זית רענן חלק א רלו

משעה שנקבר המת והא במעשה שהי' נמצא מת ואיכא ברורי מיד אומנם מי היקשה אליו וישלם בפרט שמביא ראי' לדבריו מדברי מוהר"ם ומה שרצה לדחות במכתבו השני דא"כ אין זה מצד התקנה אלא מדינא נאמן ז"א דאף במילתא דעל"ג מיד אינו נאמן מדינא דהרי בגיטין פ"ב גבי עדים שאינם יודעין לקרות וכו' ודוקא ר"נ וספרי דדייני דאית להו אימתא אבל ר"נ וס"א וכו' לא וכן מבואר בריב"ש סי' קנ"ה דבכל מילתא דצריכין לתורת עדות לא מהימן ע"א אפי' במילתא דעל"ג וגם האחרונים לא הסכימו בי"ד סי' צ"ח אלא משום מסל"ת בהדי מילתא דעל"ג ובדבר דלא איתחזק איסורא דוקא אבל היכי דאיתחזק איסורא ל"מ מדינא אלא משום תק"ע ומפני חומר שהחמרת עלי' בסופה] גם א"ל כיון דעובדא דקציר חטים הי' ע"י נשיכת נחש וע"י ארס עשוי להשתנות כמבואר בתשו' מהרי"ק סי' קעה ומש"ה לא מירתתה לשקר דהרי גם בעובדא דצ"צ ומהר"ם לא הכירו אותו כשהביאו הא"י שכבר ניטל כל עור פניו ואפ"ה צ"ל דהוי מילתא דעל"ג משום דירא לנפשו דלבה"פ יכירנו שזה איננו האיש אשר ביקשו אחריו איברא יש לומר דהתם בעובדא דקציר חטים לא איירי במצאו שמת מדקתני התם ושלחו ומצאו כדברי' דהיינו שמכללות הדברים נשמע הדבר שכדברי' כן הוא כגון שנודע שאחד מן ההולכים לקציר נשכו נחש ומת אבל לא ידעו שבעל האשה הזאת הי' מן ההולכים ונודע מאחרים שבעלה הי' מן ההולכים וכעובד' דאבא יודן שם קכ"ב ואיירי התם שהיא בעצמה לא ידעה איו איפה מקום קבורתו ולא אמרה מזה כלום

י אמנם קשי' מעובדא דפונדקית דאמרה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו, ומקשינן התם והא איה חבירנו קאמרי ולדעת הצ"ץ דמתיר במילתא דעל"ג כהאי אע"ג שכבר ניטל עור פניו והא"י הגיד ע"י שאלה שבאם יתנו לו סך קצוב יביאנו ואפ"ה התיר משום מילתא דעל"ג מיד וירא לנפשו פן יתפסנו בשקר, וע"כ צ"ל כדפרשנו דאף שא"א להכירו כיון שכבר ניטל ממנו קלסתר פניו דמ"מ אולי יכירו וידעו שזה הנמצא איננו האיש המבוקש להם, ואודיענו שאחד מגדולי זמנינו שעבר עלינו פה רצה לדחות בכמה דחיות חדא דמסתמא כבר נשתנה ושוב ל"ש בי' מילתא דעל"ג, ועוד כיון שכבר נקבר ועוד דש"ה שאמר הא"י בפירוש שרצה להביאו, אבל הכא הגם שאמרה שזה קברו אכן לא אמרה בפירוש שיחפרו אחריו עכ"ד, והגם שאהבת עולם אהבתיהו וידעתיהו לגדול בתורה למאוד, אולם בזה לא צדקו כל דחיותיו חדא שגם בעובדא דצ"ב ומהר"ם שניטל עור פניו כבר נשתנה ורחוק להכירו וצ"ל דמ"מ ירא שלא יתפוס בשקר הנראה לעינים דמ"מ יכירו שזה איננו המבוקש למו ומה איכפת לן במה שנקבר דכיון שנוכל לחפור אחריו ולא חיישינן לניוול בצורך רב כזה, (ועי' ב"ב דף קנ"ד), אולם עדיין יש מקום לסבך בזה דמ"מ כיון שלא אמר בפירוש שיחפרו אחריו גרע מעובדא דמהר"מ וצ"צ ול"ד בזה למילתא דעל"ג מיד אולם מצאתי להדיא בתשובה מ"ב סי' ק"ה וז"ל שם העד השני פב"פ הוי מסל"ת גמור גם איכא שמו ושם עירו ואי משום שא"י זה דומה קצת לנוגע שהיה מבקש שיתנו לו שכר בשביל שיראה להם את קברו ועוד דאמרינן בפרק כ"ה דכל מילתא דשייכי בי' עבידי לאחזוקי שיקרייהו ואפי' במסל"ת א"נ ואין לך שייכות גדול מזה שרצה לקבל שכרו, נראה דלאו כלום הוא דכיון שרוצה להראות את קברו מילתא דעבידא לאגלויי הוא אם כנים דבריו אם לאו ומילתא דעל"ג למ"א, וכה"ג כתב בתשו' מיי' וז"ל למה לא יחשב מסל"ת אי משום דקאמרי למה אינכם מביאים את היהודי שנהרג וכו' עכ"ל,, והן דברי מהר"ם הנ"ל הרי דפשיטא לי' דהיכא שרוצה להראות את קברו דמי למי שרוצה להביאו ומכש"כ היכא שהראה את קברו לפנינו דהוי מילתא דעל"ג יתירה, שגם דלאחר ג' ימים כבר נשתנה, חדא מאן לימא דעובדא דפונדקית הוי לאחר ג' ימים, ועוד דעדיין תיקשי לבעל צ"צ אליבא דר"ת דבגופו שלם ל"ב פ"פ עה"ה ואיכא ט"ע בגופו ועוד דגם בעובדא דמ"ב משמע להדיא שנקבר זמן כביר וגם בעובדא דצ"ל ומהר"ם אין לך שינוי גדול מזה שכבר ניטל קלסתר פניו ואפ"ה ס"ל דנאמן אע"ג שקיבל שכר ואפי' ע"י שאלה וצע"ג

יא ולפענ"ד נראה נכון להצדיק את הצדיק דמעיקרא והוא שדברי קדשו בנוים ומיוסדים בדבר שכבר ירה אבן פינה בסי' מ"ב דהא שהאמינו חכז"ל בעדות אשה גם הא"י משכחת לן בתרי גוונא פן א' כשהוא מסל"ת ממש, ופן השני דגם כשאינו מסל"ת כגון שהגיד ע"י שאלה, ובלבד שיהיה נראה בעליל שלא נתכוין להעיד או להתירה דמידי טעמא דכשהגיד ע"י שאלה דחיישינן דלמא נתכוון להעיד או להתיר וכשנראה בעליל דמשום כוונה אחרת הודיע כזאת אזי נאמן בת"ע וזהו טעמא דחכמים בסוף יבמות דמביאין ראי' ממעשה דפונדקית דמשיאין את האשה ע"פ נשים מטעמא דלא תהא כהנת כפונדקית דלרבנן טעמא דפונדקית משום תורת עדות הוא ולא משום מסל"ת (דאילו מסל"ת ממש עדיפא מישראלית כמשמע מתוך הסוגיא וכ"מ להדיא בתוס' ד"ה פונדקית) הוא כיון שאמרה לה מתחלה אי' חבירנו, והא דמשני התם כיון דחזיתינהו בכיא אמרו לה אי' חבירנו, לאו דמשום זה הוי כאילו הגיד לפ"ת אלא משום דהוכיח סופו ע"ת ותחילתו על סופו דלא משום דנתכוונה להעיד או להתיר השיבה על שאלתם רק להודיע צערה ויגונה שיש לה ממיתתו, וכיון שכן אזי נאמנת משום ת"ע וילפי מזה דמכ"ש לישראלית ונמצא דיסוד זה בנוי על תילו מתירוצו דגמרא דאע"ג שאינו מסל"ת כל שניכר ונראה שלא נתכוון להעיד או להתיר אזי נאמן מתורת עדות רק דבסתמא כל שהגיד ע"י שאלה חיישינן לנתכוון להעיד אל"ה, וכן הוא במהריק ש' קכ"א בד"ה אמנם נראה לפענ"ד וכו' וע"פ יסוד המשגב הזה הוא שירד בעל צמח צדק בסי' מ"ה להתיר גם כשהגיד ע"י שאלה שהרי כבר הוכיח מתשובת מוהר"מ דלא איכפת לן במה שביקש שכר שיביאנו הנה כיון דלא ישיג מאומה עד שיתברר הדבר לפנינו, וכיון שכן לאו מתורת מסל"ת הוא דנאמינו אלא מתורת עדות משום שירא לנפשו וגנאי הוא לו שיתפוס בשקרא פן יכירנו שאיננו האיש המבוקש וכיון שכן הוכיח סופו על תחלתו שלא נתכוון להעיד אל"ה אלא להשיג שכרו ומה לנו לחפש ולתור עוד אחרי כוונות נעלמות, כיון שנראה להדיא שבא בשכרו ואעפ"כ נאמן מתורת עדות, ויסוד זה מוסד רק מתירוצו של גמרא שם דמתרצינן כיון דחזיתינהו בכיא א"ל אי' חבירינו הרי משם מוכח דנאמן בת"ע כל שמוכח או שיש לתלות בדבר הניכר לנו דלא משום שנתכוון להעיד או להתיר השיב על שאלתם, ומעתה לא קשיא מקושי' הגמרא שם ועי'

ובזה אסיים אשר כעת עמודי התירה של העלובה אשר לפניו רפוים, עד שיודיענו את כל ונוכחת מענין החבלות ובאם נמצא לבוש בכל הבגדים כאשר יצא מביתו ובאם לא לקח אתו רק כתונת שלבוש בו ביציאתו לדרכו, גם יודיענו אולי היה הווייסל רעוע גם ביום א' בצאתו לדרכו דאז נוכל לצרף גם דעת מבי"ט מובא לעיל ב' אכן עתה לא נעשתה קמח מצמח זה דגם שהוחזק בהליכה ע"ג מים בעת שקפאו כחומה לא הוחזק לילך בשעת הסכנה ולא נשאר לנו כעת רק דברי מהרי"ט דבכל הבגדים ל"ח לשאלה, אולם קשה הדבר לסמוך על זה לבד דבתשו' ב"ח סי' פ"ו וגם בח"מ חולקים עליו וכאשר יודיענו הכל על נכון אזי ברצות ד' ית"ש אשים עיוני עוד בזה בכדי שאהיה נטפל לעושי מצוה באם יסכימו גדולי זמנינו להתירה גם אני אהיה שיבא לכשורי לצרף וללבן התירה דידה ברצות ה' ית"ש

יב אחר זה הגיעני מכתב מהרב הנ"ל בצירוף מורי צדק המופלגים ויריאים ושלמים נ"י שטעות סופר היה במכתב הראשון כי לא נמצא חבול כולו וגם קצת