זית רענן חלק א רלג

לקח פאס כזה חדא דבקל נוכל להתברר כזה בגאלב מן הזמן ההוא והלאה שנכתב בפאס אם נחסר בעיר גאלב איש בשם זה ועוד דא"כ מדוע יראו לנפשם המיגייסטראט בגאלב והגיהו בפאס וכיון שהגיד לפני ר' בער שהוא ממלאוי וידענו ע"י קיום החתימה שהוא בעל האשה הרי הגיד לפניו שמו ושם אביו [דשם כינוי היה כשם אביו] ושם עירו ונמצא מה שכתוב בפאס שהוא מגאלעב דמי כאילו נכתב בתוכו שהוא ממלאוי דהרי בלשונו נקרא עירו בשם זה ומה שיצא רום מעלתו לידון במכתבו הראשון עפ"י דברי מהרי"ק דע"י אומדנות המוכיחות סגי בשמו ושם אביו לחוד ולא השיבותי לו ע"ז מאומה טעמא דידי דממ"נ אם נבוא לכלל זה להתירה ע"י הפאס מחמת שאלה דיחיד או שהוא בכלל כלים דל"מ תו מה גריעותא איכא אם נצטרף לזה גם עדותו של ר"ב מגאלעב דהרי הגיד לפנינו גם שם עירו ונתחזק לנו שנתחלף לו שם עירו בשם גאלעב ופומא דכאיב לי' לקרות שם עירו כאשר הוא רק בשם גאלעב והפאס עדותו של ר"ב גם דברי המהרי"ק לא יועילו לעובדא דידן כיון שנכתב שהוא מעיר אחרת ובאם נניח את הפאס לגמרי הרי גם שמו פלאי נמצא בג"ע כלל שהגיד את שמו לפניהם זולת לפני המייגיסטראט וכבר גליתי דעתי שאין בדבריו ממש דזה יותר גרוע מנוגע שיש בדבר חשש עונש באם נגיד לפניהם שם אחר מאשר כתוב בתוך הפאס אשר מסר להם ומעתה אם נחוש לשאלה תו אין בדבריו כלום ואם לא נחוש לשאלה כבר נודע שמו ושם אביו ושם עירו ומעתה אם בקל נוכל להתברר שמו ושם כינויו בבערלין או בקאסטרין אזי יש לפנינו היתר מרווח ע"י דברי מהרי"ק וגם יש לצדד כיון שנראה בעליל שלעיר קאסטרין ליכא שי"מ וגם ל"ה לכ"ע לא חיישינן האף אומנם דלדעת תוס' ב"מ די"ח ד"ה נפיק בסה"ד שתירצו על ת"י דהיכא דלא ידעינן שבעל האשה הלך לשם תו איכא למיחוש לאחרים כמוהו אמנם עמדתי על דבריהם זה כמה דיש להתבונן כיון דתנן התם גבי כל מעשה ב"ד גם שטרי חליצה ובשטרי חליצה איירי בדלא ידעינן שנחלצה כמבואר בדבריהם ד"ה הא אמר תנו ועיקר ראיותיו של רבה הוא משטרי חליצה כמבואר בסוף פרק ש"א וא"כ עדיין קשה משטרי חליצה למאן דס"ל דאף בשי"מ לחוד חיישינן ולתירוצם השני הרי זה מיגרע גרע משי"מ לחודא וכדי לתרץ דבריהם צ"ל כיון שהמקרה גופא אינו נופל בבחירה לחודא וצריכין לחוש שנמצא עוד איש אחד שמת בלא בנים ויש לו אח ששמו כשמו [כי בש"ח כותבין גם שם החלוץ והחליצה] אבל בתרי יצחק דאין דנין רק על השמות לחודא חיישינן ואף לרבא דלא חייש התם מפני שנתברר שהי' בא"י דר' ביבי ור"ג הרי זה כשם עירו ומעתה יש לפנינו כדמות ראי' מדברי תוס' הנ"ל לדברי מהרי"ק] ונמצא בנ"ד דאיכא אומדנות המוכיחות ע"י הגדת אשתו ובניו ומכתבים ופס שבידו לכ"ע סגי בשמו ושם כינויו לחודא כיון שאין שי"מ ולא הוחזק דהא אף למאן דחייש לשאלה לא גרע מאומדנות המוכיחות וגדולה מזה מובא בתה"ד דע"י אומדנות המוכיחות לחוד מותרת מדאורייתא ומובא בהרבה אחרונים דלענין דרבנן ל"ח לשאלה עוד זאת יש לחקור על ט"ע שבכלים אם הם הי' כלים ישינים בעת ההוא דלדעת רמב"ם ל"מ טביעת עין אלא בכלי ששבעתו עין וכבר תמכתי יסודותי במכתבי הראשון לצרף הפאס בהדי ט"ע שה"כ דאל"כ יש לחוש דילמא השליכו לאיבוד כמבואר שם והארכתי בדברי הרמב"ם הנ"ל ליישבו מהקושיות שהשיגו עליו ואין כאן מקומו עוד נשמט דבר אחד במכתבי הראשון במה שבארתי דברי הרמב"ם פ"ז מה' נחלות דבאיסור כרת לחוד לא סמכינן אסימנין ולכאורה קשי' מלבד הקושי' שהיקשו האחרונים הא"מ ותשו' הגאון מוהר"ע מסוגי' דסימנים דהא בב"מ בשילהי פ' ש"א שמביא משטרי חליצה לגיטין ולדעת חכ"צ סי' קל"ד דמשמע מדבריו דשמו ושם אביו הוי כס"א ומאי ראי' מאיסור לאו דסמכינן אסי' אמצעי לחוד לאיסור כרת אמנם אי דייקינן בדברי קדשו דדוקא באבד זכרו בהדי סי' אמצעי כאשר בארתי שם ובעיקר הדבר כבר הארכתי בכל צדדי התירא של העלובה הזאת ועליהם תמכתי לדעתי הקלושה ובלבד שיסכים יד"נ שארי הגאון המובהק מוה"א שליט"א ידידו: סימן ד תקנות עגונות תשובה מה שהשבתי לכבוד הרב המאור הגדול החריף והבקי מו"ה ישכר נ"י רב בק"ק דאברין בצירוף המ"ב נ"י

א בדבר שלשה אינו יהודים אשר נמצא הנטבע' על ידם והם הסיחו לפי תומם שהוא בעל האשה העלובה הזאת, ועליהם השית מעכ"ת עיקר דבריו שגה בזה דאין זה בכלל מסיח לפי תומו כלל כיון דבקשו מעות בעד זה וניחא להו אמרם שהוא בעלה בכדי שאשתו וקרוביו ישלמו להם, ויותר מזה מבואר בש"ס דבמילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו עיין גיטין דף כ"ח, ובתשובת הר"ן סי' ג' וז"ל שם ודברי שליח אינן אצלי מסיח לפי תומו כלל כיון דשייך האי שליח בהאי מילתא וכדאמרן בפ' כל הגט דמילתא דשייכי בה עבידי לשקר ואפי' מסיח לפ"ת אינו נאמן וא"י זה ג"כ אע"פ שאין שכירתו תלוי בדבריו עביד הוא להחזיק ולומר שהוא נאמן לשולחיו ועשה השליחות ביותר ממה שמוטל עליו עכ"ל הר"ן ומכל שכן היכי דמבקש ממון להדיא, וזהו פשוט וברור, וא"כ ממילא נדחו כל דבריו בדבר הא"י הראשון אשר אמר מה שאתם מחפשים הוא אצלי על מקום טוב וכתב דלא שייך בדדמי כיון דשייך בגוי' ומילתא דרמי' עלי' לא שייך בדדמי ומכש"כ בכאן שדעתו הי' ליקח מעות בעד זה כמו שמוכיח סופו על תחלתו עכ"ל באות כ"ב, דאם נאמר הוכיח סופו ע"ת בנידון זה תו לא נידון בכלל מסיח לפי תומו כלל רק שיש לדון לרבנן דס"ל דלא אמרינן הוכיח סופו ע"ת, וי"ל שאז לא עלה על דעתו לספר דבריו בעד ממון ושפיר נוכל לדונו בכלל מסיח לפ"ת, אמנם נראה לפענ"ד דכל זמן שלא אמר להדיא מת פלוני אע"ג דלגבי ישראל הוי כאלו פירש אבל לגבי א"י אינו בגדר מסיח לפ"ת וראי' לזה מדברי תוס' גיטין דף כ"ח ע"ב ד"ה וקתני בתירוץ השני וז"ל ועוד אומר ר"י דדלמא הא א"י מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה היינו כשמעיד שכבר מת עיי"ש, ולדעת רש"י שפי' פורסי שנמ"ג פסק דין ע"כ צ"ל כתירוץ השני, הרי אף שבישראל הרי הוא עדות מועיל וכאילו אמר מת אבל בא"י אין זה בגדר מסיח לפ"ת שהקילו חכמים וביותר נראה כיון דחזינן שלא גילה תיכף את מקומו איו ואיכא גילוי דעת שציפה לתשלום בעד זה והיכא דאיכא רק קצת גילוי דעת גם רבנן מודים שהוכיח סופו ע"ת עי' חולין דף ל"ט שאני התם דקאמר כתבו ובפרש"י שם ומבואר ברשב"א גיטין דף ס"ו דבכה"ג גם רבנן מודים דאמרינן הוכיח סופו ע"ת ועוד מהא דאמרינן בעייל ונפיק אזוזי דלא קנה בבירור, ודילמא מיהדר קא הדיר בי' א"ו כיון דבלא זה מספקא לן גם רבנן מודים דאמרינן הוכיח סופו ע"ת (ואף בשתק ולבסוף צווח דפליגי פסק הרמב"ם בפ"ט מהלכות תרומות הלכה ו' דהוי ספיקא דדינא), ועי' גם כפי אשר מבואר במכתבו שנמצ' חבול בפניו ובחוטמו והרי מבואר בש"ס להדיא דמים מרזי מכה (ומועטים המה דס"ל דדוקא מכה בגופו), והאיך הי' כל זה בהעלם ממנו שלא הזכיר מכל זה לאחר אריכת הדברים ופלפולים שונים בדברי שו"ת האחרונים ופשוט הדבר שחבלות אלו נחבל ע"י שנפל פעמים קודם שנטבע בתוך הקרח

ב גם נפלאתי עליו על מה שכתב במכתבו וכלשונו אח"כ כשהובא לעירנו מעט אנשים אשר אמרו