זית רענן חלק א רנד

שלא בשעת גירושין אין להחמיר כ"כ, ועתה בנידן דידן עדיין יש לנו מבוכה גדולה עפ"י דברי תשו' מהרי"ן לב ח"ג סי' צ"א בסופו דאף לדעת התוס' ורשב"א זהו דוקא במוציא משום שם רע או משום אילונית שהם דברים דלשעבר אבל בדברים דלהבא אפי' באומר משום שתתן לי סך זה אני מגרשך גם תוס' ורשב"א מודים שהגט בטל לרבנן אף בדלא כפלי' למילתא ולר"מ בדכפלי' וגם בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ג מסכים אתו, אמנם נראה לענ"ד שנעלם מהם דברי הר"ן בחי' על מס' גיטין שמביא דברי רש"י היכא דכפל למילתא לר"מ הגט בטל, והקש' ע"ז וז"ל וכ"ת וכי כפלי' בכהאי גוונא לר"מ מאי הוי והא איהו מתנאי בני גד ובני ראובן גמר וכיון שכן נבעי תנאי גמור כי התם כי היכי דבעי' כפילא י"ל דכי בעי תנאי גמור ה"מ בדבר שאפשר לקיומו או לבטלו כתנאי ב"ג וב"ר אבל מגרש ע"ד מה שעבר בגילוי דעתא לחוד מיפסל אלא כיון דלית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן בעי' כפילא ובתוס' פי' שאין הקילקול מן הדין אלא משום חשש שמא יבא בעל ויוצא לעז על הגט עכ"ל הר"ן הרי להדי' שדעת הר"ן הוא להיפוך מסברת מהרי"ן לב, אף לדעת רש"י דהגט בטל ה"ד בדבר שכבר עבר לכן מסתבר דיותר יש יתרון למעליות' לדבר שכבר עבר, שהרי אלו אתי אליהו ויאמר שהש"ר מבודה ואינה איילונית הרי לא התחילה המעשה מעולם משא"כ בדבר דלהבא דל"ש בי' אלו אתי אליהו עי' יבמות ל"ו תוס' ד"ה תגלי כו' וז"ל ל"ד דהכא אין זה ס' הראוי להתברר לפנינו בבירור והתנאי מילתא אחריתי' הוא ומתלא תלוי וקאי לכן לא אתי דיבור ומבטל מעשה עד שיהי' דוקא דומי' דתנאי ב"ג וב"ר שהותנה על גוף המעשה עי' בפרק אע"פ נ"ו תוס' ד"ה ה"ז עיי"ש משא"כ תנאי דלשעבר כיון שגם התנאי מבורר אלא שלא נודע לו הרי זה כאלו חזר מגוף המעשה ויכול לחזור בו וכעין זה מצינ' בנזיר דף ט' ע"א כי יאמר מן הגרוגרות ומן הדבילה לאתשולי הוא דקאתי ועי"ש בתוס' נמצא לדעת הר"ן בנ"ד אף שהותנה ע"ע בשעת גירושין אף לדעת רש"י הגט כשר מדינא וכיון שהוא רק דלהבא רק לדעת תוס' ורשב"א ואשר"י חיישי' ללעז וכיון שהוא רק חשש דרבנן יש לסמוך ע"ד הפוסקים דדוקא בדכפל למלתא חיישי' ללעז בפרט שיש עוד כמה אנפין לצדד להקל כמו שיתבאר להלן וגם בזה דברי מהר"י לב שגבו ממני שם בשאלתו שאמר המגרש משום שתתן לי כך וכך אני רוצה לגרשך וגם להיפך וכל רהיטת דבריו בתשו' שגרע זה מתנאי דעלמא מפני שלא אמר אם תתן לי או על מנת ועל זה הביא דעת רש"י ותוס' גבי משום שם רע א"מ ובתוס' ובאשרי ובח"ד מבואר להדי' דטעמא הוא כיון שלא הותנה על הגט או על נתינת עצמו וצ"ע, וגם משום גט מוטעה אין לפסול בנ"ד דכ' להדי' בתשו' מהרש"ל ובתשו' מהרמ"ל דבדבר שבממון ליכא משום גט מוטעה רק משום תנאי ועי' תשו' מהר"מ סי' קכ"ב וכיון שכבר בארנו דמשום תנאי לית לן בה תו ליכא למיחש מידי וגם עפ"י המבואר בתשו' מהר"מ שם דדוקא בהאי דזבין אדעתא למיסק לא"י ביארו המפרשים דדוקא כשגילה בדעתו בשעת מכר לפי דליכא אומדנא דמוכח כל כך דהא כמה בני אדם מוכרים בל"ז אבל בשכ"מ כש"א אי קיימת דידך אנא דמחמת אומדנא דמוכח כ"כ דהא כמה ב"א דלא גירשה רק כדי לפוטרה מחליצה לכן מהני אפי' שלא בשעת גירושין ולפ"ז בנ"ד אם לא גילה המגרש דעתו בשעת גירושין משום שתתן לו הוא מגרשה י"ל דל"מ מה שגילה דעתו בעודם בביתם אף לדעת הפוסקים גבי משום שם רע א"מ אפי' שלא בשעת גירושין כדמשמע נמי מסתימת הש"ע סי' י' דהתם שאני לפי שהיא מוטעה בעיקר האישות משא"כ הכא וגם גבי ש"ר זולת גילוי דעת מסתמא כבר נתקוטטו הבו' השם רע ומומין שבה ואיכא אומדנא דמוכח בצירוף ג"ד שאמר משום ש"ר מוציאה לכן מהני התם ג"ד אפי' שלא בשעת גירושין ובמה דנהיגי עתה לגרש בלא שום תנאי ולקבל בל עלי' בפירוש כן מפי המסדר אם יש בהם די לבטל התנאי שהותנה מקודם לזה עי' תשו' מהר"מ הנ"ל דאין בהם משום לבטל התנאי אם התנו ודברו מקודם הגירושין שיסמוך ע"ז על הבטחתה רק שישיב למסדר כדת ויאמר בלא תנאי כנהוג אכן בתשו' מ"ב סי' ע"ה משמע קצת דאף שדברו מבטל התנאי בשעת התנאי אעפ"כ מהני לבטל התנאי ולענ"ד בנ"ד גם מהר"מ מודה דמהני ביטל התנאי מה שאמר בפי' שגירשה בלא תנאי ושיור אף שהבטיחו לו באופן שישיב כרצון המסדר כנהוג וטעמא דידי דהא באונס כשמסר מודעא ואח"כ ביטל את המודעא הוי מהני הביטל גבי זבינא לבטל את המודע' ואם הותנה ע"ז קודם אזי צריך לבטל גם את הביטול אבל בל"ז אזלינן בתר מעיקרא אבל בליכא אונסא כגון גבי מתנה ואמר אף שאתן לפ' איני רוצה במתנה זו רק להשטות בו אני מתכוין ואף אם אבטל אח"כ את אמירה זאת לא יהי' בו ממש **(כ"ז לא הובא בכאן רק לדיוקא לענין הנדרש פה היינו לענין גרושין אבל מה שנוגע לדיני ממנות בזמן הזה הכל הולך אחר דינא דמלכותא)** ואח"כ נתן לחבירו וביטל את המודע' א' ולא את הב' דהוי מהני בזה דמ"מ מי הכריחו ליתן לחבירו ולבטל את התנאי דהיינו מודע' אחת האף אמנם בגט ומתנה ג"מ בעלמא הוא כמבואר בפ' ח"ה מ' ע"ב זהו דמסתמא לבו אונסו אף שלא נודע לו אבל היכא שמודה דליכא אונסא אזלינן בחר החיתום וסוף הדבר וכיון שנתן לחבירו וביטל את גילוי דעתו דמעיקרא אף שהותנה מקודם על הביטול שיבטל אח"כ וא' שלא יהי' בו ממש אין ביכולתו לבטל לעשות את דברו שאח"כ כאילו לא הי' מעולם דבכל מקום אזלינן אחר דבורו האחרון ובגמר דבריו אדם נתפס דבשלמא בדאיכ' אונסא מהני גילוי דעת שאף שיבטל אח"כ את המודע' שכל זה עושה מחמת אונסא אבל בליכא אונס אין ביכולתו להתנות ולסלק את מה שאמר אח"כ וראי' נכונה לזה מהא דאמרינן בנדרים כ"ג הרוצה שלא נתקיימו נדרים כ"ה כו' ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהי' בטל ובלבד שלא יהי' זכור בשעת הנדר למסקנת הש"ס שם ועי' בר"ן שם שמביא בשם התוס' דדוקא בשבועות ונדרים שנשבע ונדר לעצמו אבל מי שהשביעו חבירו או שהדירו אין ביטל זה מועיל לו כלום שעל דעת חבירו הוא נשבע ונדר וכמו שמבטל תנאי לגמרי דמי עכ"ל הר"ן נמצא אם נאמר שלא כדברינו הנ"ל אלא דאזלינן בתר מעיקרא א"כ אם יתנה בפירוש קודם שנדר שאף אם ידור לחבירו יהי' בטל יהי' מועיל ג"כ ויהי' בטל איך נפרנס סוגי' דנודרות בפ' השולח דהא אין בנדרה כלום דילמא בטלה קודם בפי' אף שתדור לדעת יתומים וא"ל דבמה שנדר אח"כ לדעת חבירו ה"ז כאילו ביטל גם את הביטל דמעיקר' דזה אינו כיון דאמרי' דבמה שנדר לדעת חבירו לחוד הוי כאילו ביטל את הביטל דמעיקר' א"כ שהתנה על מה שידור לדעת חבירו הרי זה כאילו ביטול עד סוף כל הביטולים א"ו אין ביכולתו לבטל מעיקר' את מה שידבר אח"כ ולפ"ז בעובדא דמהר"מ שהבטיחה לו שבאם יבריא תנשא לו רק שיתן לה גט משום חליצה ויקבל על עצמו בשעת סידור הגט שמגרשה ב"ת כנהוג לא אזלי' בתר מ"ש באחרון דהא גם לדעת ורצון המגרש רצה לפטרה מן החליצה אם ימות ולהכי קיבל על עצמו בשעת סידור הגט שמגרשה ב"ת כדי שמועיל במה שנאות לו לגרשה לענין הזיקה אבל בנ"ד בודאי אזלי' בתר דיבור האחרון שקיבל ע"ע לגרשה בלא תנאים דס"ס מי אונסו לי' שמגרשה בלא תנאים אם בשביל שישיג את אשר קצבו הכי פסו אמונים מב"א הי' לו לצוות שישלישו את הסך תיכף עד לאחר גירושין וחברו יזכה בהם על תנאי וא"ל שלא הי' לו דעת לזה כאשר לי משפלות דעתו מ"מ כיון שאינו בכלל שוטה אין להפליגו בשום דבר משאר בני אדם וכיון שלא עשה כן וקיבל ע"ע לגרשה בלא תנאי אזלי' בתר דיבור האחרון כאשר הוכחנו לעיל, ומכל הלון טעמא נלענ"ד דאתתא דא שרי' להנשא ועי' רשב"ם ב"ב מ' ע"ב זה גילוי מלתא בסה"ד אבל בלא אונס אי טעון ואומר גם שאעשה לא יהי' גט אין זה ביטול דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשות גט גמור וכשר ול"מ ביטל דקודם כתיבה כו' הרי מפו' להדי' דהיכא