זית רענן חלק א רכז

ע"י מסל"ת דאז אמרינן דמסל"ת חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, אבל הכא שדנין ע"י דלא מרעי נפשייהו דמהני אפי' במתכוין להעיד ואפי' מפי כתבם דעיקר הדבר נאמרה ונשנה בשטרות וא"ל דדוקא בשטרות שנכתבו ע"י ציווי הבעל דין דאז דין שטר עליו משא"כ הכא דז"א דהא שטר שנכתב ע"פ הבע"ד מתורת שליחות אתינן עלה כמבואר, וגם בלא זה הרבה פוסקים מקילין ע"פ כתבם במקום עדות אפי' היכא שלא נתקיים בפרט בנידן דידן דאיכא אומדנא דמוכח ע"י תיקון הפאשפארט שהתקינו אח"כ

ג ובנידון שני סימנים אמצעים אם מצטרפין, לכאורה נראה כדמות ראי' מדברי אשר"י פ' אלו מציאות דגבי דידה מהני סימן אמצעי דהא אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וכו' ולא אמרינן הכא כיון דאיכא גיטא מעיזה כיון דסימנים מסייע לה עכ"ל ובגט דנפל ונמצא אף אם נשאת תצא אף שהיא אומרת שממנה נפל וכבר גרשה ואפ"ה מהני סימן אמצעי ולהחזיקה כמגורשת גמורה מכ"ש בסימן אמצעי דאם נשאת לא תצא דמהני סימן אמצעי השני להתירה לכתחילה ויש לדחות דב' סימנים אמצעים שניהם בענין אחד מה שאין כן התם ואף לדעת הרי"ף דלא ס"ל הכי היינו משום דס"ל היכא דגיטא מסייע לה יכולה להעיז כמו שלא בפני בעלה ולא נשאר מחזקה דאין אשה מעיזה כלום אבל היכא דאיכא ראי' במקצת מהני ס"א לאצטרופי לכ"ע כמו שמשמע מדברי רבינו האשר"י דאפישי פלגתא לא מפשינן וביותר נראה כן מדעת הרי"ף דאל"כ קשי' לדידי' מסימני החוט דאיתא התם דמהדרינן לה כמו שהקשה הרא"ש שם ונוכל לומר דלהכי שינה לשונו ונקיט התם הוא אומר סי' החוט שקשור בו הגט דהיינו סי' הקשר וגם מידת אורך החוט והוי שני ס"א דדינו כסימן מובהק ודומה לזה עיין רש"י ב"מ ד' כ' ע"ב ד"ה ש"מ קשר הוי סימן אכן הרא"ש ס"ל דפשטות רהיטא דלישנא משמע כפיר"שי וז"ל שהגט קשר בו דהיינו כמו שהי' בשעת נתינה שנקשר הגט בחוט ולא שנכרך ונקשר ע"ג לנטירותא יתירתא אמנם מדברי הר"ן פ' הכותב דף פ"ה גבי שכיב חסא ולא פקיד שהקשה התם דשב מרגניתא דציירא בסדינא לא הוי סי' מובהק אלא סי' אמצעי כמו גבי שומשמ' אף דגבי שומשמי לא הוי אלא סי' מידה לחודא דכן דרכן להניחן בחביתא וגבי מרגניתא הוי שני ס"א חדא דציירי בסדינא וגם סי' המנין משמע דס"ל דשני ס"א לא הוי כסימן מובהק ומה שהביאו ראי' מחולין דף ע"ט אי מעיילת לי כודנייתא וכו' ל"מ לדעת רש"י דמפ"ל דסד"א ואנן כיון דחזינן דר"א מספקא לי' בגיטין ובב"מ דף י"ח וכן רבב"ח ופסקינן כוותייהו דבתראי היא אכן לדעת הרמב"ם פ"ד מה' נחלות דס"ל מדאורייתא סמכינן על ס"א רק מדרבנן החמירו באיסור כרת לא קשי' כלל גם לדעת ר"ן שם לא דמי כלל לסי' דאבידה וגט וכדומה דגמר' גמיר להו דאי משכחת הנך סי' אזי טבע הבריאה מחויבת שבר חמורה הוא או להיפך] והא דלא סגי בחדא כמו דקשי' למעכ"ת היינו משום דכמו דאיכא חדא למעליותא דבר חמורה הוא כן איכא חדא לגריעותא להיפך וליכא למימר לא נבדוק אלא בתר חדא ואחר סי' השני לא נבדוק כלל דהא כל מה דאיכא לברורי מבררינן, ובאם ימצאו שניהם שוין בס"א הרי בתרווייהו ריעותא לפנינו אחרי שלא נמצא גם הסי' השני ושניהם בספק כאילו לא נבדקו כלל ובר מזה צריך להבין הא גם בלא בדיקה לישתרי ע"י ס"ס כיון דמסקינן התם דמספקא לן אם חוששין לזרע האב ודילמא שניהם שווים ואת"ל שאינם שווים דילמא חוששין לזרע האב ובשלמא לדעת רשב"א ניחא דס"ל דגם בס"ס היכא דאיכא עלינו לברר ואז תקשה לנו דליסגי בס"א אמנם לדעת או"ה ות"ח מובא בסי' ק"י בהגה"ה דאין צריך לברר קשה לכאורה וא"ל כיון דס"א בדינא וספק אחד במציאות לא הוי ס"ס מעליותא כאשר נסתבכו בזה רבותינו האחרונים

ד אמנם זה שנים כבירים הבאתי ראי' מוכרחת דמהני ס"ס כזה מדברי רמב"ם פ"ט מהל' תרומות ה' ו' וז"ל הכותב נכסיו לאחר והי' בהן עבדים ושותק זה שנתנו לו ואח"כ צוח ה"ז ספק אם זה שצוח הוכיח סופו על תחילתו ועדיין לא יצאו מרשות הראשון או זה שצוח אחר ששתק חזר בו לפיכך אין אוכלין בתרומה וכו' בין שהי' רבו ראשון ישראל והשני כהן עכ"ל הטהור ומדלא פסיק ותני אפי' שניהם כהנים אין אוכלין בתרומה דילמא חזר בו והרי הוא מעוכב גט שיחרור דאינו אוכל מספיקא דדינא אלא וודאי דדווקא באחד מהן ישראל הוא דאינו אוכל אבל בשניהם כהנים אוכל משום דהוי ספק ספיקא חדא דילמא הוכיח סופו על תחילתו ועוד דילמא מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה אמנם בעיקר הקושי' נראה ע"פ סברות תוס' נדה כ"ט ע"א בד"ה תשב לזכר ולנקבה ולנדה וז"ל אע"ג דהוי ס"ס תשב וכו' יוע"ש נמצא מוכח מדבריהם דהיכא דאיכא במציאות ע"י מקרה והזדמן להיפך אף ספק אחד מיקרי תרי קולא דסתרי אהדדי ואולי מתורת ספק ספיקא לגמרי וה"נ בנידון זה דהרי השתא נוכל להתיר הפרידה הזאת להנהיגה ביחד אם מי שנודע לנו שאמו חמורה ואביו סוס ע"י ס"ס ואח"כ נוכל להתיר להיפך ובזה ישבתי קושי' אור הישר מובא בשם הגאון בעל נודע ביהודה על הא דאיתא ביבמות גבי חרש לר"א דספיקא הוא לא מצי מגרש לאשתו ואמאי הא ס"ס הוא חדא דילמא בשעת קידושין הי' שוטה ואת"ל פיקח דילמא בשעת גירושין ג"כ דעתו צלולה ולדברי תוס' הנ"ל לק"מ דאם ימות בעלה בלא בנים אזי תהי' מותרת לאחיו ג"כ ע"י ס"ס חדא דילמא בשעת קידושין הי' שוטה ואת"ל פיקח דילמא בשעת גירושין הי' שוטה והרי הוא אשת אחיו במקום מצוה ונמצא תרי קולא סתרי הדדי וכן אם ימות בעלה בבנים אזי תהי' מותרת לכהן מדאורייתא דריח הגט אינו פוסל רק מדרבנן והארכתי בזה הרבה ואין כאן מקומו

ה בנידון סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלים אשר חידשו רבותינו דלא חיישינן לשאלת הב"ח בתשו' סי' פ"א וחכ"צ סי' קל"ד והרעישו עליהם האחרונים בספרותיהם ונראה לפענ"ד לקיים דבריהם להשתיק כל עירעור וטוען מעליהם ונלקטה יחד חבילי כבליהם חדא דהא איתא ביבמות דף קי"ו ע"א להדי' בהיפך דאיתא התם ולאביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר בי' [ואיתא בתוס' התם דכוונתו דאף לאביי דחייש לנפילה זהו לנפילה דרבים אבל לנפילה דיחיד ל"ח] ואי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי הרי להדי' דאף דל"ח לנפילה דיחיד אבל בשאלה ופקדון דבכיון עשה חיישינן ונראה לי דלק"מ דבאמת גם לדעתם הסברא מחויבת לחלק בין נפילה שלא בכוונה לשאלה בכוונה ולהכי לדידן דפסקינן כרבא דל"ח לנפילה דרבים אף לגבי גט כדאיתא להדי' גבי שליש וכדומה נחתינן חד דרגא גבי שאלה וחיישינן לשאלה דרבים אבל לשאלה דיחיד ל"ח דשאלה דיחיד ונפילה דרבים שקולין הן אבל לאביי דחייש בעלמא לנפילה דרבים רק לנפילה דיחיד ל"ח אבל לשאלה דיחיד חייש כמו דחייש לנפילה דרבים וזה פשוט וברור עוד הקשו מהא דהקשה הש"ס ממצאו קשור בכיס וניחוש לשאלה דהא התם הוי שאלה דיחיד ומה שתירץ החכ"צ דגט הוי כמו לכתחילה דחיקא להם טובא בספרותיהם והדין אתם בזה כמו שמבואר להדי' ברמב"ן במלחמות יבמות דף קט"ו גבי תרי יצחק וברז"ה שם מהא דאביי דמביא ראי' דחיישינן לתרי יצחק מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא הרי דמביא ראי' מגט למיתה אלא שרב אלפס מחלק מדנפשי' בסברא זו מגט למיתה, ונראה לתרץ דמסתימת הברייתא משמע אפילו בשיירות מצויות והוחזקו ובזה דמי לשאלה דרבים כמבואר ברשב"א גיטין שם בסוגי' דשיירות מצויות ואין לומר דמ"מ דמי לשאלה דיחיד כיון דל"ח למשקר במזיד ומהימנינן לי' שהי' לו גט ואבד אבל לגבי אחרים לא נודע לנו כלל שאבדו [כמבואר בתוס' ב"מ דף ח"י ע"א ד"ה נפק] דא"כ בע"כ צ"ל דהכרע זו דמי לסימן אמצעי וא"כ כל אבידה דעלמא מנ"ל דמהדרינן בחד ס"א כאשר נראה בעליל מכל הסוגי' דאם סימנים דאורייתא מתירין ג"כ אשה לשוק ע"י סימן אמצעי דהא בכל אבידות דעלמא ג"כ ל"ח למשקר כמבואר שם דף כ"ב בתו'