זית רענן חלק א רמא

בדדמי וגם לא יאמר בדדמי אבל אם נימא דלא משקר במת על מיטתו משום דיוקא דידה הוא אבל במלחמה דשייך בדדמי בעיקר מיתתו יוסיף וישקר ויאמר נמי קברתיו מדעתי' משום דלא ירא מפני דיוקא דידה דלפ"ז הרי איכא שינוי בין הטעמים בכל הסוגים והנפקותא לדינא במת במלחמה אפי' בקברתיו דלא חשו בזה דא"כ תו לית לן נפקותא בזה דב"כ ובין כך אינו נאמן לטעמא דדיוקא אפי' בקברתיו דבין אם נפרש משום טעמא דמשקר או משום דדמי דתחילת מיתתו ישקר ויאמר קברתיו מדעת' תו ליכא נפקותא לדינא בין הטעמים והפירושים אלו, אבל אם נאמר דבשאר הסוגים ל"ש בדדמי רק במלחמה וגם במלחמה לא משקר אע"ג דהיא ל"ד שהרי אם יאמר העד מת במלחמה וקברתיו נאמן בעדותו וא"כ לא מצינו שינוי גם בין הטעמים לבד בכל הסוגים רק בפרט זה לבד שהרי לעולם לא משקר אפי' לטעמא דדייקא במילתא דלא דייקא כגון במלחמה וקברתיו ולעולם ל"ש בדדמי רק בכעין מלחמה דווקא (והארכתי קצת בזה לפרש כוונת דבריהם לתלמידים המצטערים את עצמם להבין דברי רבותינו בכל קוץ וקוץ ואגב דאסיקנא בזה לא חדלתי לבארם) אלא דעיקר יסודם דנדו מטעם דדמי דא"כ למה הוצרכו בתירוץ הגמ' שם לומר דחזינהו וכו' וקא"ס דתרווייהו ל"ל שהרי בט"ע לחודא די לנו להתירה שהרי לא מצינו חששא דדמיעל הכרה ותירוצו דרש"י לא ניחא להו כמפורש להדי' בד"ה וקאמרי סי' ולהכי מפרשו לי' משום דמשקר הוא דלא סמכינן עלי' במלחמה משום דלא ירא לנפש' משום דיוקא דידה ופירש דבריהם שם שכתבו אבל בט"ע אין להאמינם משום דאמרי' בדדמי היינו דאנן חיישינן לדמי דידה ולא תידיק יותר עד שתגיע לדדמי וכ"כ דאיהי לא תידיק אנן חיישינן למשקר וכמש"ל באות י"ד, אמנם למסקנא דמילתא דמסקינן דע"א אינו נאמן אפי' בט"ע ומשום דמשקר והיקשו על זה ממנהגא דעלמא ותירצו דאיירי כשנשחת קצת צ"פ וכיון דאיכא ריעותא כל כך אזי חיישינן לדדמי אפי' בהכרה ועתה הדרי לגמרי ממה שפירשו בתחילה אלא דכל הש"ו קאי משום בדדמי וממילא דגם בהכרה שייכא בדדמי כשנשחת קצת תואר פניו, וגם במקום כשאיננו ירא מפני דיוקא דידה, אבל היכא שירא מפני דיוקא דידה ישגיח לדייק טפי ולא יאמר עד דברירא לי' בבירור גמור וצלול, כן נלענ"ד נכון וברור בפירושא דשמעתין, ותו ל"ק גם ממה דקדקנו לעיל בהג"ה שהרי שפיר איכא נפקותא גם בכל הסוגים בשינוי הטעמים לחוד ולדינא במלחמה הן בגוף המיתה והן בהכרה כשנשחת קצת צ"פ ולא נשאר אלא השנוי במתניתין והא דל"ח במת על מיטתו לדדמי, משום דמסתמא לא יעיד עד שיודע לו בבירור משום שירא לנפשו מפני דיוקא דידה אבל במלחמה כיון דלעולם לא יודע לה בבירור שהרי כולהו חיישי לנפשייהו ולא יתמהמהו שם עד שיקבור הוא דחיישי' לחששא דדמי

כ ועתה יתבאר היטב דברי האשר"י דקים לי' כדעת הרז"ה לחלק בין ראה הטביעה ושגם ר"י בתוס' מחלקים כן והנה רבותינו האחרונים צללו במים אדירים לידע מאיפוא זרחה לרבינו אורח סלולה ביסוד זה בדעת בעה"ת ולענ"ד נראה שהוכחתו מוכרחת שהרי היקשו למסקנא דבעינן ט"ע בהדי סימנים ממנהגא בעלמא שנוהגין להתיר בט"ע לחוד ועדיפא הו"ל להקשות מהא דאיתא לקמן להדי' בעובדא דדיגלת שהתירה עפ"י ע"א בט"ע וא"ל דגם לקמן איירי בסימנין בהדי ט"ע דא"כ קשי' מהא דאמרי' שם דבעי למיפשט דר"י לקולא פליג דהרי ש"ה שהי' סימנים בהדי טביעת עין דלדעת עה"ג הנ"ל מתירין ע"י ס"א בהדי ט"ע אפי' לאחר ג"י וגם את"ל כדעת החולקים עליו מ"מ לא מצינן למיפשט מסי' בהדי ט"ע על ט"ע לחוד שהרי רזי דינא קמ"ל ולא בעובדא שבא לפניו קא פסיק הכי] וגם למאי דכתיבנא לעיל דהיכא דאיכא תרתי לריעותא גם לעה"ג ל"מ סימן אמצע בהדי ט"ע עי' באות ט"ו וה"נ כיון דמים כמלחמה דמי וא"כ בעינן לסימנים כדי לסלק חששא דמלחמה או משום משקר או משום דדמי וגם משום כיון שהי' לאחר ג"י ל"מ תו חדא במקום תרתי דליתא דהיכא נפשוט מזה דר"י לקולא פליג דילמא ע"א במלחמה מהימן ולא נותר אלא חדא לריעותא וכד בעינן למיפשט איבעי' דע"א במלחמה מעובדא זו נאמר להיפוך דר"י לקולא פליג ונמצא דלא נותר אלא לריעותא דמים כמ"ד וזיל הכא קמד"ל וכו' כמו דמצינן בכמה סוגית הש"ס א"ו דידוע להם דעובדא דדיגלת איירי בלא סימנים [וא"ל דא"כ היכא ידעינן שנטבע זה כבר חמשה ימים לדעת הפוסקים דמתירין בספק ג"י אם לא ע"י סימנים שראינו שנטבע בסי' זה שנמצא אח"כ כמ"ש בנ"ב ותלי' כוונתי לדבריו ז"א דמי לא אסקינן דסי' זה לא נודע בבעל האשה הזאת ולא הוי סי' אלא למספר ימי הטביעה בלבד] וכיון שכן בפשיטות הו"ל להקשות ולפשוט משם איבעי' זו כמ"ש בהלכות א"ו צ"ל בהכרח דמחלקים בין ראו הטביעה ועובדא דלקמן איירי בלא ראו הטביעה וממנהגא הוא דק"ל מדלא שאלינן להו כלל אם ראה"ט משמע להו דאפי' כשראו נוהגין להתיר ונמצא שגם לחששא דמשקר אית להו לחלק בין ראה"ט והוא משום דכל זמן שלא ראה הטביעה אזי ירא לשקר מפני דיוקא דידה דאולי לא יודע לה מן הטביעה לעולם ותחקור ותדרוש אחרי עדותו וימצא בדאי ודוקא בשראה הטביעה הולך בטח בכזבו שהרי גם היא לא תתור לחקור אחרי עדותו רק אחרי הטביעה לחוד ובעל הלכות דלא מחלק בזה הוא דמסתבר לי' דאנן לא איכפת לן ולא מחכמינן להביט ולתור אחרי המעיד לפנינו במיתות בעלה אם יש לפניו במה לתלות שתתע אשתו בו ולא תשעה עוד לתור אחריו רק דאנן לעולם חיישינן לע"א למשקר והא דגרירן אנחנו אחרי עדותו להתירה הוא רק משום דסמכינן בתר דיוקא דידה שהיא לא תשקוט ולא תנוח עד שתדע אמיתות הדברים ומש"ה גם כשלא ראה"ט אנן הוא דחיישינן דילמא כשיודע לה מן הטביעה לחוד לא תפוג לבה ולא תידיק עוד אחרי עדותו כלל כמבואר ברמב"ן לדעת בעל הלכו' ושוב אין בעדותו כלום משום דלעולם חיישינן לי' למשקר לטעמא דדיוקא ונמצא דלדעת התוס' גם לטעמא דמשקר כמו דאית להו מעיקרא בפירוש הסוגי' צ"ל דמחלקי בין כשראה הטביע' אזי מסתברא דגם למסקנא דמילתא שנדו מטעם זה רק משום דדמי ג"כ לא תלינן בדדמי כשנשחת קצת צ"פ רק כשראה הטביעה אבל כשלא רה"ט גם כשנשחת צ"פ ונשאר פרצוף פנים בהה"ח מהני ט"ע בלא סימן כשראהו מיד ולא אישתהי וכשתשים עיונך בזה תדע שלא מצד הסברא לחוד הוא דצריכין לומר דגם לטעמא דדמי מחלקין בין ראה"ט שהרי כיון שהוכחת רבינו האשר"י ברורה דלטעמא דמשקר מחלקים בזה שוב נראה בעליל מדבריהם שגם לטעמא דדמי לא נגרע מנהו שהרי מתחילה כד שקלו וטרו בזה בד"ה טעמא אם נאחז ידינו בזה ונניח מזה פרשו המצודה לפרוש רשת מצודה זו לכל החיים שמתים על מטתם לחוש לדדמי ועל מידה זו כביר מצאו בתשו' נוצחת ומדוע הגדילו הסוללה ויותך ארצה ימעיטו ויתקיים וכה נאמר דמשום דייקא דידה הוא דלא משקר בעלמא לבדות מלבו דבר אשר לא הי' ודדמי ל"ש כלל במת על מיטתו אבל במלחמה ובמים דשייך בדדמי בעיקר מיתתו, שוב מוסיף גם מדעתו כדי לחזק דבריו ואומר ג"כ שנקברו כמ"ש לעיל בהג"ה בסוף אות י"ט אלא משום דאם כה תאמר תו השוית המידה לטעמא דמשקר דלית נפקותא לדינא ביניהם והם לא נשאו ונתנו אלא בשינוי הפירושים דאית בהו נפקותא לדינא ומעתה אי תימא דלטעמא דדמי אפי' בלא ראה"ט ג"כ חיישינן וכן נשמע במלחמה כשראוהו מת בסוף המלחמה מיד לאחר שפסקה המהומה שהומת במלחמה ג"כ ניחוש לדדמי כמו במים כשלא ראה"ט וא"כ הרי נפקותא רבה לדינא בין הטעמים דטעמא דמשקר לא שייכא אלא כשראה וטעמא דדמי שייך גם כשלא ראה"ט ומזה קמה הוכחת הרא"ש דגם למסקנא מחלקים בין ראה"ט דל"ח לדדמי אלא כשראה הטביעה ובזה מדוקדק לשונם בד"ה והא מים כמ"ד קס"ד שראו הטביעה אבל לא ראו שהעלום המים ולכך אמרו בדדמי דדוקא מפני שראו