זית רענן חלק א רס

תנאי בעת נשואין ואח"כ כשבעלה קידשה מחדש ולענין כתובה בתנאי קאי ומבואר ברמב"ן ושאר פוסקים דגם בנכנסה לחופה ואחר איזהו ימים קידשה דהוית נשואה גמורה דנשואין מיתלי תלוי עד שיקדשנה ובאם לא קידשה אח"כ אזי נשואין בלא קידושין ל"מ מידי נמצא אף לאביי דלא ס"ל דאחולי אחיל ואמרינן ע"ת ראשון סמך אבל מאין רגלים להמציא ולחדש דגם כניסה לחופה הי' על תנאי דמאי איכפת לי' יכנסנה בלא תנאי דהא קידושין הראשונים כבר נתבטלו ע"י תנאי ונמצא שבידו להרוס או לבנות ובאם ירצה לקדשה אח"כ אזי יכול להתנות אח"כ כיון דנשואין מתלי תלוי עד שיבעלנה ובאם לא ירצה לקדשה אח"כ מחדש א"כ ממילא פקעי הנשואין דהא בלא נשואין ל"מ מידי ולהכי לא נוכל התנאי לנקוט דקידשה ע"ת וכנסה על תנאי דא"כ פקעי הנשואין לגמרי והרי הוא כפנוי ולתנא ניחא לי' למנקט בגוונ' דנשואין קאי לכולא מילתא רק דכתובה אין לה

ז הא דמקשה הש"ס מהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו והוא משולל הבנה דמאי ענין זה לתנאי כלל דנוכל לתלות דאתנאי סמך וגם קו' תוס' דהא בקדושי קטנה ס"ל לרבה בהדי' דצ"ג ועיי"ש ולפענ"ד דקו' הש"ס אזדי ע"פ דמפורש בב"ק בפ' הגוזל ק"י דלהכי יבמה שנפלה למכ"ש צריכה חליצה ולא דאדעת' דהכי ל"ק עצמה מפני דאנן סהדי דמינח ניחא לה דטב למיתב ט"ד ועיין בתוס' שם דזהו כשלא נבעלה אבל כשבעלה דמחמת חזקה דאין אדם עושה בוודאי הי' דעתו לקידושין גמורין בלא תנאי וא"כ הוי לה להתנות נמצא הכא דהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו דל"ש לומר דמינח ניחא לה דטב וכ"מ כיון דבין כך ובין כך הרי הוא נשואה גמורה מדרבנן לכל עניני זכות שלה ע"י נשואין דרבנן אפי' חליצה א"צ לדעת הרמב"ם עי' אה"ע סי' קע"ג בב"ש ס"ק ק"ב וכיון דסתמא קתני או חולצת או מתיבמת משמע דשוה דינה לשאר נשים ואפי' בנפילה לפני מכ"ש חולצת או לפני יבם שאינה הגון לה מתיבמות ובשלמא לדידן דאמרי' אף בטעות אשה אחת גרידתא צ"ג וכן בהריני בועלך ע"מ שירצה אבא מפני דהוי כאומר בפירוש שמקדשה בביאה ע"י חזקה אלימתא דא"ע ב"ז ולהכי דוחקי' נפשין לומר דאף שהתנה בשעת ביאה ובכ"מ אמרי' דתנאי אכולי מילת' קאי והכי נקטינן נפשין בשפולי דגלימא ואמרי' דלא התנה רק על כתובה לחוד בכדי להעמידנו על חזקתו וכיון דהוי כאילו קידשה בפירוש לכן אמרי' דמסתמא גם היא הסכימה אתו דאל"כ הי' לה להתנות כמו במקח וממכר עיי"ש בתוס' כתו' אבל לרבה כמו דס"ל בטעות אשה א"ג דאצ"ג רק במקום דליכא למטעי וכיון דהכא מסתמא לא ניחא לה דאפי' להזקק לחליצה לחוד לא ניחא לה כמבואר בתשו' מ"צ וא"כ אם איתא דדעתו לקדשה הי' לו לומר לה בפי' כיון דמסתמא דעתה מנגדת לו וקידושין דידי' ע"י חזקה קלישתא קא אתי' לה אזי אומדנא דיד' כדקאי קאי דדוקא כשקידשה בפי' וכן לדידן דהוי חזקה אלימתא הרי זה כקידשה בפירוש ולא אתיא אומדנא דידה וקא עקר לקידושין דידי' כיון דיודעת שדעתו לקדש בלא תנאי הו"ל להתנות להדי' וע"ז מתרץ הש"ס דלא מערבינן חזקה דידי' בהדי אומדנא דידה רק נקטינן חזקה דידיה באפי נפשה ובדידי' לחודא כיון דליכא למטעי דאדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וא"כ אם איתא דלא הסכימה הי' לה להתנות להדיא ולפ"ז ל"ק מקדושי קטנה דלעי' דהתם בחיי הבעל איירי ובסברא זו מחולקים דמקשה סבר דעל אומדנא דידה קלישא לי' חזקתו לגמרי והמתרץ סובר כיון דבדידי' דליכא למטעי מהני לי' חזקתו לאשוי קידושין גמורין הדר אמרינן אם איתא דדעתי' להיפך הו"ל להתנות להדיא כיון שדעתו מסתמא לקדשה בביאה זו אפי' במקום יבום

ח עיין באשרי שמסכים לדברי הרי"ף דאף דבטעות אשה אחת גמורה צ"ג מטעם אחולי אחיל ולבסוף סיים מילתא דהא דצריכה גט היינו כשהי' עדי יחוד וכן בטור מביא בסי' ל"ח דברי הרי"ף וסייעתו ובסי' ל"ט מביא דברי אשרי דצריכה ע"י ונראה עפ"י דברי ר"ן קידושין פ"ק בהא דזכו ע"מ שתכתבו לו א"ה דחוזר בין בשטר ובין בשדה ולא מצי אידך למימר הריני כאילו התקבלתי מפני שהתנאי הי' לטובת המקבל והי' לו להתנות וכיון שהתנה הנותן אמרי' בדוקא קא התנה וה"נ בכה"ג כגון שהתנה ע"מ שאין בי נדרים ובזה ל"ש אחולי אחיל כיון דבדוקא התנה וגם לא שייך סברת התוס' והר"ן דתנאי הוא אם יקפיד וכיון שכן נתבטלו קידושין ראשונים וע"י חזקה אמרי' שקידשה מחדש וצריכין עדי יחוד דווקא

ט בדברי רמב"ם דפוסק בפ"ד מה' יבום וחליצה דחליצה מוטעת כשירה אפי' לא נתקיים התנאי ולא הביא כלל בדיני תנאים דבעינן מעשה שיכול להתקיים ע"י שליח ומתרץ הכ"מ בפ"ו מה"א דתוס' הש"ס קאי דווקא דלית לי' אחולי אחיל אבל לדידן דפסקי' כר"א דבקידשה ע"ת אפי' בנכנסה לחודה צ"ג מטעם דאחולי אחיל גם חל"מ כשירה מטעם זה ודבריו תמוהין דהא בהלכות קידושין הביא דצ"ג מספק דילמא אחולי אחיל וא"כ גם בחליצה אמאי כשירה ומותרת לשוק וכבר עמד בזה הלח"מ עיי"ש ונלפענ"ד דלכאורה קשה דמאי הקשו מחליצה אקידושין על ר"י דכמו דאמרי' דכיון דעבד מעשה אחולי אחיל לתנאי בשעת חליצה ה"נ כיון דבעל וכו' דשאני התם דחזינן חליצה מעליתא בל"ת אמרי' דתנאי ראשון דברים בעלמא המה ומעשה חליצה כדקיימא קיימא אבל הכא כיון שקידשה על תנאי והתנה התנאי בשעת קידושין ונתבטלו הקידושין על התנאי א"כ אף דבעל בלא תנאי הא לכ"ע היכא שקידשה מכבר נקטינן את הביאה לנשואין ולא לקדושין ומנ"ל לומר ולהוסיף בו שיעשה הביאה לקידושין ולנשואין כמבואר בר"ן בריש הסוגי' דאף שעושה סתם אמרי' שעושה בלא תנאי ולא סמך ע"ת ראשון אבל מהיכא תיתי לומר עוד שישנה מן כ"ע, ויקדשה עוד הפעם וכיון שכן ממילא אין צריכה גט דהא נשואין בלא קידושין ל"מ מידי א"ו דקו' הש"ס הכי קאי דכמו דאמרי התם בחליצה שעשה המעשה בלא תנאי ה"נ נאמר בקידשה ע"ת וכס' דאחולי אחיל לתנאי קמא וקדושין הראשונים חלים למפרע וכיון שכן עדיין קשה דמנ"ל לש"ס לומר דקסבר ר"י דבודאי עשה המעשה בל"ת דילמא ספוקי מספקי לי' ואעפ"כ החליצה כשירה בודאי כיון דמספקא לן אם עשה החליצה ע"ת אם לא נמצא דמספקא לן אם הי' תנאי אם לא והרי זה דומה לדברי רשב"א סי' תתק"ו מובא בב"י ק"ט בעובדא דכרם דתרי ותרי שמכחישם זא"ז אם הי' תנאי דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי ול"א קבב"ע כיון שמכירה הי' בודאי והתנאי ספק אבל בקידשה ע"ת ובעלה סתם כיון דגם התנאי הי' בודאי ומספקא לן אם נתקיים התנאי דבזה ודאי אמרי' ובב"ע כמבואר להדי' ברשב"א בפ' מ"ש גבי נתינה בע"כ דמס"ל אי הוי נתינה אזי גבי קרקע אמרינן קבב"ע והוא כיון דגם התנאי הי' בודאי וכן מחלק המ"ל בפ' כ"א מהמ"ל מסברא דנפשי' וה"נ גבי קידושין מוקמין לה בחזקת פנוי' ונראה כיון שקו' הש"ס על ר"י אזלי ור' יוחנן סבר בפ' הזורק דאף בספק קרוב לה צ"ג ורבה ור' יוסף פליגי בזה דדוקא בתרי ותרי צריכה גט ונראה דבזה פליגי דרבה ור' יוסף סברי דחזקת פנוי' הוי חזקה אבל בתו"ת ל"ש חזקה דתרי אלומי להפקיע מחזקה אם אמרי' דתו"ת סד"א אזי צ"ג מדאוריית' ולכה"פ צ"ג מדרבנן ור"י סבר דאין זה חזקה כלל כיון דעשוי' להשתנות ואנן פסקי' כר"י (ועי' ר"ן קידושין פ"ק גבי נתן הוא וא"ה ולדידי' בע"כ צ"ל דאין זה ספק כלל דאל"כ אמאי אינה צ"ג אפי' מדרבנן ולפ"ז לדידן דפסקי' באמת בקידושין דהוי רק ספק קידושין דילמא אחולי אחיל אבל בחליצה כשירה בודאי דאף שהיתה בחזקת זקוקה מ"מ לא עדיף מחזקת ממון גבי קרקעות דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי וה"נ בחליצה דדמי להיכא דמס"ל אם הי' ע"ת אם לאו דמאי איכפת לן בתנאי שהתנה קוד' המעש' ואנן מס"ל אם עשה המעשה ע"ת הראשון א"ל ולא עדיף מתו"ת המכחישים זא"ז

י ויש להתבונן בדברי רמב"ם בפ"ז מהמ"א ה' כ"ג דפוסק בקידשה ע"ת וכינס או בעל צ"ג מספק