זית רענן חלק א רנא

היכא דליכא חז"מ ה"ה בדשב"ע וצ"ל כמו שחלקתי זה כמה בימי חורפי והוא דכל היכא שמברר כולהו מילתא כמו בקדשתי את בתי וכן באבידה הוא דנאמן היכ' דלא איתחזק כיון דזולת עדותו היה ספק השקול לפנינו וע"י עדותו נתברר הדבר מעיקרו משא"כ בבאו הקרובות ואומרות לא נתקדשנו דעודנו נשאר הספק של דבר שבערוה לגבי כ"ע רק שבא להוציא אשה אחת מן הספק שעודנו נשאר לפנינו הוא דאינו נאמן בדשב"ע וכ"מ אח"כ באחד מגדולי האחרונים וא"כ בנ"ד דע"י דיוקא דידה נסתלקה חזקת א"א ותו נאמן ע"א מדינא ואפי' לדעת הר"ן אפ"ל דמודה בזה משום דמברר לכולהו מילתא ואומר שבפניו נתגרשה ובפרט במילתא דרבנן לחוד דמדאוריית' א"צ לקיום כלל ול"ד לקיום בעד אחד חדא דבקיום שאני משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא, ועוד כיון שאינו מעיד אלא על כת"י עודנו לא נתברר לכולהו מילת' ע"י עדותו משא"כ כשמעיד שנתגרשה בפניו אולם בזה יש לדון לכאן ולכאן ודי לחכם כמוהו ברמיזה אולם במאי דכתיבנא נראה לפענ"ד שיש פנים להתיר העלוב' הזאת ובלבד שיתקיים חת"י הבעל ע"י עדים כשרים בבי תלתא שהרי ר"ש גאון מובא בטור סי' ס"ט וכן הסכים הש"ך שם בס"ק י"ג דבכת"י צריך קיום מדאוריית' ולא מקילין ביה בקולא דקיום שטרות דעלמא ומשום שלא בפניו לית לן למיחוש בנ"ד כיון דידעינן בבירור גמור שא"י לבוא לעירו תו אין אנו צריכין אפי' להודיע ועי' סי' כ"ח סעיף י"ז בהג"ה הגם דנוכל לומר דבנ"ד כיון דאין אנו צריכין לכת"י הבעל רק מדרבנן דמדאוריית' די במעשה בי תלתא לחוד וכיון דהשתא דכל עיקרו אינו אלא מדרבנן תו לא נגרע מקיום שטרות דעלמא אולם בפרט זה צריך עיון טובא כיון דמצד עצמותו בעינן קיום מדאוריית' רק דמצד אחר נתגלגל לדרבנן אם דנין את פני הדבר כדרבנן בעלמא או לא. עוד נראה אם באפשרי לשלוח המעשה בי תלת' להרב הגביר הגאון רב דק"ק קראקע נ"י כי שמה נקל לקיים המעשה ב"ת, סיומא דמילת' שהתירה של העלובה הזאת נכונים לדינא ויש לסמוך עליהם להתירה ואם באפשרי לכתוב לא' מגדולי זמנינו אם לש"ב יד"נ הגאון המובהק החריף לאמיתו צדיק מפורסם מוה"א נ"י רב דק"ק טשעכענאווע או ליד"נ הגאון רב דק"ק קאליש ואם בלתי אפשרי אזי מוטב שיתאספו כל המופלגים והלומדים המובהקים בקהלתכם נ"י בכדי לאפושי כחו דהתירא כי היכא דלימטיי שיבא מכשורי וכאשר יסכימו רובם להתירה אזי העלובה הזאת מותרת להנשא לכל גבר דתיצביין

הנה מה שהמציא מעלת כת"ה לומר דבנ"ד לא בעי קיום על מעשה ב"ת דכל עיקר הקיום מפני ערעורו דבעל והכא לא אתי ומערער כיון דאמר גרשתי יפה העיר בהשכל, אכן לקושטא יש לשדות בו נרגא ומצדה תברא, שהרי כשם דלא האמינו חז"ל רק את השליח ולא לאיש אחר מפני שהוא בעל המעשה והמגרש לפנינו לכן החזיקו לאמת את דבריו מפני שלא ישקר בפועל משא"כ באחר שהוא רק באמירה לחוד כן הוא הדין בבעל כיון דאמרינן בבעל שהביא את גיטו דא"צ לומר בפ"נ משום דהשתא מינקיט נקט ליה וערעורי קא מערער עלי' כדחזינן לפנינו בפועל שהוא הוא המגרש בפועל: סימן ז שאלה בעגונה מהרב המאה"ג החריף דק"ק שעפס יע"א בשלשה ששטו באני' קטנה בנהר ווייכסיל ונמצא האני' מהופכת ושנים מהשוק נמצאו אח"כ ואשת השלישי אומרת שבדקה א"ע אחרי שנאבד בעלה ולא נמצא בה סימנין וזה תשובתי אליו

, מתחילה אציע דברי דרך כלל עפ"י דעת רבותינו נ"ע יתנני הזמן אשתעשע אתו בפילפולא דאוריית' בענין זה מתחילה נראה דבדיקתה לאו כלום הוא להקל לדעת רוב הפוסקים דנשים אינן בודקת להקל עי' נידה מ"ח ע"ב ואפי' לדעת המקילין מבואר ברמב"ן נידה שם וז"ל דטעמייהו משום דבמילתא דאיתא קמן ומצינן לגלוי' מהימן ודמיא הא מילתא לההוא דאמרינן בפרק החולץ ואשתמודענהו דאחוא דמיתנא וכו' וקיימ"ל אפי' בקרוב ואפי' אשה דגלוי' מלתא הוא והוסיף רבינו הגדול בפי' דמילתא משום דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי ולא אממונא קא מסהדי אלא מילתא הוא דמגלי דהדין הוא גבר פלן והא ניהי איתתא וכו' והא נמי להא דמיא ועדיפא מינה משום דמילתא קמן הוא לגלוי הילכך נשים מהימני' בין להקל בין להחמיר וכו' עיי"ש נמצא לטעם ראשון זהו כשנבדקה בשעתה דהוי מילתא דעבידא לגלוי' אבל לא כשמעידין נשים בשעת גדלות שמעיקרא דהיינו בשעת קידושין היתה קטנה וגם טעם רב אלפס לא שייך בנידן דידן דזהו דוקא כשמעידין טרם שנעשה מעשה על פיהם והרי הוא כמעיד שאיש זה ראוי לחלוץ וכן כשנבדקת עפ"י נשים אם הן אומרות שראו לה שערות קודם הפרק אינם מעידות על דבר שבערוה רק שהיא ראוי' למאן בשערות הללו אבל הכא להפקיע קידושין למפרע אשר כבר נתחזקה בחזקת אשת איש לפנינו ואפי' במקום דליכא חזקה פליגא רבוותא אם עד אחד נאמן מובא בר"ן בסוגי' דשליש מכש"כ הכא ואף שגילתה לנו דבטעות נתחזקה כדמשמע בכמה דוכתא זולת דעת הגמ"י בשליח שאמר הרי את מקודשת לי ואח"כ מפרש דבריו שטעה גם בל"ז בע"כ צ"ל דגם לדעת הרי"ף דטעמא דמשום דלאו אמילתא דאיסורא וכו' צריכין לומר דעכ"פ צריכין לצרף משום מילתא דעבידי לגלוי', תדע דהא על השנים לכ"ע אין הנשים נאמנות ודין זה נילמד מש"ס ערוכה קדושין ס"ג בני זה בן י"ג שנים וכו' הא אחרים אינן נאמנים וכן איתא בהלכות וברמב"ם פ"ב מהל"א ה' כ"ב ולטעם האלפס קשי' הלא אינן מעיד על דבר שבערוה אלא ודאי כיון דלא הוי כגלוי מילתא בעלמא אין עד אחד נאמן לד"ה ואנן פסקינן בש"ע סי' קנ"ה דאין נאמנות להקל נגד סד"א וגם בדרבנן היכא שמעידין נגד חזקה דרבא פליגא ובהגמ"יי פי"א אות ג' מביא בשם הרב אלחנן דאפי' בלא בעל אינן נאמנות לאחר י"ב דכיון שהגיעה לכלל שנים חזקה הביאה סימנין אכן בחידושי ר"ן נידה מ"ח מבוא' להדי' דבדרבנן נאמנות עיי"ש מ"ח ד"ה ר' יהודא בסה"ד נמצא דאם נפל במים שאין להם סוף ונשים מעידות שנבדקה ע"י בשעת קידושין ולא הי' לה סימנים נאמנות לדעת רוב הפוסקים החולקים על הר"ר אלחנן כן נראה לכאורה אכן לדידי מספקא לי טובא בפרט הזה כיון שעיקר עדות בדאוריית' קא מסהדי ואף שלאח"כ נתגלגל הדבר לאיסור דרבנן אם עד אחד נאמן בכהאי גוונא ואיכא נפקותא טובא לדינא אם גם זה נכלל בדינא דמהריב"ל בספד"ר שנסתעף מסד"א או אפשר דגרע מיני' לכאורה נראה כדמות ראי' מיבמות קיו ע"א ה"ד קטטה באומרת לבעלה גרשתני ופריך ולהמני' מדרב המנונא ואמאי לא פריך גם בל"ז דהא איכא דפליגא עלי' דרב המנונא דהא משמע מכמה פוסקים דמלחמה וה"ה בקטטה דמדאוריית' לא חיישי' למשקרת ולבדדמי רק מדרבנן וכיון דהשתא הוי רק ענינא דרבנן אמאי אינה נאמנות מצד עד אחד נאמן באיסורין ויש לדחות כיון דמדאוריית' אין עד אחד נאמן כלל וממ"נ אי בתר דאוריית' אזלת אין ע"א נאמן כלל ועוד יש לדחות ולע"ע לא נגלה לי מקור לדין זה מפורש בדברי רבותינו הראשונים ועי' כתובות ך"ב ע"ב תרווייהו באשת איש קא מסהדי ובתוס' שם תימא דמה לנו לאותו עד שאומר לא נתגרשה בלא איהו נמי תצא דאין דבר שבערוה פחות משנים וכו' וכן הקשו כל רבותינו הראשונים ולהנ"ל משכחת לה כשקידשה כשהיא קטנה ע"י אחי' ולא בא עלי' משהגדיל דאז עד אחד נאמן א"ו כיון דעיקר עדותיו על דאוריית' רק מצד אחד נסתעף שהוא ענינא דרבנן אין ע"א נאמן, ואמנם קצת גילוי לדין הנ"ל מצאתי שרבותינו והד"מ אפשר דמחולקים בסוג זה ביו"ד סי' ס"ט באינו יהודי מסיח לפי תומו שהדיח לאח"מ דמסיים בב"י דנאמן מטעם