זית רענן חלק א כג

ד והנה השב ישום אל קירות לבבו שכל מגמתו ירוץ כדי שיתקרב לעבודתו ולתורתו בעיון נמרץ ובשקידה רבה, ולחדש חדושין בתורה בדברים הקרובין לאמיתן של תורה ולא יחוש לכבודו שע"י כן לא יכול עוד להזדיין לבני אדם ולהתערב אתם בשיחות וסיפורים מקצה ארץ ושלא יכול להרבות במסחרים ויתמעט הונו וחילו ורכושו וידל מכבודו אשר לבשתו מרוב עשרו וקנינו שים נא אל לבבו שכל עיקרן של חטאת ירבעם ב"נ הי' רק מפני שחשש שירדוהו מגדולתו וממשלתו כמאמרם סנהדרין דף ק"א ע"ב אמר ר"נ גסות הרוח שהי' בו בירבעם טורדתו מן העולם שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מ"י והרגוני ושבו אל רחבעם מ"י אמר גמירו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"י בלבד כיון דחזו לי' לרחבעם דיתיב אנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתרי' מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב כו' עי"ש ובזה יומתק לנו היטב דברי מליצתם וחודותם שם דף ק"ב סוף ע"א אחר הדברים הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא, שזה תמוה דהאיך נוכל לצייר בשכלינו שהקב"ה ידבר עם ע"ג ועשה תועבת האלו כמוהו ועוד מה ששאל מי בראש, הלא כבר שמע מפי הקב"ה לאמר אני ואתה וב"י הרי הבטיח לו שהוא בראש וגם איך השיב לו בהיפוך כששאלו על זה וגם לא מצינו כזאת שהקב"ה יתפשנו למי בבגדו שישוב מדרכו השובבה הכי בלעדו שתות תבל יהרסון ויתירו מעדנות כימה, לכן נראה בפירושן שכל זה הי' רק הערת נפש השכלי אשר עררהו אז לאחר שראה בעין שכלו העצום ובפועל ממש שכמו רגע יבשה ידו כאשר המריא נגד שליח ה', וכשהתפלל בעדו שבה לאיתנה וגם שמע את אשר יסר ה' את הנביא ההוא לאשר נתפתה לדברי נביא שקר יעו"ש ואח"כ כתיב אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה כו' ואחר משמע סמוך דמשמע דתיכף ומיד כשהראה לו השי"ת כל אלו ושמם על לבבו, ושקלם בפלס מאזני שכלו היקשה ערפו ולא שב לזאת הקיפו חז"ל בעוצם בינתם את כל סרעפי לבבו וכל עשתונותיו אשר נפלו לו ברעיון לבבו הרעה, ובגלל זה היקשה ערפו והוא שזדון לבו השיאו אשר לא מ"ד נהייתה המסיבה הזאת שהרי עמד ומקטר למשטרי השמים ואין פגע ובשביל ששלח ידו בבן אדם ילוד אשה כמוהו יתייסר מיד וכדרך שאמר אחאב לאלי' גבי חיאל בית האלי כאשר בנה את יריחו עי"ש סנהדרין דף קי"ג ע"א השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא דכתיב וסרתם ועבדתם כו' לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא מיד אולם משפטי ה' צדקו יחדיו שהוא מפני שחס הקב"ה על כבודן של צדיקים יותר מכבוד עצמו כאשר הורנו חז"ל, אולם ירבעם לגודל רשעו, לא שם לבו לזה ודן בנפשו מפני כן שע"י כח אחר נעשה כל זה אולם כאשר נביטה ונשכילה בתחילת חטאת ירבעם שהעמיד העגלים והתעה את לבב העדה להטותם אחרי גלולים הללו, הגם שידע שיגדיל עונו מנשוא שחטא והחטיא רבים והוא ידע את רבונו ומופלא שבסנהדרין הי' עד שדרשה עליו חז"ל ושניהם לבדם בשדה שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה, וא"ד שכל טעמי תורה מגולין להן כשדה, [שם ק"ב] אולם רוח עועים הטהו שכל אלו הותרו לו בכדי שלא יתכזבו נבואת אחי' השלוני מלכים א' י"א ל"א ויאמר לירבעם קח לך עשרה קרעים כי כה אמר ה' אלקי ישראל הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרת השבטים כו' ואתך אקח ומלכת בכל אשר תאוה נפשך כו' ולאשר השכיל בחכמתו שאם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, תסוב המלוכה לבית דוד וכמ"ש למעלה ותתבטל נבואת אחי' השלוני ויתכזב לכן הרהיב בנפשו לעשות את כל התועבת האלו בכדי שלא תתכזב נבואתו כי יותר הקב"ה חס על כבודן של נביאים יותר מכבוד עצמו ונדמה לו שכל זה בכלל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, שכן דרכו של יצר שיתחכם עליו, בהתחכמות שונות ויטיח עיניו מראות ויסבכהו גם בשני הפכים יחד, ומעתה נמתק לנו דברי חידותם הנ"ל שאמרו מאי אחר שאיזהו דרך שם לפניו למפלט לבלתי ישוב עוד לאחר שראה את המראה הגדולה והנוראה רק מפני שנתקשה דהאיך אפשר שהקב"ה ינקום מיד מפני כבודן של ילוד אשה, ועל כבוד עצמו יאריך אפו גם כשיחטיא את כל העדה בחטאים עצומים כאלו ולא שקטה רוחו בקרבו שהוא מפני שחס הקב"ה על כבודן של צדיקים כו' לכן אם כה תאמר האיך ערב לנפשך להחטיא רבים בניאוצים עצומים כאלו מפני שתתקיים נבואת אחי', שהרי לדבריך עוד יקרה בעיניו כבוד עצמו מכבוד הנביאים ובפרט לדחות את עיקרי התורה לגמרי לכן עתה נתפס בתוך גדר מזה וגדר מזה ולא נשאר לפניו עוד לנטות ימין או שמאל ואם כה יאמר שגדולה כבודן של צדיקים כו' לכן אין להאשימו כל כך במאי שעלה ע"ד עד כה בכדי שלא יתכזבו דברי אחי' מדוע לא יטה אזניו לשמוע לדברי הנביא ההוא אשר התנבא לפניו והראה פלאות תמים דעים ומה שנענש מיד על כבודו ולא על כבודו של ממ"ה הקב"ה הוא מפני שיקרה לפניו כבודן מכבוד עצמו וכל זה הי' אשר עררהו נפשו השכלית אשר בקרבו שגם המה שלוחי השגחתו יתברך גם הערה לעומתו את גודל כחו של תשובה וכל מי שיחטא ביותר וישוב בתשובה שלימה בכל גדרי' וסוגי' על כל חטא וחטא עוד תתעלה מעלתו והדרגתי כמו שאמרו חז"ל כי כל עונותיו נהפכו לזכיות ובמקום שב"ת עומדין כו' והנה נודע כי בגדו של אדם הוא המחסה מזרם וממטר מקור וחום, וזהו שאמרו במליצתם הנעים אחר שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך הכוונה שרוח השכלי הקיפוהו במה שהי' לפניו למחסה ולכסות עינים עד כה, שהרבה לפשוע ולהדיח כדי שתתקיימו דברי אחי' ולא יתכזב, ובסוג זה זה עצמו היה לו לבל יטה מנלו מדברי הנביא ההיא שעמד לפניו והוכיחו על מפעליו והראהו במופת שכנים דבריו ושכולה אין בהם שנקרע ונשפך המזבח עד תומו ושנהפך ידו כאבן דומם וחזרה לאיתנה ע"י תפילתו וכמ"ש לעיל ובשגם שהקב"ה וירבעם וישי יטיילו בג"ע אולם אח"ז נתעורר היצר לעומתו, כן הדברים שתגדל כחך ומדריגתך בג"ע יותר מדוד מפני שהרבית לפשוע אולם כעת מי בראש הכי תעלה על דעתך שתעמוד עוד בממשלתך כשתשוב ותבער את העגלים הללו הלא תסוב הממשלה בכללו לבן ישי, כשיעלו לרגל לעזר, והוא ישב בראש ואתה תעמוד כנגדו כעבדא קמי מארי', ומפני זה הקשה את לבבו ולא שב, וזה נכון בכוונתם לכן ממוצא הדברים נשכילה ונדע לבל נביטה אחרי כבוד המדומה מה שמנגד אפס דבר לעבודתו התמימה וכבר אמרו חז"ל מוטב שתהי' שוטה כל ימיך ולא תרשיע שעה אחת לפני המקום ב"ה וכאשר נכתב מזה לקמן בפ' העקידה ומקרא מלא דבר הכתוב שאהרן שהיה כה"ג מאחיו הרים את הדשן מעל המזבח ורחץ את הקרב ואת הכרעים, וכן משה רבינו בכבודו ובעצמו בשבעת ימי המילואים

ה ועתה נבא לבאר בדרך שכבר האריכו בספרים שלפנינו ובראשם בעל ח"ה בדבר שהתעו רוב בני אדם שמבלים ימיהם ושנותם בטרדות שונות ומבוכות רבות בעולמם, ושלא יספיק למו כל הון עתק שהשיגו ידם ועוד יוסיפו כח ויעלו אברם להרבותם בכפלים כמאמר חז"ל אין אדם מת וחצי ט"ב, וכאשר נחקרה לדעת מדוע הרבה ה' ית"ש תאוה זו בקרב תבל בכל דור ודור ולא הטביע ה' בטבעם שיספיק למו בכל אשר ימצא להם וכבר עמד בזה בעל ח"ה בפ"ג משער הבטחון בהקדמה חמשית הצריך לענינו