זית רענן חלק א רכט

המבררת דהרי מהני אף להוציא הרי זה כאילו כבר נתברר משא"כ לענין חשש שאלה וגם בל"ז אין להקשות דברי תוס' אהדדי כנודע

ח ובסברות הרמב"ן הנ"ל תרצתי כמה קושיות בעז"ה, ואציגה פה דבר לדוגמא ומזה דמות ראיה שגם הרמב"ם ס"ל כשיטתו בזה דבפ"ב מהלכות יבום ה"ד וז"ל מי שזנה עם אשה בין פנוי' בין א"א ונתעברה ואמר עובר זה ממני הוא ואפי' היא מודה לו אע"פ שהוא בנו לענין ירושה הרי זה ספק לענין יבום כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר עכ"ל, והקשו נושאי כליו שהוא נגד הסוגי' דלכ"ע היכא דלא דיימא מעלמא שדנין בתר דידי' וגם שסותר עצמו דבהלכות תרומות פ"ז פוסק כן דהיכא דלא דיימא מעלמא שאוכל בתרומה אף שהוא איסור דאורייתא גבי יבום נמי אמאי לא ניהמני, ולדברי הרמב"ן ניחא דשאני גבי תרומה דנאמן בעצמותו להאכילו בתרומה כמו ע"א דעלמא וכן לענין ירושה דהתורה האמינו דיכיר כתיב (ובפ"ד מה"נ משמע דסובר כשיטת ר"מ דכשם דנאמן לענין בכורה אף בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כן נאמן לומר זה בני בלא מיגו, וכן הוא להדי' בב"י סי' רע"ט דרמב"ם ס"ל כר"מ יעו"ש ובלח"מ פ"ד ה"א) אבל לענין יבום דאינו נאמן רק ע"י מיגו דבידו לגרשה, וכל היכא דאנן צריכין לברר עוד ספק מדעתינו לדון ולומר דכיון דלא דיימא מעלמא מסתמא לא זינתה עם אחר כבר נהירנא דבכה"ג לא אמרינן דין מיגו

ט וזה שנים כבירים עמדתי על דברי רמב"ן מהא דמקשה הש"ס ולהימנו לבעל ( גיטין דף ס"ד ע"א) אף דהאמנותו של בעל מחמת מיגו הוא והרי התם אנן צריכין לברר ספק מדעתינו ולומר דחזקה שליח עושה שליחותו, ואמרתי דמיגו דבידו עדיפי כמבואר בר"ן קידושין דף ס"ג גבי יש לי בנים, אמנם מקרוב ראיתי ברשב"א קידושין שם דאמנם כן לאביי דס"ל דיש לי בנים נאמן אפי' במוחזק לן דלית לי' בנים, אבל אנן דפסקינן דלא כאביי ליכא נפקותא בין מיגו דבידו לשאר מיגו רק היכא שאינו סותר החזקה לגמרי אמרינן מיגו להקל, ולדחוק ולומר דלענין זה מיהת מפלגינן בין מיגו דבידו לשאר מיגו, רחוק, אמנם נראה דהתם כיון שלפי דבריהם כבר הסכימו ביניהם לגרש' ולפי דבריהם הרי כבר גירשה וכיון שנכון לפניהם לגרשה, אך אנן דלא מהימנינן להו וחיישינן דילמא לא נתגרשה, הרי בודאי יגרשנה לפנינו ולהכי אמרינן הואיל משא"כ באומר יש לי בנים דאין לו שום דו"ד עם אשתו ואדרבה הרי חס עליה שלא תפול קמי יבם והמיגו הוא מצד אחר דבידו לגרשה שלא תפול קמי יבם בכגון זה כבר נחתינן לתורת מיגו דהא אפשר שלא ירדה דעתו לתחבולה זו, ולהכי כיון דירדה לתורת מיגו תו לא אמרינן אלא היכא שכבר נתברר הדבר לפנינו כנ"ל ובזה נוכל ליישב קושיית בית מאיר בסי' ק"ג ס"ו וגם מרן זקינו הגאון הצדיק זצ"ל עמד בזה בספרו חמדת שלמה סימן י"ז על דעת רשב"ם דס"ל דדוקא מוחזק באחים ואמר יש לי בנים הוא דנאמן אבל היכא דאיכא עדים שיש לו אחים אינו נאמן דהוי כמיגו במקום חזקה והקשה דהא בש"ס ב"ב דף קל"ד אמרינן גבי יש ל"ב השתא דאמרינן הואיל בעל שאמר גרשתי א"א נאמן והרי התם מוחזק בעדים וע"פ הנ"ל ניחא דהואיל זו קלישא לי' ונחית לתורת מיגו ואמרינן דבמקום חזקה ל"א, אבל גבי בעל הרי נודע אף לחלושים בדעתם דיכול לגרשה אם לא מהימנינן ליה ופשוט וברור דבכגון זה לאו מתורת מיגו נחתינן לי', ועוד ישבתי באופן אחר כוונת רשב"ם דבל"ז קשי' אמאי נאמן לומר גרשתי הואיל ובידו לגרשה דילמא שבקי' ליה ואזיל לעלמא וכמו דאיתא בגיטין דף י"ב ע"ב גבי עבד א"ו צריכין לומר דאינו נאמן לומר גרשתי אלא כשהיא מודה ואומרת ג"כ שכבר גירשה וזהו ג"כ כוונת התוס' גיטין דף י"ז ד"ה מפני וכו' וז"ל ואפי' מכאן ולהבא לא מצינו כשאשתו מכחישתו אבל גבי יש לי בנים הנ"ל ואף שדעתו לפוטרה מיבום הא זימנין דרחמי לי' (ביבמות דף קיח ע"ב) להכי פירש רשב"ם ורש"י דא"נ אלא במוחזק באחים דהיינו שכך שמענו עליו שיש לו אחים עיין רש"י קידושין דף ס"ג ע"ב ד"ה דמוחזק לן וכו' וכיון דלא ידעינן איו איפה המה ותוכל להתעגן ותיתוב כל ימיה בודאי ל"ש לומר עוד גבי אחין אלו לדלמא רחמי לי' אבל היכא דאיכא עדים מסתמא יודעים בידיעה ברורה איו הוא ואזלי לי' המיגו לגמרי דדלמא רחמי לי' ושבקא וערקה לעלמא

י עוד שכחתי להעלות על הנייר במה שהארכתי לעיל לתרץ הקושי' שהקשו על הב"ח וחכ"צ במה שהעלו דלשאלה דיחיד ל"ח והיקשו מהא דאיתא ב"ב דקע"ג אף דלנפילה דיחיד ל"ח אמנם למסירה חיישינן ומתרצינן כן הברייתא דכשם שאין מוציאין שט"ח זה על זה כך א"מ על אחרים וכן קשי' לרבא ביבמות דף קט"ו ע"ב דמביא ראי' מחבי ב"נ דל"ח לתרי יצחק מדלא חיישינן למסירה הרי להדי' דחיישינן למסירה דיחיד אף דרבא לא חייש אף לנפילה דרבים דהא גבי אותיות ס"ל דאצ"ל ראי' למ"ד אותיות נקנית במסירה אמנם נראה פשוט דאינו דומה לשאלה דיחיד דרחוק מן הדעת שלא ימצא לו איש נאמן רק איש זה ששמו כשמו וכדומה לזה אבל גבי אותיות אם נאמר דל"ח למסירה דיחיד א"כ להכי קנאו איש זה את שטרו **(הפלפול בכאן הוא רק לראי' ולדיוקי לענין הנדרש פה להיתר עיגונא, אבל במה שנוגע לדיני ממונות מכירה ולקיחה וכיוצא הכל הולך בזמן הזה ע"פ דינא דמלכותא.)** כדי שיכול לומר ששלו הוא ויקנהו במסירה וגם המוכר לא יפסיד מקנהו וימחול ללוה כמו במוכר שט"ח דעלמא שלוקח יאמר שהוא הלוה לו מעיקרא כאשר טוען באמת כן לפנינו, אח"ז מצאתי בס' אבני מלואים שכוונתי בזה עמו [וגם למוכר ניחא לי' למכרו למי ששמו כשמו כי היכא דלא להתחייב באחריות דסתם מכירה אית בי' אחריות] ועתה יכול לספור ששלו הי' מעיקרא גם נראה לפענ"ד להביא ראי' לדבריהם דל"ח לשאלה דיחיד מדברי תוס' יבמות קט"ו ע"ב ד"ה אתא וכו' וז"ל דמשמע הא לא שכיח דמתרמי דהוי חשיב סימנא מעלי' והי' נאמן המפקיד להוציא מידי התם הי' לו להמפקיד עדים שהפקיד בחבית במידה זו וכו' ואפילו לא הי' עדים בדבר הי' נאמן אי הוי סימן מעליא וכו' אלא מודה שהפקיד לו וכו' עכ"ל הרי מבואר להדי' מדבריהם דאי לא דשכיח דאיתרמי במידה זו מוציאין מידו אפי' בסימנא אמצעי לחוד וכן מבואר הוא דעת הרשב"א מובא בנ"י גבי שומשמא אמנם דוקא בדאיכא עידי פקדון וראה ובמודה שהפקיד בידו לדעת תוס' הרי זה שוה לעדי פקדון ולדעת ריטב"א שם נאמן במיגו רק בסי' מובהק הוי כמיגו במ"ע אבל היכא שאומר שמעולם הי' החפץ שלו אף שמביא עדים שראו ביד התובע חפץ כזה ובסימן זה אפ"ה אין מוציאין אפילו בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואפילו בסי' מובהק כמבואר בדבריהם חולין דף צ"ו סד"ה פלניא וצריך להבין דמ"ש בדאיכא עדי פקדון וטוען החזרתי לך וחפץ זה שראו בידו שלי הוא מעולם דא"נ אפילו נגד ס"א לומר שנזדמן בידו חפץ כזה ובדליכא ע"פ נאמן בטענה זו אפי' דל"ש כסומא בארובא וצריך לדחוק טובא לחלק ביניהם בסברות זרות ובדיות אמנם לדברי חכ"צ וב"ח ניחא דהא אף שנוכל להזדמן אצל רובא דעלמא חפץ כזה אפי' בסי' מובהק אבל אצל יחיד כגון בדאיכא עדי פקדון הרי זה דומה לשאלה דיחיד ולהכי לא תלינן שיפקיד פקדונו אצל מי שיש לו חפץ בס"א כזה ולהכי מוציאין ממנו אפי' בסי' אמצעי לחוד וא"ת דילמא אח"כ נזדמן לו חפץ בס"א כמוהו הרי זה ג"כ כעין שאלה דיחיד שיזדמן חפץ כזה אצל מי שהפקידו בידו ועוד דמסתמא תלינן שמעולם הי' חפץ זה בידו כמבואר בש"ע סי' קי"ב ומקורו בבעה"ת שער מ"ג ח"ד סי' ז' היכא דליכא עדים שקנאה מעמידים הנכסים ביד המוקדם ואומרים כי הוא של הלוה ושל אבותיו מעולם יעו"ש והא שפי' לעיל בסי' מובהק דוקא אף דאיכא עדי פקדון זהו לדעת הרי"ף בפ'