זית רענן חלק א רסא
Zayit Raanan part 1 261 · זית רענן חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →דילמא אחולי אחיל ובמקדש במלוה ובעל צ"ג מוודאי ובפשטות הסוגיא משמע להיפוך דלרב אמי תנאי ומלוה שוים ולר"כ משמע דווקא בתנאי צ"ג דנוכל לומר דחיילי קידושין ראשונים משא"כ במלוה דצריכין לומר דקדשה מחדש ואין הכל בקיאים אצ"ג ונראה בהבנת דבריו כיון דאנן פסקי' כעולא אמר ר"א וכרב דאף בנכנסה לחופה צ"ג מטעם דילמא אחולי אחיל כמבואר בר"ן דבע"כ מס"ל דאם נאמר בודאי אחיל יתחייב גם בכתובה או מט"א יהי' מאיזהו טעם שיהי' וכיון שכבר ישנו בעולם סברא זו א"כ אף אם נאמר דלא אחיל ובודאי קידשה מחדש דאין אדם עושה ב"ז מ"מ הוי כמקדש בלא עד דהא העדים אינם יודעים בבירור בקדושי ביאה הזאת דדילמ' לא קידשה מחדש רק דאחולי אחיל ועי' באה"ע סי' ל' ס"ק ס' בב"ש דבספק קרוב לה היכא דמס"ל לעידי קדושין גופי' לא הוי קדושין כלל דהוי כקידשה בלא עדים אכן מדברי תוס' דף ע"ג בסוגין ד"ה והא ל"מ הכא דא"כ לא היקש' מידי אבל במקדש במלוה ובעל כיון דל"ש אחולי אחיל הוי ודאי קידושין ע"י חזקה דא"א עב"ז
יא באופן אחר נראה לפענ"ד ליישב דבריו דבלא זה קשה להבין דליפלגי אמוראי במציאות אם גם במלוה ובעל אית' לחזקה דא"א עושה בב"ז והסברא בעצמו קשה להבין דבאם אנחנו יודעים בבירור ששגה בזה וכסבור שמקדשין במלוה היאך ננקוט בודאי שבעלה לשם קידושין ונראה דבהא פליגי דרבה סבור דבטעות אשה אחת גרידתא אצ"ג דעל תנאי קא סמיך ולא כיון לקדש בביאה וכן במקדש במלוה ובעל אצ"ג ומר סבר דכיון דאזלו ידע שלא נתקיים התנאי אז בודאי יקדשנה בביאה ולא יבא עליה לשם זנות וכן במקדש במלוה ובעל דאלו ידע דמקדש במלוה א"מ בוודאי יקדשנה בביאה ודמי להאי דאמרינן גבי עירוב במי שישב בדרך ועמד וראה שהוא סמוך לעיר ובה"ש לא ידע וקסבר ר"י שיכנס וכן במי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח
יב עיין עירובין דף מ"ה ובאשר"י שם דאף דחפצי הפקר **(בזמן הזה אינו בנמצא כלל חפצי הפקר כי כל דבר שאין לו בעלים מיוחדים הם ברשות הממשלה יר"ה)** לא קנו שביתה אפ"ה פסקינן כר"י ב"נ דהואיל וניעור קנה ישן נמי קנה הרי שאף בלא מתכווין כלל אפ"ה אמרינן דכיון דאלו ידע בודאי היה כוונתו לקנות קונה עתה בלא כוונה ואף דפלוגתא דתנאי הוא הכא דאיכא חזקה דמסייע לכ"ע קונה איברא בקידושין וכדומה עדיין לא עדיף מעודר בנכסי וכו' [יבמות ל"ב ע"ב] אכן נראה דכ"ז הכא שלא נתכוון כלל אבל היכא דמעיקרא נתכוון לקנותה ולקדשה בקנין גרוע ואח"כ קידשה בקידושין גמורים ולא נתכוון אז דאזי מסתברא דמצטרף כוונה הראשונה בהדי מעשה אחרונ' והבאתי לזה הרבה ראיות אלא מפני שאין הזמן גרמא, ונהדרינן למילתא קמייתא דמאן דסבר במקדש במלוה ובעל צ"ג לא מטעם שהוא נתכוון לקדשה בביאה רק דאנן אמדינן דעתו שאילו ידע המקדש במלוה א"מ אזי לא יעשה בב"ז ויתכוונו שניהם להתקדש בביאה ואף שלא נתכוונו שניהם בשעת ביאה לשם קידושין אפ"ה מקודשת דמצרפין בהדי כוונתם בראשונה ולפ"ז שפיר פי' הרמב"ם דבמקדש במלוה ובעל צ"ג בודאי אבל בקידשה ע"ת ובעל פסק דהוי רק ס"ק דהא הבעל ע"ת קא סמך ולא נתכוין לשם קידושין וכוונה ראשונה לא מהני ול"מ דהא גם כוונה ראשונה היה רק על תנאי שעבר וכבר נתבטל המעשה והכוונה רק מטעם אחולי אחיל צ"ג מטעם ספק וגם דברי ר"ן שפירש בהא דאמר רבה אבל טעות אשה אחת גרידת' ד"ה אצ"ג דדוקא בכעין ב' נשים אמרינן אחולי אחיל אבל מטעם א"א בב"ש ל"ש כיון דאתנאי קא סמך והוא תמוה חדא כיון דהשתא לא חזינן בפי' מאן דפליג אביי בהא עד למסקנא דנמצא מפורש לעולא דבע"כ צ"ל לדידי' לרב דאפי' בכניסה לחופה צ"ג אבל לרבה מנ"ל הא וכמו דמפלגינן בטעמא דאחולי אחיל ה"נ כמו כן נחלק בטעמא דאין אדם עבב"ז ועוד דהא חזינן דטעמי' דא"א בב"ז וקידשה מחדש הוא חזקה אלימתא היכא דשייך מלומר אחולי אחיל דהא מטעם חזקה זו עושה קידושי ודאי כגון בפחות מש"פ וכדומה ומטעם אחולי הוי רק ס"ק ומאין נסתעף סברא זו דהיכ' שנוכל לומר דאתנאי סמך וטעם חזקה אפי' לספק קידושין ל"ח וטעמא דאחולי ניחוש ולהנ"ל אתי שפיר דהא ודאי בין בטעות אא"ג ובין בטעות ב"נ לא נוכל לומר דאדם יודע ובעל בעצמו לשם קידושין דהא אפי' בטעות כעין ב' נשים מ"מ כסבר שהיא מקיימת לתנאו רק ע"י אומד דעת חכמים דאמדינן לדעתי' דאילו היה יודע שיש בה מומין בודאי היה מקדשה מחדש וכיון שכן אף בטעות אא"ג ג"כ איכ' לאומדנ' זו א"ו שהוא מחמת שלא נתכוונו לקנות כלל כיון שמעיקר' קידשה ע"ת נתבטל ג"כ כוונה הראשונה ולהכי צ"ל דטעמי' דרבה בטעות כעין ב' נשים הוא רק מטעמי' דאחולי אחיל ואפי' בנכנסה לחופה לחוד ואף שהוא לא אסיק אדעתיה ממומין כלל מ"מ בכעין ב' נשים אמדינן לדעתיה דמחמת חיבת חופה אלו אסיק אדעתיה שיש בה מומין אולי היה מוחל לתנאי משא"כ בטעות אא"ג אזי ליכ' אומדנ' דהוא סמך אתנאי ובודאי לא ימחול אבל אביי דכסבר לעיל מטעם א"א עבב"ז קידשה מחדש ע"כ צ"ל די"ל דתנאי מילתא אחרית' הוא ולא נתבטלה כוונתם לגמרי כעין שמצינו ברא"ש פרק המגרש גבי ע"מ שלא תנשאי לפלוני אבל לרבה בע"כ דלא ס"ל הכי דאל"כ אף בטעות אא"ג נמי א"ו מטעם אחולי אחיל אתינן עלי' ובמחילה כהאי מועיל אף זולת כוונתו רק ע"י אומד דעת לחוד ובהכי אזלי כל ש"ו כאשר פירשנו דמעיקר' קא ס"ד דכל הני דנקט בברייתא כגון פמש"פ וקטן שקידש דומי' דתנאי נקיט ואזיל אף דסמך אתנאי ה"נ פחות מש"פ איירי בכה"ג שנתאמת לו ששוה וכן קטן שקידש כגון שאמרו לו שהגיע לכלל שנותיו ואח"כ נתבררו הדברים להיפך ואע"פ כן מקודשת דאף שהוא לא נתכוון כלל לשם קידושין מ"מ מקודשת בודאי ע"י אומד דעת חכמים ומצטרפין את כוונתם מתחילה ואף בקטן כיון דבמחשבתו ניכרת לגמרי מתוך מעשיו אית לי' מחשבה אפי' מדאוריית' עיי' חולין י"ד תוס' ד"ה ותיבעי ע"ד תוס' ד"ה תנאי וכו' וא"ת ומה סברא יש כאן דלא גמרינן מהתם אלא לענין מה שהוא סברא וכו' וי"ל דהיינו טעמא דהואיל והמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו. ע"י שליח סברא הוא שיהיה כמו כן בידו לשווי' ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי למירמי ביה תנאו וכו' ועי' בפ"י שתמה ע"ז במס' גיטין דע"פ סברתם בפ' אף על פי דמצד הסברא אין שום תנאי מועיל כלום דאין דיבור מבטל מעשה רק דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר עיי"ש וכיון דתנאי מועיל אף במעשה אלים שיכול לקיים ע"י שליח מכ"ש שיועיל במעשה קלישת' שאינו יכול לקיים ע"י שליח וזה כמו כ"ח שנה שעלה על דעתי לפרש דבריהם הכי דכיון שהתורה הקפידה שיגמר כל מעשה חליצה ע"י עצמו דווקא ולא ע"י שליח אע"פ שעשה ע"י צוויו אפ"ה לא מהני וא"כ ממילא בתולה תנאי בדידה כגון' ע"מ שתתן לי ר' זוז הרי כל מעשה החליצה תלוים בדידה וע"י נתינתה נגמר החליצה וא"כ אף כשיתקיים התנאי דין הוא שלא יועיל החליצה והרי התנאי סותר המעשה לגמרי ולהכי תנאי בטל ומעשה קיים ולפ"ז ישבתי קו' תוס' במס' נזיר דף י"א ד"ה דהוי דמצינו תנאי בנזיר כגון ע"מ שאקריב בבית חוניו ואמאי דהא אי"ל ע"י שליח ולפי הנ"ל ניחא כיון דגם התנאי תלה בעצמו תו לא איכפת לן במה שאי"ל ע"י שליח ויתיישב ג"כ קו' רבא על רבינא דס"ל לכ"ע יש תנאי בחליצה דאיירי נמי שתולה התנאי בעצמו אבל היכא שיכול לקיים עיי"ש גם תנאי מהני כמו בגיטין וקידושין דאף שלא נגמר ע"י לחוד כיון דעל ידי דיבורו נעשה לא גרע משלוחו ואשה עצמה מביאה גיטה
יג ועוד נראה עפ"י דברי ר"ן בר"פ נה"מ דאם הפר הארוס וקיים אבי' אף שישאל אח"כ על ההיקם לא מהני הפרתו כלום כיון דקלשתא בשעתי' דהא הפרתו לחוד לא מהני להכי לא מצית לחול למפרע דדווקא בקידשה ע"מ