זית רענן חלק א רנז

עוד בשולי היריעה בדבר קושי' אחת אשר אני נבוך בו במס' ב"ק צ"ט תוס' ד"ה ר"מ וז"ל תימא בפ"ב דקידושין דף מ"ו אמר ר' שב"א משום ר"מ מלוה הרי הוא כפקדון ואם לא נשתייר הימנו כלום אינה מקודשת משום דאין בעין ואין סברא לומר דמה שתחזיר לו הנזמים חשוב כמלוה בעין כיון דאין אומן קונה בשבח כלי ועוד דא"כ אמאי אינה מקודשת לר"מ ללישנא דלעיל עכ"ל ולפענ"ד צריך עיו' לדעת רש"י קדושין שם למ"ד המקדש במלוה מקודשת לפי שמחויב להעמידו בעיסקא, ובודאי אם אחד ציוה לחנוני ליתן סחורה לאחר בהקפה מחויב ג"כ הלוה להעמיד תמיד את התמורה עד זמן פרעון בעיסקא א"כ אתי שפיר ול"ק לכאורה קושי' התוס' דאי פליגי במקדש במלוה דמי הכא למקדש במלוה והתמורה הוא בעין דה"נ ע"י שכר פעולה ועבודתו שהלוה לו איתא לשבחא והוי השבח תמורת המלוה ואינו רשאי להאביד את השבח שהו' תמורת המלוה ושפיר מקודשת לר"מ אבל אם אמרי' דכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת רק במלוה ברב"ל פליגי וכיון שהמלוה בעצמו ליתא בעינא אין בידו להחזיר קצרתי בזה וסמכתי שישים עיונו ע"ז ואל ידחוני בגילא דחיטתא וישיבני מלא דבר וגם אנכי תרצתי בעזה"י וקבלתי תשובתו הגדולה ועל קו' זו כתב שיש לדחות ושגם ממני לא נעלמה והנה מכל דברי תשובתו על הא דלעיל בפילפול וסברות עמוקות לא נזכרתי אלא קושי' אחת על תוס' דכל ס"ס שאפשר שיתהפך אח"כ ספק אחד מנהו לית בהו תורת ס"ס והיקשה מסוגי' דפתח פתוח מצאתי דנאמן לאוסרו עליו ואמאי הא ס"ס הוא והרי התם כשתפול לפני היבם ואיכא ס"ס להיפך חדא דילמא אינו תחתיו וקידושי אחיו קדושי טעות ועוד דילמא ברצון ואינה זקוקה ליבום כדאית' ביבמות י"א בצרת סוטה והשיבותי אז שהרי כל עיקר דבריו במה שאומר בפ"פ מצא רק לגבי נפשי' משום דשוויי' אנפשי' חד"א ולגבי יבום הרי דבורא דידי' כמאן דליתא, ולא נגרע מס"ס זו כלום: סימן י

שאלה מכבוד הרבנים המופלגים החריפים היושבים על כסא הוראה בק"ק זאלשין יע"א

באנו במטותא מכבוד הרב הגאון רב דק"ק לאסק נ"י שימחול ויכניס א"ע במצוה זו בהיות בעיר הסמוך לקהלתינו יש אלמנה אחת מניקת שרצה להתנשא אחר מות בעלה זה ששה עשר חדשים והילד זה כבר גמלתו מן חלב ולאיש זה שרוצה להנשא לה דר בכפר ובלתי אפשרי לו לישב בלא אישה, והרב משם כתב לנו שיכול לצמוח מזה כמה דברים אסורים לפי שדר ויושב בכפר בלא אשה, הן מן אכלים אסורים והן משאר דברים וכו' ולהאלמנה זו שרצה להנשא לו יש לה מבעלי הראשון שמת ילדים קטנים ויהי' זה לטובת הילדים ג"כ אם יתנשא לגבר זה ותיכף משכנו א"ע מזה כי אין היתר בזה ברור לזאת באנו בבקשה מכבוד ידיד ה' וידיד נפשינו נ"י שיכניס א"ע בזה כי דבר זה יהי' למצוה גדולה אם יהי' היתר בזה אם כבודו הרמה והנשאה יסכים על זה להתיר על הגאון פני יהושע בקונטרס אחרון על כתובות שהתיר אחר ט"ו חדשים מחמת שהי' טעמים אחרים להתיר וכן כתוב בספר חמד שלמה התיר גם כן על פני יהושע מחמת טעמים שהי' במעשה הנ"ל רק לפי דעתינו נוטה שזה מה שהתיר פני יהושע הי' רק מחמת שנתנה את הולד להניק למניקת אחרת אבל זה שגמלתו את הולד הוא גרע כי מה שאוסרו חז"ל אם גמלתו את הולד הוא מחמת שלא תגמל הולד בכוונה כדי להתנשא וזה שייך גם כאן אפי' אחר ט"ז חדשים אין להתיר ויכול להיות מה שגמלתו עדיף מן מה שנתנה את הולד למניקת ומה גם שהי' לטובת הילדים קטנים וכמה אחרונים כתבו לסניף להתיר את זה לזאת ימחול נא כבודו הרמה לכתוב לנו מה שדעתו נוטה בזה והי' לנו לכתוב באורך בענין זה רק מחמת שדבר זה נמצא בכל שו"ת ואין לחדש בזה דברים חדשים באנו בקצרה ע"כ תשובה לכבוד יד"נ הרבנים המופלגים בתורה ביראה החריפים והבקיאים חכמים השלימים המפורסמים דק"ק זאלשין יע"א לכל חו"ח לפום מעלתם שלמא רבא יסגא ויפרחו כשושנה עד בלי ירח

אחדש"ה , מכתב מעלתכם הרמה הגיעני, ולאשר כעת טרידנא טובא לא אוכל להאריך כראוי למעלתכם הרמה ולהשתעשע עמכם בארוכה ובפרט שהוא לא לצורך כי מצמח זה לא יצא קמח ורפאות תעלה להאשה העלובה, כ"ד בניתם דיק על דברי פ"י בק"א שהתיר לאחר ט"ו חודש בנתנה בנה למניקה ומשמע מדברי הפוסקים גמלתו לא גרע מנתנה למניקת ונראה כדמות ראי' לזה מפשטא דגמר' דמתחילה נקטו לתלתא ובסיומי דמילתא נקטו והילכתא מת מותר גמלתו אסור משמע דנתנה בנה למניקה נשמע מכ"ש מגמלתו אמנם כן אם היינו מתירים לאחר טו"ח אף בנתנה למניקה לאחר שהתחילה להניק אזי נוכל להתיר אף בגמלתו מכח מכ"ש אבל לקושטא גם בעל הפ"י בעצמו לא המציא להתיר רק היכא שלא התחילה להניק כלל והעיקר סמך עצמו על היש מקילים בש"ג דמתירים בזה אף דלא פסקינן כוותייהו צירף לזה להתיר לאחר טו"ח אמנם לדידהו אתי' כפשטא דלהכי שבק הש"ס ולא נקט בנתנה בנה למניקה לפי דהיכא דלא התחילה להניק מותרת לגמרי ובהתחילה נשמע מכ"ש מגמלתו גם ראיתי בכל ספרי אחרונים המתירים בזה וכולם לא התירו אלא בלא התחילה להניק אבל בהתחילה להניק נלאו למצוא הפתחה להתירה וכן הוא בדין דכל עיקר מדברי הפני יהושע אשר יש ללקוט מדבריו הקדושים המפוזרים הכי אזדי להו דאנן פסקינן אפי' בנשאת תוך כ"ד חודש תצא הרי דנדחה סברא זו לגמרי דדי בח"י חדשים הוא מחמת דחיישי' למיעוט ילדים במקום סכנה דצריכים להניק עד ך"ד חודש אבל כשנתנה בנה למניקה ופסק חלבה לגמרי דתו ליכא משום לתא דסכנה דאף אם לא תנשא ותחזיר לה המניקת את הולד לא תוכל להניקו רק דקנסינן לה משום דחיישינן דכיונה בזה כדי להנשא ולעבור על תק"ח לכן די לה לקנסה כדברי רשב"ג ואמוראי דס"ל כוונתו והוא משום דדוקא במקום סכנה חיישי' למיעוט אבל במקום תקנתא לחודא אזלינן בתר רובא עכ"ת תמצית דבריו הקדושים ויש לשדות בו נרגא דהרי ע"כ צריך לומר דנדחה לגמרי דברי רשב"ג מהלכה ולא מטעמא דאסבר לנו דבמקום סכנה חיישינן למיעוטא דא"כ אמאי לא תנשא לאחר ך"א חודש דבחדא מחתי מחתינו התם בגמרא א"ו לכה"פ לא תצא אלא ודאי דנדחה לגמרי ולא מטעמי' וא"כ הנך ט"ו חודש מה עבידתי' דלא נזכר בש"ס אלא שמונה עשר חודש או ך"ד חודש וכיון דבע"כ צ"ל דאנן פסקינן דלא כרשב"ג וחיישינן דילמא יתעכר החלב קודם ג"ח נמצא אף לשיטתו לא הי' לו להתירה רק לאחר ח"י חודש, אמנם צריכין לדחוקי אנפשן ולתרץ דבריו דגם זה דחיישי' דילמא יתעכר החלב קודם ג"ח הוא ג"כ מחמת דחיישי' למיעוטא במקום סכנה להכי פסקינן דצריכה להמתין כ"ד חודש דלא כרשב"ג שהכריע דדי בכ"א חודש גם צריך להבין על מה דהחליט כיון דפסק חלבה ולא התחילה להניק תו ליכא משום לתא דסכנה ואמאי דאם לא תנשא תמסמס לי' בבצים וחלב ועתה רשות בעלה עלי' כמבואר ביבמות גבי דידי' ובע"כ צ"ל דס"ל כיון דחזינן היכא דנתנה בנה למניקה בחיי בעלה ג"ח קודם מותו דמותרת להנשא כיון דנפסק חלבה בחיי בעלה