זית רענן חלק א רל

הכותב דבדאיכא ע"פ אף שאינם יודעים מסימן כלום רק שתובע אומר הסי' מוציאין ולהכי ברגיל דעייל וכו' וכל בכה"ג בעינן סימן מובהק דוקא אבל בדאיכא עידי פקדון והעידו על הסי' מהני אפי' בסימן אמצעי:

יא ועוד ראי' ברורה לזה מתוספתא ב"ב פ"ח וז"ל התוספתא יצאו הוא ואביו למדינת הים ומת הבן או שמת האב לעולם הנכסים בחזקת זקן עכ"ל ומובא בריטב"א קידושין דף ס"ה וטעמי בעי אמאי מחליטין הנכסים בחזקת אב א"ו דאנן דנין על הנכסים ואומרים כאן נמצא וכאן הי' ולמי שהי' שלו הי' מעולם בחזקתו **(הפלפול בכאן הוא רק לראי' ולדיוקי לענין הנדרש פה להיתר עיגונא, אבל במה שנוגע לדיני ממונות מכירה ולקיחה וכיוצא הכל הולך בזמן הזה ע"פ דינא דמלכותא)** להכי אמרינן שהי' מעולם בחזקת אביו ושל אבותיו מעולם ואם נאמר שהם של הבן צ"ל דקנה אח"כ ועיין וא"ל דמתה אמו בחיי בעלה ונפלו לה הנכסים בקבר והבן ירש את אמו בקבר דאין הבעל יורש בראוי דהרי סוף סוף אתה צ"ל שלא הי' של אבותיו מעולם משא"כ אצל אביו נמצא לדעת תוס' ורשב"א דמוציאין בעידי פקדון וראה אפי' ע"י סימן אמצעי לחוד מוכח דס"ל דלשאלה דיחיד ל"ח ואף אם ת"ל דדוקא ע"י סימן מובהק מוציאין מ"מ ממילא מוכח סברא זו דהא בדליכא עידי פקדון וראה אין מוציאין אפי' ע"י סי' מובהק ועיי' בקצה"ח ס"ס רנ"ט ומה שהכריחום לזה דבדאיכא עידי פקדון וראה מוציאין אפי' ע"י סי' אמצעי לחוד דאם לא כן אמאי בדקינן גבה דאית לי' דהבא פריכא דוקא עד דלבסוף נדו מזה הלא נוכל ליתנם אפילו על דבר מסוים ובלבד שלא ימצא בהם ס"מ דל"ש כלל וכלל עד אחד מני אלף א"ו דגם ע"י ס"א מוציאין בדאיכא עדי פקדון וראו בידו ואף דגם בדהבא פריכא איכא סי' משקל צ"ל דשאני סי' משקל דגרוע משאר סי' אמצעי אפילו ממידה ומנין ועיין בב"מ דכ"ג ע"ב תוס' ד"ה משקל וז"ל משמע דמידה עדיפא להכי לגבי משקל דגרוע משאר סימן אמצעי ל"ד לשאלה דיחיד ואין מוציאין אפי' ע"י עדי פקדון וראו ובזה ניחא דבריהם במה שהיקשו בד"ה אתרמוי אתרמי אשר עמדתי בקושיתם זה שנים רבות ותרצתי באופן אחר אבל אין כאן מקומו אמנם כפי הנ"ל פשוט וברור דבריהם בפשיטות

ובזה מרווח לן היטב גם הש"ס דיבמות דף קט"ו ע"ב אשר הוא משולל הבנה למעיין במה דאמרינן סבר רב חסדא למימר היינו שני ת"ח ולא אמרינן הנך אזלי לעלמא וכו' א"ל רבא מי דמי התם קאמרי סי' הכא שומשמי מאי סי' אית להו וכו' עכ"ל ומעיקרא מאי קסבר לר"ח דמדמי לי' לשני ת"ח דהרי נחית לתירץ הש"ס לעיל דאמרי אסקינהו קמן וקאמרי סי' ובין לתירוץ ראשון של תוס' ד"ה וקאמרי דאיירי בסי' מובהק והרי בשומשמי ליכא סימן מובהק ובין לתירוץ בתרא דמהני עפ"י ט"ע והכא לית לי' ט"ע ודוחק לומר דר"ח ידע דאיירי באסקינהו לחודא וקסבר דע"א במלחמה נאמן דא"כ מה עלה על דעתו לשקול בפלס ט"ע דמלחמה ומים לסי' אמצעי דשומשמי הא ט"ע עדיף אף מסי' מובהק ועפ"י הוצעות דברינו הנ"ל א"ל דלתירוץ ראשון דאיירי התם בס"מ עלה על דעתו דגבי שומשמי עדיף סימן אמצעי מסי' מובהק דהתם כיון דאיירי בדאיכא עידי פקדון וראה ודמי לנפילה דיחיד כדעת חכ"צ וב"ח הנ"ל ומוציאין ממנו ע"י נפילה דיחיד למסקנא לכ"ע ובסי' מובהק אין מוציאין ולתירוץ בתרא דס"א מהני עפ"י ט"ע והמעיין ישפוט בצדק בצירוף ט"ע בהדי סימן אמצעי הוא ג"כ כעין נפילה דיחיד דהא גם לדעת תוס' נראה בעליל דלמסקנא ע"א במלחמה דאינו נאמן מטעם בדדמי אע"ג בריש הסוגי' פירשו דמפני משקר וכמבואר בדבריהם ד"ה וקאמרי סי' וטעם לדבריהם הארכתי במקום אחר ואין כאן מקומו

וכיון דצ"ל שאיש אחר אשר ט"ע הי' בקרוב קלסתר פניו של זה אשר יפול עליו בדדמי או שישתנה למראהו והיכא דאית לי' גם ס"א כמוהו האיך נדון ונאמר שמי שיש לו ס"א כמוהו ישתנה ג"כ למראהו של זה ולהכי לדעת ר"ח דגם גבי שומשמי דהוי סי' אמצעי ובדאיכא עדי פקדון וראה הרי זה ג"כ כשאלה דיחיד ועל זה מתרץ הש"ס דאימר חושבנא איתרמי והוי סי' גרוע ונחית מתורת שאלה דיחיד

יב עוד נראה לפענ"ד האף אומנם במה שהמציאו דבדבר שאינו צריך לו ונוכל לתלות שהשליכו לאיבוד תו לא שייך בזה נפילה דיחיד מובא בנ"ב ובח"ש וראי' ברורה לזה מגיטין דף כ"ד אלא מעתה רישא דקתני שמי כשמך פסול לגרש בו וכו' הא ראשון מצי מגרש בו והא אמרינן ולא אחר יכול להוציא עליהן שט"ח יעו"ש רש"י ד"ה הא אמרינן וכו' בסה"ד וז"ל ה"נ נימא לא הבעל כתבו אלא יב"ש אחר כתבו לאשתו ונמלך ולא גרשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שהיא רוצה להתגרש בו עכ"ל הרי אף דמוציאין על אחרים ול"ח לנפילה דיחיד אפ"ה חיישינן להשליכו מדעת ע"כ ת"ד אמנם עודנו יש להתגדר בזה ודברים בגו ונראין הדברים דדוקא היכי שאותו יחיד שמצאו יש לו צורך באבידה זו יותר מאחרים אבל בדבר שהמוצאו שוה לאחרים עודנו לא יצא מכלל נפילה דיחיד לענין מציאה לבדו וכמו דס"ל לרשב"א גיטין דבהוחזקו לחוד ל"ח דדמי לנפילה דיחיד אף דהתם לא דמי אלא לענין נפילה לחודא כן נמי להיפך דגם לענין מציאה לבד דמי נמי לנפילה דיחיד דמ"ש וזה מדוקדק בדברי רש"י ולקחתה זו שהיא רוצה להתגרש בו שהיא שפת יתר א"ו שרצה לתרץ בזה דמ"מ עודנו לא נחית מכלל נפילה דיחיד בחד דרגא לענין המוציא אבידה ובחד דרגא סגי בהוחזקה לחוד דל"ח וע"ז תירץ דאחרים הניחו אבידה זו דלמאי קבעי להו רק מי ששמה כשמה לקחתה להתגרש בו

ומעתה בנידון עובדא של הגאון ח"ש שחשש על הפאשפורט אף דלמ"ו וגם הוי שאלה דיחיד לפי שנודע שמו רק שם המדינה ביקשו לתור אחריו מן הפאשפורט וחשש שם להשליכו לאיבוד יעו"ש בסי' כ"א דהתם ירד לגמרי משאלה דיחיד דאחרים דעבידי לאגלוי שאין שמם כשם זה הניחו מונח באשפה עד שבא ליד זה ששמו כשמו ברם איכא נפקותא לדינא לכאורה כגון בעובדא דידן שנמצא אצלו הפאשפורט של בעל האשה העלובה הזאת וגם מקצת בגדים בט"ע או בסי' מובהק אזי נראה לדעת חכ"צ הנ"ל יש להתירה דממנ"פ אם נאמר שאבד את הפאשפורט ומצאו זה ואח"כ השאיל לו הבגדים הא לשאלה דיחיד ל"ח ואם ניחוש להיפך דמעיקרא השאילו הבגדים ואח"כ מצא את הפאשפורט הרי עודנו לא נחית מתורת שאלה דיחיד בחד דרגא לגבי המוציא שימצאנו איש זה שהשאילו הבגדים ולא מרובא דעלמא מאי אמרת דילמא שמי' כשמי' ולהכי לגבי אחרים כחספא בעלמא הוא אך לגבי דידי' הוא כמוצא שלל רב א"כ יש להתירה ע"י בגדים לחוד כיון דבע"כ צריך לחוש דשמי' כשמי' הרי הוי שאלה דיחיד לענין הבגדים לבד ועיי' היטב כי דרך מרוח הוא ולא יעלה בו פרץ בעזה"י

יג ולרווחא דמילתא אפרש שיחתי ובדרך הלז נוכל ליישב קושי' תוס' יבמות דף קט"ז ד"ה למאי ניחוש לה וכו' וז"ל וא"ת א"כ היכי קאמר התם וכו' והא לנפילה דחד לא חייש אביי וכו' וי"ל דלאו בפלוגתא וכו' ע"ש והמעיין ישפוט בצדק דגם לתרוצם של תוס' צריכין לדחוק טובא בתירוץ של הש"ס התם ואבע"א בצריך להביא ראי' קא מיפלגי דהרי לא תירץ בזה על קושי' המקשה כלום דעיקר קושי' הש"ס מברייתא זו דפליגי אמתניתין וחיישי לנפילה דחד ומה הועיל בזה במה שעירב ובלל להרחיק פלוגתייהו בדברים אחרים כיון דסוף סוף צ"ל דברייתא ס"ל דחיישינן לנפילה דחד והי' לו לתרץ בקצרה דפליגי בנפילה דחד ולפי דברינו הנ"ל נכון הדברים דאף דל"ח לנפילה דיחיד אבל עדיין יש לחוש דילמא פרעו והשליכו לאיבוד כאשר כבר העירותי לעיל אמנם עודנו דמי לנפילה דיחיד בחד דרגא לגבי המוציא דמהיכי תיתי ימצאנו זה יותר מרובא דעלמא אמנם אם לגבי אחרים אינו שוה כלום רק לגבי זה ששמי' כשמי' אזי יצא לגמרי מתורת נפילה דיחיד ועפ"י הוצאות אלו מתרץ הש"ס