זית רענן חלק א רלא

דלעולם לנפילה דיחיד ל"ח לכ"ע דמיזהיר זהיר בי' ועוד שימצאנו איש ששמי' כשמי דוקא אבל עדיין יש לחוש דילמא כבר פרעו והשליכו לאיבוד אמנם זה תלוי בהא דפליגי אביי ורבא בעלמא באחד שמוציא שט"ח לפנינו אם צריך להביא ראי' אזי אינו שוה כלום לגבי אחרים אזי נוכל לחוש במי ששמי' כשמי' דילמא השליכו לאיבוד דהרי כבר יצא הדבר לגמרי מתורת נפילה דיחיד אבל לרבא דס"ל דא"צ להביא ראי' א"כ גם לאחרים שוה כמוהו הדר הוי לי' נפילה דיחיד בחד דרגא [ועיי' יבמות דף קט"ז תד"ה מאי אמרת בסה"ד תירוצו של התוספת על האי דגיטין וז"ל דהכי דייקינן התם וכו' ול"ח שמא מסרו לצור על פי"צ וכו' הרי מצינו דוגמא דברינו הנ"ל דמה"ת ימכור שט"ח לצור אם לא שכבר פרעו] וא"ל דא"כ ביבמות גבי חבי ב"נ דס"ל לאביי דצריך להביא ראי' גבי מי ששמי' כשמי' ואמאי הא עדיין יש לחוש דילמא השליכו לאיבוד ולא דמי לנפילה דיחיד אפילו בחד דרגא דהא לגבי אחרים אינו שוה כלום דהרי צל"ר יש לדחות דניהי דס"ל לאביי דצריך להביא ראי' זהו לענין גבייתו אבל לענין קניתו לגבי מוכר אין צריך לראי' ועיין ראב"ד ומ"מ פ"ו מה"ל מ' ותנא דברייתא פליגי על תנא דמתני' התם לאביי דברייתא ס"ל דגם לענין קניתו צריך להביא ראי' ותנא דמשנה ס"ל דאין צריך להביא ראי' לענין קניתו וכיון ששוה גם לגבי אחרים הדר הוי לי' נפילה דיחיד בחד דרגא אבל לענין גבייתו לכ"ע צריך ראי' ועיקר דינו של אביי לענין גבי' ככ"ע אתי לי'

יד גם נראה דאין להחמיר תרי חומרא לחוש לחומרא דבית יוסף דאף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה וגם לחוש לחולקים על חכ"צ וב"ח וחיישינן אף לשאלה דיחיד טעמא דידי דלדעת ב"י הדרי קושי' מהר"ל מפראג לדוכתי' דליתני אע"פ שיש ט"ע בכליו אלא ודאי דס"ל לב"י דלא חיישינן לשאלה דיחיד ומש"ה לא תנא אע"פ שיש סי' בגופו וט"ע בכליו דפשטא דלישנא משמע דאף תרווייהו בהדי הדדי לא מהני ומה שחידש מעכת"ה בסוגי' זו לתרץ קושי' הנ"ב על הב"י וב"ש דבאם סימנים לאו דאורייתא אף בכלים דלא משלי חיישינן לשאלה דא"כ חמור בעידי אוכף היכי מהדרינן והאריך בזה עפ"י פי' תוס' דברייתא הוא וקושי' הש"ס דתרי קולא לא מקלינן באבידה האף אמנם לכאורה דבריו בהשכל אמנם לקושטא לא הועיל כלום דמה יענה על דברי רבא בריש הסוגיא אבל חמור בעדים דאוכף וסי' דאוכף אימא לא וכו' להכי כתב רחמנא חמור הרי להדי' דאף מדאורייתא מהדרינן בעידי אוכף למ"ד סי' ל"ד גם בדבר זה הוא נגד דעת רוב הפוסקים דס"ל סי' לאו דאורייתא ואפ"ה פסקי להדי' דפירות בכלי חייב להחזיר דמשמע להדי' דע"י סי' הכלי בלבד מחויב להחזיר הרי להדי' דאף תרי קולא בהדי הדדי מקלינן והנה גם אני ישבתי זה כמה קושי' הנ"ל בכמה אנפי בפלפול הסוגי' אמנם בסוגי' זו כבר הלכו נימושות וכ"א מסבב הגלגל כרצונו והטורח קשה לחפש בכל ספרי האחרונים ולידע החדש הוא אם לא לכן חדלתי כעת מזה אולם הנראה לי בדרך קצרה אודיעהו בקושי' תוס' ממצא פירות בכלי נראה דמקדם נבונה קושי' הש"ס על הא דאמרינן דכליו חיישינן לשאלה חמור בס"א היכא מהדרינן דהא בכל אבידה לא חיישינן דילמא שאילה בידו הוא דאי לאו דידי' הוא לא ידע סימן דידה ע"י שאלה לפי שעה כמבואר בש"מ, ומעתה מה ק"ל דגבי אשה חיישינן לשאלה מידי דהוי כספק השקול, אבל גבי אבידה דקוטב קושי' הש"ס באילו לפי שהמוציא הוא שומר של בעל אבידה ומחויב בהשבה לבעלים ואיך נפטר מחיובא דידי', וכן בקושי' הש"ס את"ל סימנים דרבנן היכי מהדרינן אבידתא בסי' נמי הכי אזלא ונראה בעליל כן מדברי רש"י ד"ה היכי מהדרינן וכו' אבל גבי חמור בסימני אוכף באם ניחוש לשאלה אזי לא ידע בעל החמור כלל בסי' האוכף שאינו שלו) ובכה"ג אף אם חשש שאלה הוא כספק השקול מחויב להחזיר מחמת ספק דס"ד בכה"ג אף בממון לחומרא כמבוא' בפ"ב דמכשירין משנה ח' ע"ש כן נמי בספק השקול לגבי האבידה) אלא ודאי דקו' הש"ס אזלי הכי דהרי אפי' כשיש סימן בחמור עצמו אפ"ה מהדרינן בסי' אוכף, ומיושב נמי דקדוקו של הנ"ב על הא דאמר רבא לעיל דאי כתב רחמנא שמלה ה"א בסי' דגופו דמ"ש דנקט שמלה הרי מכל אבידת אחיך ג"כ נידוק הכא, ולדברינו ניחא דה"א דכל אבידה אשר יש לו סימנין בגופו כמו שמלה דמיוחדת שיש לה סימן בגופה ולא ידע סימן דגופו אזי לא מהדרינן דניחוש לשאלה) וע"ז שפיר היקשה דניחוש ג"כ לשאלה ורק האוכף לבדו שלו הוא ובעל החמור יבא ויגיד סי' החמור, וכיון שנתחייב בהשבה למה יכנוס את עצמו בספק, אמנם במצא פירות בכלי דמשמע מסידרא דמתניתין דלית ליה סי' בפירות כלל להכי לא חיישינן לשאלה דהרי אף בספק השקול מחויב להחזיר ועיין היטב: **(כל הפלפול הנאמר פה במהות אבידה יאוש ועדים הוא רק לברר סעיפי דיני עגונא הנ"ל אבל גוף ענינים כאלה הנוגעים לדיני ממונות הולכים בזה"ז כפי חוקי המלכות כי דינא דמלכותא דינא

)** ועפ"ז יש ליישב קושית הנ"ב הנ"ל דמובחר שבפרושים בדעת הב"י בכלים דלא מושלי הוא כדעת הח"מ דחיישינן למכירה או לאבידה כמבואר כן בספר ח"ש בשם הגאון מליסא זצ"ל בתשובה, וצריך להבין דהרי את"ל סימנים דרבנן ודוקא בעדים מהדרינן דסגי גם בעדים שראו אצלו חפץ זה, דאין לומר דוקא ע"י עידי נפילה דהרי כתב רחמנא דגם חמור בעידי אוכף מהדרינן ובעידי נפילה פשיטא וכיון דסגי בעדים שראו אצלו תיקשה למ"ד סימנים דרבנן דניחוש למכירה א"ו היכא דנתחזק לפנינו ע"י עדים בחזקת שהיה שלו אזי בודאי אף למ"ד סי' דרבנן מוקמינן בחזקת מרא קמא לכל מילי ודוקא לגבי עיגונא דסגי בע"א או באשה עצמה כיון דעדותן רפויה אך משום עיגונא הקילו להאמינם אזי בכה"ג דעוד מצטרכינן לגבב חזקה לעדותו ל"מ וכה"ג מצינו בדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל פ"כ מה' א"ב הלכה ט"ו וז"ל מי שבאו בזמן הזה ואמר כהן אני ועד א' מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן אין מחזיקין אותו לכהונה וכו' עד שיעיד שזה כהן, אבל וכו' או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו עכ"ל ותו לא קשה קושיית נ"ב הנ"ל דחמור בעידי אוכף מהדרינן דלמאי ניחוש אי למכירה כיון שנתחזק ע"י עדים שהי' אוכף שלו אזי מצטרפינן גם חזקת מרא קמא בהדי עדותן ולאבידה ליכא למיחוש כיון שמצא החמור חבוש באוכף בודאי לא מצא את האוכף דהא כיון דלמסקנא מסקינן דאוכף לא מושלי אינשי דמיסקף ליה לחמרא איך ישמש באבידה בדבר שבעלים מקפידים ואחזוקי אינשי בגנבי ל"מ, גם אין לומר דהא היכא דנידון הוא על אדם שאינו לפנינו חיישינן לגנבי כמבואר בתוס' בפר' כ"ה ובריף שם ז"א דהא כל הקושי' סובב והולך דניחוש דלמא החמור של אחר הוא ויבוא אח"כ ויגיד הסימן של החמור עצמו והרי הוא שומר אבידה ונתחייב בהשבה, דאי לאו הכי גם מספק מחויב להחזיר ואז יתברר הנידון לפנינו, וי"ל בדוחק דלמא יתברר הנידון שהוא אחד מגנבי דעלמא ויביא עדים שהוא שלו דגם לרמאי מחזירין על ידי עדים דהא לא נתייאש הימנו דע"י סי' ימצא עדים

טו ועל פי דברי הרמב"ם הנ"ל ישבתי בסוגי' כמה קושי' שהקשו האחרונים חדא דהא אף דגבי אבידה סי' דאורייתא אכתי מנ"ל גבי גט דמהדרינן דאיכא חזקת אשת איש וגם בעיגונא איכא תרי חזקה לדעת הריב"ש בתשו' חזקת חי וחזקת א"א, גם בדברי רבא דמעיקרא מספקא ליה אי סימנים דאורייתא ובתר הכי משני על אגודה דשטרות דיחזיר דסי' דאורייתא ובתר הכי הדר לספיקא, גם קושי' האשר"י היכא הוי מהדרינן שטרות בסי' כקו' הש"ס