זית רענן חלק א רנט

ג עיין בספר הפלאה שהקשה קושי' חמורה לדעת הרי"ף ורמב"ם דאמרינן אחולי אחיל ואעפ"כ אינו צריך למיתב לה כתובה דלגבי כתובה בתנאי קאי א"כ תיקשי לאביי דס"ל דאף בטעות אשה אחת צריכה גט כמבואר ממה שהיקשה מקידשה בטעות וכו' וא"כ תיקשי לי' קושי' הש"ס ממה שהקשו לעיל בבי מדרשא לשמואל ממתני' דקתני כנסה סתם צ"ג מה קו' דמתניתין מצי איירי בטעות כעין ב' נשים דאמרינן אחולי אחיל ולהכי צ"ג אף לשמואל דלית ליה חזקה דאין אדם בועל בכה"ג אפי' בקדושי קטנה אפ"ה צ"ג אבל כתובה לית לה דלגבי כתובתה בתנאי קאי והא דסבירי לי' לשמואל דאין צ"ג איירי בטעות אשה אחת גרידתא דל"ש אחולי אחיל וגם חזקה דא"א עושה לית ליה והא דס"ל לאביי לעיל דלא אמרינן אחולי אחיל היינו בטעות אשה אחת גרידתא ומזה מביא ראי' נצחת לדעת רש"י דאם נאמר אחולי אחיל גם כתובה בעי למיתב לה ונראה ע"פ קושי' שהקשה לקמן אמאי נאמר דאחולי אחיל לית לה כתובה והא לקמן אמרינן דראה ונתפייס אף לגבי כתובה רק דאמרינן חזקה דאינו מתפייס במומין ומסתמא לא בדק וראה וכיון דאמרינן הכא דמחל גם כתובה בעי למיתב לה עי"ש ונראה לי דטעמי' משום לא ידע דמחיל והא תינח לדידן אבל לשמואל דס"ל דמהני תנאי אפי' בלא ידע לכן שפיר היקשו בבי מדרשא לשמואל דהא לדידי' בע"כ צ"ל דאף בכעין טעות שתי נשים לא אמרינן אחולי אחיל דא"כ כתובה נמי בעי למיתב לה

ד בהא דפרש"י בכולי שמעתא דבתנאי אמרינן דאתנאי קא סמך כיון דנכנסה לחופה כאשר האריך בזה רש"י כמה פעמים, ולכאורה קשה דא"כ מה מקשה הש"ס בקידשה בטעות דקס"ד דבטעות תנאי איירי אה"נ דקאי על תנאי והיא התנה עמו והטעה אותה ובזה שפיר שייך חזקה דאין אדם עושה ב"ז כיון דל"ש לומר דסמכה אתנאי דמה יפסיד בזה דבשלמא להיפוך שהתנה עלי' והטעתו שייך לומר דאתנאי סמוך דאל"כ למה לא גילתה לו טרם שנישאת לו ובאם לא יאבה אזי יגרשנה קודם שנכנסה לחופה ותהי' כתובתה מאחרים מאתים ואולי יתרצה ויתחייב בכתובתה אבל השתא שלא גילתה לו אזי תפסיד כתובתה וגם לאחר שתנשא לאחרים תפחות מכתובתה מנה להכי אמרינן דמסתמא משנכנסה לחופה ולא גילתה לו אזי בודאי אין לה מומין ולא מחמת חזקה דאין אדם עושה בב"ז שקידשה מחדש אבל להיפוך מה איכפת ליה במה שכינסה וליכא הוכחה מבעל ולהכי אמרינן גבי חזקה דא"א עושה בב"ז (וגם באלמנה דלא נפגמת לאחרים מ"מ אינה דומה להתנתה עמו כמובן) ונראה ע"פ הבנת דברי רש"י בד"ה במאי קאמפלגי וז"ל לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי וכו' מ"ט דר"ש עכ"ל ומשולל הבנה דגם אם נאמר דבתנאי פליגי מ"מ קשה מ"ט דר"ש בפחות מש"פ ונראה בהבנת דבריהם דלקמן ע"ד ע"א פירשו בד"ה אבל בהנך טעי וז"ל כסבור יודעת היא שאין עליה נדרים לכך היא נשאת וכו' בעל אדעתא דקדושי קמא בעל וכו' במלוה לאו הכל בקיאין בה' קידושין עכ"ל הרי דגם בדין שאינו גלוי לכל שוה לגמרי לתנאי ובזה אזלא הש"ו דכולי שמעתתא אם נאמר דחזקה דאין אדם עובב"ז הוא חזקה אלימתא ולכן אף דנוכל לומר שסמך א"ע אתנאי ע"י שנכנסה לחופה כדפרש"י או שסמך א"ע על קידושין הראשונים אעפ"כ אמרינן שמסתמא היה בדעתו באם לא יספיקו קידושין הראשונים אזי מקדשה מחדש אבל רבה סובר דלאו חזקה אלימתא היא כ"כ רק היכא דליכא למיטעי כ"כ מהני חזקה זאת או מטעם שנבאר לקמן ובזה יתיישב מה דקשה לפי' במה שהקשה הש"ס מהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דש"ה דל"ש דאתנאי סמך וכן מצאתי במהר"ם שיף, אכן נראה דהא בהא תליא אם נאמר שהוא חזקה אלימתא אף בטעות אשה אחת גרידתא לכן גם בהתנה בשעת ביאה ל"מ דכל כמה דמצינן להעמידו בחזקה אלימת' כזאת העמידנו בחזקתו ודחקין נפשין ואמרינן דתנאי לא היה רק על הכתובה כמבואר בתוס' ד"ה אלא דף ע"ג בסה"ד אבל לרבה דבטעות אשה אחת גרידתא אזדי ליה לחזקה ואמרינן דאתנאי קאסמיך אזי בהתנה בשעת ביאה פשיט' ופשיט' דאתנאי שהתנה מיד קא סמך והתנאי אכולה מילת' דקידושין קאי כמו דאמרינן בעלמא ומעתה נהירנא מדברי רש"י שגם טעות אחר שאין הכל בקיאין דומה לגמרי לתנאי דאל"כ מדוע נקטו בטעם של תנאי ע"י שנכנסה לו א"ו דאל"כ הי' הדבר אצלו בספק וכן במלוה כיון שאין הכל בקיאין מסתמא לא הי' לו שום ספק בזה ואקדושין הראשונים סמך ולכן לס"ד דבתנאי פליג ר"ש ורבנן ובזה פליגי ר"ש ורבנן אי הוי חזקה אלימת' אם לא וגם בפחות מש"פ וקטן שקידש אמר ג"כ בכה"ג כגון שאמדוה בש"פ והגידו לו שכבר הגיע לכלל שנותיו ואחר שבעלה נודע שטעה ולהכי שפיר פליג ר"ש דסבר כרבה וכר"א לקמן דכיון דלאו חזקה אלימתא הוא ובהנך גוונא דטעי נמצא דומה לתנאי אבל לסברת המתרץ דבטעות אשה אחת גרידתא לכ"ע אינה צריכה גט רק דקידשה בטעות כיצד כגון בפחות מש"פ הרי דבע"כ צ"ל דאיירי שידע שהוא פחות מש"פ ולהכי אמרינן כיון שזה גלוי לכל מסתמ' בנתיים נודע לו אמיתות הדברים כמו דאמרינן בכריתות ימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וא"כ מ"ט דר"ש דהשתא לא נוכל לומר דאיירי כגון שטעה באומד כו' דהא בכה"ג שוה לתנאי לגמרי כאשר הוכחנו מדברי רש"י הדרא קושיא לדוכתי' לרבה דאית ליה דא"צ גט

ה ועפ"י דברים האלו נוכל ליישב קושי' תוס' ד"ה ממאנת בסה"ד וז"ל וא"ת ולר"א דאמר לעיל ד"ה צריכה הימנו גט וכו' ולעיל דוחקין לאוקמי סתם מתני' כוותי' עכ"ל דבל"ז יש להבין בדברי ר' ישמעאל דס"ל בקידושי טעות ממאנת והולכת משמע שהוא הטעה אותה וקשה כיון דבדידה ל"ש לומר דאתנאי סמכה נפשה שבוודאי נתקיים התנאי דמאין רגלים הוכיחה כזאת דמאי איכפת ליה אם ידע בנפשו שלא נתקיים התנאי ומקדשה מחדש דמאי יפסיד בזה דבשלמא להיפוך מצאה ידו להוכיח כן כיון שנכנסה לחופה אתו ותפסיד כתובתה ותיקל בעיניו להוציאה וטוב לה לגלות לו קודם שנכנסה לחופה וכיון דאזדי לי' הוכחה זו נמצא דומה לקידשה בפחות מש"פ ובעל דלכ"ע צריכה גט א"ו צ"ל דחזרה ושינתה התנאי טרם שבא עליה ולהכי לרבנן דס"ל דהוי חזקה אלימתא אמרינן שתנאי קאי רק על מילין דנשואין כגון לירשה וכדומה כאשר נבאר לקמן אבל לר"י אמרינן דתנאי אכולי מילת' קאי ושמואל ס"ל כוותי' דלאו חזקה אלימת' הוא ולפ"ז קו' הש"ס לעיל מסיפא לאו דדחיקא לן לאוקמי סתם מתני' כוותי' אלא מכ"ע מקשי דהא אף ר' ישמעאל לא פליג רק כשקידשה ע"ת ונכנסה לחופה על תנאי אבל כשקידשה על תנאי יכנסה סתם אפשר דגם ר"י דצריכה גט וכעין קו' תו' ד"ה דברי הכל בתה"ד וכו' וא"ת לרב תיקשי וכו' וגם ממתניתין דיבמות ל"ק לשמואל דמוקי לה כר"י וכגון שקידשה וכנסה ע"ת דבע"כ בהכי מיירי ור"א דס"ל דלכ"ע צריכה גט איירי בכ"ז בכינסה סתם

ו קו' מהרש"א ומהר"ם שיף לרב דאף בקידשה ע"ת וכנסה על תנאי צריכה גט דא"כ אמאי קתני במתני' קדשה ע"ת וכינסה סתם צ"ג ואי משום כתובה היא אף בקידשה סתם וכינסה סתם לית לה כתובה ונראה דצ"ל דברי תו' בזה דפירשו לקמן בד"ה אלא בסה"ד וז"ל ולא עביד תנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה דהא תינח בקידשה ע"מ שירצה אבא אבל במומין ונדרים גם בקידשה סתם וכ"ס לית לה כתו' א"ו דצ"ל דה"פ דכמו בהריני בועליך אמרי' דתנאי משום כתובה כן במומין ונדרים אמרי' דתנאי אמילתא דנשואין קאי כגון כסות ומזונות וכדומה אכן במתניתן לא נקיט רק תורת גוונא או שאינה מקודשת לגמרי ומי שמקודשת רק שאין לה כתו' אבל לשאר מילי דנשואין הרי היא כאשה דעלמא דאל"כ הו"ל לפרש כאשר מצאנו בשאר דוכתא אמנם זהו דווקא בקידשה ע"ת וכינסה סתם אזי אמרי' דכניסא לחופה הי' מסתמא בלא תנאי כיון שלא נראה ונשמע שום