זית רענן חלק א רנב

דדם שמלחו דהוי דרבנן והד"מ משיג עלי' דלא צריכין לטעם דמליח הה"כ דבלא זה אינו אלא איסור דרבנן דהרי הוא כמבושל לפנינו ואפשר דאדוני מורי זקיני נשמר מזה דא"כ בשעת עדות הי' איסור דאוריית' ולא מהני מה שנסתעף אסור דרבנן אח"כ על איסור דאוריית' שהרי גם אז הי' ראוי לאכילה דחזי לאומצא ואז הי' איסור דאוריית' לולא מפני דם שמלחו אמנם כן אם הי' איסורא דרבנן בלחוד ובזמן שהי' בקיאים בבדיקה ועי' בתשו' ח"צ ק"ד בדומה לזה ואין ספק שזה דבר קשה הבדיקה וכל שאינו בקי בהלכה זו בשעת בדיקה שאף שלאחר זה שאילניהו ואמר לא ראיתי אין שומעין לו אמנם עתה וגם בזמן רבותינו בעלי התוס' נמנו וגמרו דאפי' לענין מיאון בלחוד וכשלא בעל אין סומכין על בדיקותינו לפי דאנן פסקינן גומות אף שאין שערות עי' ב"ב פ' מ"ש וכן פסקינן באה"ע סי' קנ"ה ובפרט בבדיקת עצמה לדעת כמה פוסקים דבכל גופ' בדקינן והאיך אפשר למיבדק מלאחוריה לכן מכל הלין טעמא נלפענ"ד דאפי' בנפל למים שאין להם סוף לא מהני בדיקות עצמה וא"כ הוי כאלו לא נבדקה כלל דאזלינין בתר השתא כמובא בח"מ סי' ל"ה בשם תשובות הרא"ש הא דאמרינן לעיל דאף לטעם האלפס דאשה נאמנת דהוא אחוה דפלוני צריכין לצרף מטעם דעבידא לגלוי' והבאתי ראי' ברורה לזה ואין להרוס יסוד זה מלשון הרמב"ן נידה הנ"ל דמסיים ועדיפא מיני' משום דמילתא קמן לאגלוי' דה"פ דהתם ליכא לברורי קמן רק אחרי חו"ד והכא עדיפא דאיכא לברורי קמן וכל הפוסקים חולקים עליו בזה ומחלקים דהכא גרע כמובא בב"ש סי' קס"ט ודברי הגמ"י שהבאתי לעיל דאם בא עד אחד ועקר לחזקה קמא דנאמן וכו"כ פוסקים מחולקים עליו ולכאורה נראה ראי' לדבריהם מעובדא דגיטין פרק הנזקין גוילין שבה עבדתי שלא לשמן דאינו נאמן רק מטעם מתוך לפי דמעיד נגד חזקה שע"ע נתחזק הדבר דכשיר' הוא דמסתמא לשמן אף זולת הטעם דפועל משמר א"ע דהא רבוותא דס"ל דאין עד אחד נאמן נגד חזקה לא דיברו מסברא זו כלל רק הרשב"א וסייעתו דס"ל דע"א נאמן נגד חזקה הוכרח להמציא סברא זו כמובא בר"ן בקדושין וברשב"א גיטין וצריך לחלק בין עובדא דהגמיי' דהתם איכא רגלים לדבר כמבוא' שם וממילא מוכח היכא דליכא רגלים לדבר א"נ לכ"ע אפי' היכא דבא לעקור חזקה דמעיקרא וע"כ לא פליגי רבינו ברוך ובה"ת כתובות כ"ז ע"ב ד"ה אין דהיכא שנתחזקה בהיתר ע"י שנים האומרים מת דל"מ מה שנתחזקה על ידיהם אלא בספיקא דתו"ת דעדיפא דהרי נתגלה דמוכחשים נינהו וע"א מכת זו ומזו ל"מ אבל בע"א בכגון זה בודאי אזלינן בתר חזקה שנתחזק לפנינו בתר חזקה דרבא ותדע דאל"כ מצידי' תברא דהרי רובם ככולם ס"ל דנשים אינם נאמנות להקל בדבר סד"א וגם מקצת המקילין טעמייהו משום דמדמה לי' למילתא דע"ל הלא"ה לא א"ו משום חזקה דרבא הוא דאינם נאמנים ואף לדעת תשוב' מיי' ה"א סי' י"ד יעו"ש היטב דזהו בדלא בא נגד איסור דאוריית' ואין להקשות לדעת רה"פ דנשים נאמנות בדרבנן אף נגד חזקה וא"כ במעוברת חבירו דצריכין שהוא ג"כ מודה שממנו נתעברה עי' בב"ש סי' י"ג ס"ק ך"ג ואף בזה מפקפק רי"ו ואם אמר הוא אינו יודע אם ממנו נתעברה א"ל ואמאי לא האמינוה שהרי התם לא אתחזק דלאחד מיהו שרי ודמי לסברת הר"ן קידושין פרק האומר בנתקדשתי ואינו יודע למי נתקדשתי דלאו דבר שבערוה דהוי כמברר איסורי' שהרי אין בזה משום דבר שבערוה רק משום סרך איסורא וחשש סכנתא ובאיסורין אפי' בעל דבר בעצמו נאמן וצ"ל כיון דאפשר שמן הפסולים נתעברה ואתחזק איסורא לכל המותר לה ועדיפא מחזקה דרבא דאיכא לכה"פ חזקת קטנות דמעיקרא, אמנם כן הי' נראה לדעת תוס' קידושין ע"ה ד"ה ור' ישמעאל, וכן ביבמות ט"ז ד"ה אמוראי נינהו) דכל מי שאין לו תפיסת קידושין ובא על האשה וכו' ועי' מהרש"א יבמות שם, נמצא לדעתם אם היא טוענת שממנו נתעברה, והוא טוען אינו יודע ג"כ נאמנת דהדר דינא לסברת הר"ן קידושין הנ"ל דהוי כמברר איסורא, דעד אחד נאמן, ואי אמרת דילמא מן הפסול לה נתעברה ואתחזק איסורא דהא נאמנות שממנו נתעברה, שהרי אם תאמר שממי שאין לו צד תפיסת קדושין נתעברה תו ליכא חששא דדחסא ולא לשמא תעכר חלבה, וא"ל שמא מנתין וממזר נתעברה וכן מקרובי' חדא דאשה בודקת ומזנה כדי שלא לפסול הולד ועוד דלגבי קרובי' כיון דדנין על אנשים ידועים מוקמינן בחזקות כשרות כמובא בתוס' ובפוסקים, בשאר דוכתי', ואפשר לדחות דשמא מקטן נתעברה למאן דאית לי' דקטן מוליד וישלימו שניו לאחר כלות ימי איסורה או שמא כבר מת המזנה ויש לעיין בזה על כן משכה הקולמס מענין לענין ועוד רגע אחת אדבר בענין זה דיש להוכיח שראש המורים הרמב"ם בפסקיו ע"כ ס"ל דאין עד אחד נאמן אפילו בדבר דלא אתחזק איסורא נגד דבר שבערוה או בממון היכא דליכא ח"מ דזה וזה שוין כמבואר בתשו' מהרי"ק דבהלכות עדות פ"ו ה"ד פסק כשהעידו על פלוני שהפיל שן עבדו וסימא עינו והוזמו משלמין לאדון דמי העבד ודמי עינו והראב"ד השיג עליו דהא במחוסר ג"ש אין צריך לשלם אא"כ תפס ונודע מה שתירצו נ"כ שם דכל היכא דיכול לתפוס צריכין זוממין לשלם דבמחשבתן תלא רחמנא ואי אמרי' דעד אחד נאמן היכא דליכא חו"מ אמאי אמרי' בריש ב"מ תאמר לע"א שאינו בתורת הזמה דהרי איתא בדבר ששניהם אינם מוחזקים ועד אחד מעיד ע"ז ואיכא בתורת הזמה **(כל הדברים בכאן לא הובאו רק דרך פלפול לענין עדות דבר שבערוה, אבל בגוף הדברים הנוגעים לדיני ממונות הכל הולך אחר חוקי המדינה כי דינא דמלכותא דינא)** דזולת עדותו מועיל תפיסתו דאידך ואין לחלק בין היכא דזולת עדותן מועיל תפיסה לבין דבעדותן מהני תפיסה דשוין הם ועי' ועתה נסורה נא ונרא את שביל השני שהמציא בפילפולא כיון ששמעו צועקים ממרוצת שבולת המי' ומצאו את הכלי מהופכת הרי זה כספינה שאבדה בים והרי היא בספק חזקת אשת איש לא כן הוא דספינה שאבדה היינו כשנשברה הספינה וידענו בבירור שהיה בתוך הספינה בשעה שנשברה אך שלא העיד שיצא נפשם ודילמא צף אחד מהם על נסר ויצא ומפורש הדבר בתשובת רמב"ן סי' קכ"ח ולפעמים צועקים כשרואים שינוי כל דהו ועוד גרע מזה מספינה המוטרפת דפירשו שהיתה קרובה להשבר ומה שנמצא מהופכת אין ראי' דילמא לאחר שעלו הפכו בכוונה את הספינה על שולי' ועוד כמה עניינים שיכולים לתלות וביותר היה למעלתו לדמות לעיר שכבשוה כרכום וה"נ כיון ששניהם נטבעו ע"י שטיפת המים וידעינן שגם הוא היה בתוך הספינה אבל לקושטא גם לזה לא דמי דגם התם פירשו בירושלמי מובא ברשב"א גיטין ע"ש דזהו בכיבוש וכו' אבל וכו' לא א"כ לא דמי כלל לרדיפה מיא דאינם רודפים בכוונה אחר המציל וכל המציל את עצמו קדם וזכה והיתה לו נפשו לשלל, עיין ב"ב קנ"ג ע"ב ד"ה השתא ותירוצם משולל הבנה למעייניי' ונראה דה"פ דראיות הש"ס קאי מספינה המוטרפת בים דהיתה קרובה להשבר וברוב פעמים כשנזדמן לה במצב כזה אינה נצלת ואעפ"כ חשבינן להו בחזקת שהם חיים עדיין ואין נותנין עליהם חומרי מתים דתלינן בודאי ניצול וה"נ בש"מ דהכא איכא למעליות' במה שמת לבסוף וגם הי' חולה ורמי בערסא ואיכא נגד זה דרוב חולים לחיים והתם לא מת לבסוף רק דאיכא רובא דרוב ספינות נטבעים ואפ"ה אינו אפי' בספק מת ובש"מ נותנין אותו בחזקת ודאי שהוסיף חולי עד שמת ומוציאין ע"י זה ומדוקדק היטב בלשונם שנקטו ספינה המוטרפת וכו' ובחזקת שהם חיים וכו' ואם בספינה המוטרפת מחזקינן לודאי חי אע"ג דאיכא רובא להיפוך איך מחזקינן הכא להיפוך משום צירוף הנך מעליות' קלישת' ועל דברי הרשב"ץ שעל זה בנה דיק והשפיך סוללה שהוא רק איסור דרבנן מדברי ירושלמי פרק האשה שהלכה דברי רשב"ץ נפלאו בעיני וספרו אין בידי לעיין בכוונת דבריו מרישא לסיפא ונאמן עלי מעכ"ת שירד לסוף דעתו אמנם הלא דברי ירושלמי מובאים ברמב"ן ורשב"א יבמות שם שפי' בהדי' דהיינו שתלינו לקולא שידוע בבירור שמת כמו שהתחיל