זית רענן חלק א רלה

דחששו שמא נתפח הוא רק מדרבנן ולהכי מצטרפינן ס"א בהדי ט"ע גרוע אף לאחר ג' ימים וכיון דברישא קתני דצריך פ"פ שלם בהדי פדחת כמפורש בברייתא אבל בלא פדחת לא מהני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ובשלמא לשנוי' דבכורות דמדאורייתא לא מהני בלא פדחת להכי אתי שפיר דבכלים חיישינן לשאלה דלענין דאורייתא חיישינן לשאלה אבל בסיפא דהוי רק חששא מדרבנן לא חיישינן לשאלה אבל לשנוי' דשנינן התם דמדאורי' מהני בלא פדחת אמאי ניחוש לשאלה דלענין דרבנן ל"ח לשאלה כמבואר בנ"ב ושאר אחרונים ולהכי משני דאיירי בסי' גרוע ובכלים דקתני היינו בחיוורי וסומקי אבל לענין דאורייתא חיישינן לשאלה ולהכי מקשינן ממצא קשור דמשמע דגם בש"מ והוחזקה דהוי לכ"ע חשש דאורייתא

וממוצא הדברים מובן ממילא דכל עוצם דקדוקו של בעל עה"ג דהו"ל למיתני בסיפא אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו כי היכא דליקום אכולהו בבא לא קאי רק לתירוץ השני בבכורות דמחמת חשש דאורייתא הוא דבעינן פ"פ עה"ח וא"כ הרי איכא למיטעי דברישא הוא דל"מ סי' בגופו ובכליו כדי לסלק חששא דאורייתא אבל בסיפא שהוא רק נגד חששא דרבנן אזי מהני ג"כ סי' בגופו ובכליו ומוטב למיתני בסיפא כי היכא דלא ניתי למיטעי ומזה יציבא מילתא דקושטא כן הוא דבסיפא שהוא רק נגד מילתא דרבנן מהני סי' בגוב"כ אומנם ללשנא אחריתי דבכורות דברישא הוא ג"כ רק חשש דרבנן ולשנוי' הדין צריכין לומר דכליו איירי בחו"ס [שהרי נגד חשש דרבנן ל"ח לשאלה] וכיון דקתני ברישא דסימנין גרועין לא מהני מידי אפי' נגד חשש דרבנן תו ליכא למיטעי דמש"ר ומ"ש סיפא ובפרט דגם מסברא חצונה נשמע ממילא דס"ג לא מהני מידי וכלתנייהו דמי ומתורץ ממילא קושי' ח"ש הנ"ל

ה ועתה נבאר לענין הבגדים וז"ל מעכ"ת קיצור הדברים דכל הבגדים הכירה בט"ע ועדיין צריך לחקור אולי הי' בהם כלים חדשים שלא שבעתן העין דלא מהני בהו ט"ע כמבואר ברמב"ם בהלכות אבידה ומציאה ולאשר ראיתי שמשתוקק לשמוע ממני דבר חידוש ואנכי רחקתי זאת בשו"ת להלך מענין לענין רק בדברי המוכרח לדינא אך לפי שדבר זה נונע לנידון דידן אעתיק לו בס"ד מה שחדשתי בזה בישוב דברי הרמב"ם והמה בכתובים בסוגי' דשי"מ והנה בדברי המהרי"ט דבכל כלים שיצאו לבוש בהם ל"ח לשאלה התעורר ידידי לדעת ב"י דאף בכלים דלא מושלי חיישינן ונראה לצדד דאף לדעת הב"י דטעמו של הב"י הוא מטעם דחיישינן לאבידה דבל"ז דבריו תמוהים ממצאו קשור בכיס כאשר היקשה ב"ש ומצאתי בח"ש שגם הגאון הרב מליסא פירש כן בתשו' כ"ד ע"ש ולפ"ז דוקא בדברים המונחים אצלו איכא למיחוש לאבידה אבל כשהוא לבוש בבגדים אלו תו ליכא למיחוש לאבידה מכמה טעמים חדא דמוקמינן אותו בחזקת כשרות שלא ישתמש בשל חבירו ואף לדעת התוס' והרי"ף שהבאתי לעיל דכל היכי דנידון הוא על אדם שאינו ידוע ל"ש חזקת כשרות מ"מ אם נאמר שגזלם הרי כבר יצאו מרשות בעלים דל"ח אלא לשאלה או לאבידה ודעתו להחזירם אבל אם ניחוש למציאה והלבישם שלא ברשות כבר יצא מרשותן ולזה ל"ח ועוד נראה כיון דבקל נוכל לברר שלא הי' לו אלא כתונת אחת אשר לבש בו ובודאי הכתונת לא נאבד ממנו רק דיש לחוש לשאלה ומסתמא לא השאיל את הכתונת לאחר שנאבדו ממנו כל בגדיו רק דאיכא למיחוש דילמא השאיל את הכתונת בעוד שנשאר לו אחד מבגדים עליונים ואח"כ נאבד ממנו א"כ הרי זה כנפילה דחד דל"ח כלל דהיינו שנאמר דאותו האיש שהשאיל ממנו את הכתונת מצא את הבגדים העליונים ובלא זה לדעת חכ"צ דאף לשאלה דחד ל"ח אף אם ניחוש שהשאיל את הכתונת לאחר שנאבדו ממנו כל בגדיו מ"מ כגון זה הוי כשאלה דחד

ו גם מה שנתעורר לחוש בדדמי על הבגדים וע"ז הביא דברי נ"ב נראה לי כיון דלדעת רוב הפוסקים ל"ח לבדדמי לענין הכרה רק במקום דאיכא למיתלי וזהו ג"כ כוונת רש"י יבמות דקט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים וכו' לפי שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כ"כ וכוונתו בפשיטות דאף דמיא מצמת צמתי כאשר פירשו בתוס' מ"מ היכא שראו הטביעה איכא למיחוש דמים משנים כ"כ שיפול עליו לטעות בדדמי וזה מדוקדק בדברי רש"י ואין ניכר כ"כ דהיינו שלא יפול עליו בדדמי וגם לדעת תוס' הוא דוקא כשנשחת קצת צ"פ אבל בלא זה לא חיישינן בדדמי ולדעת ר' אלפס ורמב"ם בודאי ל"ח בדדמי לענין הכרה דהא לדידהו אפשיטא מהאי דדיגלת דבקברתי' מהני ואם נחוש לבדדמי לענין הכרה אף קברתי' לא מהני ואף לדעת מקצת פוסקים דס"ל דחיישינן אף לענין הכרה מסתמא כדעת רש"י ס"ל דמים משנים כל כך שיפול בדדמי וא"כ לענין הכרת בגדים דליכא למיתלי לכ"ע ל"ח לבדדמי ועוד כבר כתבנו לעיל דאף לדעת מהרש"ל דאף בידעו מטביעה חיישינן זהו כשידעו שנטבע איש זה אבל לא ע"י קול בעלמא

ז בדברי חכ"צ דספק אחד בגוף וס"א בכלי מהני מטעם דל"ח לשאלה דחד והיקשו על זה מיבמות דאמרינן כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' הרי דבלא זה אף דאביי מודה דל"ח לנפילה דחד זהו דווקא לנפילה שלא בכוונה אבל לשאלה חיישינן ולפענ"ד נראה בפשטות הדברים דס"ל דאף לדידן דל"ח לנפילה דרבים אף לענין איסור אשת איש כמו בגט היוצא מתחת יד שליח דנאמן על השליחות ול"ח לנפילה כמבואר בתשו' רא"ש מובא בש"ע סי' נ"ו אבל לשאלה דרבים לפי שהוא בכוונה חיישינן אבל לשאלה דיחיד בודאי ל"ח דרק בחד דרגא נחתינן ולהכי לאביי דס"ל דחיישינן לנפילה דרבים ממילא חיישינן גם לנפילה דיחיד ומצאתי בתשו' הגאון הקדוש ר"ע איגר זצוקללה"ה סי' ק"ז בסופו שהיקשה על חכ"צ הנ"ל מהא דפסקינן בסי' קל"ב וכו' מובא לעיל סי"ב אות ה' בתק"ע

ח ועתה נלקטה באמרים צדדי ההיתר אשר נלפענ"ד להלכה ולא למעשה (א) דברי הא"י אשר אמרו בפירוש שלא נשתנה ממראיתו וגם שמשמע מדבריהם שהם בעצמ' מצאוהו ולית לן למיחוש לספק שהה כמבואר אמנם כל זה אם יתברר שחבלות הללו באו לאחר מיתה אבל אם לא יתברר אמרינן מסתמא כאן נמצאו וכאן היו ובפרט שמצוי יותר שנחבל בחיים ע"י קרח וכפור שנפל בראשונה פעמים והציל את עצמו ע"י דחק ובפשטות הסוגי' משמע לכאורה דהא דמיא מרזי מכה גרוע משהה דהא בשהה אמרינן שמא תפס לדעת הראשונים וגירסתם ובמיא אמרינן מסתמא דמרזי ומעתה למיצוי דבריהם לתועלת מה היינו מצרכים לטלאות טלאי עג"ט חדא דברי צמח צדק וגם דעת מוהרי"ט כדי לסלק דעת מהר"ש ור"ן דמסל"ת ע"י ט"ע ובזה יפה כיון מע"ה מדברי מוהרי"ט ולאחר כל אלה אין בהם ממש כיון דמיא מרזי מכה אולם ע"י חידושו של עה"ג נוכל לצרף וללבן סבר ע"ג סבר יחדיו יודבקו והיינו משום צירוף ט"ע של הבגדים לבהדי ט"ע גרוע דגופא ולאחר כל אלו יש לגמגם טובא חדא דילמא שינוי המים גורמים יותר משינוי הגוף לאחר ג' ימים ותדע דבע"כ צ"ל כן דאל"כ יהי' דברי עהג נסתרים מתשו' ר"ן סי' ע"א מובא בב"י גבי צופה מגדל ונמצאו בו סי' בהדי ט"ע וע"י צופה המגדל שאמר ששהה אסרה בבירור ולכאורה דיותר גרוע היכא דאיכא מכה ולא שהה מהיכא דליכא מכה ושהה אך יש לצדד לומר דשהי לאחר שהועלוהו מהמים גרוע ממכה ול"ש עפ"י דברי לח"מ פי"ג מה"ג ה' כ"ב בתירוצו שם דרמב"ם לא ס"ל להלכה דמיא מ"מ ונוכל לומר דגם להפוסקים החולקים עליו מ"מ מודים בזה דגרוע משהה

ט גם בדברי צ"צ יש להתעורר דמחלק בין מילתא דעל"ג מיד דאז נאמן גם ע"י שאלה ואפי' כשמכוון לטובת עצמו מהא דאמרינן ביבמות דף קט"ז ע"ב דדוקא באותו מדינה וכמעשה שהי' ומשמע התם דאותו מדינה לב"ה דומיא דמדינה אחרת לב"ש אפי' לזמן מרובה