זית רענן חלק א רלח

בב' עדים חיישינן בדדמי אמאי מחפשינן לקמן למצוא טעמים לדברי חכמים דאסרו במים שאל"ס אי משום גלי אשפלוהו או משום מחש"ד וכדומה ואמאי לא אמרינן כפשוטו משום חששא דלא שהה, שהרי מים כמלחמה דמי ובמלחמה חיישינן לבדדמי לדעת הרי"ף אפילו בעדים כשרים, ומכל הוכחת האלו נתקוע ליסוד מוסד דעל שיעור כדי שת"נ ל"ח לדדמי כלל, וגם טעם דמשקר לא שייך בזה שהרי גם היא עצמה דייקא בזה בטוב ולא תתלה בזה בדדמי וקו' הש"ס יש לן מקום נכון וישר בלא"ה כאשר נבאר (ד) ועוד יש לדקדק דמעיקרא האיך קס"ד למישרי במשאל"ס נגד משנה מפורשת, ודוחק לומר דקס"ד דת"ח שאני דאם איתא דסלקו קלא א"ל כלישנא בתרא דר"נ לקמן (ה) ועוד יש לדקדק בתוס' ד"ה והא מים כמלחמה דמי וז"ל השתא ס"ד שראו הנשים שטבעו, אבל לא ראו שהעלום המים ולכך אמרו בדדמי חדא שהוא שפת יתר לגמרי כיון שהמתרץ חידש כזאת ה"ד דאמרי אסקינהו קמן וכו', נשמע ממילא דמעיקרא לא קס"ד לאוקמי בהכי, וגם כיון דלא קתני בפירוש מה"ת להוסיף על עדותן, וגם דלישנא דנקטו אבל לא ראו שהעלום אינו מדוקדק, והו"ל למימר שהעלום מן המים כמו דנקטי בתרוצ' דגמרא, (ו) ועוד שדבריהם סותרים א"ע שהרי בד"ה טעמא החליטו לומר דאיבעי' קאי משום טעמא דמשקר ולא משום טעמא בדדמי דלעולם לא יאמר העד בדדמי, ובזה הדיבור חזרו מזה, וכן בד"ה וקאמרי סי' חזרו והחליטו משום בדדמי וכן בד"ה שאח"כ, וראיתי בתשו' הגאו' הקדוש מוהע"א סי' ק"ז דמתרץ דבריהם דקסברי דדוקא על מיתה עצמה ל"ח משום בדדמי בע"א, אבל על הכרה בוודאי חיישינן, איברא דמתפלא בזה שם דא"כ חולקים עם הרי"ף בסברות הפוכות שהרי ס"ל דלחשש בדדמי בוודאי חיישינן ואפי' בשני עדים ודוקא על המיתה עצמה, אבל על הכרה לא חיישינן דאמרי בדדמי אפילו בע"א, שהרי בעובדא דדיגלת מהני ע"א בעצמות הכרה, ולדעת תוס' יהי' מהיפוך להיפוך, ועוד שעודנו לא מתורץ בדבריהם הנ"ל שפירשו דלא ראו שהעלום המים ולכך אמרו בדדמי אפי' בעצמות המיתה אולם נוכל לומר דקאמרו בדדמי לאו על הנשים המעידין קאי רק על הנשים שמעידין עליהם קאי, ושיעור דבריהם דהנשים שמעידין שהעלום המים משקרין בזה, משום דאינהו לא ידייקו ויתלו בדדמי, כמו שמבואר ברמב"ן במלחמות, וכאשר נרחיב בזה לקמן בפירוש הפשיטות, וכן בדבריהם בד"ה וקאמרי סימנים נמי שייטו בזה שכתבו אבל בט"ע אין להאמינם משום דאמרינן בדדמי היינו שהם משקרים משום דאיהי לא דייקא ותתלה בדדמי אמנם במה שחילקו אח"כ בין כשנשחת קצת צה"פ ולא נשאר אלא מה ששנו וכו' בע"כ צ"ל משום בדדמי של העד עצמו, דאז יש לחלק בין כשנשחת ובין צורתו שלימה, אבל משום בדדמי של הנשים שמעידין עליהם ליכא נפקותא בזה כלל, שהרי משתשמע שנפל למים שאל"ס לא תידוק תו כלל על הכרה ומשה"ט תכזב בעדותו בזה, ולקמן נתרץ גם בזה את דברי קדשם (זיין) גם קשי' לדעת תוס' ורי"ף דמשום משקר קאיבעי לי' וא"כ מאי מתרץ לי' משום סי' בהדי ט"ע ואפי' בס"א דכיון דחיישינן למשקר ל"מ מידי במאי שאמרו שהכירו בט"ע, וכן הקשה הב"ש בס"ק קמ"ג בעירבוב לישנא קצת ועין בתשו' מוהע"א הנ"ל (ח) דברי האשר"י צריכין ביאור שמביא בשם ר"י דמחלק בין ראו הטביעה, ומאין הוכיח כן מתוס' שלא נזכר כלל בדבריהם לחלק כן

טו (טית) דברי עה"ג שהם מפתח גדול בתק"ע דגם לאחר ג"י מועיל ס"א בגופו או בכליו, ותמוה מסוגי' זו דאמרינן ה"ד כגון דאסקנוהי קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סי' דהיינו ס"א בהדי ט"ע כמ"ש תוס', וא"כ אפי' אישתהי נמי, אם לא שנחלק בין יבשה לים, ועי"ש בתשו' מוהע"א שהיקשה עליו לדעת הטור דבלא ראו הטביעה אפי' לאח"ז נמי מהני ט"ע, ובראו הטביעה בעינן לאלתר וסי' בהדי ט"ע, וא"כ צ"ל דהאי דדיגלת איירי בראה הטביעה מדבעינן לאלתר דוקא, וצ"ל דאיירי בצירוף סי' בהדי ט"ע, וא"כ אפי' אישתהי נמי לדעת עה"ג, ואם נחלק בין מים ליבשה לק"מ, וכן הוכחנו לעיל באות ח' מתשו' ר"ן סי' ע"א, אמנם מתוס' הנ"ל ומשיטות הטור יש ליישב ברווחא לדעת עה"ג הנ"ל, דזהו היכא דמהני ט"ע לחוד, כגון במת או נהרג, להכי מהני הסי' אמצעי, כדי לסלק החששא דהכרה קלישתא של אחר ג"י אבל במלחמה או במים דכמלחמה דמי, דצריכין לסימן אמצעי כדי לסלק חששא דדמי או דמשקר, ולהכי היכא דאיכא תרי חששי, ל"מ חדא במקום תרתי דדמי לתרתי לריעותא, איברא הא תינח לדעת תוס' והטור דגם לענין הכרה חיישינן בדדמי, אבל בדעת הר"ן א"א לומר כן שהרי דבריו סובבים שם לדעת הרי"ף דלמסקנא ל"ח למשקר וגם לענין הכרה ל"ח לבדדמי, וא"כ תו לא מצריכין הס"א אלא לסלק חששא דאישתהי, אלא דנוכל לומר דר"ן לטעמי' דמחמיר יותר באישתהי לאחר שהעלוהו ממים, ממי שנמצא לאחר ג"י דשם חששא בעלמא וכ"מ להדי' בפרש"י מלשונו הטהור דגבי אין מעידין פירש"י אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג"י חיישינן שמא נשתנה מראות פניו ואין זה שהם סבורים וגבי אישתהי פי' בד"ה מיתפח תפח לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנות צורתו, דמשמע דבודאי נשתנה אולם לדעת כו"כ פוסקים דאשתהי ואחר ג"י שוין הם וכשם דמקילין בספק ג"י ה"ה בספק שהה, וא"כ גם באישתהי יש מקום להקל כסברות עה"ג דהיכא דיש סי' אמצעי בגופו, או בכליו, וה"מ כשאין צורך בהסי' להכרחית גוף העדות, אולם היכא דאיכא תרתי לריעותא, ואזי במקום תרתי גם עה"ג מודה דאין מקום להקל בזה, ועיי"ש בסי' ק"ז הנ"ל שמביא בשם מהרח"ש ועצי ארזים דחבילות תשו' מקילין בספק ג"י ובספק אישתהי

טז ומדי דברי בו זכור אזכרנו שגם הגאון הנ"ל בתשו' הנ"ל סי' ק"ז הנ"ל דרך בדרך סלולה הזה דקו' הגמרא והא מים כמלחמה דמי קאי על שיעור כדי שת"נ, ובזה חישב להתפלא עלי מאורי עינינו הרשב"א ורא"ש במה שהיקשו על הרי"ף וז"ל שם והנה לכל הפרושים אלו בשיטת הרי"ף י"ל דמים שיש להם סוף מהני עדות טבע ומת די"ל דודאי לא מעיד שמת אלא בשהה עד שת"נ, וכמ"ש הרא"ש בההוא דחסא וגם במשאל"ס עכ"פ מעיד שמת אא"כ עמד שם עד שת"נ ולא עלה, אלא כיון דלא מהני שהה בזה אף שאמר מת חיישינן דע"י שעמד שם ולא יצא בשיעור שת"נ אומר שמת

ובזה נסתלקה קו' הרשב"א על הרי"ף דהיכא אמרינן והא מים כמלחמה דמי, הא אף אם נאמן במלחמה תיקשה הא בעי שיאמר קברתיו, ותו היקשה דהיכי אמרינן והא ק' נשים הא אפי' ב' עדים כשרים להרי"ף לא מהני בלא קברתיו, ולפי הנ"ל ניחא, דזהו ודאי דאין מעידים אא"כ ששהו עד שת"נ ובזה סגי במים שיל"ס וכן להס"ד במים שאל"ס וליכא חשש בדדמי אלא דהחשש דמשקרי והיינו דאמרי' והא מים כמלחמה דמי והיינו כמלחמה בקברתיו דמיני' מיירי האיבעי' ונסתלקו ב' הקו' של הרשב"א

עד שתמה אני ובער אני ולא אדע איך עלה על דעת אדונינו הרשב"א ז"ל לעשות מזה קו' על הרי"ף, הא דברינו הנ"ל מוכרחים דאינו מעיד עד ששהה כדי שת"נ דהא בההיא דחסא העיד סתם דשכיב והא הוי בדדמי דעל כל פנים ע"א לא מהני, ולהרי"ף אפי' שנים לא מהני אלא על כרחך דזה לא חיישינן דוודאי אינו מעיד אלא בשהה עד שת"נ וכמ"ש הרא"ש לדחות ראיות הראב"ד, וא"כ אין התחלה לקו' הרשב"א

וביותר תמוה על הרא"ש דבעצמו כתב כן על ראיית הראב"ד ואעפ"כ הקשה על הרי"ף קו' ב' דהרשב"א הנ"ל דאמאי נקיט ק' נשים הא אפי' ב' עדים