זית רענן חלק א רנג

בעדותו, ומה שאמר ואלו הווין בחיין לא הווין מייתא סניפין מביא לדבריו כדי שיאמינו לו) וחוץ מזה תמה תמה אקרא היעלה על דעת שבמלחמה שידעינן שכמה וכמה נהרגו מאנשי המלחמה שכל נשי אנשי המלחמה יותרו ויתירום להנש' מדאוריי' ובספינה שנשברה ונפלו כולן לים אסורין להנשא מדאורייתא וע"כ לא קא מבעי ליה אלא בעד אחד במלחמה שמעיד שמת אבל זולת הגדתו אף דידעינן בודאי שכמה אנשים נהרגו הרי הנשארים בחזקת חיים ועיקר יסודו מירושלמי וכבר עמדו עמודי עולם בפי' זה ולפענ"ד נראה לפרש עוד כוונה אחרת בדברי הירושלמי דמסתמא חוץ לב"ת העיד סתם שמתו בעליהן וקצת מהם נשאו ע"פ דאף חוץ לב"ת מהני בזה וכשבא לפני רבי נתברר קצת דברי עדותן לגמרי ולהכי כשיעשה מעשה על פיהם אינו יכול לחזור ודברי התוספתא מובאים בב"י סי' ך"ט דעד שלא נחקרו עדותן בב"ת יכולין להחזיר ולהגיד ומסתברא דכשעשו מעשה ע"פ שכבר נעשה עד דאין יכול לחזור מעדותו ועי' בספר ח"ד סי' קפ"ה ולהכי פסק מאן דנישאת נישאת ובנידן סד"ר היכא דאיכא חזק"א נראה לפע"ד ראיה ברורה מנידה ס"א ע"ב האי מאן דרמי חוטא דכותינא בגלימא דעמרא ונתקו ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי מ"ט מדאורייתא שעטנז כתיב וכו' והילכתא כמר זוטרא ומפורש הדבר דאף במקום חזקה אמרינן סד"ר לקולא זולת לרמב"ם גירסא אחרת שמה דל"ג הילכתא כמר זוטרי אמנם זה מטעם אחר דלס"ל דבעינן שוע טוי ונוז ומצאתי בח"ר נידה שהביא ראיה זו ומדחי ליה, עוד יש לפקפק ע"פ דברי הרא"ש בביאורו לסמ"ג ה' מגילה שהקשה שם דאמאי טומטם אינו מוציא אפי' את מינו והא איכא ס"ס ותי' דס"ס בתרי גופא לא אמרינן ה"נ ספק על האשה דילמא קטנה היא וס' שני דילמא מת הבעל הלכך נראה דאם קידש ספק קטנה בספק קידושין דלא הוי ס"ס דהוי ג"כ כעין ס"ס בתרי גופא דספק ראשון על גוף האשה דעודנה לאו בת עונשין ואינה ראויה להתקדש וספק השני על הבעל דהוא לא קידש אותה בקידושין הללו, ובזה ירווח לן מה דיש לדקדק על הר"ן נדה דף מ"ח שתמה על הרמב"ן דהאיך משכחת לן לקולא לפני הפרק דאף דשערות אלו שומא הן עדיין חיישינן דילמא היו לה שערות אחרות ונישרו (דלא כב"ש שהרחיק סברא זו בסי' קנ"ה ס"ק ק"ט) והרי איכא נפקותא טובא, גם בלפני הפרק לקולא כגון שנתקדשה בספק קידושין דבלא בדיקתן אמרינן בודאי גדולה היא והוית ספק מקודשת וע"י הגדתן איכא ס"ס ואם אמרינן דגם זה בכלל תרי גופי היקשה שפיר, אמנם נוכל לדחוק ולתרץ בפשיטות כנודע למבין כמותו

ובאופן אחר נראה ליישב דברי תוס' ועיין נ"ב חלק אה"ע ובעזה"י כוונתי לכל דבריו בענין זה, אמנם מה שרצה לומר דלשנוי' קמא בנדה דף מ"ו מהני חזקה דרבא לחלוצה ולהכי למ"ד דחיישינן שמא נשרו מהני חזקה דרבא ולהכי לדידן דפסקינן כן הוי חזקה דרבא חזקה אלימת' ולהכי מקשה התוס' דניזל בתר חזקה זו כן עלה בהשקפה ראשונה לפני, אכן דחיתי זה דהא לקמן מ"ח ל"ב איתא להדי' לכ"ע חזקה דרבא ל"מ לחליצה אמנם העיקר כמו שהעלה בש"ע סי' ד' דקושי' תוס' אזלי כיון דחזקה אלים כחזקה דהשתא א"כ בצירוף חזקה דרבא הוי חזקה אלימתא דדמי להאי דפסקינן בש"ע סי' ל"ה לעדים שנבדקה זמן מרובה לאחר עדותן אמנם הוקשה ע"ז מהא דמקשה לקמן אלא לדידך דאמרת ראי' העדים המ"ל דנחת לקוחות בנכסי דילמא איירי דלא בדקו אותו משהגיע לכלל שנותיו ואיכא חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא ומכח קושי' זו סתר פסקי הש"ע ודברי תוס', ובחידושי הארכתי בזה ליישב דבריהם על מכונם ואכ"מ כי תקצר היריעה מהכיל ואייחד לזה מדור בפ"ע אי"ה: סימן ח

ע"ד הגירושין שהיה בשאדעק שהאשה הבטיחה למגרש שתתן לו סך מסוים וגם הוא שינה איזה פעמים דעו שמשום זה נאות לי לגרשה שאשיג תיכף לאחר שנבוא מן הגירושין וכן הבטיחה לו אך שגם הוא ישוב על כל דבר שישאלוהו הרב המסדר כדת וכהלכה ועתה נתאחר הדבר עד כה זה יותר משנה ולא נתנה לו ועתה נשאלתי מידידי הרב הגדול הרב דשם אם האשה מותרת לשוק. כי לא היה תנאי כפול כי כמה פוסקים מחמירים בקידושין וגירושין מובא באה"ע סי' ל"ח, וזאת אשר נראה לענ"ד שבאם נאמר שצריכה ליתן לו כדי לקיים הגירושין אזי לא יועיל מה שיתנו לו כעת כיון שבגירושין ל"מ מחולין לך דאמרינן לצעורי קמכוין ה"נ אינו יכול להרויח הזמן עב"י אה"ע סי' קמ"ג ס"ה ואף שיכול לבטל התנאי כדי לקיים את הגט זהו אם הגט קיים ואמר לה בשעת ביטול התנאי הא גיטך עי' רשב"א פ' מ"ש אבל כיון שכבר חלף ועבר זמן כביר ואין הגט קיים תו לית לה תקנתא וכיון שכעת כבד הדבר לגרשה מחדש לכ"נ לענ"ד לצדד במקום עיגון ושעת הדחק ע"פ הטעמים שיתבאר, הנה בראשונה נראה כיון שלא הותנה זה בדרך תנאי על גוף הגירושין רק שהותנה ע"ע שמשום זה נאות לו לגרשה הרי לא גרע מאומר לאשתו משום ש"ר ומשום איילונית אני מוצאך עי' דף מ"ו בתוס' ורשב"א ואשר"י דאפי' בדכפל למילתא ואמר שבאם הש"ר שקר או שלא תמצא איילונית אפ"ה ל"ה אלא לעז בעלמא וכ"מ באשר"י שם גבי מתני' דאיילונית שאפי' לר"מ בדכפל לתנאי ליכא אלא לעז בעלמא כיון שלא הותנה על הגירושין עצמם ולרבנן אפילו בדלא כפל מילתא איכא לעז וה"נ בנ"ד אפי' לרבנן דלא בעי ת"כ ליכ' אלא לעז בעלמ' ועי' אה"ע אה"ע סי' י' מ"ג פלוגת' דרבוות' אי חיישי' ללעז בדלא כפל למילת' וכיון שחשש' זו הוא רק מדרבנן היה נראה בנ"ד לסמוך על דיעה ראשונה דל"ח ללעז בדלא כפל למילתא דהוי רק סדר"ב ואף לדעת הש"ך בסי' ק"י דבמקום דאיכא חז"א ל"א סדר"ב לקולא חדא כיון שגירשה בגט כשר מדאורייתא אזי כבר נסתלק חזקת א"א דמעיקרא רק שנולד לנו חשש דרבנן בספיקא ה"ז ככל ספק דרבנן וגם בחזקת איסור גמור פליגא עליו הרבה מאחרונים בפרט נגד חשש לעז בעלמא דדמי לנטמא בוולד הטומאה דרבנן דפי' הרמב"ם דאפי' בת"י טומאה אין צריך פ"א ולענ"ד נראה כדעת כו"פ מהא דאמרינן במסכת נידה דף ס"א ע"ב האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקא ולא ידע אי נתיק שפיר או לא ניתק שפיר דמי מ"ט מדאוריית' שעטנז כתיב כו' ורבנן הוא דגזרו בי' וכיון דלא ידע אי נתיק שרי הרי להדי' דאף שהספק נולד במסלק לא מוקמי' אח"ז דמעיקרא שכל הבגד הוא בח"א ואין זה דומה לניקור שזה רק בשם אקבע איסורא יכונה עי"ד סי' קכ"ז בט"ז ס"ק י"ג י"ז ומ"א סי' תל"ז ס"ק ח', ועוד כיון שרש"י פי' להדיא בגיטין בהא דאמר ר"י בר מניומי והוא שאמר משום שם רע אני מוציאך בשעת גירושין ושמא דדוק' בשעת גירושין חיישי' אבל במה שאומר קודם לזה לא חיישי' כלל, אמנם לכאורה דבריו סותרין אהדדי דבפרק מי שאחזו דף ע"ו ע"א בהא דאמרי' א"ל בפני ב' הרי זה גיטך על מנת שתשמש את אבא ב' שנים ע"ש ד"ה א"ל כו' וז"ל אלא כך אמר בפני כשאמסור לה לא אמסרנו אלא ע"מ כן עי"ש גם בר"ן שמביא בשם הרמב"ן הרי להדיא דבכל תנאים דעלמא אף שלא הותנה בשעת מעשה הוי תנאי גמור אלא טעמא דרש"י הכא בפ' השולח גבי מוציא שם רע כיון שלא הותנה על עצם הגירושין רק ע"ע רק שמחמת גילוי דעת עושה זה לתנאי גמור אף דגילוי דעת בגיטא ל"מ כיון שהותנה בלשון גרוע ולהכי בצירוף גילוי דעת עושה את הלשון גרוע ומגומגם לתנאי גמור, ומשום הכי ל"מ זה רק כשגילה דעתו בשעת מסירה ולהכי מצטרפי אהדדי מה שנתקוטטו קודם משום שם רע ונדרים ומ"ש בשעת גירושין ולהכי בעובדא דידן אף דלדעת רש"י בפ' השולח הגט בטל לרבנן בדלא כפל לתנאי ולר"מ בדכפלי' כמו שפי' התוס' לדעת רש"י איברא זו כשהותנה ע"ע בשעת גירושין דוקא אבל כשהותנה ע"ע שלא בשעת גירושין אין לנו לאחוז החבל בתרי ראשין, לחומרא דרש"י שהגט בטל, ולחומרא דשאר פוסקים באה"ע סי' יוד דשם דאפי' כשלא הותנה בשעת גירושין חיישי' ללעז אבל לחוש לביטל הגט אפי' כשהותנה