זית רענן חלק א רסו

סימן ג יתבארו בדיני איסורי הנאה בקידושין כמה ענינים

א עיין בש"ע אה"ע סי' ך"ח סעיף ך"א בח"מ ובב"ש שם, ובט"ז ס"ק מ"א וראשית המבוכה בזה אשר כבר הרעישו רבותינו האחרונים לדעת הפוסקים דבתרי דרבנן מקודשת אמאי כיון דרשות בידם להפקיע ע"י אסמכתא דקרא כמבואר בהשולח דף ל"ו עיי"ש הרי לא נתן לה ולא קיבלה כלום כן היקשה בט"ז שם ומביא ראי' מד' אמות דמהני בגיטין וקדושין משום אסמכתא דקרא הנ"ל וכשתדייק היטב בדברי ט"ז שם תמצא שקושיתו מורכב על תרי קוטבים חדא כדכתיבנא ועוד כשם דמהני בגיטין דל"ש טעמא דאסמכתא דקרא על גוף הגט וגם על הד' אמות שהרי אפילו מאה אמה ויכולה לשומרה מגורשת לר"י שם וצ"ל בטעמא דמילתא כמפורש ברא"ש שם שהוא מטעם כל דמקדש וכו' וא"כ בקדושין גופי' נדון ממילא דגם בא"ה דרבנן אפי' בתרי דרבנן לא ליהוי קדושין ומתחילה נבאר דלדעת ר"ת דס"ל בתד"ר מקודשת א"א לומר דלא להוי קדושין משום אסמכתא דקרא והיינו טעמא דכבר הי' לו ולסייעתו ליסוד מונח דהיכא שהוא אגוד ברשותו קצת לאיזהו דבר שוב נפקע מזה תורת הפקירא כאשר הוכיחו שם ביבמות מטמא על הטהור גם מוכח מריש פ' כל שעה בגמרא שם עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא ל"צ אלא לשעות דרבנן וכר' גידל וכו' ולפירושו של ר"ת דינו דר"ג הוא בשעות דאוריית' וחמץ דרבנן רק דמוכיח מדר"ג דכשם דבשעות דאוריית' וחמץ דרבנן אין חוששין לקדושין ה"ה נמי בחמץ דאוריית' ושדר"ב הרי דיסוד מוצב דא"א לגרוע שדר"ב מחמץ דרבנן וכיון שכבר הוכחנו לעיל בסי' א' אות ב' דבשד"ר וחמץ דאוריית' א"א לדון בי' משום אסמכתא דקרא שהרי עובר עליו אח"כ כדמטי זמן איסורו בב"י וב"י הרי דברשותו קאי וממילא גם בחמץ דרבנן דלא שייך טעם זה אפ"ה מוכח דלאו מתורת הפקירא הוא דאלת"ה הרי עדיפי חמץ דרבנן ושד"א שהרי בזה תקעו החכמים בכל תעצומות האפשרי משא"כ בחמץ דאוריית' ושדר"ב דבע"כ צ"ל דרפו ידיהם מתורת הפקר וא"כ האיך מדמה שם בגמרא תרווייהו אהדדי דהרי שאני ושאני דדוקא חמץ דרבנן דשייך בי' תורת הפקר הוא דאינה מקודשת ודינו כדאורייתא לכל דבר משא"כ בשדר"ב וחמץ דאוריית' א"ו צ"ל דתרווייהו לאו מתורת הפקר הוא דנחתו בי' אלא משום טעמא דכל דמקדש וכו' וכיון דתיקנו רבנן דאסור בהנאה כעין דאוריית' תיקנו וכשם דאינה מקודשת בא"ה דאורייתא כן נמי בא"ה דרבנן ומשה"ט בתרי דרבנן מקודשת משום דתרד"ר דמי לדבר שאין לו עיקר מן התורה כמובא באשרי קדושין נ"ז שם ומבואר בגיטין ס"ד דבדבר שאין לו עיקר מה"ת ל"א כל דתיקנו רבנן כעין דאו' תיקנו אמנם כן הדברים לפירושו דר"ת דדינו של ר' גידל קאי על שעות דאו' דמפרש משש שעות ומעלה דר"ג על שעה ז' הוא דקאי וא"כ ממילא צ"ל דהוכחת הש"ס בר"פ כ"ש על שעות דרבנן הוא מצד כף המשקולת דשקלו הדברים במאזנים להעלותם יחד ומצאו להם ליסוד משגב דתרווייהו לאו משום הפקירא הוא אבל לרש"י וסייעתי' דפירשו דדינו דר"ג קאי על שעות דרבנן (הגם אם נימא דחיטי קורדנייתא לא הוי חמץ דרבנן) ונמצא דהוכחת הש"ס שם בפ' כ"ש אזלי כפשוטא או מכח כ"ש דאם בתרד"ב א"מ ודינו כדאו' ממש לכל דבר מכ"ש בחד"ר שוב אזדי ליסוד הנ"ל דלעולם אפשר לדון בחמץ דרבנן משום הפקירא וה"ה ממילא בתרדר"ב

ב ובזה יתיישב קו' חק יעקב שהיקשה בסי' תמ"ג ס"ק ו' דלא מוכח מידי מרש"י דמפרש בדר"ג דחט"ק הוי חמץ דרבנן ומביא ראי' לדבריו מדברי רש"י ר"פ כ"ש וע"ש ולפי זה ניחא דלו יהי' כדבריו מ"מ ממילא נדון דגם בתרי דרבנן א"מ כקו' הט"ז הנ"ל משום טעמא דאסמכתא דקרא דהרי רש"י עצמו פירש בריש פסחים בדר"ג משום טעמא דאסמכתא דקרא רק משום דהתם לא סגי בטעם זה לחוד משום שד"ר וחמץ דאו' כש"כ לעיל בסי' א' באות ג' לכן צירף לזה טעמא דכל דמקדש ועי' מ"ש לעיל סי' א' אות ב' לדעתם ב"ב מ"ח דכל היכא דעביד איסורא ל"ש כל דמקדש ופירשנו דלדעתם צ"ל דבחמץ דרבנן ושד"א טעמא משום אסמכתא דקרא הוא ובשעות דרבנן וחמד"א משום טעמא דכל דמקדש וכו' הוא יעו"ש בע"כ צ"ל דסברי כפרש"י בדר"ג גופי' דהתם לא הביאו דבריהם בשם ר"ת דאי כפר"ת הוא אי אפשר לחלק ביניהם כלל כדמוכח מר"פ כ"ש גם יש ליישב קו' ח"י הנ"ל שהרי בחולין היציבו רש"י ליסוד מוסד דחליפי א"ה אסורין מדרבנן דאלת"ה מצינן דמים לחמץ בפסח וכיון שגם מא"ה דאוריית' לא הוי בר דמים רק מדרבנן וא"כ גם בחד דרבנן דלכ"ע אינה מקודשת ולא אמרינן שהרי הוא בר דמים משום מכירה וכשתמכרם אזי לא נידונו אלא כתרי דרבנן ותתקדש מהשתא היכא דידעה א"ו דגם בתרי דרבנן א"מ ותו ליכא לפלוגי בין תרי לתלתא וכיון דלדעת רש"י כבר נחתו רבנן בא"ה דרבנן משום תורת הפקירא תו ליכא לאפלוגי בהפקירא גופי' בין חד דרבנן לתרד"ב כמו שכתבנו והוכחנו לעיל בראיות ברורות בעזה"י

ג ועיין בב"ש ס"ק נ"ב וז"ל ולכאורה דאינה מקודשת בכל אדר"ב אפי' אין לו עיקר מה"ת מ"מ כיון דמדרבנן אסור אינו נותן וכו' וכל דמקדש אדעתי' דרבנן מקדש כן י"ל לענין דבר זה מה לי אם מדאו' מותר בהנאה מ"מ מחמת גזירת חז"ל אסור בהנאה ואינו נותן לה כלום וכו' וכן איתא בתשו' הרי"ף אם מקדש אותה לפני עדים פסולין מדרבנן א"מ וכו' גם כתבתי לעיל אם מקדש אותה בדבר שאין לו בה קנין רק מדרבנן מ"מ קונה אותה מדאו' כגון מעמ"ש הרי דע"י תיקון חז"ל נעשה שלו מדאו' כן י"ל הכא להיפך דמחמת גזירת חז"ל אינו שלו ואינו קונה אותה כלל וצ"ע עכ"ל ויש להבין כוונתו שהרכיב כמה נושאים על קוטב אחד דבפשטות הו"ל לאקשוי' כאשר החל בריש דבריו דמה לי אם מדאו' מותר בהנאה דמ"מ כיון דמדרבנן אסור לא נתן לה כלום ואם בא להוסיף ולחזק עוד מיגרע גריעי לקושיתו שמסיים עפ"י דברי רי"ף ואנן בסי' מ"ב פסקינן דהוי ספק קדושין ודלא כרי"ף ועיקר קושיתו הוא דלא תתקדש כלל כנראה מתחילת ומסיום דבריו לכן נראה הגם דהתחיל להקשות כיון דמדרבנן אסור מדוע יגרעו מפסלתו מדינה או מטעם זה כיון דכבר חייל האיסור הנאה מדרבנן בעודנו אצלו אזי ממילא עפ"ז יסוב הדין דאו' שנגרר אח"כ אולם כבר הרגיש בעצמו דתרווייהו לא ניתן להאמר דטעם ראשון ליתא דא"כ מה מתרצינן בריש פסחים על קו' ונבטלי' בשית כדר"ג אמר רב דאמר המקדש בח"ק אח"ל דשאני בקדושין דבעינן שיתן לה הנאה מחודשת וכיון דמדרבנן אסור הוי כפסלתו מדינה אבל עדיין לא נדע זה דלא מהני ביטול כמו בשעות דאו' ממש דאיסורא דרבנן משוי לי' כדאו' וגם טעם השני א"א שהרי ביבמות צ' באכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דבמזיד אין תשלומיו תשלומין מקשינן התם בגמ' והא הכא דמדאו' תשלומין מעלי' הוי דאי מקדש בהו כהן אשה וכו' ואמרו רבנן אין תשת"ש וקשרינן א"א לעלמא הרי להדי' דאע"ג שכבר חיילא תקנתא דרבנן אפ"ה לא אפשר לעקור בקו"ע שיתגלגל אח"כ כאשר נכתוב לקמן מזה בסי' ה' אות ב' באריכות ומש"ה גם שני הטעמים יחד לא יעשו תנובה דכל כמה דבא לידי קו"ע נסתלק כוחם לגמרי נגד דאו' רק דצריכין לדון בקדושין משום כל דמקדש וכו' ובזה אפשר לחלק בין חד דרבנן לתד"ר כמש"כ לעיל לזה מביא ראי' מדברי הרי"ף דס"ל במקדש לפני ע"פ דרבנן דא"מ ומדלא מחלק משמע אפילו בפסולים שאין להם עיקר מה"ת הרי דגם בדברים שאין להם עיקר מה"ת אפ"ה אמרינן כל דמקדש וכו' וה"ה ממילא בא"ה דרבנן הן בדבר שאין לו עיקר מה"ת או בתרד"ר דשוה לו ג"כ נימא בהו כל דמקדש דגם לדעת החולקי' על הרי"ף הוא משום טעמא אחרינא דבדבר דלא מצינו להדי'