זית רענן חלק א רסז

דאפקעוהו לא ניתן להוסיף מדעתינו כמבואר בתשובת רמב"ן סי' קך"ד, אבל בא"ה כיון דבחד דרבנן מבואר בש"ס דאינה מקודשת הגם שהוא בקו"ע בע"כ צ"ל משום כל דמקדש וכו' רק דאולי יש לחלק בין חד דרבנן לתדר"ב לזה מביא ראיתו מתשו' הרי"ף דלא מפליג בזה, ומשום דיש עוד להסתבך ולומר דמשום אסמכתא דקרא הוא דא"מ בא"ה דרבנן אולם אם תימ' כן הפליאה נוספת דכל שהוא משום אסמכתא דקרא בודאי אין לחלק בין חדר"ב לתרד"ר כדמוכח להדיא מירושת אשתו קטנה שהוא תרד"ב מצד הנשואין והירושה, ומעתה נביטה נא ונראה שב"ש עצמו הרגיש בקלשת קושייתו לכן הניח בסה"ד בצ"ע, ולפי דברים הנ"ל מה דמספקא ליה אם בחד דרבנן הוא משום כל דמקדש וכו' או משום אסמכתא דקרא כבר הוכחנו לעיל דלדעתם ולפירושם בדר"ג דמשש שעות ולמעלה הוא משעה שביעית ואילך שוב א"א לדון ביה משום אסמכת' דקרא כלל ונמצא יסוד ומצב קושיות הב"ש הוא רק מדברי תשו' הרי"ף וגם זה בקל יש לדחות דרחוק ממציאות הוא בפסולים מדרבנן שלא יהיה להם עיקר מה"ת לדעת רבינו ירוחם דבעינן חימוד ממון דוקא ודוקא דעבירה גופא הוא משום חימוד ממון כמבואר בב"י בשם בעה"ט וגם הרי"ף ס"ל הכי ומש"ה לא ירד לחלק בזה וגם בל"ז קלוש' הוא לבנות יסוד מבצר ע"ז כמובן מעצמו

ד עיין תוס' פסחים ך"ט ד"ה אין פודין תימא לר"י אע"ג דאין פודין נמעול דהא לאחר שנשרף ונעשה אפר יכול לפדותו ומותר בהנאה וי"ל דכיון דכמו שהוא עכשיו לא שוי מידי ל"ש בי' מעילה והיינו נמי טעמא דכל איסורי הנאה אין מקדשין בהן אשה וכו' ועוד יש לומר הא דאין מקדשין באיסורי הנאה היינו היכא דלית ביה שוה פרוט' לכשיהיה אפר ולתירץ קמא קשה הא חזי בעיני' שלא כדרך הנאה עכ"ל ובמשנה למלך בפ"ה מה' יסה"ת ה"ח היקשה דמאי קושי' כיון דבחד דרבנן אין מקדשין לכ"ע והרי גם שלא כדה"א אסור מיהת מדרבנן לכל הפוסקים וכן מבואר גם בתוס' בפ"ג דשבועות ך"ג ע"ב ד"ה דמוקי וכן ך"ב ע"ב ד"ה אהתירא ונראה לתרץ קצת בדרך פלפול דברשב"א קדו' נ"ו ע"ב במתניתין המקדש בערלה מוסיף קצת ביאור בתי' הראשון של תוס' הנ"ל וז"ל ומסתברא דלעולם אינה מקודשת אפי' קידשה בסאה של פירות ערלה משום דהשתא מיהא לית להו דמים דאסור למוכרן ואי משום אפרן הא אינו בעולם ולכי קלי ליה הוי לי' כגופא אחרינא ולא זהו מה שקידשה בו הלכך אינה מקודשת ואע"ג דאסיקנא בפ' האומר לקמן גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי התם הוא דאין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהיה אבל בלאו הכי לא וכדתניא התם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין וכו' לא אמר כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים כנ"ל עכ"ל וסברא זו שכתב באחרונה מוכרח מן הגמרא כפירושו של ר"ן נדרים פ"ה ע"ב בד"ה וכי אמרה הכי קדשי בתמי' והא משתעבדין ידיה לבעלה אפי' למ"ד אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דכה"ג לא מהני דאפי' איהו לא קאמר אלא באומר בפירוש שיחול אותו דבר באותו זמן שאפשר לו לחול כההיא דתנן לאחר שאתגייר וכו' אבל סתמא ודאי מהשתא משמע עכ"ל ר"ן שם ומסקינן התם דאפ"ה צריך להפר משום דלאחר שיגרשנה יחול הנדר ותהא אסורה להחזיר לו משום דמדינא חל הנדר מיד דקונמות מפקיע וכו' רק דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל והקשה הר"ן שם וז"ל וא"ת ואי אלמוהו רבנן לשיעבודי' דבעל דלא ליחול השתא הדרא קושי' לדוכתי' כיון דהשתא לא חייל לקמי' היכי חייל וכו' וי"ל כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו לשיעבודי' כי אלמוהו ה"מ דכל היכא דקיימא קמי' לא ליחול אבל נתגרש' כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול עכ"ל ולפ"ז אפשר לפרש דהכי אזדי קו' תוס' בפסחים על תירוצם הראשון מפני דכמו שהוא עכשיו לא שוי מידי ובדבר שלב"ל כי האי לכ"ע לא מהני מידי כיון שלא אמר בפירוש לכשיהיה אפר כדברי רשב"א ור"ן הנ"ל וע"ז הקשו כיון דמדינא חייל מהשת' דחזי בעיני שלא כד"ה רק מדרבנן אפקענוהו וכל דמדינא חייל מהשת' תו לא דמי לדשב"ל והדרי קושי' לדוכתי' דתתקדש מפני האפר שישוה לאחר שריפה כמו בקונם דחייל לאחר גירושין אע"ג דמסתמא מהשתא משמע מפני דמדאורייתא חייל מעכשיו

ה אמנם בקידושין נ"ו שם הקשו משלא כדרך הנאתן לחוד וקמה קושיית המ"ל הנ"ל כחומה אולם גם בלא זה דבריהם צריכין ביאור רחב דשם תירצו ב' תירוצים חדא דאין בו ש"פ רק כדרך הנאתן ועוד דאיירי בדלא ידעה ודעתה על כולהו ולבסוף הקשו אמאי לא קתני במתניתין חמץ בפסח ותירצו דמתניתין ריה"ג דס"ל חב"פ מותר בהנאה ועי' פסחים ך"ח ע"ב ד"ה ר"ש דגם לריה"ג לא שרי אלא להסיקו תחת תבשילו מדאו' כמו לר"ש דעשה דתשביתו שלא כדרך הנאה משמע ומדרבנן בעינן שיסיקנו כולו ביחד אבל מעט מעט לא שמא יאכלנו יעו"ש וכן הוא פשטא דמילתא דכי לית לי' לריה"ג דחמץ בעי שריפה או פירור וזורה לרוח וכיון שכן גם לריה"ג ליתני חמץ בפסח כיון דמתניתין בע"כ איירי אם כשקידשה בצמצום בשוה פרוט' או בדלא ידעה כמו שתירצו על ערלה וכ"כ וא"כ בכה"ג גם בחמץ בפסח אינה מקודשת אפי' לריה"ג כיון דלא שרי לה אלא להסיקו תחת תבשילו ושוב אין בשויו שו"פ או מפני קדושי טעות כמו בערלה וכ"כ ודוחק לומר דמתניתין לא קתני רק מה שנתמעט שויו מפני איסורי הנאה דוקא או קדושי טעות שע"י איסורי הנאה דווקא ומש"ה לא קתני חמץ בפסח דלאו משום איסורי הנאה הוא דנתמעט משויו רק משום לאו דב"י ועשה דתשביתו דאם כה כוונתם תו ל"צ לדחוקי ולומר דמתני' ריה"ג הוא שהרי גם לרבנן איכא לתרוצי הכי דמתני' לא קתני אלא בגווגא דנתמעט שויו רק משום א"ה אבל בחמץ בפסח דגם זולת איסורי הנאה שבו נתמעטו משויין משום לאוין ועשה שבהן מש"ה שבקא ליה, א"ו ריהטא דמתני' הוא לאשמועינן צד ביטול קידושין משום איסורא הוא דקחשיב ואזיל או משום דנתמעט משויו ע"י צד איסור שבו או דנעשו קידושי טעות משום סרך איסורא וכיון שכן מה נפ"מ תו מצד איזהו שם איסור הוא הגורם לזה

לכן לולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא ובזה יפתרו כמה ענינים סתומים ובכל אלה לא נצא חלילה פסיעה אחת מגדרן של רבותינו רק לקרב דברים המרוחקים לעומת כל מעיין בצדק באנו הנה לקרבם יחד לפום משקל קט שכלינו מטרם נדע על בריו יש לדקדק אמאי לא קתני מתניתין באיסורי אכילה והיכא דלא ידעה כמו בערלה וכ"ה לתירוצם השני וגם לתירוצם הראשון דקידשה רק בשו"פ וכיון דאסור באכילה ואינו רשאי למכרו רק לא"י נתמעט משויו כמו דקתני במטמא תרומה של חבירו בפ' הניזקין אולם לקושט' לק"מ דעיקר רבותא דאתי לאשמעינן דהיכא דנתמעט שוויו ע"י עבותות האיסור שבו לחוד אע"ג דלפי שער שבשוק בשוויו הוא עומד שהרי אם ימכרם לא"י יטול כל שוויו מ"מ כיון דמצד דת תורתינו אינו רשאי למכרו ונמצא דמיעוט שוויו או קידושי טעות נסתעפו רק מפני שקשורה בעבותות חבלי התורה ואתי לאשמעינן דגם בזה אינה מקודשת אבל מה שנתמעט שוויו משער שבשוק מילתא דפשיטא הוא דאינה מקודשת ול"צ למיתני ותו אין נפקותא ע"י איזהו סיבה נתמע' השער שבשוק כיון שאין האיסור וההיתר מחייב להפחית או להוקיר השער רק שכן הוא ממילא ומילתא דפשיטא הוא דאינה מקודשת ודמי לנותן מעות צרורים ואמר הא לך מנה ותתקדש בהם ונמצא חסר דפשיטא דא"מ רק דעדיין יקשה לן דליתני דקידשה בדבר שאינו עומד אלא לאכילה או לסחורה למוכרם לא"י ונמצא שאסור באכילה וגם בסחורה כיון דרבנן אסרוה דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות