זית רענן חלק א רנח

כבר יצאה מכלל שם מניקת חבירו כמבואר בריב"ש תס"ג הרי דמשום מסמוס לחודא לא עבדי תקנתא והכא כיון דלא חל עלי' שם מנ"ח כשמת בעלה לא עבדי תקנתא משום מסמוס לחודא ולהכי נמי בעובדא דפני יהושע דלא התחילה להניק כלל ולדעת המקילין אין בזה משום מנ"ח וגם לדידן כבר לית לן משו' סכנ' רק משו' מסמוס לחודא אבל היכי דהתחילה להניק שהית' בכלל מניקת חבירו אזי מצטרפין גם הטעם דמסמסה לחשש סכנה נמצא בהא נחתינן דלא התירו רק בלא התחילה להניק וגם בזה רק בשעת הדחק וכן מבואר בת"ש דלא התיר הפ"י רק בלא התחילה להניק וגם בעובדא דידי' התיר ג"כ בכה"ג דוקא כמבואר בדבריו בתוך התשובה וגם זה לא התיר רק במקום שיש חשש סכנות נפשות גם אין לעשות סניף להתיר ע"י מכשולים שלו במאכלות אסורות וכדומה דכי אומרין לאדם חטא בשביל שתזכה חבירך שהרי גם עלי' האיסור כמו עליו ודוקא היכא דאיכא זכות רבים כעובדא דהשולח בהאי אמתא שרבים הכשילו ע"י ובשביל טובת הילדים אין מקום להתיר כמבואר בתשו' הריב"ש מובא בב"י דמשום חרבון ביתה וקילקול בחרותה אין לעקור תחז"ל ואם באנו לחוש לאומדן הדעת כאלה נוכל לבדות ולחוש בכל מינקת, לכן לפענ"ד אין כאן מקום להתירה: הלכה ד סימן א בסוגיא דקידשה על תנאי

א תוס' ד"ה ע"מ תימא מאי אמר ע"מ אפי' בסתם נמי הא גזרינן משום סימפון וי"ל דלרב דאמר בגמרא קידשה ע"ת וכנסה סתם צריכה הימנו גט נקט קידשה ע"ת משום סיפא וכו' ולשמואל נמי נקט ע"מ למימרא דבכל ענין א"מ אפי' כנסה אח"כ סתם כדאמרינן בגמ' ע"כ ע"ש ועוי"ל וכו' עיי"ש, וצריך להבין לתי' הראשון דא"צ גט אף מספק אבל באם היתה צריכה גט מספק היתה אוכלת בתרומה ואמאי ניזל להקל לענין תרומה במה דצריכה גט מספק ועוד דא"כ מה מקשה הש"ס א"ה נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי דהא היכי דקידשה סתם וכינסה סתם אף בלא בעל אף לתירוץ קמא צריכה גט מספק כדמשמע מדבריהם להדיא וז"ל ולשמואל נמי נקט ע"מ למימרא דבכל ענין אינה מקודשת אפי' כנסה אח"כ סתם עכ"ל, אבל היכא דקדשה וכנסה סתם צריכה גט לשמואל אף דלדידיה לית ליה חזקה אין אדם בועל בכה"ג א"ו דגם מחמת חיבת חופה לחוד מספקא לן דילמא ניחא לי' ואפשר לומר דגם בתירוצם קמא ס"ל דאף דצריכה גט מספק מ"מ אינה אוכלת בתרומה ואפ"ה הוכיחו דאינה צריכ' גט דא"כ הא גופא קשי' אמאי ניחוש לסמפון דהא בקטן וקטנה פסקינן כחכמים דל"ח שמא תמצא איילונית אף לגבי ח"כ מכש"כ לגבי חייבי לאוין א"ו הא דחיישינן לסימפון לגבי תרומה הוא מחמת דסמכינן מיעוטא לגבי חזקת פנוי' וממילא מוכח דא"צ גט דאם נאמר דצריכה גט כבר נסתלקה חזקת פנויה ולהכי מקשה הש"ס נכנסה לחופה ול"נ נמי כיון שכבר ישנו לחשש סימפון בעולם ע"י סמוך מיעוטא לחזקה א"כ גם בנכנסה לחופה ניחוש כיון דכבר חששו חכמים בארוסה לזה ואף דבנשואה אה נסתלק הטעם מ"מ החשש גופי' לא נסתלק ולפ"ז אמינא הא דחששו לסמפון בארוסה ולא אזלינן בתר רובא והוא חזקה דאתי מכח רובא הוא מטעם דחיישינן דלמא יתילדו בה מומין ודומה לשמא ימות ואף דל"ח לשמא מת לשמא ימות חיישינן כיון דהשתא עודנו בחזקתו (ולא מטעם דבודאי ימות כאשר מוכח מתוס' קידושין מ"ה ע"ב בהא דחיישינן שמא יקדשנה אבי' דדמי לשמא ימות) ולהכי לא תאכל בתרומה דהא לאחר שיתילדו בה המומין ולא יהיה לה סהדי במומין שבסתר מתי נולדו אזי מדינא א"צ גט דאמרינן כ"נ וכאן היה וכיון דא"צ גט לאו קנין כספו הוא ועי' גיטין מ"ב ע"ב גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמקשי שם דאמאי יאכלו בתרומה שהרי יש לחוש דילמא עבדא הוא ואפ"ה אינו יכול לעבוד אתו מספיקא ויצא מקנין כספו אלא דא"כ הדרי' קושי' לדוכת' מקושיית הש"ס א"ה נכנסה לחופה כו' אמנם בעיקר קושיית תוס' נראה לפענ"ד דצ"ל אמאי ארוסה אוכלת בתרומה מדאוריית' דקנין כספו הוא כמבואר שם והא במעוכב גט שחרור מיבעי לן בגיטין דף מ"ב ע"ב כיון דאין לו בו אלא קנין איסו' לחוד לאו קנין כספו ואף את"ל דבמעוכב ג"ש אוכל בתרומ' ש"ה כיון שכבר הי' לו קנין אלים ולהכי כיון שעודנו יש לו צד קנין לא יצא מרשותו אבל בארוסה אין לו בה אלא קנין איסור לחוד לאו קנין כספו הוא וחילוק זה מבואר בריש פסחים דף ו' גבי בהמת ארנונא א"ו שאני ארוסה שתבא לכלל קנין ע"י נישואין אשר תהיה משועבדת לו לעונה מדאוריי' אבל גבי עבד לאח' שהפקירו זכה כבר בעצמו תו לא יבוא לכלל קנין ממון וכיון שכן בתר דחששו רבנן לסמפון הרי תו לא יבא לכלל קנין ממון להכי אינה אוכלת ולעולם דצריכה גט וכיון שמסתמא יקפיד ולא יהיה לו בה אלא קנין איסור לחוד אינה אוכלת ועי' ב"ש סי' ל"ט ס"ק ד' דמותרת להנשא קודם ידיעות הבעל דבודאי יקפיד

ב קו' פ"י לדעת תוס' וסיעתייהו דלאביי דוקא בבעל צריכה גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אבל בכניסה לחופה אצ"ג קשה דהא לקמן במתניתין דהי' בה מומין קתני נכנסה לרשות הבעל וזהו מסירה לחופה לחודא לכ"ע דהא בהדי' מפורש במתניתין לעיל דף מ"ה מאימתי נכנסה לרשות הבעל וכו' וגם מתניתין דלקמן קאי אדלעיל כמבואר לקמן בתוס' ד"ה אבל מומין שבגלוי וגם מוכח לקמן מתי' הש"ס על קו' אביי דחזקה דאין אדם שותה בכוס עדיפא מן חזקה דאין אדם מתפיס במומין רק היכא דחזקת ממון מסייע ליה אזי עדיף מחזקה דא"א שותה בכוס אא"כ בדקו וראי' מסיפא דמתניתין לקמן דצריך הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה הי' בה מומין הללו דאז מסייע חזקת ממון בהדי חזקה דאין אדם מתפיס במומין אבל במביא ראיה שמשנתארסה ל"מ לי' מידי דכבר נסתלק חזקת ממון ע"י ח"ה דעדיף מכאן נמצא אלא ע"י חז"מ אזי עדיף כאן נמצא מחזקת הגוף וכבר נסתלק הצירוף של חו"מ תו לא מצי לאיצטרופי בהדי אידך והוי חדא במקום תרתי דהדר אתינן עלי' ע"י חזקה דא"א שותה בכוס אא"כ בדקו דעדיף מחזקה דאין אדם מתפייס במומין וכיון דמוכח מגופא דמתניתין דלקמן דאיירי ג"כ בקידשה ע"ת דאעפ"כ בלעדי צירוף חו"מ אזי אזלינן בתר חזקה דאין א"ש אף בנכנסה לחופה לחוד והרי לענין גט דליכא תו חז"מ אמאי אינה צ"ג ונראה דלק"מ דשאני הכא דאיכא חזקת פנוי' בהדי חזקה דאין אדם מתפיס במומין אבל לקמן אם נאמר דג"כ נצטרף חזקת פנוי' לגבי חזקה דאין אמ"ב א"כ צריכין לומר לאחר הצירוף דכבר לא נתפייס והיא פנויה כמו שהיתה א"כ הדרינן למילתא דע"כ אינה פנוי' ע"י חזקת הגוף ומשנתארס' נולדו המומין דהרי חזקת הגוף עדיף מכאן נמצא וחזקת ממון לא מצינן להצטרף דהרי כל הנידון הוא לגבי גט לחודא וגם חזקת פנוי' תו לא מצינן להצטרף בהדי תרתי דהרי חז"פ לא עדיפא מחזקת ממון דמצטרף רק גבי חדא וכיון דסוף סוף צריכה גט ע"י ח"ה (וכן אם נאמר איפכא דנצטרף חז"פ בהדי חהג"ו הדר אתינן עלי' ע"י חזקה דאין אדם שותה וכיון דתו לא מצינן שום סיוע לגבי גט דהרי בע"כ צריכה גט ונסתלק חז"פ לגמרי) גם כתובה בעי למיתב לה היכא דמביא ראיה שמשנתארסה היו בה המומין דלא מצינן לצרף את חז"פ אף לגבי חדא כיון דע"כ צריכה גט ע"י חזקה השנית דהא לגבי גיטא לא מצינן להצטרף חזקת ממון כאשר הקשה הפ"י בעצמו ואף דחז"פ נוכל לצרף אף לגבי כתובה כמבואר לקמן בתוס' מכל מקום לא מהני ליה ול"מ כיון דסוף סוף צריכה גט ע"י חזקה השנית ולהכי לא מהני לבעל כשמביא ראיה שמשנתארסה היו המומין אבל בסוגי' דאיירי כשידעינן שעד שלא נתארסה גם גט אינה צריכה ע"י סיוע דחז"פ בהדי חזקה דאין אדם מתפייס במומין ועיין כי נכון הוא: