זית רענן חלק א רמז

בה רבנן וכן האמינו חכמינו להאשה עצמה ונראה מפשטות הסוגי' דעיקר נאמנות ויסוד לחזק עדותו משום מילתא דעל"ג רק דמספקא לן בכמה דוכתי אי צריכין לזה דיוקא רבה או בדיוקא זוטא סגי אבל לאשה עצמה עיקר האמנותה משום דיוקא דידה ויש לזה כמה ראיות ונקיטנא מיהת חדא דהא בע"א במלחמה ובקטט' מיבעי' ליה והיא בודאי אינה נאמנת וגם מי שירצה לחלוק על יסוד זה מ"מ בזה יודה כל מעיין ושופט במישרים האף דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וכן כל הפסול מחמת רשעו וחשדינן למשקר אבל באשה עצמה לא מצינן זאת ובודאי נאמנת וראי' לזה מהא דאמרינן דף קי"ו היכא דמי קטטה באומרת גרשתני בפני פ"פ ושאילנא ואמרו להד"מ הרי שרצתה להפקיע עצמה מבעלה לגמרי והוחזקה כפרנית ואי לאו משום שהיה בדבר הנוגע לכלל האישות היתה נאמנת הרי דבדידה ליכא לאפלוגי מידי, ולדברינו נוכל להטעים דגבי ע"א עיקר האמנותו משום דלא משקר והיכא שנפסל מחמת עבירה חשדינן ליה למשקר אבל גבי דידה עיקר האמנותה משום דיוקא ואמרינן שבזה לא תשקר וכ"מ בתוס' שם ד"ה א"ב דארגיל בה קטטא וכו' ו ועפ"ז מרווח לן שמעתי' דלהכי במת בנה ואח"כ מת בעלה נאמן ע"א שתתייבם, אף אמנם שבזה לא תיקנו חכמים מידי והניחו אדאורייתא וכי יעלה על דעת באשה שהוחזקה בבנים ובא ע"א לומר מת בעלה ואח"כ יבוא עד אחד שמת בנו שתתייבם הלא איתחזק איסורא ליבם ואין דבר שבערוה פחות מב' אמנם בנידון שע"א מעיד על שניהם יחד אזי כה"ג נסתבכו גם בעלי התוס' בסבך הספיקות דהרי אם נא' שלא נאמינו במה שאמר מת בנה כיון שמעיד נגד החזקה הרי צריכין לומר דמשקר והיכא דמשקר תו אין להאמינו גם על מיתות הבעל כמו בגזלן דאורייתא וכיון שכבר האמינו חכז"ל לע"א והקילו מדבריהם והאמינו בזה משום עיגון הרי בע"כ צריכין להאמינו גם על זה כיון ששני הדברים בענין א' ונתלקטו יחד דבר המקיים עדותו ודבר המבטל הרי בע"כ צריכין לדון אם המקיים יתגבר על המבטל או להיפוך ובזה פליגי בשני תירוצים בד"ה כי תיבעי לך צ"ג ע"א אבל כשהיא גופא אומרת מת בני ואח"כ מת בעלי הרי אף שהאמינו לה משום דיוקא דידה אפ"ה עיקר היסוד הוא דמשום עיגונא אקילו ולהכי לגבי מיתת הבעל מאמינן לה אבל לא לגבי יבם שהרי היא בחזקת איסור לגבי' ואין דבר שבערוה פחות מב' דגבי דידה אף דמשקרות בדבר אחד לא נגרע האמנותה דידה מידי ואין בחדא שייכות בחברתי' [וא"ל דהא גם בע"א אמרינן שאין האחין יורדין לנחלה על פי' אף דחדא שייך בחברתי דז"א דש"ה שהוא אינו מעיד רק על מיתתו ועדותו נושא שני עניינים ואנן הוא דמאמינים לו לענין שנוכל להאמינו משא"כ שהוא בעצמו מעיד על שני דברים כאחד בענין אחד]

ובזה ישבתי בימי חורפי קו' נ"ב חלק אה"ע תשו' ע"ב על תשו' הרשב"א גבי אשתך זינתה באם העיד אני זניתי עם אשתך דלא פלגינן דיבורי' לפי שאי אפשר לחלק דיבורו והיקשה מגיטין דף ח' גבי עצמך ונכסי קנוין לך ובכל נכסי פליגי התם ומסקינן כרבא דפלגינן דיבורי' אף שאי אפשר לחלק דיבור כל נכסי ולפי הנ"ל לק"מ דדברי הרשב"א הנ"ל הוא דוקא באם נתבטל דבר מדיבורו שהעיד משא"כ הכא בעבד שהבי' גיטו שאין שום ביטל מעדותו רק שעדותו נוגע לשני דברים אזי לענין שנוכל להאמינו מועיל עדותו כמו בע"א שמעיד מת בעלה הנ"ל ובכגון זה לא שייך כלל פ"ד לפי שהו' העיד דבר שלם ולא נגרע מעדותו רק שעדותו נושא שני עניינים ושפיר פסקינן כל חד כדינו והא דמקשה התם מכל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מקרקע אחת ותלינן התם בפלגינן דיבורי' לדעת רש"י בודאי לק"מ דהתם ג"כ לא נתבטל עדותו רק מחמת הדין שפוסקין דדבר שאינו מסוים אינו קונה **(כל הדברים בכאן לא הובאו רק דרך פלפול לענין עדות דבר שבערוה, אבל בגוף הדברים הנ1וגעים לדיני ממונות הכל הולך אחר חוקי המדינה כי דינא דמלכותא דינא)** ולא מבטלינן דבר מדיבורו רק שאינו מועיל לגבי' נכסי' מחמת דבר שאינו מסוים וגם לדעת תוס' מטעם חזרה אתינן עלה דפלגינן דיבורי' ולא אמרי' מדחזר לגבי' נכסים חזר נמי לגבי עצמו ולא שייך זה כלל לדין של הרשב"א הנ"ל] ובזה יתיישבו דברי תוס' הנ"ל על מכונם בלי גימגום דודאי היכא דאמרה מת בעלי ותתייבם לא חיישינן משום דרחמא לי' תשקר דהא במקום עיגון האמנינן לה אבל באמרה מת בני ואח"כ מת בעלי דליכא עיגון לגבי יבם והיא היתה בחזקת איסור אינה נאמנת נגד ערוה זו וגבי דידה אין לחדא שייכות באידך משא"כ לגבי עד ובזה יתיישב ממיל' דבריהם בד"ה כי ת"ל על נכון בלי גימגום כלל נמצא דזה יסוד מוסד דלאסור בדבר שבערוה ואיתחזק התירא לכ"ע אין ע"א נאמן והדרי קו' לדוכתי' על מאורי עינינו רש"י ורשב"ם ורשב"א הנ"ל לכן נראה לפענ"ד לפרט הדברים אחת לאחת לברר הדבר שגם המה אינם חולקין על יסוד זה ומקדם נתבונן דברי רשב"ם ב"ב שמפרש בלא איתחזק לא באחי ולא בבני מטעם ספק ספיקא דמנ' לי' דבר זה דילמא כפשוטו מטעם חזקת היתר כאשר משמע מכל הפוסקים אכן כל המעין בדבריו ובדברי זקינו מאור ענינו רש"י קידושין ישקול בצדק אשר כל דבריו בנוים על דברי רש"י ולכן כאשר שטו עיניו הבדולח על דבריו לאוקימתא דאביי דמוקי למתני' בדלא מוחזק לא באחי ולא בבני ובע"כ צריך להבין למה הניע לאוקמי בכה"ג דגם במוחזק באחי ולא בבני נאמן כקו' תוס' וצ"ל או כתירוצם השני או כדברי רשב"א קידושין כי היכא דתיקום אף כר"נ ולר"נ אינו נאמן במוחזק באחי ולא בבני רק בשעת קידושין שמעולם לא עמדה בחזקת איסור אבל מתני' דקדושין דקתני להדי' בשעת מיתה ואז אינו נאמן לר"נ דס"ל מה לי לשקר כחזקה דמי לסלק חזקת האיסור לגמרי ולהכי נקט לאוקמי בדלא מוחזק [אמנם מדברי רש"י לקמן ד"ה ור' נתן סבר וכו' משמע קצת שחולק על דברי רשב"א הנ"ל בסברא זו] ותירוץ הראשון של תוס' הוא קצת דחוק דהרי בב"ת מוקמינן להדי' בדמוחזק ואף דגם התם קתני זה אחי וצ"ל דלצדדין קתני [ולדעתם צ"ל דהתם לענין ירושה איירי כתירוץ הראשון של רשב"ם ד"ה הכא קל"ד ע"ב] וכיון דחזינן דס"ל לאביי דווקא בדלא מוחזק הוא דנאמן יהי' מאיזה טעם שיהי' ומ"מ קשי' לענין מה מועיל האמנותו ביש לו בנים וליכא למימר לענין שאם יבואו עדים אח"כ שיש לו אחים דאי הכי הרי איגלאי מילתא למפרע שנתחזק באחים [בפרט לדעת רש"י ורשב"ם דאף לרבי למסקנא דמילתא אינו נאמן היכא שיש עדים שיש לו אחים ולא ס"ל לחלק בין כשיהי' עדים מיד או שבאו אח"כ דלא מצינו חילוק זה רק גבי שבוי' ועי' בב"ש סי' קנ"ו ס"ק י' שמחלק כן ואין דברי' מוכרחים כל כך, וכן ליכא למימר דלענין זה מהני נאמנות דידי' לענין זה שבאם יתחזק אח"כ בחזקה בעלמא שיש לו אחים דסוף סוף הרי גילוי מילתא בעלמא הוא ומ"ש בין היכא דנתחזק מיד לענין מיגו או שנתברר למפרע] וכדי להוציא ממבוכה זאת חידש לן רש"י דנ"מ באם יבוא ע"א אח"כ ויאמר דיש לו אחים ועתה נציץ מן החרכים להעמיד הדבר על יסוד המוסד לנו דאין ע"א נאמן לאסור נגד חזקה בדבר שבערוה והשתא אם נאמר דטעמא דמילתא ע"י חזקת היתר הרי גם זולת דבריו אין ע"א נאמן לאסור נגד חזקת היתר בדבר שבערוה לזאת ירד הרשב"ם וצלל במים אדירים בדעתו של רש"י והמציא בכוונת דבריו דע"כ איירי באיש נכרי שבא לכאן ולא נשתהא כל כך עד שנוכל לעשות ולבנות מזה חזקה קלה להכריע הספק כאשר מבואר במהרי"ט סי' פ"ב וכאשר אמצנו וחזקנו דבריו לעיל עפ"י שיקול דעתינו הקצרה וכיון דליכא חזקה אמאי מותרת דא"ל דבאמת אסורה דא"כ אמאי מאמינים לו ביש לו בנים בשעת מיתה דליכא מיגו או לדעת רשב"א כיון דבלאו עדותו אסורה מספק ואין דבר שבערוה פחות משנים אפי' בדלא איתחזק וס"ל לרש"י ורשב"ם כדעת ר"ן גיטין בסוף סוגי' דשליש דבדבר שבערוה אפי' היכא דלא איתחזק אין ע"א נאמן להתיר וחולק שם בזה על הרמב"ן ובע"כ צ"ל דגם זולת דברי הבעל מותרת ובגוונא דליכא חזקת היתר כנ"ל ומפני