דאיסורא לא נעשו קדושי טעות דלא עדיף מטעות של כל האישות כנ"ל

ח ובזה מובן דברי הרי"ף בריש פסחים דמייתי הא דר"ג בחיטי, קורדנייתא ומוסיף עליהם שני תיבות האלו אינה מקודשת דאיסורי הנאה נינהו וצריך ביאור דמאי בעי בזה הכי לא ידעינן דא"ה הוא בזה לא נסתפקנו מעולם בין לס"ד בין למסקנא ויתכן לפרש דס"ל דש"ו דקא שקיל וטרי בזה לס"ד דמקשה ולבטלי' בשית ומתרץ לי' מדר"ג תלי' בזה אם נאמר דהאי דאסרוהו רבנן בהנאה היינו דרמו איסורא עלי גברא אבל לא נתמעט דבר מזכיות החפץ עצמו ודמי לאין עושין סחורה בנו"ט רק דהתם מותר בשאר הנאות הגוף והכא רמו איסורא עלי' גם משאר כל הנאות הגוף ונמצא דאי תימא כן אזי מהני הביטול בשעה ששית שלא יעבור אח"כ בב"י מדאורייתא לזה משני דלאו משום האי טעמא הוא אלא דעשהו כאיסורי הנאה דאוריית' ממש ולאו ברשותי' קאי כמו בשעות דאורייתא דהרי מדאמר ר"ג דא"מ בע"כ צ"ל דעשאוהו כא"ה ולא זכתה בגופו דאי תימא דטעמי' כעין דאין עושין סחורה הוא אמאי אינה מקודשת דהרי חזינן דשביק לי' במתניתין לאיסורי אכילה ונקיט לי' בא"ה דווקא ש"מ דבאיסורי אכילה כה"ג הגם דאין עושין סחורה אפ"ה מקודשת משום דלא נגרע מזכייתה בכסף הקדושין עצמן

ט גם הוקל מעלינו בזה קו' הרמב"ן על בעה"מ ר"פ דס"ל לבעה"מ דלר"י אינה מקודשת אפי' בשעה ששית שאסור בהנאה רק מדרבנן ובלאחר חצות לר' שמעון מקודשת אע"ג דמודה ר"ש דאסור להנות מהם משום שמא ישהה מלבערו כמש"ש והיקשה הרמב"ן דמ"ש שעה ששית לר"י מכל היום לר"ש ולפי הנ"ל ניחא דשעה ששית לר"י דאסרו משום סייג דילמא אתו למיטעי בשעה אחת ועשאוהו כעין דאורייתא ונגרע הזכי' מחמץ עצמו ומשה"ט אינה מקודשת כמו בא"ה דאורייתא אבל לר"ש דמדינא מותר כל היום אך משום שמא ישהה ולא יבער כמ"ש רמב"ן שם הרי זה דומה לאיסורא דרמו חכמים עלי גברא וכמו דאין עושין סחורה בנו"ט ומשום זה לא נגרע זכייתה ולא נפקעו הקדושין

י עוד אפשר ליישב בזה קו' משנה למלך הנ"ל אות ד' שהיקשה על תוס' דהא גם שלא כד"ה אסור מיהת מדרבנן משום דס"ל דדווקא בחד דרבנן כגון שעות דרבנן וחד"א או להיפך הוא דעשאוהו כאיסורי הנאה דאו' משום דרבנן אמרו דגם זה הוא א"ה וכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו אבל שלא כדרך הנאתן מה בכך דעשאוהו כא"ה דהא כל א"ה דכתיב בי' אכילה אע"ג דאיסורין בהנאה מה"ת מ"מ שלא כד"א או שלא כד"ה מותרי' רק דחכמי' אסרוהו ורמו עלי' שלא יהנה בהם כלל גם שלא כד"ה אכן מנ"ל דהפקיעו חכמים זכייתה מכדי שוויין בשלא כדה"א ודמי רק לאין עושין סחורה דמש"ז לא נפקעו הקדושין

יא גם אפשר לומר דטעמא דרבוותא דסברי דבתרי דרבנן מקודשת וכן בדבר שאין לו עיקר מה"ת דדמי אהדדי כמ"ש הרא"ש משום דסברי דכל איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ומיקלי קלי לאיסורא אזי מותר להרבות עליהם לכתחילה כמו שכתב ר"ן בפ"ק דביצה ומש"ה אף שחמץ הוא מן הנקברים לדידן מ"מ מקודשת בתרי דרבנן כיון שזכתה בהם לבטלם ולשרפם דכל היכא דמיקלי קלי לאיסורא מהני ביטול לכתחילה ומשה"ט ניחא דמפני מה לא הביא הטור בא"ח סי' תמ"ג הך פלוגתא לענין חמץ ונפקותא רבה לדינא כגון בשיאור בשעה שישית ואח"כ נתחמץ לגמרי דלדעת הפוסקים דבתד"ר מקודשת מהני נמי ביטול בשעה ששית שלא יעבור אח"כ בב"י משום דבשעה ששית הוי כתרי דרבנן חמץ נוקשה דרבנן ושעות דרבנן, אמנם לפי מש"כ ניחא, דמידי טעמא אלא משום דראוי לבטלן ולענין אפר הא תינח לענין קידשין כיון דיש בו שיווי באיזהו צד שיהי' מקודשת משא"כ לענין ב"י כיון דאין בו שום זכי' אלא לענין אפר ואז נפקע שם חמץ ממנו ואמאי יחול הביטול על חמץ כיון דכל זמן שהוא חמץ לית בי' ולא מידי והגם שיש לו זכי' בחמץ לאפרן מ"מ לא יעלה על הדעת דמי שיש לו דקל לפירותיו שיהא ביכולתו להפקיר גוף הדקל וה"נ האיך יועיל הביטול לחמץ גופי' מפני שיש לו זכי' בחמץ לאפרן: סימן ד

א דברי שה"ע אה"ע סי' ך"ח התמוהים שפוסק דבחד דרבנן כגון חמץ דרבנן ושד"א או להיפך ספק מקודשת ובחמץ דאו' ושעו' דאו' לאחר שש א"מ ועמדו בזה הב"ש וח"מ דלמה פסק בחד"ר ושד"א דחוששין לקדושין שהוא ממש מימרא דר"ג דפסק בהדי' דאין חוששין לקדושין ואם סמך על דברי בעה"מ דליתא לדר"ג דקיי"ל כר"ש דחמץ לפני זמנו מותר בהנאה א"כ גם בחמץ דאורייתא ושד"א עד הלילה מקודשת יעו"ש ותרצתי זה כמה עפ"י תשו' הר"ן סי' נ"א (מובא ב"ה כ"ד בסי' א' אות ב' באריכות) במי שנדר שלא יהי' בעיר בשבת אם יכול לשאול על נדרו קודם שבת כיון שאז לא חל הנדר עדיין והשיב כיון דמספקא לן אם צריך לצאת מן העיר קודם שבת או לא וכיון דפסקינן דספיקא דאו' לחומרא הוי כאילו כבר חל הנדר דמה לנו אם מצד ספיקא אם מצד ודאי כיון דדינא הכי הוא ומשה"ט יכול החכם להתיר קודם שבת כיון שאסור לעכב א"ע עד שבת ומחויב מצד ספק לצאת קודם שבת שוב דינו כודאי גם לקולא שנמשך מזה ועי' במ"מ פ"א ה"ט מה' גמ"א דאנן פסקינן כרבא דאמ' כ"מ דאמ' רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ אמנם זהו בדאו' ממש אבל כל שיש בו צד דרבנן אזי אי עביד מהני וראי' לזה דמהרי"ט היקשה מטובח בשבת ותירץ דגם אם לא תהוי שחיטתו שחיטה מ"מ לא גרע מנוחר ומעקר דחייב משום נטילת נשמה וכיון בין כך וב"כ נעשה כנגד רצונו מש"ה מהני אבל ממוכר בשבת ל"ק לי' ושם אזדי לתירוצו א"ו כל שהוא דרבנן לית בי' משום לא תעבד (עי' בפ' האשה שנפלו דף פ"א ע"ב) ולפי זה כיון דלרוב הפוסקים לאחר שש אסור מדאו' שוב אין לחוש לדעת בעה"מ כיון דאם בא לשאול אזי פסקינן לי' דלא תעביד מדאו' ושוב לית לן נפקותא אם מצד ודאי או מצד ספק וממילא נגרר אבתרי' גם להקל באין במעשיו כלום אכן כל שיש בו צד דרבנן לית בי' משום לא תעבד [ודברי הסמ"ע בסי' ר"ח תמוהין שמביא ראי' דגם בדרבנן אמרינן אי עביד ל"מ מפ' האשה שנפלו הנ"ל דהתם לאו משום ל"ת הוא דאמר ר"י דאין זביני' זבינא אלא דאלמוהו רבנן לשיעבודא דידה כי היכא דלא תחזור על בתי דינין כמבואר בתוס' שם, תדע דהרי בנכסי לך ואחריך לפלוני וכן בנכסים מ מועטים אע"ג דאסור למכור מדרבנן אפ"ה זביני זבינא **(כל הדברים בכאן אינם רק דרך פלפול לענין כל דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני אבל בגוף דברים כאלה נוהגין עתה ע"פ דינא דמלכותא)** שוב מצאתי בתשו' הגאון הקדוש מוהע"א זצוק"ל בסי' קכ"ט שמסכים כן לדינא דבדרבנן אי עביד מהני עיי"ש שמביא בשם פמ"א קצת מזה (וראיתי בס' קהלת יעקב סי' ך"ט שמתרץ קושיית הב"ש שהקשה אמאי מקודשת בתרי