זית רענן חלק א כד

וז"ל והשני כי אלו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזור ולסבב להבאת טרפו היה בועט ורודף אחר העבירות ולא הי' משגיח על טובת האלקים עליו כמ"ש [ישעי' ח'] והי' כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, ואמר וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו, ואמרו ז"ל יפה ת"ת עם דרך ארץ כו', כ"ש מי שלא שם לבו אפי' לאחת מהן, והי' מחמלת הבורא יתעלה על האדם שהטרידו בעניני עולמו ואחריתו, להתעסק כל ימי חייו בזה ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יכול להשיגו בשכלו כמו עניני התחלה והתכלה [פירושו שיצא מאמונתו לגמרי ויחקור במה שאינו רשאי לשום עיונו בהם כגון מה לפנים ומה לאחור] כמ"ש החכם [קהלת ג] גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף, ואם הוא מגביר עבודת האלקים ובוחר ביראתו ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו וסר מן הדברים המגונים וכוסף למדות הטובות לא יבעט במנוחה ולא יטה אל השלוה לא ישיאהו היצר ולא יפת בכשפי העולם יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבות בהבאת טרפו מפני הסתלקות שני הפנים מעליו הבחינה והבעיטה בטובה, ויביאהו טרפו בלי טורח ויגיעה כפי סיפוקו ומזונו כמ"ש [משלי י'] לא ירעיב ה' נפש צדיק עכ"ל, ובזה מובן לנו היטב מאמרם [ברכות ל"ב ע"א] מאי ודי זהב אמרי דבי ר' ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל אמרי דבי ר"י אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר אמר רב אושעיא משל לאדם שהית' לו פרה כחושה וכו' יעו"ש שהביאו ראיות שונות לזה מטבעים ומכמה וכמה כתובים ובסוף המאמר שם אמר רשב"נ אמר ר"י מנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה שנאמר וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל, ויש לדקדק במאמר זה טובא דאכתי מנ"ל שהודה למשה שזו טענה צודקת להקל מהם שהרי לא נראה שם שהקל עונשם בשביל זה ואדרבא שפיל לסיפי' דקרא שהחמיר ענשם ברעב ובצמא ובערום בלי כסות לכסות ערותן ובחרפה וקלון שהרי כתב שם לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו כו' והצלתי צמרי ופשתי לכסות א"ע ועתה אגלה את נבלתה כו' והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה כו', וא"כ נראה בעליל דפירושא דקרא דכסף הרביתי לה כו' הוא טענה שעליהם יען הטיבותי אתם והשפעתי להם שפע רב והם פשעו בי לכן אקניאם בכל אלו, ועוד בעיקר המליצה שהמליץ בעדם שחטאו בשביל כסף וזהב שהשפעת להם כו' הכי יעלה ע"ד שהקב"ה יקל לעשיר יותר מלעני, ולדברי ח"ה ניחא שהרי ראינו שהקב"ה גדר בעולמו שלא יספיקו להם ספק במה שהשיג ונתן בלבם ענין רע שיחמדו לאסוף ולהרבות בכדי שלא יתפקרו ויצאו מאמונתם, ועתה נראה ונחפשה לדעת דכל עיקרן שיצאו ממדת הסתפקות הוא לטובתם מרוב חמלת הבורא עליהם איברא כל אלו כשהם על ארץ נושבת ויגביר עליהם קנאת איש מרעהו להרבות מקנה וקנין בבתים ומגדלים ולהרבות כפרים ועיירות ובארוחת שולחנם במאכל ובמשתה ומלבושים יקרים לכן לעולם לא יספיק להם כל מה שיש להם בעולמם, אבל עדת ישראל כשהיו במדבר שהי' להם הון עתק ושלל רב ממצרים ומביזת הים ולא נטרדו במוהר ובמתן ובמשאת מאומה כי שולחן אחד לכולם במאכל ובמשתה במן ובאר וכסותם הספיק למו לכל ארבעים שנה, וזהו שהמליץ אדון הנביאים בעדם רבש"ע אתה גרמת להם בשביל כסף וזהב כו' עד שאמרו די, והלא כזאת לא יקרה עוד כל ימות עולם שיספיקו ספק במה שהשיגו ולא יבקשו עוד רק כשהיו במדבר שלא היה לכסף מוצא להרבות במו יקר וכבוד וגדולה, לכן שלו שאנן והשקט, ולא נטרדו במשאת מדהבה מאומה ובשביל זה התפקרו מהם ועשו את העגל, שהרי הבורא ית' עצמו ברוב חמלתו וחנינותיו גדר בזה מתחילת הבריאה שירבו תשוקתם ולא יספיקו בשביל שלא יצאו ויתפקרו ויעזבו האמונה מכל וכל כי עיר פרא אדם יולד ובעודם במדבר שנהרס הגבול הזה אין להאשימם עד תומם בשביל אשמה רבה הזאת, ובזה ניחא מה שסיימו שם מנין שחזר הקב"ה והודה למשה שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב כו', והוא מוקשה שמתחיל בכסף ומסיים בזהב לכן צריכין לומר דה"פ שהשם יתעלה התרעם עליהם בדורו של הושע ושיעור הכתו' כך הוא וכסף פירושו תאוה וחמדה כמ"ש כי נכסף נכספת לבית אביך [בראשית ל"א והרי הרביתי להם בטבעם מתחי' שיכספו ויחמדו למקנה וקנין למען יטרדו בהבליהם ולא ירבו לפשוע וידבקו באמונת אבותיהם, ובכל זה פרצו פרץ עד למכביר ועבדו לבעל לכן גם אני אייסרם בעונשים כבירים למעלה מן הטבע כשם שחטאו ופרצו נגד גדרן הטבעי, ונשמע ממילא דבדורו של משה שלא נטרדו באלה המשאות שלא הענישם עד בלי חוק מפני טענת ומליצתו של משה רבינו עצמם שנתקבל לרצון לפניו כאמרי נכוחים ודע שכל זה טוב ינעם עד שלא נשרש באמונה אמיתית ועודנו לא טעם בנעימות התורה ועודנו משובב כזאבי ערב וכעיר פרא אבל כאשר כבר נשרש ונחקק בקירות לבבו האמונה אמיתית והתאוו לבבו בתורת ה' תמימה וכבר עבר בפנותי' וערב לפניו נעימותי' ואחרי כן השליכם אחרי גיוו ופנה אל רהבים ושטי כזב או מי יחיה משומו אלה משאת המדהבה על שכמו ומעול התורה והיראה והעבודה יפרק צווארו יעזב יעזבנה לאיש שלא חלק לו בבינה ולא ידע בין ימינו לשמאלו גם בעניני עולמו ואיך ישא אברתו ויפן לשוט בים התלמוד והפוסקים העמוקים מני ים ורחבים מאפסי ארץ וכבר רמזו לנו רבותינו בזה ברכות ל"ה ע"ב] אמר רבב"ח אר"י כו' בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דה"ר עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דהא"ח שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו"ז לא נתקיימה בידן, ואפ"ל בדרך זה מ"ש דוד המע"ה תהילים פ"ח ט"ז עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה שיעור הכתוב שהוא כמתאונן על האנשים האלו שטרודים כל ימיהם בטרדת העולם וכאשר יזרזהו עמיתו קבע עתים לתורה או לך נא בדבר מצוה רבה בצדקה וג"ח השב ישיבהו לא אוכל להאציל מעתותי לאלו הדברים כי צרורים המה ונכליהם בדבר אשר פערה פיה לבלי חוק, הן המה הומיות תבל ופנותיו להרבות המסחרים ומקנה וקנינים שונים אשר עקבותיהם לא נודע ולא יכלו עד עת קץ לכן נשארה נפשו בקרבו דלה וריקה מפני שלא יכול לעזוב מטרדות המדהבה מעל שכמו, אולם כאשר ישים אל לבבו הלא כאשר יסרני ה' ויטלנו על ערש דוי יום או ימים חלילה ועשתנותי נפוצות בדוי חליי, אזי מוטב שאפנה למלאות רצון קוני בעודני באיתני, וז"ש עני אני מתורה ועבודה וגוע מנוער מפני שלא אוכל לנער טרדותי מעלי עד עת פטירתי מן העולם אולם נשאתי אמיך כאשר אתייסר חלילה אוי אפונה אהי' פנוי מכל טרדותי לכן מוטב לפנות עתה ולהאצילם לתורתו הקדושה ולצורך גבוה ולהלן נדבר עוד מזה: נתיב ג הושע י"א ג'

ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכל כו'. ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם ע"כ, ונלאו למצוא הפתחה לפרשם על פשוטן ונראה ע"פ דברי ח"ה בפ"ד משער הבטחון שהאריך שם בזה הענין ותמצית דברי קדשו הצריכים לענינו שלכל מחסורי אדם בפרנסה וכלכלה וחיים ורפואה עיקרם תלויים בביטחון שיבטח בשם ה' כי הוא הזן ומפרנס ומכלכל וחותך חיים לכל חי ורופא נאמן, רק