זית רענן חלק א כב

בעה"ז אולם הצדיקים שגם הפירות רבו עד למעלה ראש וקשורים בעבותות אהבה בכוונה רצוי' בלא פני' ומחשבה זרה אזי גם הפירות נצמדו ויתלכדו יחד לקרנם לתשלום בלי משוער ונדמה זה לעושר גדול שעסק במסחרים גדולים ולא נאות לפניו ליקח גם מן הריוח לכלכל טרפו וטרף ביתו שגם הריוח יגבר ויגדל עד מאד לכן לוקח איזהו סך מסוים ומשתף א"ע לאיש נאמן שהוא יעסוק במסחר ההוא ומריוח זה הביא טרפו וצורך ב"ב ובדמיון זה השכיל לנו באמרו פרי צדיק עץ חיים שגם הפירות יפרו וירבו ויצטרפו בהדי הקרן לכן לוקח נפשות חכם, הכוונה שמזכה רבים וזכות רבים תלוים בו ובתוך רבים ימצאו כמה וכמה משום הצלחות העולם הזה לחוד אזי גם הוא אוכל ממעשיהם בעה"ז שכל שנעשו משום כוונה בלתי רצונו שכרו לא יקופח אבל לא בבלתי תכלית וגבול שהוא בעה"ב רק משלם להם שכרם בעה"ז והנה תמצית העולה מפי ספרים וסופרים שע"פ הרוב הצדיקים משלם להם הקב"ה על מיעוט חטאם שחטאו ומענישם ביסורין בעה"ז בכדי שלא יקופח משכרם לעה"ב, והרשעים ואינם מאמינים הוא בהפך שמשלם להם על מיעוט מצות שעשאו בעה"ז בכדי שלא יהי' ליום שהם תביעה בעה"ב איברא כל זה ברשע שלא יתחפש ויתנכר עצמו לומר צדיק אני, אזי מגיע לו משורת הדין שכרו משלם בעה"ז אבל מי שלבש בבגדי צדיקים ובקרבו ישים ארבו והי' במחשך כל מעשהו בתרמית ומרמה וכשנתפס על דבר חטא ועון שלא יכול להכחישו יכחידהו במתק שפתיו ויאמר שגיתי ובמשגה אינה לידי ואין צדיק בארץ אשר י"ט ולי"ח אזי עפ"י שורת הדין אין כל מאומה בידו ונדחה משני עולמים ועולה בדמיון כאומר לא לויתי ועדים מעידין שלוה ופרע שצריך לשלם שהרי הודה בעצמו שלא פרע ולחובתו עדיפי הודאתו מהודעת עדים ומה שאמר לא לויתי לפטור א"ע אזלינן בתר עדים שמכחישין אותו ובמשקל זה במאזנים לעלות יחדיו יצמדו שהרי לקושטא גלוי וידוע לפני הקב"ה שהוא רשע ערום ואיך יתענג בעידון הרוחני לעה"ב וגם לשכר עה"ז לא הגיע שהרי מחזיק עצמו בצדיק לתומו ובזה אזלינן בתר הודאות פיו ומעוטה במעטה הצדיקים בבושת ובכלימה בעה"ז וזה שאמר שלמה הן צדיק בארץ ישולם מפני שאין שכר לצדיקים בעה"ז אף כי רשע לאמיתו ואומר שרק בשגגה קרהו כמעשה הצדיקים שלפעמים יתפשו בשגגה לכן לחובתו יגיע לו כמשפט הצדיקים שאין בידם משלות רשעים בעה"ז כאשר הודה בעצמו ולמעשה צדיקים בעה"ב לא יגיע שהרי גלוי וידוע לפניו כל תעלומות לבבו ומעשהו הרעים וזדון לבבו

ג גם זאת מיסוד התשובה שלא יחניף לעצמו ולתלות ולחפש אחרי אמתלאות שונות, בשגם אם ידומה לפניו ששגג במעשהו או לתלות באיזהו דבר אולי כאשר נצרף למעלה בצירוף אחר צירוף יבורר וילובן שגם זה הוא בכלל מרד ופשע, ועי' בב"ע, שעיקר ההבדל שבין דוד לשאול, שדוד עלה והצליח ושאול בכל אשר יפנה ירשיע הוא מפני שדוד הגדיל להתוודות לפני הבורא אף במקום שהי' לפניו אמתלאות וטענות צודקת בא וראה עד כמה הפליא בחטא ב"ש וכינהו בשם פשע באומרו כרוב רחמיך מחה פשעי אבל שאול לא הי' בכחו לעשות כמוהו וסר אחרי אמתלאות להצדיק את עצמו כמו שאמר [שמואל א' ט"ו ך"ד ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע את בקולם תלה חטאו מפני יראת העם ודוד אע"פ שהי' לו איזהו טענות צודקת כמאמר כל היוצא למלחמת ב"ד גכ"ר כתב לאשתו הגדיל מעל שמים חטאו ויחשב בעיניו כפשע ומרד, כי אין זה כבודו של ממ"ה הקב"ה להקטין חטאו לעומת גדלו ותפארתו יעו"ש וזהו הנראה בכוונת הכתוב תהלים ל"ב ה' חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לד' ואתה נשאת עון חטאתי סלה שיעור הכתוב שדוד השכיל והתודה על כולם בשם פשע וציער את נפשו וקיבל עליו יסורים כמו עלי פשע, וחלילה לאל מרשע, הלא לפניו נגלו כל תעלומות לב ואת אשר יצורף וילובן רק לחטא ושוגג מוטב לפני שהקב"ה בעצמו וב"ד יחשבם רק לשוגג וזה שאמר חשבתי דרכי ואמרתי אודה עלי פשעי ל"ד שאני אתודה עליהם בתורת פשע ומרד, ומה שיש עליהם איזהו זכות להוציאם מפשע ומרד ולהכניסם רק לשם עון או לחטא שהוא כשוגג הלא לו נתכנו עלילות וידע בצדק ובפלס מאזני משפטו, וכל אשר יקרא לו בשם ההוא כן יקום ואתה נשאת עון חטאתי שהקב"ה בעצמם ימעיטם ויקטינם כרוב רחמיו וכרוב חסדיו תמצית הדברים דבזה דרך רשעים צלחה כשמגדילים ומעצמים גם את חטאתם, למרד ולפשע לעומת גדולת הבורא יתברך אזי יליצו מלאכי רחמים וכבודו יתברך בעדו לבקש אמתלאות ודרכים שונים בכדי להצדיקו, אבל כשחוטא בעצמו מקטין חטאיו אזי מעורר את מדה"ד להשטין ולקטרג עליו, באמרם מה אנוש ותחשבהו, כהתל ברעהו יהתל לעומת השוכן מעונות ועודנו סר ומחפש בדרך איתנים, להקטין את חבל חובלים כקורי עכביש ועליו נאמר ומכסה פשעיו לא יצליח, ובהוצעת הדברים הללו יומתק לנו דברי תדב"א פ' ח"י דף ן' ע"ב וז"ל חייב אדם שיברך וישבח ויפאר וירומם ויגדל ויקדש לשמו של הקב"ה על כל מה שבאה לו לאדם בין טובות ובין רעות, הא כיצד פגע בו ארי ולא אכלו יברך וישבח לשמו של הקב"ה, שמא לארי הי' מזומן וחס עליו הקב"ה ולא אכלו פגע בו דוב ולא אכלו כו' פגע בו נחש או עקרב ולא עקצו כו' הכהו קוץ במקום בשר ולא הכהו במקום גידים ועצמות, יברך וישבח לשמו של הקב"ה שלא הכהו במקום גיד ועצם, וכל המתפללים ונותן הודאה על הקלות כאילו התפלל ונתן הודאה על החמורות שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא כו' עכ"ל, ויש להבין ראי' זו דאכתי מנ"ל דהודאה על הקלות חשובין כחמורות ולדברינו הנ"ל ניחא דאיזהו סמיכות לפסוק זה של תפילה לענין ווידוי הפשעים שהזכיר למעלה אולם האיש הדבוק בהשגחת הבורא יתברך משים על נפשו לכל אשר קרהו מן הפגעים מקטן ועד גדול, הן המה שלוחי השגחה לעוררו ולהקיצו מחשכת היצר אשר הטיח עיניו מראות ואזניו השע לראות ולשמוע גדולת וקדושת הבורא יתעלה עד אין סוף, וגודל קדושת תורתו ואיש החכם הנלבב המשים אל לבבו כן בקטנה מן הקטנות ולא יתלהו במקרים ופגעי הזמן אזי מטיב לנפשו לאחריתו ומפיל חבלתו בנעימים וגם שוקד בעולמו שליו ושאנן כי לא יצטרך עוד הבורא יתברך להחרידו במקלות חובלים ביסורים קשים ומרודים שגם מקטנה שבקטנות יחתהל וירא ושב ורפא לו וידבק ויתקשר בבוראו ובתורתו הנאמנה, אולם הכסיל בחושך לא ישוב מדרכו השובב, בכל המקרים אשר יסבו בלכתן ממדריגה למדריגה [כמאמרם ז"ל אין בעה"ר פוגע בנפשות תחילה] ויעבטון בסבך המקרים עד כי יפליא להורידו פלאים בעונשים וביסורים רבים ועצומים על כי חדלו פרצות המקרים חדלו ואוי לנפשו ואוי לעולמו וזה שאמר דוד המע"ה כשם שהשכלתי להתוודות גם על חטאים ועצמתי והרבתי בתשובה עליהם וכניתים לפשעים בכדי שיליצו מה"ר בעדי ויחפשו ויתורו לנקני וכמ"ש לעיל הרחיב במליצתו ואומר על זאת כלומר בסגנון זה עצמו, ישכילו החסידים בהשכל לבותם ויתפללו עליך לעת מצוא כלומר לכל קורות העתים ולא יתלם במקרה הטבעים וירע כי בנפשו הוא והן המה שלוחי השגחה יתעלה וברוב רחמיו וחסדיו יורהו בחצים הקלים האלו למען יחתהו ויפחדהו שיתדבק ויתאמץ בעבודתו ובתורתו בחיבה יתירה ובתשוקה נמרצת והחסידים הישרים יחתו וימסו לבבם בקרבם גם ממצוא העתים וממקרים קטנים האלו לבד וישיבו ויתקשרו בעבותת אהבתו ותורתו, אזי מלבד שהטיבו לאחריתם, יטיבו גם בעודנם חיים על האדמה שלא יתייסרו עוד בפלאי פלאות ולשטף מים רבים אליו לא יגיעו: