זית רענן חלק א רמו

ה נמצא לדידן שלש מחלוקת בדבר זה לדעת רשב"ם דוקא בדלא מוחזק באחי ולא בבני מתורת דהוי ספיק ספיקא להתיר ובזה אפי' אמר יש לי אחין א"נ והיכא דאיכא חד סהדא או הוא בעצמו אמר אחוי דמיתנא אנא נאמן [וצ"ל דהא דקתני במתניתין ס"פ האשה שלום ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו דדוקא היכא שאמר בפירוש לייבם הוא דא"נ אבל בסתמא פלגינן דיבורא ואף לדעת הש"ך סי' ל"ד ס"ק כ"ח דבנוגע לא פלגינן דיבו' צ"ל דאמר בפירוש לחלוץ ולא ליורשו] והיכא דמוחזק דלית ליה בנים ולא מוחזק באחים אזי לדעת רשב"ם אסורה ולדעת רשב"א מותרת בזה אמנם אם אמר יש לו אחין נאמן כיון דחצי המזקיקה ליבום מבורר לפנינו אבל בדלא מוחזק לא באחין ולא בבני אינו נאמן לומר יש לי אחים וכן מבואר להדיא ברשב"א קידושין גבי הא דאמרינן ב"ב קל"ג אי מהתם ה"א דוקא בדלא מוחזק באחי ולא בבני והא דקתני יש לי בנים נאמן אף דבלא"ה מותרת משום סיפא קתני לי' ולכאורה משמע מדשביק לתירוצו של רש"י ורשב"ם לענין ע"א שיבוא אח"כ ש"מ דס"ל דאף ע"א אינו נאמן בזה וטעמא דמילתא דקשי' דמ"ש הוא בעצמו דאינו נאמן לבין ע"א דעלמא כאשר הקשה מהרש"א ובע"כ צ"ל דס"ל כרמב"ן ב"ב שהקשה על הא דאמרינן דיש לי בנים נאמן במיגו ת"ל דגם ע"א דעלמא נאמן ביבמה לשוק למסקנא ומתרץ דאחר דוקא נאמן מפני דגבי' מילתא דעבידא לגלוי' הוא אבל גבי בעל דבחיי' ליכא נפקותא בדבריו רק לאח"מ ולאו מילת' דעל"ג הוא אח"כ הראה לי אחד מתלמידי בפי' שמתרץ כן על קושי' מהרש"א] ועי' במגיד משנה פ"ג מה' יבום שמביא בשם רשב"א לחלק באופן אחר דלגבי אחר אשה דייקא אבל לגבי בעלה סומכת עליו לגמרי ולא תידוק כלל, נמצא לדעת רשב"א אין לחלק בין בעלה לעד דעלמא רק היכא דעידותן להתירה לשוק אבל לאוסרה לשוק הרי הם שוים לגמרי וכיון דמפורש בש"ס דהיכא דלא מוחזק באחי ולא בבני אינו נאמן דיש לו אחים ממילא גם גבי ע"א דעלמא הדין כן, וע"פ כוונה זו אפשר לפרש דעת הרמב"ם פ"ג מה' יבום ה' ב' וז"ל אמר זה אחי או שאמר יש לי אחין אינו נאמן לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבום שהרי זה מתכוון לאוסרה לאחר מיתה עכ"ל הטהור, כיון דנקט מילתא דפסיקא ואף בדלא מוחזק לא באחי ולא בבני משמע מפשטות דבריו דא"נ ואף דע"א דעלמא נאמן כדמוכח מש"ס דמוקי ליה בכה"ג, וקשי' לי' ג"כ קו' רש"י דלענין מה מהני נאמנותו ביש לו בנים וצ"ל כסברת רמב"ן הנ"ל דגבי בעל לא הוי מילתא דעבידא לגלוי' כיון שכל דבריו רק לאחר ימי חייו וזהו דדייק רבינו הגדול בלשונו הצח שהרי זה מתכוון לאוסרה לאח"מ ועיין, ואם לזה נתכוין דעתו הרחבה אזי נוכל לסתור מה שכתבנו לעיל בסוף אות א' נמצא דרש"י ורמב"ם בחדא שיטה קיימי ע"פ סברת הרמב"ן ב"ב

ו דיעה שלישית הוא דעת הרא"ש בתשו' דאף בדידעינן דלית ליה בנים ולא מוחזק באחין אין הבעל וע"א נאמנים לומר שזה אחיו וכן פסקינן בש"ע בלא חולק ויש להתבונן דהא לכ"ע במוחזק באחין ולא מוחזק בבני אסור' לשוק ובמוחזק לן דלית ליה בנים ולא מוחזק באחי מותרת לרוב הפוסקים זולת לרשב"ם ואמאי הא שניהם שקולין שנתברר לפנינו החצי שמזקיקה ליבם א"ו כדעת המהרי"ט דהיכא ששה' זמן הנראה לב"ד **(מלת ב'"ד הכוונה שלשה בעלי הוראה היושבים ומעיינין בדין איסור והיתר)** ולא נשמע מאחים או מבנים אשר ניכר בעליל שבאם היה לו היה נשמע הרי זה בעצמו כחזקה ודנין ע"י חזקה זו אבל אם נאמר כסברת נ"ב מ"ת מטעם חזקת פנויה דמעיקרא א"כ גם במוחזק באחי ולא מוחזק בבני תשתרי גם זאת נוכל לומר ולחלק דלא מוחזק באחי שאני דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות כדאית' לקמן פ' האשה בתרא ולרבנן אף בלא חזקה מותרת ע"י רובא לחוד ולר"מ הוא דצריכין לחזקה ורובא, וכוונתי בזה לדעת רבותינו האחרונים שהאריכו בזה בתשו' שב יעקב סי' ל"ז ובנ"ב מ"ת סי' קמ"ה, אמנם יש לחלק דזהו היכא דמספקי לן בכדי שיעור ולד אחד דאז איכא רובא להתירא כאשר חילק בעצמו שם, ומה שהשיב ע"ז דמדברי הרמב"ם ופוסקים דסתמו משמע דבהיה חמותה במדינת הים אף בכדי שיעור זמן ארוך אינה חוששת משום הא לא ארי' דהא לדידן ע"י חזקה לחוד מותרת אף דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקיבות מותרת וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ג מהל' יבום ה' י"ז דשביק ליה לרובא ונקט מטעם חזקה לחוד ועוד יש לחלק דדוקא היכא שידוע לן שלא היו לו אחים טרם שנשא אשתו ואח"כ הלכה חמותה למדה"י ובאנו לידון ע"י רוב דמתעברות ויולדות לסלק חזקה הראשונה אז אמרינן דנחלק מרוב זה מחצה נקיבות ומיעוט מפילות והוי זכרים מיעוטא אבל כשאנו באנו לדון על איש דעלמא דאולי לא היה מעולם בלא אחין הכי נאמר דרובא דעלמא לית להו אחין כנ"ל לפענ"ד יהי' איך שיהי' מ"מ מוכח כדברי מהרי"ט לחלק בין היכא ששהה זמן ארוך בכדי אומד הנראה לפי המקום ולפי האיש אשר בתוך כך היה נשמע נדון כחזקה להכריע הספק [אמנם במקום מיגו לא נידון כחזקה לגמרי כמבואר]

ז ועתה נתבונן נא את דעת רש"י ורשב"ם דע"א בדלא מוחזק לן באחי ולא בבני נאמן לומר שיש לו אחים וגם דעת הרשב"א היכא דמוחזק דלית לי' בנים ולא מוחזק באחי דנאמן לומר יש לי אחים ומכ"ש עד דעלמ' הלא בדבר שבערוה ונתחזק להתירא קיימ"ל דאין ע"א נאמן לאוסרה ואף לס"ד דאשה רבה בר"פ היה דוקא להתיר ולא לאסור דאינה פחות משנים ואף לאביי באשתו זינתה דס"ל נאמן הלא זה בשותק וע"י שתיקה כהודאה כמבו' שם אבל לא באי' ואף דהוי מילת' דעל"ג הלא גם במילת' דעל"ג וגם במה דאש' דייקא בכל אלו לא מצאו מנוח לדבריהם רק משום עיגונא אקילו רבנן אבל להחמיר עליה לא חזקנו והניחו הדבר על דינא דאורייתא ובפרט היכא שבא ע"א לאוסרה דלא שייך דייקא כלל רק מילתא דעבידא לגלוי' לחודא וכן מבואר להדיא בט"ז סי' קנ"ו שהבאתי לעיל באות א' דפשיטא לי' היכא שאמרה מת בעלי והיה לה בן ובא ע"א ואמר מת בנה טרם שמת בעלה ובא לאוסרה לשוק דאינו נאמן אפי' באינו יודע והא דפסקינן בסי' קנ"ח בב"ש ס"ק ב' דע"א נאמן לומר מת בנך ואח"כ מת בעלך ואסורה לשוק אף שהייתה בחזקת היתר וכן הקשה הב"ש בסי' קנ"ו ס"ק ט"ז על הט"ז ועיין בהגהות הט"ז מה שתירץ ע"ז ומביא דברי הט"ז שמרמז על קושיית הב"ש ומתרץ דשאני התם שהאיסור בא ע"י שבא להתירה, וז"ל הט"ז ולא קרב זא"ו דש"ה דשם אין עדות לאשה זו שמת בעלה שגם היא לא ידעה כלום ועל פי העד אנו חיין דאין עוד מלבדו לומר שמת הבעל ואסורה לכל האדם והוא בא להתירה ליבם זה ודאי יש לו כח דכל להיתר יש לו כח עכ"ל, תוכן דבריו דהתם כיון שהיתה אסורה לכל והוא בא להתירה ליבם הרי זה כאלו בא להיתר דמ"ש אם בא להתיר כולו או מקצתו ולהיתר כבר האמינו וחיזקו עדותו וכאשר עמדתי על קושיא זו זה כמה בלמדי סוגי' זו וישבתי באופן אחר דבל"ז קשי' אמאי נאמינו אף להתירו ליבם הלא היתה בחזקת איסור ואין דבר שבערוה פחות משנים והעיקר יסוד שהאמינו חכמים רק משום תקנת עיגונות אקילו אבל להתירה לאחיו שהיתה לו בחזקת ערוה מאי עיגון בזה ועי' שם תוס' ד"ה ע"א ביבמה וכו' אשר דבריהם משוללי הבנה דמעיקרא פשיטא להו דמשום דרחמא לי' לא משקרא במזיד ולהכי נאמנת לומר מת בעלי להתייבם ובסה"ד נקטו להיפוך דהיא אינה נאמנת לומר מת בני ואח"כ מת בעלי דחיישינן דמשקרא משום דרחמא ליה וצריכין לדחוק להבין דבריהם בחלוקים קשים ומרים וכן בד"ה כי תיבעי לך וכו' וז"ל ועי"ל דאפי' במת בנך ואח"כ מת בעלך וכו' יעו"ש שגם בזה לכאורה מחוסר תבלין ועריבות ונראה לפענ"ד דהרי מצינו אף לאחר כל האמתלאות והטעמים שחיפשו חכמינו להאמין לע"א אעפ"כ עיקר היסוד הוא דמשום עיגונא אקילו