עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryזית רענן חלק א

זית רענן חלק א רמ

Zayit Raanan part 1 240 · זית רענן חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

כאילו העידו בפירוש שראו שהעלום המים והכירו שמת דמסתמא נידון על שראו שטבעו ושה' כדי שת"נ ושקול הדבר בעיניהם כאילו ראו שמת והראי' שהרי ר"נ נשבע על זה בעובדא דחסא ואמר אלקים אכלו כוורי לחסא וזהו כמו דמסיק מהר"י ב"ל בתשו' הנ"ל אלא בע"כ צ"ל שענין עדותן יצא מסתמא אלא שהגידו בפירוש שהעלום המים וראו שמת מזה באת לפשוט דל"ח גם לבדדמי ולמ"ב למשקר שהרי כיון שכבר הוצאת הדבר מסתמא אוסיפת נמי דאסקינהו קמן דהיינו קברתיו וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים והכוונה שהי' ט"ע בצירוף ס"א ומעתה התירם רבי בבירור גמור וצלול דלית בי' שום חששא בעולם משום דלדדמי ליכא למיחוש כיון שהכירום ועל הכרה גופא ל"ש בדדמי שכן מבואר להדי' בדעתו גם למסקנא שהרי פשוט לאיבעי' זו מעובדא דדיגלת ולאיכות המיתה בעצמותו ל"ש כאן בדדמי שהרי אסקנוהו וטילטלהו ממקום למקום וגם חששא דמשקר נפל בבירא שהרי כל כמה שלא הגיע הדבר עד שיפול בחשש בדדמי אזי גם היא תידיק היטב וכבר הקדמנו דכל כמה שלא תדע שנפל בעלה במים ושהה כדי שת"נ אזי לא תינשא עד שתחקור אחרי עדותן דהיינו הט"ע ונמצא שט"ע לחוד מהני שהרי מאיזה טעם חיישינן למשקר ולא דנין ע"פ עדותן משום שהיא עצמה לא תידיק ותתלה בדדמי וכ"כ שלא תדע מן הטביעה בשיעור שלם כדי שת"נ, אזי לא תינשא עד שתידיק אחרי עיקר עדותן דהיינו הט"ע שהכירו בו מאי אמרת הלא עדיין יש לחוש לדעת הרי"ף אפי' בלא ראו הטביעה דילמא משקר בט"ע משום דחיישינן דילמא כשתתור היא אחרי מוצא הדברים ותודע לה מן הטביעה ושיעור כדי שת"נ תו לא תחקור כלל אחרי עדותן משום שכבר הגיע לחשש בדדמי ואעפ"כ אסורה מדרבנן להנשא משום חששא דמים שאל"ס, איברא לזה כבר העלה רפאות תעלה לה במה שהגידו הסימן אמצעי שהי' לו במקום מוצנע ונתברר לנו שבעל האשה הי' לו סימן זה דכיון דמים שאל"ס חומרא יתירה הוא מדרבנן שרק לכתחילה הוא דלא תינשא, אזי בוודאי מהני הסי' אמצעי כמו באבידה כמובא בתשו' נ"ב (ומה שהיקשו עליו האחרונים משני יב"ש בגט אע"ג דחששא מדרבנן הוא כמ"ש תוס' שם וכן באין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"ג דלחד שנוי' בבכורות הוא מדרבנן ואפ"ה ל"מ ס"א, ולדעתי נראה דודאי בדרבנן דעשאוהו כעין דאוריי' לחוש אפי' בדיעבד הוא דל"מ ס"א משא"כ במים שאל"ס דלא עשאוהו כעין דאוריי' שהרי בפירוש תיקנו מתחילה שרק לכתחילה הוא דל"ת אזי נראה דמהני גם ס"א) ושיעור הדברים בתירוץ הגמרא הכי אודי לי' דט"ע בהדי סי' בין שראו הטביעה ובין שלא ראו הטביעה (לדעת רבינו אלפס דלא מחלק בזה) כבר נסתלק כל החששות שיפול בזה ולא משום צירוף שני מילתא דקלישתא בהדי הדדי הוא דמהני רק שכל אחד מהם מועל לפרוש כנפיו לעומת הספק דאפשר שיפול בענין זה דבאם לא יוודע לה מן הטביעה כלל אזי מהני ט"ע לחוד ול"ח למשקר בזה כיון שגם היא דייקא אחריו בעדותו ובאם יודע לה מן הטביעה ותחקור ותדרוש ותודע לה גם בשיעור כדי שת"נ ותו לא תחקור ותדרוש כלל אחרי עדותו בט"ע ואזי חיישינן למשקר בזה שהעיד שהכירו בט"ע שוב מהני ס"א לחודא דכיון דלית בה אלא משום חששא וחומרא דרבנן בעלמא אזי גם ס"א מהני בזה וזה נכון וישר ומתורץ היטב קו' הב"ש והאחרונים עי' באה"ע סי' י"ז ס"ק קמ"ג (ול"ל דעדיין נחוש דילמא לא יודע לה מן הטביעה ותחקור אחרי הסי' לחוד ותתלה בדדמי ולא תוסיף לדרוש עוד בזה דליתא דעל סי' אמצעי לחוד בוודאי ל"ח בדדמי, ותדע שהרי שני סימנים אמצעים דמהני לדעת מ"ב וכן ס"א בגוף וסימן מובהק בכלי דמהני לדעת מהר"ל וחכ"צ ותשו' ב"ח אע"ג שראתה את הסימנים האלו בזה שנמצא טרם שהגידה הסי' אלו בבעלה ול"ח דילמא לא ידעה בבירור שבבעלה נמצאו לא תרהב בנפשה לבנות דיק ע"ז ותחוש בעצמה לבל תכשל ותקלקל א"ע

יט ולדעת רש"י קאי האיבעי' משום בדדמי וקאי הפשיטות משני ת"ח כדלעיל וכמ"ש ומתרץ לי' נמי ותסברא משאל"ס וכו' אלא בע"כ צריכית להוסיף על פשטות עדותן אוסיפת נמי כגון דקאמרי אסקנוהו קמן וחזינהו לאלתר וקא"ס וקשי' לרש"י דניהי דחיישינן בדדמי היינו על איכות המיתה ומש"ה מצרכינן לאוקמי כגון דאסקינוהו קמן דהיינו קברתיו אבל על הכרה ל"ש בדדמי ואמאי מצרכינן לסי', לזה פי' לפי שהמים משנים צה"פ ואינו ניכר כל כך עכ"ל הכוונה הגם דמים מצמת צמתי ואפשר להכירו בטוב בט"ע מ"מ אינו ניכר כל כך להדי' עד שלא יפול עליו חשש בדדמי ול"ק מלקמן דאמרינן מים מצ"ב היינו דאפשר להכירו אבל מ"מ לא יצא מחשש בדדמי וזהו שדיקדק בלשונו ואינו ניכר כ"כ וכ"מ בספר ח"ש שמפרש כן בדיקדק לשון רש"י הנ"ל אבל בצירוף סי' מהני אי משום דחשש בדדמי הוא מדרבנן ובדרבנן מהני ס"א לחוד וכדעת נ"ב הנ"ל או משום דדמי לנפילה דיחיד דניחוש דצורה של איש אחר שיש לו סי' כמו בעל האשה תשתנה ג"כ ותדמה לצורת בעל האשה בקרוב עד שיפול עליו בדדמי ותוס' בפירושם ריחקו מתחלה לגמרי הטעם משום בדדמי דא"כ בכל עד דעלמא אפי' כשמת על מטתו נמי ניחוש בדדמי משום קריבות מיתה שראהו גוסס דבשלמא באשה עצמה שהדבר נוגע לה ממתנת עליו עד שתדע בבירור משא"כ במלחמה דיראה להתמהמה שמה אבל בעד, אחר שאין הדבר נוגע לו גם במת ע"מ איכא בדדמי כמו שנראה לפר"ט בדבריה' בסה"ד טעמא, אמנם משום הא לא ארי' דמ"מ טפי נופל חששא דדמי במלחמה כמובן ובכ"מ בשם רא"מ מאריך בזה בפי"ג מה"ג וכוונת דבריהם בלשונם אבל אין לפרש או דילמא טעמא דע"א משום דדייקא ואפי' אמר בדדמי נאמן דהא אפי' דדייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי עכ"ל היינו דלא תימא דכלפי אחרים מידה אחת ניתן להם בכל צדדי האיבעי' דלטעמא דמילתא דעל"ג לא יאמרו בדדמי בין במלחמה בין במיטתו ולטעמא דדייקא לעולם חיישינן שיאמרו בדדמי רק משום דייקא דידה הוא דהתירו מפני שהדבר נקל לה לחקור ולדרוש אחרי היודעים בקבורתו משא"כ במלחמה שכל מי שיודע שמת לא ישגיח עוד על קבורתו דנפשי' עדיפא לי' וע"ז השיבו דליתא דהא אפי' דדייקא האשה וכו' כיון דליתא לפנינו המעיד בדבר אבל לטעמא דחשש משקר ניחא דכיון דהיכא דדייקא לא משקר ואיתא לפנינו עד המעיד והא דלא מפרשו כפשוטו א"ד טעמא וכו' וחיישינן רק במלחמה לדדמי דא"כ אין השינוי בין הטעמים אי משום מילתא דעל"ג או משום דדייקא בכל הסוגים רק בפרט זה דהיינו במלחמה דווקא אבל בכל גוונא ליכא נפקותא אפילו בטעמא דמילתא לחוד ומלישנא דגמרא משמע דמיבעי' לי' בטעמא דמילתא בכל גוונא שייכא והנפקותא יוצא מזה לדינא במת במלחמה ומש"ה לטעמא דמשקר ניחא דמיבעי' לי' אי מפני מילתא דעל"ג הוא דאינו משקר בעצמותו א"ד דחיישינן למשקר בעצמותו רק משום דיוקא דידה הוא שירא לנפשו לשקר אבל הכא היא גופא לא תידיק רק עד שתדע דמחו לי' בגירא כמבואר ברמב"ן וא"כ גם במת במלחמה וקברתיו א"נ דמפני שינוי שבין הטעמים בעלמא נמשך נפקותא לדינא במת במלחמה ואפילו בקברתיו, וכן לס"ד דתוס' דנפרשי דלעולם שייכא בדדמי גבי אחרים ג"כ ניחא דמיבעי' לי' אם האי דל"ח בדדמי בעלמא משום מילתא דעל"ג הוא ודייק טפי כי היכא דלא יתפוס בשקרותא וגם בלא צירוף דיוקא דידה דייק בנפשי' א"ד דרק משום צירוף דיוקא דידה הוא דאנן סמכינן עלי' ונפקותא לדינא במת במלחמה ובלא קברתיו דוקא ומשה"ט קא שקלי וטרי בזה משום דנפקותא רבה לדינא דאם נפרש משום טעמא דמשקר הוא דמיבעי' להו אזי אפי' בקברתיו מספ"ל אבל אם נפרש משום בדדמי אזי בקברתיו פשיטא להו לש"ס דנאמן והוכיחו בתשובה נצחת דא"א לומר כן וממילא ניחא הא דל"ק להו דדילמא לעולם משום בדדמי וה"פ דאי נימא דטעמא דנאמן משום מילתא דעבידא לגלוי' ולעולם לא ישקר אפי' במילתא דשייך