זית רענן חלק א רנו

לומר כן דדמי להא דאיתא בתוס' נדה דף ק"ט וב"ק י"א דהא דחוששת לזכר ולנקיבה ולנידה דהוי ס"ס לאחר ז' ימים אסורה דאם תראה יום ל"ד ומ"א הוי הס"ס להיפוך שוב לא אמרינן ס"ס כזו עיי"ש הרי אף דלא הוי להיפוך רק בחדא ספיקא וה"נ אם בעלה כהן תהיה מותרת לו ואף אם בעלה ישראל אם מת אח"כ תהיה מותרת להנשא לכהן מחמת ס"ס חדא דלמא בשעת גירושין היה שוטה ואין גיטו גט ואת"ל שהיה פיקח דלמא בשעת קידושין היה שוטה וכיון שהספיקות סתרין אהדדי דמעיקרא אמרינן ס"ס להנשא לשוק נקטינן בחדא ספיקא דילמא פיקח היה בשעת הגט ואיך ננקוט עתה בהיפוך ואת"ל דמ"מ הוי ריח הגט חדא לדעת רמב"ם פ"י מהלכות גירושין דריח הגט אינו פוסל רק מדרבנן ושפיר איכא נפקותא לדינא דאורייתא ועוד הא איכ' נפקותא אחריתי אם מת המגרש בלא בנים תהיה מותרת להנשא לאחיו מחמת תרי ספיקא דילמא לא היו קידושיו קידושין ודילמא היה שוטה בשעת גירושין ומותרת לו ממ"נ וזה ג"כ סותר הס"ס דמעיקר' להתירה לשוק דאמרינן דלמא פיקח היה בשעת גירושין ואין לדחוק ולחלק דשאני התם דעלולה לראות ושכיחא מילתא טובא דהא ביום ל"ד ומ"א שהוא בתוך ימי זיבתה ג"כ ל"ש ולא צריכה בדיקה אף לטהרות שהיא בחזקת מסולקת ואם הפילה ולד הרי היא ג"כ בחזקת מסולקת כל כ"ד חודש ואף שדברי בעלי תוס' אינם צריכים חיזוק וסעד נלפענ"ד עוד ראיה נכונה לדבריהם ממס' דמאי פ"ה מ"א תרם מן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום ולכאורה קשה לשתרי מכח ס"ס חדא דילמא זו שרוצה לאכול כבר מעושר ואת"ל דאינו מעושר דילמא גם אידך כמותה ותרם מן החיוב על החיוב ולדבריהם אתי שפיר דהא אם ירצה להפריש תרומות ומעשרות מן הדמאי האחרת שהפריש עליה כבר דדינו שיחזור ויתרום ויפרוש ממנו על דמאי אחרת ועתה ירצה להפריש ממנה יהי' השאר ג"כ מותר מחמת תרי ספיק' חדא דלמא זו אינו מעושר מכבר ואת"ל שמעושר דילמא דמאי השני מעושר א"כ הספיקות סתרי אהדדי, ועי' בתשובתי להרב מראדמסק אות ג' שיש להשיב על ראי' זו

אמנם לקושטא דמילתא לא ידעתי שום ספק בגרושה הזאת דלו יהי' שהוא שוטה גמור כאשר נתחזק קודם הקידושין ונשואין ולא חזינן בו עת שפוי א"כ הרי יש לו חזקת שוטה וחזקת פנוי' וכ"ז שלא נתחזק לעתים חלים לא מספקינן ביה כמבואר בב"י סי' קי"ט וקכ"א ותו ליכא למיחוש רק כיון שחזינן ביה קצת השתנות בשעת גירושין אשר ראינו בו קצת סימן פיקחות יש לספק ג"כ אשעה שהיתה תחתיו דז"א דממ"נ אם סימני פקחות שראינו בו בשעת גירושין מחזיקים אותו לפיקח גמור תו אין לחוש כלל ואם אינם כסימני פיקחות לגמרי אז אף אם ניזל בתר השתא לסלק חזקה דמעיקרא כדאיתא במס' קידושין ע"ט וגם התם לא אזלינן בתר השתא רק היכא דמסייע למז"מ בודאי אין לחוש לפיקחות יתירה מאשר חזינן ביה בשעת גירושין ויותר מזה איתא בתשו' ר"ן ס"ו במקוה שדרכה להיות מימיו עולים וחסרים שאין טבילתה טבילה דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ואימר לא טבל וז"ל שם אבל אם לא הוחזק להיות מימיו מתמעטים כל כך שיעמדו על פחות מן מ' סאה אע"פ שפעמים מימיו עולים ופעמים מימיו מתמעטים אין צריכה לחזור ולטבול דהא איכא למימר אוקמי' אחזקתי' שהוחזק שהיה בו מ' סאה והא לא אתיילדא ריעותא כלל ואעפ"י שפעמים מימיו מתמעטים מה בכך עכ"ל וא"כ מכ"ש הכא בנ"ד דמה התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואע"פ כן ל"ח כ"ז שלא הוחזקה להתחסר פחות מן מ' סאה מכ"ש הכא דאיכא חז"פ המסייע לחזקת שוטה דמעיקרא ולא נחזה בו שום סימני פקחות רק בשעת גירושין ואם אינו סימני פיקחות לגמרי לא גרע ממקוה שדרכה להתחסר אבל לא הוחזקה להתמעט פחות ממ' סאה ואף שהש"ך סי' ר"א ס"ק קל"ו מפרש ליה כשהוא שלם לפנינו חדא דהא לפי דברי הרב השואל הרי המגרש לאחר גירושין הולך בדרך עקש כמקדם ועוד דהתם דוקא בדאיכא חז"ה דמעיקרא שהו בחזקת טמא ועוד כיון שדרכה ונתחזקה בכך להיות חסרים לכך מצרכינן למודד' עתה לאחר טבילתה אבל בלא נתחזקה שבפעם הראשון היתה חסירה מאשר היתה קודם לכן אבל לא נתחסרה פחות ממ' סאה אף מסתמא טבילתה טבילה וכן משמע להדיא מלשון ר"ן וש"ך בעצמו. אמנם בהא שהרב הגאון רב דק"ק פראגע רצה לסמוך על דברי תוס' יבמות ל"א דבספק טריפה סמכינן על חזקה וה"נ איכ' חז"פ חדא שהרוב הפוסקים מחולקים עליהם ה"ה ר"י ורשב"א וש"פ כמבואר בש"ך ובתשו', ועוד גם לדעת תוס' לפי דעת רבותי' האחרונים צריכים לומר דגם התוס' מודים דבאיסור ערוה החמירו מדבריהם דהא לדבריהם סמכינן אחזקה אף היכא דאיתרע מחיים לצ"ל ע"כ בהא דספק גירושין דחולצת לחומר' כדאיתא להדיא ביבמות שם רק לדעת הש"ך דלמסקנא לא אמרינן חזקה היכא דאיתרע מחיים לא צריכין לומר דחולצת לחומרא אמנם לפענ"ד נראה דגם לדעת הש"ך צריכין לומר דבאיסור ערוה החמירו מדבריהם עי' תוס' במס' קידושין דף ן' ע"ב ד"ה ה"ג וכו' וז"ל שם קמ"ל דחיישינן למעוטא ותהא מקודשת והשתא ניחא דחיישינן למיעוטא משום חומר דאיסור אשת איש עכ"ל הרי אף דאיכא רובא וחזקה חיישינן אף לדעת ר"י שם מ"מ במחצה ע"מ בודאי חיישי' ועוד מהא דחיישי' לשמא שו"פ במדי וכדומה הרבה ראיות לזה בספק קידושין דאסורא לפחות מדרבנן ומה שהקשה הרב הגאון רב דק"ק פראגע על הא דאית' ריש פרק החרש קי"ז ע"ב ע"א דלר"א חייב א"ת באשת חרש הלא בדאוריית' בודאי אזלינן בתר חזקה ומחמת קושי' זו רצה להפליג לדרך אחר אשר לא אוכל לכלכל דבריו בזה כלל לפענ"ד נראה דדמי להא דאיתא במס' טהרות פ"ד מ"ה על וודאי מגען שהוא ספק טומאתן שורפין את התרומה עי"ש אף בר"ה מטמאין בזה וה"נ כיון שהוא ודאי קידושין לפנינו אך הספק הוא על המקדש אם הוא שוטה או פיקח ואף אם נאמר שסברות התוס' כתובות ך"ב בספק קרוב לה דלא אזלינן בתר חזקה כיון שזרק לה קדושין בודאי הוא רק מדרבנן מ"מ הכא שהי' ודאי קידושין לפנינו נסתלקה החזקה לגמרי [וא"ל על הא דאמרינן לעיל דאף התוס' מודים באיסור ערוה דחיישי' מדרבנן ממה שהיקשו תוס' במס' כתובות בעד אחד אומר נתקדשה ועד א' אומר לא נתקדשה דל"ת דנוקמי' אחז"פ דשאני התם דאף אי ליכא דמכחש לי' אינה מקודשת רק מדרבנן כדאית' להדי' בר"ן שם] וא"ל על מה שתרצנו לעיל דחרש לר"א דמי לודאי מגען, מבר שטיא דתרי אמרי כשהו' שוטה זבין וכו' דאמרינ' קרקע בחזקת ב"ע, דשאני התם כיון שעל גוף המוכר אין לספק לפי שנתחזק לעתים חלים ועתים שוטה ונודעה לנו היטב בעת שהו' חלים ועת שטותו רק שנסתפק לנו ע"י תרי ותרי איכות המכירה האיך היתה וכיון שהספק על המכירה לבד שפיר מוקמינן אחזקה וכיוצא בזה איתא כמה פעמים בטהרות ואביא חד מהם לדוגמא פ"ה משנה ב' ואף שיש קצת לחלק מהא דודאין מגען פ"ד טהרות הנ"ל אבל עי' בריטב"א קידושין דמשמע להדי' דאף בכל ספק כגון בדבר שאינו יכול להיות דאף ברשות היחיד הוי רק ספיקא ואם אחר נגע בזה הספק אף ברשות הרבים הוי כספק לכ"ד כנודע עי' דף ע"ט ד"ה וקשיא לן וז"ל הריטב"א שם וכן אתה דן בכל מקום דאיכא ודאי מגע ולא אזלינן בתר חז"ט אלא כשיש ספק במגע עצמו עכ"ל וא"ל מאלמנת עיסה שמצינו ס"ס בכהאי גוונא ומקמינן המשפחה בחזקות כשרות, חדא דס"ס שאני ואף לדעת רש"י בפ"א שם דף י"ד עי' בב"ש סי' ב' ס"ק י"ג דלא דמי דינים הללו לדיני או"ה: (הרב הגאון הגדול הצדיק המפורסם ש"ב מוה' אברהם נ"י רב דטשעכנאווע עבר אז דרכו בהיותי בק"ק שעפסק ונתתי לו תשו' זו ושאלתי ממנו שישים עיונו בו, והשיב לי תשו' ארוכה בפילפולא דאוריית' גדולה ורחבה כידו הגדולה וגם אני השיבותי דברי אליו ונאבדו ממני תשובתו וחבל על דאבדין):