זית רענן חלק א רלד

שהכירו אותו בט"ע אבל לא נתתי מקום לדבריהם) דעתו מחמת שנשתהו, אולם בכל זה הלא טוב לנו עוללות אפרים מכל אריכות הדברים אשר אין בהם ממש, ואשתקד היה פה עגונא אחת ועשיתי סניף להתירה בספק ג' ימים ע"י היכר כל הבגדים מדקדוק לשון המשנה דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עה"ח אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו והדר נקט אין מעידין אלא עד ג' ימים, ואמאי לא נקט בהדי הדדי והדר ליתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו, אלא משמע דלאחר ג' ימים מהני סי' בכליו, דאף בט"ע גרוע מפקינן לה בחזקתו בהדי צירוף כלים,, אח"כ מצאתי בתשובת עבודת הגרשוני סי' ע"ב שמתיר להדיא ומביא ראי' זו, ונהניתי שכוונתי לדברי קדשו, והמתקתי הדברים דאף אמנם דלאחר ג' ימים חיישינן דנשתנה מראית פנים מאיש אחר ונדמה לזה, לפי דדמי לנפילה דרבים דהא נוכל לחוש לדין כן על כל רובא דעלמא, אבל לחוש עוד אשר איש הזה שהשאיל לו כליו נדמה למשאיל, והרי זה ממש כנפילה דחד ואף אמנם דאנן פסקינן דגם לנפילה דרבים לא חיישינן מ"מ לגבי איסורא מעלין חד דרגא כמבואר ברש"י ותוס' גבי חבי ב"נ, וא"כ הכי נמי אם היו ישראלים מכירים אותו בט"ע בפרצוף פנים וחוטם אף דנשתהו ואיכא מכה, מ"מ לא גרע מאחר ג' ימים ונוכל לצרף דעת עבודת הגרשוני לדעת מהרי"ט בהיכר כל הבגדים וגם קצת דעת המביט מובא בק"ע סי' רכ"א כי לקושטא נראה לפי ענ"ד שאין זה דומה כל כך לדברי המבי"ט ולא לדברי הרמב"ן כלל, דאף שידעינן שהלך מעבר לנהר ביום א' ואז היה הקרח בתוקפו ואמר שיבוא לביתו ביום ד' וגם אמר לאשה א"י אחת ביום ד' שילך לביתו מ"מ אינו דומה שמיעה לראי' ואף שהוסכם בדעתו כן לאחר שראה את אשר לפניו שכבר נתרע הקרח מתוקפו לא אבה לסכן בנפשו ואזיל לעלמא כי כן משפט כל בר דעת לבל יתחייב בנפשו ואינו דומה לדברי המבי"ט שמת מיתה טבעיות כדרכו, ואף אמנם שראה ר' נטע ביום ד' שהלך איש על הקרח ונטבע, אבל לא הכירו מרחוק וגם לא שהה כדי שת"נ, חדא דאיכא למיחוש דלמא מן ההולכים במשוט הוא שמפקיר את עצמו לפעמים ואף אמנם שנמצא כעת ע"י אינו יהודי וניכר שהוא יהודי דלמ' יהודי זה ע"י אונס אחר נטבע, אבל לא ע"י שהשליך נפשו מנגד ויאבד עצמו לדעת, ואף אם יתברר אשר ר' נטע הכירו שהוא יהודי מ"מ לא נוכל לגבב כל השערות בהדי הדדי ולעשות חבל חובלים להתיר א"א כין דמכל מקום לא ידעינן שהאיש הזה סיכן בנפשו, ודומה לזה מצאתי בתו' פרק כל הנשבעין ד' מ"ו ע"ב ד"ה וספרא בא"ד ד"ה וליכא למימר התם טעמא דאחזיקי אינשי לא מחזקינן זהו דוקא כשאנו דנין על איש ידוע אבל באומר גנובים ולא פרט איש ידוע לא, דכמה איכא בשוקי, וכן הוא דעת ר' אלפס

ובזה הצלתי דברי ב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד מקושי' הנ"ב שתמה עליו דאם אמרינן שאין זה בעלה איכא ג"כ חזקת חי, ורשמתי בגליון אה"ע שלי זה שנים כבירים ופירשתי דבריו הקדושים וז"ל ונראה לתרץ דבריו ע"פ דברי הרי"ף בפ' כה"נ דאף דאחזוקי אינשי ל"מ הוא דוקא כשדנין על אדם פרטי וה"נ יותר יש לנו לומר שהבעל חי ואינש מעלמא מת זהו שלשה ימים דמיתה בעלמא מצוי משנאמר שהבעל מת תוך ג' גם יש לפרש שאם נאמר שזה הבעל מסלקינן גם חזקת א"א לכן תלינן באיש דעלמא עכ"ל שם ואף שאין נידון דידן דומה ממש לזה הלא דברי מבי"ט מילתא חדתא הוא והבו דלא לוסיף עלי' וא"כ לא נשאר לפנינו אלא דעת מהרי"ט וע"ז לחוד קשה להתירה לכן כה יעשה אשר יחפוש ויתור אחרי ישראלים אשר היו בעת שהוציאו אותו מן המים והכירו אותו אז בט"ע גם אחרי שהביאו אותו לעיר הכירו אותו בט"ע דפרצוף פנים וחוטם עם הפדחת או בהדי ט"ע דגופא, אכן לדעת צ"צ סי' מ"ה כיון דהוי מילתא דעבידי לאיגלוי מיד נאמן אפי' במקבל שכרו, אחר זה ראיתי שמע"ה באות ך"ג הרגיש בזה דלא הוי מסיח לפי תומו והביא דברי צ"ץ ואת דברי ח"ש שהשיג עליו, אכן דבר גמגום שלו אינו שייך לנידון דידן כלל כיון שהתחילו הא"י הן הא"י הראשון והן הג' האחרונים, ובזה גם הגאון ח"ש מסכים אתו, כי ראי' חזקה מדברי מהר"ם, אכן לאשר היה נחבל בפנים ובחוטם ומים מרזי מכה, תו ליכא נפקותא בעדותן כיון שגם הם טעו רק לדעת עה"ג נוכל לומר אף דמים מרזי מכה אפ"ה לא גרע מאחר ג' ימים

ג גם נוכל לצרף דעת המרדכי דס"ל דדוקא מכה בגוף משנים צורתו אף שרוב הפוסקים חולקים עליו ועי' ב"ש ס"ק פ"א וגם לזה צריך בירור דברים במחנותו ואולי יתברר שהכירו שחבלות אלו נעשים לאחר מיתה, ומבואר בתשובת ב"י סי' י"ב דלאחר מיתה לא מרזי וכן בב"ש ובח"מ שם והבאתי ראיה ברורה לזה מדברי תוס' ד"ה וקאמרי סימנים וז"ל שם ושמא איירי כשנשתנה קצת צורת הפנים דאכלום כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה וכו' ובע"כ צ"ל דתוס' אזלי בתירוצם השני בדיבור הקודם דלתירוץ קמא אף דלא נשאר אלא מה ששנו לקמ כיון דאיכא סימן מובהק רק שחידשו דהיכא דלא נשחת כלל מהני ט"ע לחוד ולעיל איירי היכי שנשחת וכיון שנשחת אמאי מהני ט"ע כלל כיון דמיא מרזי מכה ולהכי פירשו דאכלום כוורי, ובמכה דלאחר מיתה לא מרזי ואין להקשות מדברי תוס' אלו על דעת עה"ג אשר אנחנו רוצים לבנות יסוד על דברינו דמהני ט"ע גרוע אף לאחר ג' ימים בהדי סימן אמצעי, ורצינו לומר דאף דאיכא מכה ומיא מרזי מכה מצטרפינן בהדי ס"א בגוף או בהדי ס"א בכלי וא"כ עדיין קשה דלמה להו למימר דאכלום כוורי דז"א דנוכל לומר דהיכי דנשחת מחיים הוי כעין תרתי לריעותא חדא מחמת הטביעה וגם מחמת דמים מ"מ, אבל אנן דנקטינן כדעת האשר"י דהיכא דלא ראו הטביעה לא אמרינן בדדמי ולית לן למיחוש רק לחדא דמים מרזי מכה שפיר נוכל לצרף דעת צ"צ ועה"ג לדעת מהרי"ט ואף דלדעת מהרש"ל גם בידעו הטביעה איכא למיחוש בדדמי וא"כ גם בנידון דידן איכא תרתי לריעותא, אכן כל זה היכא דידעו ע"פ אחרים שזה הנמצא נטבע, אבל בנידון דידן לאחר שעיינתי בכל גביות העדות כולם לא ראיתי הן מישראלים והן מא"י ל"מ שיאמר אחד מהם שראה שנטבע זה, ואף דיצא קול על איש זה גם זה היה ע"י אומד הדעת בלבד, וכיון שגוף הדבר לא היה רק ע"י אומד הדעת תו לא מגבבים עוד לומר דגם זה היה בטעות ע"י אומד הראשון, וראי' לזה מדברי הרמ"א סעי' י"ב ואפי' אם יודעים שהוא כתב ישראל אם יש לומר שכתב כן משום שיצא קול שמת כגון שנטבע במים שאין להם סוף וכדומה משמע מלשונו דידעינן שטבע רק שלא שהו דאל"כ הוי לי' למימר משום שיצא הקול שטבע במים שאל"ס ועי'

ד ומצאתי בספר חמדת שלמה שמביא ג"כ דבר עה"ג שהיקשה עליו דהא לשנוי' דאב"עי דכליו בחיוורא וסומקי הדק"ל דא"כ ליתני אע"פ שיש סימן בגוף אחרי בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים דבשלמא בסי' אמצעי איכא למימר דבהצטרף בהדי ט"ע אפי' לאחר ג' ימים מהני אבל בהדי סימן גרוע לא מסתבר כלל דמהני לאחר ג' ימים והוא קושי' חמורה ולפי שדברי עה"ג הוא מפתח גדול לתקנות עגונות נלפע"ד לתרץ דבריו דבתשו' ב"ח סי' פ"ו עמד על סוגי' דב"מ שהיקשה הש"ס מקשור בכיס לבתר דמשני כליו בחיוורי וסומקי והא לתירץ זה לא חיישינן לשאלה ותירץ דאיירי בכלים דלא מושלי ולפענ"ד נראה דתרי שנויא מיצרך צריכי דגם בבכורות איתא תרי שנויא אם רק מדרבנן מצריכינן להכרת הפדחת בהדי פ"פ עם החוטם או מדאורייתא ולתרי לישנא הברייתא מפרש למתניתין דהא דקתני במתני' פ"פ פירושו עם הפדחת ובעבודת הגרשוני שם מפרש טעמא דלהכי מהני סי' אמצעי בגופו ובכליו אף לאחר ג' ימים לפי