זית רענן חלק א רכח

ד"ה אי דליכא סי' בסה"ד אלא וודאי דהכרע זו לא הוי אלא כסי' גרוע ול"מ אלא גבי חדא ריעותא כגון שיירות מצויות ולא הוחזקו אבל לגבי שיירות מצויות והוחזקו להכי חיישינן אף לשאלה דסי' גרוע כזה ע"י דידעינן שהי' לו גט ונפל ממנו עודנו לא יצא לכלל סי' אמצעי עוד ראיתי זה כמה בתשו' הגאון הקדוש מוהר"ר עקיבא איגר זצוקללה"ה שהקשה עליהם בסי' ק"ז מסי' קל"ב אהע"ז דקיי"ל דאף אם השליח בעצמו מצא הגט בעינן דידוע לו דלא השאיל הכלי נשמע דחיישינן לשאלה דיחיד דהשאיל ליוסף בן שמעון אחר ונסתר דברי החכ"צ הנ"ל עכ"ל הטהור, ובזה לא נוכל לומר כנ"ל דהא בש"ע איירי להדיא בשיירות מצויות ולא הוחזקו, ולפענ"ד נראה דאין מזה סתירה לדבריהם דהא ידים מוכיחות, ונראה בעליל שגם הב"ח וחכ"צ מחלקים בין שאלה בכוונה לנפילה שלא בכוונה, אמנם סברו דכמו דלא חיישינן לדידן לנפילה דרבים אף גבי איסורא כמו כן לא חיישינן לנפילה דיחיד, ומעתה אם נדון בעובדא אשר בע"כ ההכרח מחייב אחת משתים או לשאלה דיחיד או לנפילה דיחיד אזי לכ"ע הדעת מכרעת להחזיק ולומר שאלה דיחיד ולהניח חששא דנפילה דיחיד ועוד נסורה נא ונראה דיש במציאות לחלק בין שאלה דיחיד ליחיד כגון אם נסתפק לו בין שאלה דיחיד למי ששמו כשמו לחוד ובין שאלה דיחיד כגון למי שגם שמות מקומם שוים. אזי ודאי זה לעומת זה הוי כשאלה דרבים לגבי יחיד ולהכי גבי גט שהשליח בעצמו מצאו לזמן מרובה לאחר שחיפש ומישמש אחר אבידתו ולא מצאו אז דדוקא לאלתר שמחפש אז אחר אבידתו אז יותר מצוי ושכיח שבעל אבידה ימצאנה מאיש אחר אבל לזמן מרובה שכבר חיפש ולא מצאו אזי יותר מצוי שאחר ימצאנה בהיסח הדעת כן נוכל לצדד ע"פ סברא ושיקול הדעת אזי הדעת מכריע דיותר יש להחזיק ולומר דהשאיל את הכלי ששמו כמוהם מלומר דלא השאיל וגם הוא בעצמו מצאו דהרי זו נופל בתרי דרגא מחשש שאלה דשאלה נעשית מדעת ובכוונה וגופים מחולקים משא"כ גבי נפילה דזה יותר גרוע ועומד גם מנפילה דיחיד ועי' היטב בכל זה

ו ועתה נביטה נא ונראה בעובדא דידן אם יתברר לו שבעל האשה הזאת לקח את הפאשפארט בגאלוב כאשר כתבתי לעיל, וגם יתחזק אשר האיש שמת בקאסטרין היה נקרא בשם זה כאשר כתוב בתוך הפאשפורט אזי בודאי ליכא למיחוש לשאלה כמו דאמרינן בחבי ב"ל דכיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי דאולי לעת הצורך לא יאבה להחזירו לידו, וגם מה דחיש מרן זקינו הגאון הצדיק זצ"ל דעדיין יש לספק דאולי השליכו לאיבוד ומה דדחי כיון דאי אפשר לצעוד פסיעה אחת בל"ז לא יצאנו מידי חשש זה דאולי נסע למקום אחר אשר אין לו שום צורך בפאשפארט זה, ולכאורה נראה דעתה לפי נימוסי המדינה ליכא למיחוש להכי דהא אם ימצאו אינשי דלא מעלי את הפאשפורט הזה ויחזיקנו לראי' לא יאמינו לו כלל לומר שהשליכו ויחזיקנו לעול גדול שנתן יד לחפות על עושי רשע, ומה לו להכניס עצמו באחריות כזה וראיה לזה מהא דאמרינן אי לנפילה מיזהר זהיר בי' דלמא באמת פרע לו כבר והשליכו לאיבוד כפירש"י ב"מ ד' י"ג ע"א ד"ה מוקי גבי נפל א"ו אף דבנפילה ידוע תלינן במצוי ואמרינן דיותר קרוב הדבר שפרע לו ולא קרעו אף דאסור להניח בידו שטר פרוע מאשר נאמר דלא פרעו ונפל ממנו באונס דלא שכיח כלל, אבל גבי נפילה שאינו ידוע אזי לכ"ע אמרינן אם איתא דפרע מיקרע הוי קרע ליה והיה זהיר לקורעו כמצוה עלינו, ותלינן במצוי שלא נפל כלל והש"ס מיסתם סתים בלישנא אי לנפילה מיזהיר זהיר דבין כך ובין כך הוי זהיר ביה, והשתא אם אמרינן כן לגבי איסור קל ותלוי ביראת שמים לבד מכש"כ בדבר שיש לחוש מפני יראת עונש וקנס, וכבר אמר ריב"ז לתלמידיו הלואי שיהא מורא שמים כו', אמנם נראה לי כיון שלא הוחזק לנו בשם זה רק מה שהגיד לפני המאגיסטראט בקוסטרין ומסתמא היה בעת שנתן להם הפאס או אח"כ אזי ודאי אם באנו לחוש לחשש שאלה תו ליכא ראיה כלל מהגדת שמו לפניהם ולומר כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' או מפני שאלה דיחיד כסברת חכ"צ הנ"ל כאשר העיר מעכ"ת, דזה יותר גרוע מנוגע דאיכא חשש עונש ויסורים דלכ"ע פסול בכה"ג בעדות אשה, גם מה שחידש דלהכי נאמן על שמו כמו גבי קדשתי את בתי כסברות הר"ן שם, אף דלכאורה היטב אשר דיבר אבל לקושטא אינו דהא התם חדא מיהא בעינן או חזקה דאין אדם חוטא ולא לו או טעמא דמירתת ולהכי גבי אב נאמן אף לכנוס וגבי דידה א"נ רק ליתן גט, ובעובדא דשילהי יבמות גבי יוחנן בר יונתן שהיה רק דרך שיחה בעלמא ולימים חלה ומת דל"ש כלל בזה חדא מהנך טעמא, א"ו כמו שהאמינו ע"א מסל"ת גבי עגונא כן האמינו על שמו אמנם עדיין יש לצדד כיון ששם אשתו ובניו לא נזכרו בפאשפארט אף שלא שייך לומר טעמא דידי כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' (דטעם זה המצאתי רק אם יוחזק בשם זה גם לפני אחרים) מ"מ עדיין נוכל לומר כסברות אשלי רבוותא הב"ח וחכ"צ דגם זה דמי לשאלה דיחיד וגם בזה איכא קצת ריעותא לאשר החזיקה בשם רחל לחוד ושמה רחל ולאה ואולי גם בביתה נקראת לרוב רק בשם זה ודבר זה בקל יתודע במקומו

ז גם בדבר המלבושים שלו אף אומנם דפסקינן דלכ"ע אית להו ט"ע גבי עיגונא דל"ח למשקר, אמנם לא נמצא בגב"ע מי שיעיד שנמצא אצלו מלבושים אלו בעודו בחיים ובאם יתברר זאת ולא ע"י קול הברה בעלמא אזי יש לצרף ג"כ מה שחידש הגאון מוהר"מ ברבי וגם בעל פ"י דבט"ע ל"ח לשאלה מובא בתשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר סי' ק"ז אמנם מלפניו אכלה אש ולאחוריו תלהט להבה בזה ה"ה הגאונים בספרותיהם הגאון בעל נודע ביהודה הקשה עליו מדברי תוספ' גבי מצאו בחפיסה אם מכירו שפירשו שהשליח בעצמו מצאו דנאמן במיגו והוא שיודע בבירור שלא השאילו דאז נאמן על זה ג"כ במיגו, הרי להדיא דאף שמכירו בט"ע אפ"ה חיישינן לשאלה, והגאון הקדוש מוה"ע איגר זצוקלה"ה הקשה מדברי בעל ש"ע אה"ע סי' קל"ב שמבוא' שם לדינא כן כדברי תוס' הנ"ל יע"ש, ונראה לסקל מסילה הזאת דהא סברות הגאון מוהר"מ ברבי הוא כמבואר בנב"י שם דדוקא בסימן מובהק דלאו מילתא דברירה כל כך דאפשר שיזדמן עוד בסי' כזה ולהכי בהדי חשש שאלה נגרע כחו של סימן, אבל בט"ע כיון דברור לו שזהו כליו של פלוני תו ל"ח לשאלה כלל, ומדברי נ"י פ' ח"ה גבי האי דדר בקשתא בעליותא מביא בשם הרמב"ן ונהיר לן במילתא חדתא בהא דמצריכינן למחזיק שיביא ראיה שהמוכר דר בו חד יומא ואם טענינן ללוקח לאחר שהחזיק ג' שנים **(הפלפול בכאן הוא רק לראי' ולדיוקי לענין הנדרש פה להיתר עיגונא, אבל במה שנוגע לדיני ממונות מכירה ולקיחה וכיוצא הכל הולך בזמן הזה ע"ש דינא דמלכותא.)** ואמאי לא מהימנן ללוקח שדר בו המוכר חד יומא במיגו דמינך זבנתי, והטעם דמיגו בכל הש"ס הוא דלפי דבריו נתברר הדבר לגמרי אך דלא מהימנינן לי' אז מהימנינן לי' ע"י מיגו אבל היכא שגם לפי דבריו עדיין צריכין לברר ספק מדעתינו בכה"ג ל"א מיגו זולת היכא שנתברר ע"י עדים אזי גם אנחנו מבררים גם הספק ע"י אומדנא וחזקה וכדומה יע"ש והרי התם איכא חזקה המבררת לפנינו שהרי החזיק בו ג"ש ולא מיחה דמהני להוציא הקרקע מרשותו ואפ"ה ל"מ מיגו בכה"ג מכש"כ לגבי חשש שאלה אף שאנן דנין שמסתמא לא השאיל זהו היכא שנתברר הדבר בעצמותו כגון לגבי עגונא דמהימן אף אשה ועבד ושפחה כמו תרי סהדי בעלמא אבל גבי גט דלא מהימנינן לעד אחד בעצמותו רק ע"י מיגו מהימן השליח להכי היכא דאיכא חשש שאלה ואנן צריכין לברר ספק מדעתינו אזי בכה"ג כבר אזלא לי' כחו של מיגו (אף דמדבריהם ב"ב דף ל' ד"ה לאו קמודית מתרצים מטעם מיגו למפרע ונראה שחולקים על רמב"ן בסברא זו בקל נוכל לחלק דדוקא התם שהוא חזקה